ר' ישעיה'לע קאך

[עזריאל ברגר]

בכו"כ בתי כנסת, קיים מטבח בשם "ר' ישעיה'לע קאך", בו יכול כל דכפין לאכול ארוחת בוקר משביעה.

הכסף למטבחים אלו - מגיע מתרומות הציבור.

ולי לא ברור האם זה נועד עבור עניים, סוג של "בית תמחוי", או שזה נועד גם עבור סתם אנשים ממבקרי בית הכנסת שמתחשק להם עכשיו לאכול, וע"ד פינות-הקפה שיש בבתי כנסת רבים.

ועפ"ז יש לכאורה לדון מהו גדר ה"צדקה" שבהחזקת מטבחים אלו...

[אברהם שרייבר]

בכו"כ בתי כנסת, קיים מטבח בשם "ר' ישעיה'לע קאך", בו יכול כל דכפין לאכול ארוחת בוקר משביעה.

הכסף למטבחים אלו - מגיע מתרומות הציבור.

ולי לא ברור האם זה נועד עבור עניים, סוג של "בית תמחוי", או שזה נועד גם עבור סתם אנשים ממבקרי בית הכנסת שמתחשק להם עכשיו לאכול, וע"ד פינות-הקפה שיש בבתי כנסת רבים.

ועפ"ז יש לכאורה לדון מהו גדר ה"צדקה" שבהחזקת מטבחים אלו...

אם יתלו שלט: "אוכל לעניים", אף אחד לא יבוא שם לאכול, כמובן... אז אנשים טובים באו על הרעיון לפרסם שזה לכולם, כך שגם מי שבאמת רעב ואין לו פיסת לחם לא יתבייש לאכול לשובע נפשו...

[מעיין]

לפעמים גם עשיר, אשתו אינה מבשלת ואופית גלוסקא יפה, וכבר אמרו ז"ל גדולה גמ"ח יותר מן הצדקה וכו' צדקה לעניים גמ"ח בין לעניים ובין לעשירים.
וגם יש ענין לאכול קודם שבא לבית שלא יכעוס כמבואר באגרא דכלה וישב עה"פ וילכו לאכל לחם

וישבו לאכל לחם. הנה לזר יחשב לצדיקים עמודי עולם כמוהם, הגם שכל המעשה הלזו לזר יחשב בשכל האנושי רק מאת הש"י היתה נסיבה, עכ"ז אף על פי כן צריך למצוא בסברתם על פי פשוטו איזה טעם. וי"ל הטעם להיות שראו שהוציא את דבתם רעה, סברו שגם הוא דמיון עשו וישמעאל, ועדיין לא פסקה זוהמא מאביהם מחטאו של אדם כמו באברהם ויצחק כנודע, אבל הדבר היא לזר מאוד, לו יהיה כדבריהם איך יערב להם לאכול בעת אשר הבן יקיר מתמרמר וצועק ובוכה מתוך הבור, ואפילו הרוגי בית דין שהבית דין המיתוהו בדין תורה נצטוו שלא לאכול על הדם, ונ"ל דהכתוב מספר בה רוב צדקתם, להיות דהם בעצמם תמהו על הדבר איך יש להם אבירות לב עליו כל כך ולא נתפעלו מצעקתו ותחנוניו ואינם חוששים לצרת אביהם והכל כמישור לפניהם, וחשבו דלמא הם בכעס מחחת הרעבון, כנודע הדבר כשהאדם רעב הוא בכעס, וכשמסעד לבו, לבו שמח ומרחם ביותר ואינו מתאכזר כל כך כמד"א ונשבע לחם ונהיה טובים [ירמיה מד יז], וכמד"א ויאכל בעז וישת וייטב לבו [רות ג ז], וכן קבלנו ממרן הקדוש מהרמ"מ ז"ל מ"כ ברימנאב שבבוא האדם מהדרך יראה שלא לבא לביתו ברעבונו, בכדי שלא יתכעס על אנשי ביתו, כל זה גם הם חשבו למשפט דלמא אכזריותם וכעסם הוא מחמת שאינם בטוב לב מחמת הרעבון, על כן וישבו לאכל לחם לנסיון דילמא אחר שייטיבו לבם תשכך כעסם מעליו, והנה מאת ה' היתה נסיבה ותהי להיפך, והנה ארחת ישמעאלים וכו', שכבר כתבנו שסברתם היה שהוא זוהמת אביהם דמיון עשו וישמעאל, וכאשר ראו שהנה ארחת ישמעאלים וכו', המה ראו כן תמהו מה זאת עשה אלקים לנו, אך הוא להורות להזכירנו שסברותינו אמת, על כן חשבו ימצא מין את מינו, נ"ל:

[אראל]

הרי קיי"ל דכל אחד אפשר להחשב כ'עני' מטעם 'מגו אי מפקר ליה לנכסיה'....


ועד שאתה שואל על 'ר' שייעהס קאך'
למה לא תשאל על ה'קאווע' בביהמ"ד, המוכן ומוגש לכל דורש ומבקש כמעט בכל ביהמ"ד חסידי...., ושנוררים עבור זה מכספי הקהלה והצדקה......

[תוכן]

בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום מותר ליטול לקט שכחה ופאה, וכשיחזור למקומו ישלם, דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים, עני היה באותה שעה.

[ארזי ביתר]

הכנסת אורחים אין בזה?

[עזריאל ברגר]

בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום מותר ליטול לקט שכחה ופאה, וכשיחזור למקומו ישלם, דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים, עני היה באותה שעה.

זה לא כשהכסף בכיסו והחנות שבה מוכרים אוכל נמצאת במרחק כמה דקות הליכה...

[עזריאל ברגר]

הכנסת אורחים אין בזה?

לא.
הכנסת אורחים זה דווקא מחוץ לעיר, כמבואר בשו"ע הרב בהלכות יו"ט (תק"י סעיף כב, וכפל דבריו בסימן תקט"ו סעיף א, ולא בדקתי מה מקורותיו).

[תוכן]

הכנסת אורחים אין בזה?

לא.
הכנסת אורחים זה דווקא מחוץ לעיר, כמבואר בשו"ע הרב בהלכות יו"ט (תק"י סעיף כב, וכפל דבריו בסימן תקט"ו סעיף א, ולא בדקתי מה מקורותיו).

אז אם יש עני בעירו ומישהו מזמינו, אין בזה 'הכנסת אורחים'?

[בן המחבר]

viewtopic.php?t=25861

[גיורא בשמי שמיא]

לפי הבנתי, כל הענין הוא 'מחייה זיין א איד', וכפי שראיתי תלוי בכמה מקומות באה"ק 'להחיות בהם נפש כל חי'. ואצל הרה"ק ר' ישעי' ב"ר משה זי"ע היה זה ענין גדול ומרכזי. ואם מישהו מרגיש שהוא מספיק עשיר ו'מחויה' ועומד, שלא יקח. אך הרבה יהודים מחיים את עצמם בכיבוד זה (אם מעט ואם הרבה יאכל). הכסף שאוספים זה בשביל אנשים שאצלם 'מחייה זיין א איד' זה גם ענין גדול. הדבר גם מקרב הלבבות ומרבה אחוה ורעות, כאשר יראה כל הרואה, יהודים שונים ומרוחקים מתקרבים ליד שולחן מלא מטעמים, פותחים את פיהם אפילו אנשים שבסביבה אחרת לא היה נח להם. עוד זאת יש בזה ענין של החזקת התורה, אשר הרבה פעמים במקום לרוץ הביתה להשביע רעבונו, יטעם מן הכיבוד ויתישב ללמוד קצת.

ולמה שלא תיחשב גמילת חסד? הרי זה מיטיב ליהודים.