הגאון ר' נפתלי אנשין בעל חומש פשוטו של מקרא ורש"י כפשוטו זצ"ל

[הוגה]

.

[קרית מלך]

גם ניק מוסמך בפורום אוצר החכמה הנקרא בשם נטורי קרתא, יכול לנטות מן הצדק כשהוא כבר גיבש עמדה. עי' היטב ברש"י בסנהדרין ז ע"ב: "שמוע בין אחיכם - כשיהיו שניהם יחד שמעו דבריהם ולא תשמעו דברי זה בלא זה שמסדר דברי שקר כדברי אמת לפי שאין מכחישן ומכיון שלב הדיין נוטה לו לזכות שוב אין לבו מהפך בזכות השני כל כך".

תן לי להבין. אנחנו בקרב איגרוף?
איך תעזור לך ההשוואה המטופשת בין איזה כותב אנונימי בפורום שולי לבין אחד מגדולי הדור בבמות פומביות?

בקרב אגרוף? במחאה על כבוד התורה!

ואגב, לא כתבתי השוואה ח"ו, אלא דבר פשוט ביותר, בדברים שהרב "נטורי קרתא" שופט [ועוד עפ"י מקורות...] את אחד מגדולי הדור ומבאר את "נטייתו מן הצדק", שיתכבד וישפוט את עצמו תחילה, וכמאמרם "טול קורה מבין עיניך".
"אולי" גם להרב נטורי קרתא יש כאן "גיבוש עמדה" המכריחה אותו להמשיך בקו הראשון בו נקט?
ואשר כל כן מתבקש שיניח את עטו משפיטתם של גדולי הדור.
יביע את עמדתו ויתפלפל עם כל החברים היקרים כאן, אך יחריג את גדולי הדור מתחום שיפוטו.

מקווה מאד שיצאתי ידי חובת מחאה. ודי בזה

[נטורי קרתא]

טענות צודקות שמעוררות מחשבות.
אך האם מישהו מכחיש את שתי העובדות הפשוטות, שקיבלו לשה"ר ועל פיה ניתן כאן פסק דין חלוט בלי שמיעת הצד השני?
ולגבי התוצאות של טעות זו - לצד דברי רש"י הנ"ל - הלוא תבואנה האותיות ותגדנה. ראו במה עוסקות הטענות עצמן.

[ספרים וועלט]

הרב דודי צח שליט"א
ייש"כ ענקי על תגובתך.
הרבה הרבה יש ללמוד ממנה, צריכים לגוזרה ולהניח במקום משומר למען תעמוד ימים רבים.
הערה קטנה על מה שכתבת:

כך למשל, הדרושים הליטאיים שהויכוח בין יעקב ללבן הוא בעצם הויכוח של הרמב"ם והראב"ד בהלכות מעשר בהמה - - - (סתם זרקתי דוגמא שאיננה). לזה לא יתחברו כלל תלמידיו בשום אופן. כי אין בזה לא דרש מוסמך של חז"ל, לא רמז ולא סוד, אלא פטפוטיא דאורייתא ודרוש בעלמא. למרות שענקים וגדולי עולם אכן עסקו בכך. אבל עובדה, שבני דורנו, מכל המגזרים, וביחוד המגזר הליטאי כבר כמעט לא מתעסק בכגון דא. מה ששרפי מעלה בדורות מסוימים (לא חז"ל ולא הראשונים) השתעשעו בו. הפך היום לכמעט שיטת הפלפול שעשתה חיל בעבר הרחוק וכיום עבר וכלה מן העולם.

סתם נזכרתי משני מקומות בגמרא
סנהדרין י"ט ב,
בבא קמא ס' ב' בסופו
בוודאי יש הרבה דוגמאות אחרות.

[שמואל דוד]

מעדני הפרשה:

‎⁨הקדמה ויקהל תשפד⁩.pdf

(157.11 KiB) הורד 204 פעמים

[זאב ערבות]

אני לא קשור לשום ביהמ"ד מהנ"ל, אלא סה"כ בתור אחד שמתעניין בתחום עריכת הספרים, ומתבונן מהצד בכל מה שהלך כאן מהתחלה.

אגיב רק לענין מה שכתבת בפתיחה בתור אחד שמתעניין בתחום עריכת ספרים...
ורק לפני כן הערה כללית לדבריך והיא שמה שקרה כאן זו לא הפעם הראשונה ששופכים את דמו של מחבר ספר (ולעתים ענינים אחרים שלא קשורים לספרים) וכמובן ברוב המקרים באיצטלא של קנאות ושמירת הדת וכו' ולא נראה שהתופעה הזו תכלה מן הארץ.
ובתור אחד שמתעניין... אתה צריך מן הסתם להיות מודע היטב שכל מחבר ספר צריך לקחת בחשבון לא רק את שתוכן הספר לא יעורר ביקורת, אלא אף דברים שלכאורה שוליים כגון "שם הספר", ממי הוא מקבל הסכמות וכו'. וידועים הספרים ששמם עורר פולמוס לא מצד תכנם אלא מצד שמם וסידור עריכתם. כפי שמובא כאן מחבר פשש"מ הוא ת"ח עצום (ויש אף האומרים כאן מגדולי הדור), ואם כך היה צריך לדעת שנתינת שם פשש"מ יעורר מחלוקת ומיד יעורר לבדוק בציציותיו, ובפרט כאשר יש לו מתנגדים. באותו אופן היה צריך להזהר משנה זהירות בכל קטע וקטע לוודא שאין בו בעיה עקרונית עם הפירוש המקובל. ויש דוגמאות לרוב כמו פירושו של התורה תמימה למכת חושך שגרם לכך שספרו לא מקובל בחוגים מסוימים. ועוד הערה, נאמר מכל מלמדי השכלתי, ובאותו משקל ניתן לומר מכל מבקרי, כאשר יש ביקורת צריך להתיחס אליה.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

קצת דברי הספד על ת"ח גדול בארצנו הקדושה תנצב"ה
https://www2.kolhalashon.com/#/regularS ... -1/0/false

הספד על הרה"ג ר' נפתלי אנשין זצ"ל
https://www2.kolhalashon.com/#/regularS ... r/37430556

עוד דברי הספד
https://www2.kolhalashon.com/#/regularS ... r/37432120
מהפנינים שנאמרו בהספד האחרון, "מטי לה משמיה דהרה"ק ר' נתן מנמירוב - צו א לעפל התעוררות דארף מען א שיסל התחזקות (לכל כפית של התעוררות, צריכים קערה שלימה של התחזקות. וכמו"כ יש לומר - צו א לעפל קנאות דארף מען א שיסל אהבת ישראל."

על האיש אשר בצניעות רבה השכיל להרים קרנה של תורה שבכתב וחומש רש"י. שמעו והטהרו מדברי הבלע ששמעתם וקריתם מאת ה'וועלטס פארזארגערס' ושאר כל מרעין בישין.

[אראל]

אני לא קשור לשום ביהמ"ד מהנ"ל, אלא סה"כ בתור אחד שמתעניין בתחום עריכת הספרים, ומתבונן מהצד בכל מה שהלך כאן מהתחלה.

אגיב רק לענין מה שכתבת בפתיחה בתור אחד שמתעניין בתחום עריכת ספרים...
ורק לפני כן הערה כללית לדבריך והיא שמה שקרה כאן זו לא הפעם הראשונה ששופכים את דמו של מחבר ספר (ולעתים ענינים אחרים שלא קשורים לספרים) וכמובן ברוב המקרים באיצטלא של קנאות ושמירת הדת וכו' ולא נראה שהתופעה הזו תכלה מן הארץ.
ובתור אחד שמתעניין... אתה צריך מן הסתם להיות מודע היטב שכל מחבר ספר צריך לקחת בחשבון לא רק את שתוכן הספר לא יעורר ביקורת, אלא אף דברים שלכאורה שוליים כגון "שם הספר", ממי הוא מקבל הסכמות וכו'. וידועים הספרים ששמם עורר פולמוס לא מצד תכנם אלא מצד שמם וסידור עריכתם. כפי שמובא כאן מחבר פשש"מ הוא ת"ח עצום (ויש אף האומרים כאן מגדולי הדור), ואם כך היה צריך לדעת שנתינת שם פשש"מ יעורר מחלוקת ומיד יעורר לבדוק בציציותיו, ובפרט כאשר יש לו מתנגדים. באותו אופן היה צריך להזהר משנה זהירות בכל קטע וקטע לוודא שאין בו בעיה עקרונית עם הפירוש המקובל. ויש דוגמאות לרוב כמו פירושו של התורה תמימה למכת חושך שגרם לכך שספרו לא מקובל בחוגים מסוימים. ועוד הערה, נאמר מכל מלמדי השכלתי, ובאותו משקל ניתן לומר מכל מבקרי, כאשר יש ביקורת צריך להתיחס אליה.

יש לציין עוד, האדמו"ר מראדזין כשהדפיס את ספרו 'סדרי טהרות' שהתנגדו עליו בטענה שעלולים לטעות כאילו הוסיף על התלמוד בבלי... עד שהוכרח להדפיס על כל עמוד ועמוד 'ליקוט מדברי תנאים ואמוראים'

[איש_ספר]

הרב דודי צח, ג"א מצטרף להודאה על דבריך החשובים.

ג' הערות קלות

א. אתה כותב שהחומש לא מייצג את דרכו של ר' לייב. אבל בעבר כתבת אחרת. באשכול על החומש הביאו לינק לדבריך.

ב. השיטה של תלית מחלוקת רמב"ם וראב"ד בויכוח יעקב ולבן אינה 'שיטה ליטאית', כהגדרתך, היא שיטה של הדרשנים הספרדים, פרשת דרכים ועוד, ומשם התפשטה גם לאשכנז, (אני לא בטוח בקביעה זו ואולי להיפך ובכל מקרה) מעולם לא היתה 'שיטה ליטאית'. ואני לא יודע באיזה 'ספרים ליטאים' מצאת סגנון כזה.

ג. וורטים של ר' העשיל, וחריפות של ר' יהונתן אינם פופולארים, הרבה לפני שהתפרסם ר' לייב. וכמש"כ הרב נתנו ידידים, משך חכמה מכאן והגרי"ז מכאן, על כל ההבדל העצום בינהם, אינם דורכים בדרך זו, והם ודומיהם, הם הפופלארים.

הוגה, ההמלצות שלך ערכן כקליפת השום. הפורום הוא אנונימי, לאמור גם אם אתה גדול הדור (וכנראה שלא), יש ערך להודעה בתנאי שיש בה משהו לגופו של דבר, לא מצאתי שמץ מזה בכל הודעתך הארוכה.

אני רוצה להוסיף משהו, היו שאמרו שעיקר סכנת החומש הוא התפשטותו בחדרים ובבתי ספר, הטענה הזו מגוחכת בעיני כמה מהכותבים כאן או לכל הפחות מקילים בה ראש. יש איזה רושם שנדמה שהחדרים ובתה"ס הם עסק ילדותי, כמו היה זה ויכוח אם להורות אל"ף בי"ת מהמסורת של חשין או מאלפא בי של תימנים. כל שנות החיידר בעיניהם הם בזבוז זמן אחד גדול. ובכן, אין לי כח ופנאי ללקט איך רבותינו הסתכלו על לימוד הנערים, אבל המעיין ימצא כמה החשיבו חששו וחרדו לאותו רושם המוטבע על התינוקות, מאותם שנים של לימוד. זו טענה כבדת משקל מאד מאד. הרבה יותר מטענות אחרות. (נזכרתי תוכ"ד, בד' ר"ח מוואלזין, המדבר ברתת על תפיסות בעניני אלוקות, שאע"פ שהוא מסכים להם אבל העובדה שגם נערים משננים אותם הוא מכשול נורא).

[ונתנו ידידים]

הרב דודי צח, ג"א מצטרף להודאה על דבריך החשובים.

ג' הערות קלות

א. אתה כותב שהחומש לא מייצג את דרכו של ר' לייב. אבל בעבר כתבת אחרת. באשכול על החומש הביאו לינק לדבריך.

ב. השיטה של תלית מחלוקת רמב"ם וראב"ד בויכוח יעקב ולבן אינה 'שיטה ליטאית', כהגדרתך, היא שיטה של הדרשנים הספרדים, פרשת דרכים ועוד, ומשם התפשטה גם לאשכנז, (אני לא בטוח בקביעה זו ואולי להיפך ובכל מקרה) מעולם לא היתה 'שיטה ליטאית'. ואני לא יודע באיזה 'ספרים ליטאים' מצאת סגנון כזה.

ג. וורטים של ר' העשיל, וחריפות של ר' יהונתן אינם פופולארים, הרבה לפני שהתפרסם ר' לייב. וכמש"כ הרב נתנו ידידים, משך חכמה מכאן והגרי"ז מכאן, על כל ההבדל העצום בינהם, אינם דורכים בדרך זו, והם ודומיהם, הם הפופלארים.

הוגה, ההמלצות שלך ערכן כקליפת השום. הפורום הוא אנונימי, לאמור גם אם אתה גדול הדור (וכנראה שלא), יש ערך להודעה בתנאי שיש בה משהו לגופו של דבר, לא מצאתי שמץ מזה בכל הודעתך הארוכה.

אני רוצה להוסיף משהו, היו שאמרו שעיקר סכנת החומש הוא התפשטותו בחדרים ובבתי ספר, הטענה הזו מגוחכת בעיני כמה מהכותבים כאן או לכל הפחות מקילים בה ראש. יש איזה רושם שנדמה שהחדרים ובתה"ס הם עסק ילדותי, כמו היה זה ויכוח אם להורות אל"ף בי"ת מהמסורת של חשין או מאלפא בי של תימנים. כל שנות החיידר בעיניהם הם בזבוז זמן אחד גדול. ובכן, אין לי כח ופנאי ללקט איך רבותינו הסתכלו על לימוד הנערים, אבל המעיין ימצא כמה החשיבו חששו וחרדו לאותו רושם המוטבע על התינוקות, מאותם שנים של לימוד. זו טענה כבדת משקל מאד מאד. הרבה יותר מטענות אחרות. (נזכרתי תוכ"ד, בד' ר"ח מוואלזין, המדבר ברתת על תפיסות בעניני אלוקות, שאע"פ שהוא מסכים להם אבל העובדה שגם נערים משננים אותם הוא מכשול נורא).

תחזקנה ידיך בכל דבריך כרגיל.
בנוגע למה שכתבת בהערה ג כמדומני שיש בזה הבדל בין העולם החסידי לעולם הליטאי, העולם החסידי מכיון שמורגלים בוארטים חסידיים שהם יותר דומה לדרוש לכן עיקר עיסוקם והנאתם הוא בוארטים של דרוש, ואולי הגר"ל בא להוקיע דבר זה ואולי אנשי בית מדרשו היו יותר מושפעים מהעולם החסידי.
אני אישית עושה הפרדה ביניהם ומסתכל על וארט חסידי כוארט שמטרתו להתעוררות ולא לפשט אבל דרוש שמטרתו הוא לביאור התורה ולא להתעוררות אני חוזר לעולם האחר ונהנה יותר מהספרים הנ"ל
כמדומני שרוב אנשים חסידיים בימינו אינם כן ולכן צודק בזה הרב דודי צח.

[דודי צח]

שלא אהיה בעיניכם כמתעתע, אשוב ואבהיר את הנלענ"ד:
הוא מייצג את רבי לייב במהלך הכללי (טרום הלימוד) - שהפשט עומד מעל הכל, ושכן יש להבדיל בין דרש לפשט, ולא כל מה שכתוב בחז"ל וציטט אותם רש"י הקדוש, נקרא 'פשט'. צריך להפעיל את ההיגיון ואת הקריאה להכריע.
[וכבר מילתי אמורה במקו"א שכולם מצטטים את רש"י שכתב בפ' בראשית "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא", וא"כ משמע שכל מה שהביא הוא לדעתו פשט, אבל מפספסים את ההמשך בתוכ"ד: "ולאגדה המיישבת את המקרא דבור דבור על אופנו", התבוננו נא].
ולכן בוודאי ר' נפתלי נחשב תלמיד מובהק בעניין הזה, של מה לשלול, מה לקרב יותר וכו' וכו'.
בפרט שגם בהודעה האחרונה כתבתי, שהגר"ל עצמו בראשית שנות התש"מ ג"כ עסק בזה יותר בצורה הפשוטה והפשטנית.

השינוי וההבדל שהעליתי הוא,
בצורה, ובדרך הלימוד בפועל פסוק אחר פסוק.
לרבי לייב, כבר לא היתה התעניינות של ממש לבלוש כל מילה, ולדעת את פירושה הפשוט. ובפרט לא להתבונן במהלך הטכני של מעשי האבות, בפן הפסיכולוגי שלהם, ובפן הפרקטי שלהם. הוא הזניח דרך זו, שהיו גדולי עולם שכן עסקו בה, והם מקבלים כמדומני ביטוי בחומש המדובר.
הוא יותר נכנס לרובד הפנימי של הפשט, דהיינו הפן הרעיוני, וגם הפן העמוק שמצמיח את דרשות חז"ל.
פשט של "עומק הפשט" ולא פשט "פשטני".
לא היה אומר (כמעט) בעשרים שנה האחרונות, פשט שנשמע בעלבתי, גם ר' נפתלי לא פירש חלילה בדרך של 'תנ"ך בגובה העיניים', אבל היה לו זיקה מסוימת לזה. ר' לייב רומם את אישי המקרא ובעיקר התבונן במה שכל אחד בא להוסיף בעולם, ומה עניינו, מה הגדרת מעמדו. וכו' וכו'.

בקצרה: איך לא ללמוד - בוודאי ר' נפתלי ממשיך דרכו בעוז ובתעצומות. איך כן ללמוד - יש מעט שינוי.

וכמו שכתבתי, מזה הטעם, רוב תלמידיו המופלגים של הגר"ל, שכבר עושים במה לעצמם, יש לכל אחד סגנון משלו, עם מנעד גדול, וכולם מחזיקים עצמם תלמידים. כנראה שכך טבע של כל אדם גדול, כך קשה לפעמים למצוא צד-שווה, בין ר' גדליה נאדל לר' חיים גריינימן ור' חיים קנייבסקי ור' נתן שולמן ור' משה יהושע לנדא - וכולם החזיקו עצמם תלמידיו ממשיכי דרכו של החזו"א - - - להבדיל כשלוש הבדלות

[איש_ספר]

הרב דודי, תודה בכפילא.

על הסגנון ה'חסידי' ראיתי בימים האחרונים הגדרה יפה בשם ר"ב ממעז'יבוז': 'נוגע ואינו נוגע'.

999999.jpg (91.95 KiB) נצפה 4394 פעמים

[יהושפט]

נזכר כאן כמה פעמים שהבעיה בחומש היתה הצלחתו היתירה שגרמה לילדים ללמוד בו, ובזכרוני גם שהרב קסלר סיפר על איזה מלמד שסיפר לו ששמע מתלמידו פירוש מוזר והתברר לו שהילד קרא אותו בחומש

אשמח לשמוע מחו"ר המקום אם נתקלו בתופעה מעין זו, ברכה לקל, חנני ה' בכמה ילדים נבונים, וגם סביבתי עמוסה ילדים מזן לזן, הן במשפחה הן אצל השכנים ובביה"כ והן אצל חברי לכולל, וככל שחקרתי ודרשתי – וחקרתי דרשתי – לא מצאתי עדיין את הילדים שהולכים ללמוד חומש עם פירושים אחרים ממה שלמדו בחיידר, במציאות שאני מכיר, ילדים מוכשרים שמחפשים להוסיף על לימודיהם לומדים משניות או גמרא [בפרט היום שעם שוטנשטיין וכו', הדבר נהיה קל], וגם אם ילד פעם ניסה להרשים את המלמד במציאת איזה פירוש חדש, החומש רחוק מאד מאד מלהיות פופולארי אצל ילדי ישראל.
לע"ע, עד שאווכח אחרת, כל הסיפור הזה נשמע לי כתירוץ הגון לפסילת החומש, לקחת איזה מקרה בודד או אולי כמה מקרים בודדים [אם בכלל היו], ולטעון בשמם כאילו הילדים הולכים ללמוד בחומש הזה, ומי יודע מה יקרה, בעוד שבס"ה מנצלים את הענין לגניזת החומש הפסול בעיניהם מסיבות אחרות, וכנהוג במערכות מאז ומקדם.
ואם הטענה שהמלמדים מלמדים מחומש זה [לא שנתקלתי אישית בזה], הרי בקל ניתן להוציא הוראה נחרצת ללמד חומש רש"י, ובקל יכולים המנהלים וההורים לעמוד על זה.

ולא שאני מבין שאם כצעקתה, למה לגנוז את החומש לחלוטין, ולא פשוט לגנוז את המהדורה הישנה, ולעשות מהדורה חדשה בה יודפס הביאור לא מנוקד, ובצורה פחות ידידותית לילדים, קל ופשוט. אבל כאמור מסופקני מאד בכל הטענה הזו.

סוף דבר אשמח לשמוע עדות אישית מי נתקל בתופעה הזו, ובאיזה סדר גודל.

[איש_ספר]

נזכר כאן כמה פעמים שהבעיה בחומש היתה הצלחתו היתירה שגרמה לילדים ללמוד בו, ובזכרוני גם שהרב קסלר סיפר על איזה מלמד שסיפר לו ששמע מתלמידו פירוש מוזר והתברר לו שהילד קרא אותו בחומש

אשמח לשמוע מחו"ר המקום אם נתקלו בתופעה מעין זו, ברכה לקל, חנני ה' בכמה ילדים נבונים, וגם סביבתי עמוסה ילדים מזן לזן, הן במשפחה הן אצל השכנים ובביה"כ והן אצל חברי לכולל, וככל שחקרתי ודרשתי – וחקרתי דרשתי – לא מצאתי עדיין את הילדים שהולכים ללמוד חומש עם פירושים אחרים ממה שלמדו בחיידר, במציאות שאני מכיר, ילדים מוכשרים שמחפשים להוסיף על לימודיהם לומדים משניות או גמרא [בפרט היום שעם שוטנשטיין וכו', הדבר נהיה קל], וגם אם ילד פעם ניסה להרשים את המלמד במציאת איזה פירוש חדש, החומש רחוק מאד מאד מלהיות פופולארי אצל ילדי ישראל.
לע"ע, עד שאווכח אחרת, כל הסיפור הזה נשמע לי כתירוץ הגון לפסילת החומש, לקחת איזה מקרה בודד או אולי כמה מקרים בודדים [אם בכלל היו], ולטעון בשמם כאילו הילדים הולכים ללמוד בחומש הזה, ומי יודע מה יקרה, בעוד שבס"ה מנצלים את הענין לגניזת החומש הפסול בעיניהם מסיבות אחרות, וכנהוג במערכות מאז ומקדם.

היכן ראית כאן או במקו"א שנטען שהילדים משתמשים בחומש?
מי שדיבר בכיוון הזה, דיבר רק על מלמדים ומורות.

[צופה_ומביט]

לא מצאתי עדיין את הילדים שהולכים ללמוד חומש עם פירושים אחרים ממה שלמדו בחיידר, במציאות שאני מכיר, ילדים מוכשרים שמחפשים להוסיף על לימודיהם לומדים משניות או גמרא.
אשמח לשמוע עדות אישית מי נתקל בתופעה הזו, ובאיזה סדר גודל.

אני אישית שוחחתי לפני כשנה עם נער כבר מצוה ממשפחתי, שיעור א' ישיב"ק, [חכם ונבון ושקדן וחריף ורוצה להבין את תלמודו וכו'], השיחה היתה בלי שום קשר לחומש אלא סתם מהנעשה עמו ולימודיו וכו', ובתוה"ד סיפר לי לפי תומו שכשהוא מעביר הסדרא שמו"ת [מלבד שקשים לו ברש"י הרבה דברים והוא נעזר ברש"י כפשוטו שמאיר את עיניו] קשים לו הרבה דברים ברצף העניין והפסוקים, כי רש"י לא מפרש הכל, והוא משתמש בחומש פשוטו של מקרא [שבו הוא לומד גם רש"י כפשוטו] כדי להבין.
אמרתי לו אז [בעדינות ובביאור הטעם כפי רמתו ועומקו], שהחיבור הזה בנוי על ראשונים ואחרונים מפרשי הפשט בדרך פשט דייקא, וממילא הוא מיועד ליותר מבוגרים, שכבר מילאו כריסם במדרשים וברש"י ורמב"ן על הסדר. ואי"ז מיועד לגיל שלו ולשלב שבו הוא נמצא בתלמודו.
ושנית, הביאור הזה אינו ממפרש אחד, ולא נוקט מהלך אחד, אלא מלוקט מהרבה מפרשים כפי הבנת המחברים, ובהרבה מקומות מפרשים על פיהם אחרת מרש"י, וממילא משתנה הבנת העניין ג"כ, והוא הרי לומד שמו"ת עם רש"י. א"כ הסיוע מהביאור הזה פחות מתאים לו.
הוא שאל א"כ מה יעשה, סוכ"ס הוא לא מבין, ורוצה להבין [אני מכירו והוא באמת כזה, וזכה לאהבת תורה טהורה ותמימה], ואין לו הפנאי להשקיע בלימוד כל המפרשים וגם לא היכולת לעיין בעצמו ולהבין הכל. אמרתי לו שיש חומש של הוצאה אחרת שג"כ יש בו מקרא מפורש והוא כן ע"ד רש"י, ושינסה להיעזר בו לע"ע.
ובתוה"ד [בשלב הזה] גם אמרתי לו [בלי להיכנס לשום פרטים, ובכוונה תחילה, ובלי שום נימה לכאן או לכאן] שהביאור הזה נתון בימים אלה בדיון בין חכמי ישראל, והבד"ץ של העד"ח פסקו שיש להמתין למהדורא חדשה שתעבור תחת ביקורתם כדי לתקן בו כמה דברים, ובכלל זה שיתאים יותר לרש"י. וממילא שיהיה חכם וישמע לדברי חכמים וימתין גם הוא למהדורא מתוקנת שתצא בהסכמת הבד"ץ.

[להתהלך]

שמות פרק לח פסוק ח (פרשת ויקהל)
וַיַּ֗עַשׂ אֵ֚ת הַכִּיּ֣וֹר נְחֹ֔שֶׁת וְאֵ֖ת כַּנּ֣וֹ נְחֹ֑שֶׁת בְּמַרְאֹת֙ הַצֹּ֣בְאֹ֔ת אֲשֶׁ֣ר צָֽבְא֔וּ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:

ויש כאן שני פירושים

א.
במראת הצובאת - בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, והיה מואס משה בהן מפני שעשויים ליצר הרע א"ל הקב"ה קבל כי אלו חביבין עלי מן הכל שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים לומר אני נאה ממך ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם ומתעברות ויולדות שם שנא' (שיר השירים ח) תחת התפוח עוררתיך וזהו שנאמר במראות הצובאות ונעשה הכיור מהם שהוא לשום שלום בין איש לאשתו להשקות ממים שבתוכו למי שקינא לה בעלה ונסתרה.

ב.
והנה היו בישראל נשים עובדות השם שסרו מתאות זה העולם, ונתנו מראותיהן נדבה, כי אין להם צורך עוד להתיפות. רק באות יום יום אל פתח האהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצות. וזהו אשר צבאו פתח אהל מועד, כי היו רבות.

תנחשו מה מפרש רש"י ומה מפרש הא"ע, ואיך מכריע הרמב"ן.

[דרומי]

הרב הולצמן היקר,

מכיון שאתה הצהרת כאן אלף פעמים שאתה 'נוגע בדבר' באופן הכי ישיר, ופגעו בך והשמיצו אותך אישית וכו',

איזה טעם יש למישהו אובייקטיבי להתפלמס אתך?

לפחות היית פותח ניק חדש...

[קרית מלך]

כמה הדגשות בבקשה
הוא מייצג את רבי לייב במהלך הכללי (טרום הלימוד) - שהפשט עומד מעל הכל, ושכן יש להבדיל בין דרש לפשט, ולא כל מה שכתוב בחז"ל וציטט אותם רש"י הקדוש, נקרא 'פשט'. צריך להפעיל את ההיגיון ואת הקריאה להכריע.

השינוי וההבדל שהעליתי הוא,
בצורה, ובדרך הלימוד בפועל פסוק אחר פסוק.
לרבי לייב, כבר לא היתה התעניינות של ממש לבלוש כל מילה, ולדעת את פירושה הפשוט. ובפרט לא להתבונן במהלך הטכני של מעשי האבות, בפן הפסיכולוגי שלהם, ובפן הפרקטי שלהם. הוא הזניח דרך זו, שהיו גדולי עולם שכן עסקו בה, והם מקבלים כמדומני ביטוי בחומש המדובר.
הוא יותר נכנס לרובד הפנימי של הפשט, דהיינו הפן הרעיוני, וגם הפן העמוק שמצמיח את דרשות חז"ל.
פשט של "עומק הפשט" ולא פשט "פשטני".
לא היה אומר (כמעט) בעשרים שנה האחרונות, פשט שנשמע בעלבתי, גם ר' נפתלי לא פירש חלילה בדרך של 'תנ"ך בגובה העיניים', אבל היה לו זיקה מסוימת לזה. ר' לייב רומם את אישי המקרא ובעיקר התבונן במה שכל אחד בא להוסיף בעולם, ומה עניינו, מה הגדרת מעמדו. וכו' וכו'.

כמדומני שהרב דודי צח הבהיר כאן במקצת גם את טענותיהם של מתנגדי הפירוש.

[קרית מלך]

שמות פרק לח פסוק ח (פרשת ויקהל)
וַיַּ֗עַשׂ אֵ֚ת הַכִּיּ֣וֹר נְחֹ֔שֶׁת וְאֵ֖ת כַּנּ֣וֹ נְחֹ֑שֶׁת בְּמַרְאֹת֙ הַצֹּ֣בְאֹ֔ת אֲשֶׁ֣ר צָֽבְא֔וּ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:

ויש כאן שני פירושים

א.
במראת הצובאת - בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, והיה מואס משה בהן מפני שעשויים ליצר הרע א"ל הקב"ה קבל כי אלו חביבין עלי מן הכל שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים לומר אני נאה ממך ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם ומתעברות ויולדות שם שנא' (שיר השירים ח) תחת התפוח עוררתיך וזהו שנאמר במראות הצובאות ונעשה הכיור מהם שהוא לשום שלום בין איש לאשתו להשקות ממים שבתוכו למי שקינא לה בעלה ונסתרה.

ב.
והנה היו בישראל נשים עובדות השם שסרו מתאות זה העולם, ונתנו מראותיהן נדבה, כי אין להם צורך עוד להתיפות. רק באות יום יום אל פתח האהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצות. וזהו אשר צבאו פתח אהל מועד, כי היו רבות.

תנחשו מה מפרש רש"י ומה מפרש הא"ע, ואיך מכריע הרמב"ן.

אין צורך לנחש... התמיהה היא מדוע הדר"ג שליט"א "מתלהב" מזה...

אכן טועים העוסקים ב"פשוטו של מקרא" להחשיב את פירוש האבן עזרא בין הלומדים אך ורק "פשט" [עם נגיעה ללימוד תנ"ך בגובה העינים], כי דבריו בפירוש התורה מלאים מזן אל זן גם בפירושים בסגנון הנ"ל.

[צופה_ומביט]

מה לא "פשט" בפירוש האב"ע כאן?
"פשט" לא חייב להיות "חומרי". אצל האבות הקדושים ודור דעה גם "דרגה / פסיכולוגיה" שכזו היא "פשט".
העיקר כאן הוא שהאב"ע נצמד לפירוש המילות בכתוב, וזה מה ש"פשט" כאן. מפורש בקרא שנשים שצובאות על פתח אוהל מועד נתנו את מראותיהן נדבה למשכן. פירוש האב"ע הוא פשט גמור כאן.

לגבי רש"י, כתבתי לרב להתהלך באישי ואני מעתיק כאן במעט תוספת:
כוונתי [בציטוט המשך לשון רש"י "והיה מואס משה בהן" וכו'] היתה שזה משנה את כל התמונה. רש"י מביא בעצמו מיד שזה דבר מגונה ומשה מאס בו, והקב"ה הסביר לו את הטעם. ובכלל כל האריכות הזו אינה כבר פירוש המילות של הכתוב, אלא כולה דרש. וכל דברי רש"י כאן הם פשט-דרש שמלמד מוסר. ולא איזה פירוש פשטני לפי פשוטו של מקרא גרידא.
וכמובן שכל דברי רש"י כאן הם דברי חז"ל, ולא מה ש"מפרש רש"י".

[מכון חכמי ליטא]

המחבר ז"ל נקרא "הגאון" במשך ימי חייו?
הרב רייזמן נקרא הגאון "הגדול" לפני שתמך בחומש?

[חברא]

אני רוצה להוסיף משהו, היו שאמרו שעיקר סכנת החומש הוא התפשטותו בחדרים ובבתי ספר, הטענה הזו מגוחכת בעיני כמה מהכותבים כאן או לכל הפחות מקילים בה ראש. יש איזה רושם שנדמה שהחדרים ובתה"ס הם עסק ילדותי, כמו היה זה ויכוח אם להורות אל"ף בי"ת מהמסורת של חשין או מאלפא בי של תימנים. כל שנות החיידר בעיניהם הם בזבוז זמן אחד גדול. ובכן, אין לי כח ופנאי ללקט איך רבותינו הסתכלו על לימוד הנערים, אבל המעיין ימצא כמה החשיבו חששו וחרדו לאותו רושם המוטבע על התינוקות, מאותם שנים של לימוד. זו טענה כבדת משקל מאד מאד. הרבה יותר מטענות אחרות.

אם כבר באנו לכאן, אשוב על תמיהתי באשכול אחר:
כיום, שילדים דוברי עברית מבינים את רוב מילות החומש בלי עזרת ה'טייטש', מה הענין לדקלם זאת עם הילדים? האם לא עדיף לנצל את כח הזכרון שלהם לשינון הפסוקים עצמם, ולבאר להם רק את המילים הקשות?

בדיחה מספרת, על אבא ששאל את בנו מה פירוש 'ויאמר ה' אל משה לאמר'; ענה לו הבן: 'און גאט האט גערעט צו משה אזוי צו זאגן'; דפדף האב לפרשה הבאה, שאותה הבן עדיין לא למד, הצביע לו על פסוק נוסף בו כתוב 'ויאמר ה' אל משה לאמר', ושאל אותו: 'ומה הפירוש כאן'? ענה לו הבן: 'את זה הרב'ה עדיין לא למד איתנו'...

[הוגה]

.

[יהושפט]

נזכר כאן כמה פעמים שהבעיה בחומש היתה הצלחתו היתירה שגרמה לילדים ללמוד בו, ובזכרוני גם שהרב קסלר סיפר על איזה מלמד שסיפר לו ששמע מתלמידו פירוש מוזר והתברר לו שהילד קרא אותו בחומש

אשמח לשמוע מחו"ר המקום אם נתקלו בתופעה מעין זו, ברכה לקל, חנני ה' בכמה ילדים נבונים, וגם סביבתי עמוסה ילדים מזן לזן, הן במשפחה הן אצל השכנים ובביה"כ והן אצל חברי לכולל, וככל שחקרתי ודרשתי – וחקרתי דרשתי – לא מצאתי עדיין את הילדים שהולכים ללמוד חומש עם פירושים אחרים ממה שלמדו בחיידר, במציאות שאני מכיר, ילדים מוכשרים שמחפשים להוסיף על לימודיהם לומדים משניות או גמרא [בפרט היום שעם שוטנשטיין וכו', הדבר נהיה קל], וגם אם ילד פעם ניסה להרשים את המלמד במציאת איזה פירוש חדש, החומש רחוק מאד מאד מלהיות פופולארי אצל ילדי ישראל.
לע"ע, עד שאווכח אחרת, כל הסיפור הזה נשמע לי כתירוץ הגון לפסילת החומש, לקחת איזה מקרה בודד או אולי כמה מקרים בודדים [אם בכלל היו], ולטעון בשמם כאילו הילדים הולכים ללמוד בחומש הזה, ומי יודע מה יקרה, בעוד שבס"ה מנצלים את הענין לגניזת החומש הפסול בעיניהם מסיבות אחרות, וכנהוג במערכות מאז ומקדם.

היכן ראית כאן או במקו"א שנטען שהילדים משתמשים בחומש?
מי שדיבר בכיוון הזה, דיבר רק על מלמדים ומורות.

הנה:

ועוד חבר חשוב מכאן כתב לי באישי (רציתי לשאול בפומבי למה אנשים מפחדים לכתוב בשמם, אבל כמובן שמי שקורא את האשכול הזה, קושיא מעיקרא ליתא..)

אני לכשעצמי מתענג על הספר פשוטו של מקרא, אבל בד בבד משתדל שהוא לא יהיה בהישג יד של ילדיי.
מי שגדל על ברכי פירוש רש"י, ואח"כ המשיך להגות במדרשי חז"ל, שוב יכול לקבל תועלת גדולה מהחיבור פשוטו של מקרא.

הרי ברור שאם היה יוצא לאור בספר נפרד, עם כריכה שחורה, בכתב רש"י, ונקרא שמו בישראל 'לקט ביאורים בדרך הפשט', לא היו יוצאים נגדו.
אבל כשנדפס ביחד עם החומש, באותיות מרובעות מנוקדות [אפילו הפירוש הנפלא רש"י כפשוטו לא זכה לינקד], באופן שלצעירי הצאן יותר קל לקרוא את הפשוטו של מקרא מאת פירוש רש"י, הרי זה גורם ממילא שההסתכלות הפשוטה הוא שהבסיס הוא 'פשוטו של מקרא', ופירש"י מהווה קומה נוספת מעליה, ואח"כ מגיע תורם של מדרשי חז"ל.

יש לדעת, ילדים רגישים לניואנסים יותר ממבוגרים. וודאי שמבוגרים שאצלם הספר לא מהווה בעיה, בהשתלבו במכלול הנתונים שיש להם כבר בראש, לא יכולים לשער את עוצמת הרושם הסמוי על ילדים וכדו'.
[כמובן וכפשוט, שהמוציאים לאור יכולים להיות ת"ח עצומים בקיאים בכ"ד ספרים בכל אופני הפרד"ס, ואצלם החיבור פשוטו של מקרא הוא בבחינת דובדבן שבקצפת, אבל אופן וצורת הדפסת החבור מראה שחסר להם הבנה בדרכי החינוך, עכ"פ לטעמם של גדולי בתי הדין של הציבור החרדי.]

לגבי הטענה שנטענת שיש מהרבנים שיצאו נגד החיבור שהם בבחינת בורים ועמי הארץ בסוגיית לימוד המקרא. אדרבה, דוקא הסתכלותם על החיבור הוא כמבט של ילד, תינוק דלא חכים ולא טיפש, ואם אצלם זה עורר זעזוע זה סימן שהרושם שהחיבור יכול לעשות על ילדים, יכול להיות הרסני, גם אם אנחנו המבוגרים לא מבינים את זה.

ההדגשות לא במקור

וכאמור אם הבעיה במלמדים, ניתן לפתור אותה די בקלות

[להתהלך]

שמות פרק לח פסוק ח (פרשת ויקהל)
וַיַּ֗עַשׂ אֵ֚ת הַכִּיּ֣וֹר נְחֹ֔שֶׁת וְאֵ֖ת כַּנּ֣וֹ נְחֹ֑שֶׁת בְּמַרְאֹת֙ הַצֹּ֣בְאֹ֔ת אֲשֶׁ֣ר צָֽבְא֔וּ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:

ויש כאן שני פירושים

א.
במראת הצובאת - בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, והיה מואס משה בהן מפני שעשויים ליצר הרע א"ל הקב"ה קבל כי אלו חביבין עלי מן הכל שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים לומר אני נאה ממך ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם ומתעברות ויולדות שם שנא' (שיר השירים ח) תחת התפוח עוררתיך וזהו שנאמר במראות הצובאות ונעשה הכיור מהם שהוא לשום שלום בין איש לאשתו להשקות ממים שבתוכו למי שקינא לה בעלה ונסתרה.

ב.
והנה היו בישראל נשים עובדות השם שסרו מתאות זה העולם, ונתנו מראותיהן נדבה, כי אין להם צורך עוד להתיפות. רק באות יום יום אל פתח האהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצות. וזהו אשר צבאו פתח אהל מועד, כי היו רבות.

תנחשו מה מפרש רש"י ומה מפרש הא"ע, ואיך מכריע הרמב"ן.

אין צורך לנחש... התמיהה היא מדוע הדר"ג שליט"א "מתלהב" מזה...

אכן טועים העוסקים ב"פשוטו של מקרא" להחשיב את פירוש האבן עזרא בין הלומדים אך ורק "פשט" [עם נגיעה ללימוד תנ"ך בגובה העינים], כי דבריו בפירוש התורה מלאים מזן אל זן גם בפירושים בסגנון הנ"ל.

אני דווקא חושב שאלו שלא עוסקים בלימוד התורה בהקשבה לכל מילה ולכל תג, חושבים שכביכול דרכו של א"ע הוא אך ורק....

[להתהלך]

הרב הולצמן היקר,

מכיון שאתה הצהרת כאן אלף פעמים שאתה 'נוגע בדבר' באופן הכי ישיר, ופגעו בך והשמיצו אותך אישית וכו',

איזה טעם יש למישהו אובייקטיבי להתפלמס אתך?

לפחות היית פותח ניק חדש...

ולכן באמת מבקש מכל האנשים האובייקטיבים לא להתפלמס איתי.

[איש_ספר]

נזכר כאן כמה פעמים שהבעיה בחומש היתה הצלחתו היתירה שגרמה לילדים ללמוד בו, ובזכרוני גם שהרב קסלר סיפר על איזה מלמד שסיפר לו ששמע מתלמידו פירוש מוזר והתברר לו שהילד קרא אותו בחומש

אשמח לשמוע מחו"ר המקום אם נתקלו בתופעה מעין זו, ברכה לקל, חנני ה' בכמה ילדים נבונים, וגם סביבתי עמוסה ילדים מזן לזן, הן במשפחה הן אצל השכנים ובביה"כ והן אצל חברי לכולל, וככל שחקרתי ודרשתי – וחקרתי דרשתי – לא מצאתי עדיין את הילדים שהולכים ללמוד חומש עם פירושים אחרים ממה שלמדו בחיידר, במציאות שאני מכיר, ילדים מוכשרים שמחפשים להוסיף על לימודיהם לומדים משניות או גמרא [בפרט היום שעם שוטנשטיין וכו', הדבר נהיה קל], וגם אם ילד פעם ניסה להרשים את המלמד במציאת איזה פירוש חדש, החומש רחוק מאד מאד מלהיות פופולארי אצל ילדי ישראל.
לע"ע, עד שאווכח אחרת, כל הסיפור הזה נשמע לי כתירוץ הגון לפסילת החומש, לקחת איזה מקרה בודד או אולי כמה מקרים בודדים [אם בכלל היו], ולטעון בשמם כאילו הילדים הולכים ללמוד בחומש הזה, ומי יודע מה יקרה, בעוד שבס"ה מנצלים את הענין לגניזת החומש הפסול בעיניהם מסיבות אחרות, וכנהוג במערכות מאז ומקדם.

היכן ראית כאן או במקו"א שנטען שהילדים משתמשים בחומש?
מי שדיבר בכיוון הזה, דיבר רק על מלמדים ומורות.

הנה:

ועוד חבר חשוב מכאן כתב לי באישי (רציתי לשאול בפומבי למה אנשים מפחדים לכתוב בשמם, אבל כמובן שמי שקורא את האשכול הזה, קושיא מעיקרא ליתא..)

אני לכשעצמי מתענג על הספר פשוטו של מקרא, אבל בד בבד משתדל שהוא לא יהיה בהישג יד של ילדיי.
מי שגדל על ברכי פירוש רש"י, ואח"כ המשיך להגות במדרשי חז"ל, שוב יכול לקבל תועלת גדולה מהחיבור פשוטו של מקרא.

הרי ברור שאם היה יוצא לאור בספר נפרד, עם כריכה שחורה, בכתב רש"י, ונקרא שמו בישראל 'לקט ביאורים בדרך הפשט', לא היו יוצאים נגדו.
אבל כשנדפס ביחד עם החומש, באותיות מרובעות מנוקדות [אפילו הפירוש הנפלא רש"י כפשוטו לא זכה לינקד], באופן שלצעירי הצאן יותר קל לקרוא את הפשוטו של מקרא מאת פירוש רש"י, הרי זה גורם ממילא שההסתכלות הפשוטה הוא שהבסיס הוא 'פשוטו של מקרא', ופירש"י מהווה קומה נוספת מעליה, ואח"כ מגיע תורם של מדרשי חז"ל.

יש לדעת, ילדים רגישים לניואנסים יותר ממבוגרים. וודאי שמבוגרים שאצלם הספר לא מהווה בעיה, בהשתלבו במכלול הנתונים שיש להם כבר בראש, לא יכולים לשער את עוצמת הרושם הסמוי על ילדים וכדו'.
[כמובן וכפשוט, שהמוציאים לאור יכולים להיות ת"ח עצומים בקיאים בכ"ד ספרים בכל אופני הפרד"ס, ואצלם החיבור פשוטו של מקרא הוא בבחינת דובדבן שבקצפת, אבל אופן וצורת הדפסת החבור מראה שחסר להם הבנה בדרכי החינוך, עכ"פ לטעמם של גדולי בתי הדין של הציבור החרדי.]

לגבי הטענה שנטענת שיש מהרבנים שיצאו נגד החיבור שהם בבחינת בורים ועמי הארץ בסוגיית לימוד המקרא. אדרבה, דוקא הסתכלותם על החיבור הוא כמבט של ילד, תינוק דלא חכים ולא טיפש, ואם אצלם זה עורר זעזוע זה סימן שהרושם שהחיבור יכול לעשות על ילדים, יכול להיות הרסני, גם אם אנחנו המבוגרים לא מבינים את זה.

ההדגשות לא במקור

וכאמור אם הבעיה במלמדים, ניתן לפתור אותה די בקלות

התכוונתי שבכתבי הפולמוס לגווניהם לא מצאתי טיעון כזה.
לגבי מלמדים, אני לא חושב שניתן לומר למלמד שאסור לו לעולם לנטות מרש"י בשום מקום, (למרות הסיפור מגדול כזה או אחר) וממילא א"א לתת בזה כלל והכל תלוי בחינוכו של המלמד ובמקום גידולו והספרים המשפיעים עליו וכו' וכו'.

[יהודהא]

.... כך למשל, הדרושים הליטאיים שהויכוח בין יעקב ללבן הוא בעצם הויכוח של הרמב"ם והראב"ד בהלכות מעשר בהמה - - - (סתם זרקתי דוגמא שאיננה). לזה לא יתחברו כלל תלמידיו בשום אופן. כי אין בזה לא דרש מוסמך של חז"ל, לא רמז ולא סוד, אלא פטפוטיא דאורייתא ודרוש בעלמא. למרות שענקים וגדולי עולם אכן עסקו בכך. אבל עובדה, שבני דורנו, מכל המגזרים, וביחוד ה
מגזר הליטאי כבר כמעט לא מתעסק בכגון דא. מה ששרפי מעלה בדורות מסוימים (לא חז"ל ולא הראשונים) השתעשעו בו. הפך היום לכמעט שיטת הפלפול שעשתה חיל בעבר הרחוק וכיום עבר וכלה מן העולם.

3. ההגדרה היא, שלימוד המקרא כמוהו כלימוד הגמרא. אפשר לפלפל ולבנות מהלכים בפשוטו של מקרא כמו 'צווי דינים', ודקדוקי לשון 'כמו ברמב"ם', גם בתורת משה. ולא רק בתורת רבינא ורב אשי. הרבה מראשי העם אינם מסכימים לזה כנראה, אבל עובדה, כי חומשי הפשט (מכל המולי"ם וההוצאות) הפכו לחם חוקם של בני התורה הצעירים בימינו, שכבר מתפעלים פחות מפנינה חריפה של הרבי רבי השל, וישקיעו להבין פשוטי המקראות. על פי כל הסגנונות. ואמנם כבר בוכים על זה הרבה מהמבוגרים, כפי שיראה גם בפורומנו הנכבד, במדור אספקלריא. אבל עסקינן בעובדה.

4. זוכר אני למשל, כי רבי לייב התרעם על הגדות של פסח, ועל לילי סדר נהוגים, שרובם מתעסקים בוורטים, בחריזות לשון ובפלפולי רעיונות. ושוכחים שיש גם פשטות פשוטה בטקסט שקבעו חכמינו לומר לבנים הקטנטנים, טקסט שהם אמורים להבין. זה לא 'לילה של ווערטלאך' היה אומר. והנה כעבור שלושים שנה מזעקותיו היחידיות, צא לשוק ותראה שרוב ההגדות החדשות (חוץ מהגדות מגידים או הגדות קובנא וקרטשניף, הגדת ראש פינה וחברון וכדו') כתוב בהדגשה בשער ההגדה, שיש בו ליקוט 'יפה ובהיר' בפשט, ביאורי הפשט, הסברים וכו' וכו'. כלומר, לפתע הפשט נשא ראש!! כבר לא מתעסקים בפרפרת ולא בחריף, כי אם בלחם ובבשר !! האח.
כלומר, עוד חצי דור, וההגדות של האבות והסבים, עם האמרות החריפות והיפות (באמת), אפשר שיונחו אחר כבוד במדפים הגבוהים אם לא בבתי הגניזה. הדור החדש (מכל המגזרים!) פחות מתפעל מזה. יהיה מי שיאמר שזה דורו של משיח וכו' וכו'. או לחילופין ירידה עצומה ורדידות ששולטת בעולם וכו' וכו'. אבל אנן בהצגת עובדות עסקינן.

-----------------------------------------------
יפה ניסחת והבעת - תודה.
ברשותך ארחיב מעט -

מספר מילים המתייחסות לתופעת התפשטות - נכון יותר לומר ההצפה של ספרי פשט \ ספרים מאויירים וכדומה. עד שניתן לומר שהיא הפכה למאפיין של דורינו\ תקופתינו. הופעתה החלה במקצועות חול, ולגודל הצלחתה זחלה פשטה וכבשה גם את מלכה של תורה בביתה.

א.
בעצם התהליך החל לפני זמן רב, בקצוות הכי קשים: היינו פיוטים מבוארים, מחזורים מבוארים, סידורים מבוארים, והמשיך בספרי תפילה ותנך - יסוד מלכות.
כך קרה גם בספרי הלימוד משניות מבוארו ומצויירות כי זה לילדים, ואחכ הגיעו גם למבוגרים:
מראות סוכה עירובין פסח יומא וכו.
וזה פשט גם לגמרות עוד זוכרני בחידוש לכשהופיע גמרא מפוסקת ! ובהמשך מתורגמת, והיום ראה מה קרה לשוטנשטיין ,

וידוע שגם לו היו מתנגדים שרצו לאוסרו. ובעצם ההתנגדת היה מן התועלת שכן חידדה והבהירה את הפגמים, וגם יצרה מחסומים שצימצמו את החששות, אבל החיבורים עצמם נקלטו שגשגו והתעצמו מעל לכל צפי. והרי ההוכחה שיש פעמים שה"עמך" תחושותיו נכונות והיענות לצרכיו אינה כשל.

ב.
ובעצם הטענות היו דברי טעם . אלא שהטעמים החיוביים כבדו פי כמה והכריעו לזכות.
בין הנימוקים לחיוב היו צרכי הדור . שהרי אורח החיים המהיר ומיעוט הריכוז, הקצב של הכמות על חשבון האיכות פשט בכל העולם ובכל שטחי החיים [ופי מליון אצל הנכרים] . וידועות הטענות על רדידות ושטחיות , על אטימות רגשית ועל איבוד החזון ופחיתות הלב
שירדו על הדור הזה.

מַה-נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ, בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר-בָּהּ. ט אִם-חוֹמָה הִיא, נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף; וְאִם-דֶּלֶת הִיא, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז. [שה"ש ח, ח]
וברשבם ביאר -אם ראוייה וחשובה היא כחומה להשיאה לבן מלך, נבנה ונתקן לה פלטירין והיכלות של כסף.
ואם דלת היא – שאינה הגונה וראויה למלכות, נבנה לה בית של ארזים ותכשיטים הראויים לבת גילה לדוגמתה. ע"כ.

ומה נעשה לדורינו שלא זכה להיות כחומה ? לפחות - נגיש לו בית של ארזים, למחסה מהפורעניות הרוחניות המקיפות אותנו.

ג.
ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות.
ונראה שמשמיא נפתחו שערים ומבועים שנעדרו בדורות אחרים - ואולי אז לא היה בהם צורך. ולעת כזו היו רווח והצלה לרבבות רבבות יהודים שהמאור שבה מחזירם למוטב.
וכן , לעיתים ההתעוררות מלמטה, ה"עמך" ישראל כקיבוץ ובהתאחדות מביע את רצונו ואת מאויו לתורה להלכה בצורה נגישה יותר ומובנת יותר. והקבה הוא המנווט מלמעלה באיזו דרך הדברים יצאו לפועל - ולעיתים הדרך רצופה במהמורות ולא קלה היא. [ ובמקרה האחרון הם עלו בחיי אדם נקי וצדיק].

[לא ידעתי]

וכן גם בפירוש 'מקרא מפורש' של 'עוז והדר' מביאים לפני הכל את פירוש רש"י ורק אח"כ מוסיפים עוד פירושים.

גם הם ידעו לפספס על רש"י כשהי' נוחה להם, עי' לדוגמא וירא יעקב כי יש שבר במצרים.

[ספרים וועלט]

אני אישית שוחחתי לפני כשנה עם נער כבר מצוה ממשפחתי, שיעור א' ישיב"ק, [חכם ונבון ושקדן וחריף ורוצה להבין את תלמודו וכו'], השיחה היתה בלי שום קשר לחומש אלא סתם מהנעשה עמו ולימודיו וכו', ובתוה"ד סיפר לי לפי תומו שכשהוא מעביר הסדרא שמו"ת [מלבד שקשים לו ברש"י הרבה דברים והוא נעזר ברש"י כפשוטו שמאיר את עיניו] קשים לו הרבה דברים ברצף העניין והפסוקים, כי רש"י לא מפרש הכל, והוא משתמש בחומש פשוטו של מקרא [שבו הוא לומד גם רש"י כפשוטו] כדי להבין.
אמרתי לו אז [בעדינות ובביאור הטעם כפי רמתו ועומקו], שהחיבור הזה בנוי על ראשונים ואחרונים מפרשי הפשט בדרך פשט דייקא, וממילא הוא מיועד ליותר מבוגרים, שכבר מילאו כריסם במדרשים וברש"י ורמב"ן על הסדר. ואי"ז מיועד לגיל שלו ולשלב שבו הוא נמצא בתלמודו.
...

ממתי נפסק שלומדים דרש לפני שלומדים פשט?

[להתהלך]

מה לא "פשט" בפירוש האב"ע כאן?
"פשט" לא חייב להיות "חומרי". אצל האבות הקדושים ודור דעה גם "דרגה / פסיכולוגיה" שכזו היא "פשט".
העיקר כאן הוא שהאב"ע נצמד לפירוש המילות בכתוב, וזה מה ש"פשט" כאן. מפורש בקרא שנשים שצובאות על פתח אוהל מועד נתנו את מראותיהן נדבה למשכן. פירוש האב"ע הוא פשט גמור כאן.

לגבי רש"י, כתבתי לרב להתהלך באישי ואני מעתיק כאן במעט תוספת:
כוונתי [בציטוט המשך לשון רש"י "והיה מואס משה בהן" וכו'] היתה שזה משנה את כל התמונה. רש"י מביא בעצמו מיד שזה דבר מגונה ומשה מאס בו, והקב"ה הסביר לו את הטעם. ובכלל כל האריכות הזו אינה כבר פירוש המילות של הכתוב, אלא כולה דרש. וכל דברי רש"י כאן הם פשט-דרש שמלמד מוסר. ולא איזה פירוש פשטני לפי פשוטו של מקרא גרידא.
וכמובן שכל דברי רש"י כאן הם דברי חז"ל, ולא מה ש"מפרש רש"י".

כמעט כל דברי רש"י הם דברי חז"ל, רק זה היתה המלאכה הכבירה של רש"י שהיה סיוע מיוחד מאת ה' ורוח הקודש ששרתה בקרבו, לדעת איזה חז"ל לבחור להשים בפירושו, וכידוע מה שנכדו ר"ת אמר, שפירושו על הגמ' היה יכול לעשות אבל לא את פירושו על החומש, מה שאני רציתי להראות, שההנחה הפשוטה של הרבה מה המהלך של רש"י, ומה המהלך של הא"ע איננו מדוייק.

[להתהלך]

===

הנה המאמר על ה'עקידה', דווקא אני מציע להראות שמה שחז"ל טענו שיצחק היה בגיל ל"ז, וכידוע שהא"ע טוען שבשפט זה לא יכול להיות, אני מראה שפשש"מ הוא כחז"ל.

וכי מאמר אחד יש לך על העקידה?
מה שאני שמעתי, מופיע בספרך שבאוצר (להתהלך בלי חלוקה לחומשים). עמ' 36 ואילך.
באיזה שהוא שלב, היה נמאס לשמוע דרשנות ופלפולים בגנותו של סבי ע"ה והפסקתי לשמוע.
מרתק ומקורי היה כל הזמן.
בע"פ הסגנון היה עוד פחות מעודן.

הנה המאמר

פרשת וירא תשע''ט.pdf

, מותר וגם חייב לחלוק על דברי, ויכול להיות שאני טועה בהבנת הדברים, אשמח לשמוע מה הבעיה ולהתוכח כדרכה של תורה, אבל למה להעליב בצורה כזו שאינה מכובדת, אני יכול להבין מה מציק לך בהעמדת הדברים, אבל אני משוכנע שאדרבא יש כאן יסוד נעלה לשבח, ושהוא גם מוכרח מתוך הכתובים, ותואם עם עוד הרבה מקורות בתורה ובחז"ל.

מקווה שאתה לא לומד את דברי, עם היכרות ודעה קדומה עלי, וגם אני מתפלל שיקבלו דברי בפני חברי תלמידי חכמים, ושלא אטעה בהבנת דברת תורת ה'.

המאמר מעניין ומקורי, ואיני יודע בדויק על מה יצא קצפו של הרב איש ספר, אך את המחשבות שלי אני יכול לשתף אותך (אני מאמין שאיש ספר חושב בדומה לי בדבר זה אבל איני לוקח אחריות על זה).
קודם אני רוצה להקדים שלא כל פעם המחלוקת והטענות הם על גופן של דברים, דהיינו שלאו דוקא יש לו קושיא או פירכא על דבריך אלא שיש סגנונות שונים בחשיבה ואנשים שלא מתאים להם סוג חשיבה מסוימת, וחולקים על הדברים מחמת סוג החשיבה זאת אומרת שמבחינתי אין התורה מתכונת לדברים אלו או שלא כתוב דברים אלו בתורה.
כמדומני שאין מי שיחלוק עלי שהג"ר לייב מינצבורג זצ"ל חידש גישה חדשה בלימוד המקרא, והגישה החדשה הזו אינו מקובל על הרבה אנשים שאינם מתלמידיו, ולא רק שהוא בגדר דרכים שונים בתורה שאני חונכתי בדרך זו ואתה חונכת בדרך לימוד אחרת, כמו שנגיד שיש מי שמחונך בדרך לימוד ליטאי ויש בדרך לימוד פולני (ואמנם שגם שם זה יכול להיות בדרגא שתורתו של הא' צורם להשני כיון שמחונך הוא בדרך אחרת אבל מ"מ עפ"ר האחד יודע שדרכו של השני הוא גם דרך הלימוד של הרבה גדו"י והוא א' מהע' פנים שיש לתורה), אבל כאן יש הרבה אנשים שהגישה הזו הוא בעיניהם גישה עקומה שמזלזל קצת ומוריד את ערכה של התורה ומה שבעיני תלמידיו הגישה הזו חשובה ומרוממת את התורה בעיני אחרים זה עושה את ההפוך.
אולי דיברתי קצת קיצוני אבל זהו הרעיון הכללי, כל פעם שאני מנסה להסתכל בקונטרס פשטות המתחדשים ולקרוא איזה מאמר בזה אני לא מצליח לקרוא יותר מחלקים קטנים וזה נמאס עלי (ואני בכלל לא אדם מצומצם בעניני דרכי הלימוד, אני מנסה להבין ולהכיל את כל דרכי הלימוד שיש אם כי באופן אישי חונכתי בדרך מסוים).

אחרי ההקדמה הזאת אסתייג שהמאמר הנ"ל באמת היה די מעניין ולא הפריע לי כל כך, ובכל זאת אגיד לך הנקודות שאינם עולים יפה בעיני.
א. עם הדומה לחמור כפי משמעות דברי חז"ל וכפי החינוך שלנו נשאר כך אחר העקידה ומבחינתינו אומות העולם שוים כמו חמור.
ב. אברהם אבינו לא ניסה להתנגד לרצון ה' ואחרי שהוחלט אצלו כי ביצחק יקרא לך זרע ואחרי ששאל 'לו ישמעאל יחיה לפניך' וקיבל את המענה שהוא קיבל הוא ידע שזהו זה, התפקיד הישן נשלם ועכשיו יש תפקיד חדש והוא לגדל את כלל ישראל ולא את שאר אומות העולם, אולי הוא המשיך לקרב את כולם כי גם יהודי אמור באיזשהו מידה לעשות כן אבל הוא ידע גם ידיע שיש כאן שני תפקידים שונים ותפקידו לגדל את עם ישראל להיות נעלים על כל אומות העולם שהם דומים לחמור ועם ישראל יהיה הנבחר. כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה', ולא נאמר את כל אומות העולם. וחלילה לומר שה' אמר לו דבר אחד והוא ניסה ללכת עם גישה שונה.
ג. גם לעתיד לבא כשיתקרבו אומות העולם באיזשהו מידה לא יהיו בדרגתם של ישראל, וישראל הוא מטרת הבריאה, בראשית בשביל ישראל שנקרא ראשית, ולא רק להיות אור לגוים כפי שאומרים בבתי מדרשות החדשים אלא הם הם מטרת הבריאה כנסת ישראל ביתי אחותי ואמי ורעייתו של הקב"ה.
ד. איך ניתן להשוות את ישראל אחר מתן תורה להנערים אין זה אותו רעיון כלל, התורה לא נין למשה אלא לכל עם ישראל אנחנו עמו של הקב"ה וברור שיש לנו מפגש עם הקב"ה כי לולי ישראל לא היתה הדיבור עם משה בכלל.
ה. גם הקושיות איני מבין כ"כ וכי אברהם לא צריך ללכת עם אברהם הרי אדם חשוב צריך גבאים כמבואר בחז"ל וצריך שנים כדברי חז"ל, ואולי מטרת הכתיבה היא גופא לומר שהנערים דומים לחמור ולהוריד את המבט עליהם ולא להעלות את המבט עליהם.
ו. ובעיקר מה שקשה לי מכל הדרך הלימוד הזה הוא שהם כהררים התלוים בשערה, מי אמר לך את היסודות שעל זה אתה בונה את הפשטים, איפה כתוב כל הרעיון של נעריו וכו' מי המציא כל המחשבות האלו על אברהם אבינו (דוקא במקרה הזה אין הרעיונות כל כך רחוקים ויש עליהם על מה להתבסס אבל הרבה פעמים זהו המחשבה שלי).

לסיכום לך בכוחך ותמשיך להאיר את התורה כפי הבנתך אבל אל תנסו לעשות מזה נחלת הכלל, מי שמתחבר לזה שיבושם לו ואני מקוה שרוב מבינינו ימשיכו להתבשם על הבשרא דתורא דברי חז"ל ומצוות התורה.

שמח שהצלחתי לעניין אותך לדעת את התורה,
ולגבי הנקודות שאינם אולים יפה בעיניך, כך היא דרכה של תורה, מאז ומעולם, וזה בסדר גמור שתחלוק ותדחה לגמרי את דברי, אבל בכל זאת אנסה להעלות על הכתב לנסות ליישב את הדברים, ברור שללמוד את זה בצורה רצינית, יש הרבה לדון וללמוד ולעיין בכל הדברים, וכאן אכתוב רק בקיצור יסוד הדברים, ואענה אחת לאחת.
א. עם הדומה לחמור כפי משמעות דברי חז"ל וכפי החינוך שלנו נשאר כך אחר העקידה ומבחינתינו אומות העולם שוים כמו חמור.
איני טעון שמיד אחרי העקידה כבר הגענו לתיקון כל העולם, ושכבר אין את הבחינה הזאת בכלל, אלא רק כמעשה אבות סימן לבנים, מה שמבואר כאן בעקידה הוא מסמל את התהליך שאמור להיות בכל ההיסטוריה עד שכל בני בשר יקראו בשמך, והרי ברור שיש צד היבט על הגוים כמו 'חמור', והאמת שדווקא בחז"ל זה קאי על 'עבדים', אבל יש היבט אחר שמדבר על הגויים כבני אדם שיש בהם צלם אלוקים, ושהתכלית היא שכולם יכירו וידעו כי אתה ה', ואז יש יחס אחר להם, ומה בדיוק היחס בכל זה, צריך הרבה לדון בדברים, וכאן במאמר אני מייסד דרך דקדוקי המקראות, איזה שהו היבט מורכב בייחס שלנו לגויים, וזה מבוסס על עוד הרבה פרשיות בתורה ובחז"ל.

ב. אברהם אבינו לא ניסה להתנגד לרצון ה' ואחרי שהוחלט אצלו כי ביצחק יקרא לך זרע ואחרי ששאל 'לו ישמעאל יחיה לפניך' וקיבל את המענה שהוא קיבל הוא ידע שזהו זה, התפקיד הישן נשלם ועכשיו יש תפקיד חדש והוא לגדל את כלל ישראל ולא את שאר אומות העולם, אולי הוא המשיך לקרב את כולם כי גם יהודי אמור באיזשהו מידה לעשות כן אבל הוא ידע גם ידיע שיש כאן שני תפקידים שונים ותפקידו לגדל את עם ישראל להיות נעלים על כל אומות העולם שהם דומים לחמור ועם ישראל יהיה הנבחר. כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה', ולא נאמר את כל אומות העולם. וחלילה לומר שה' אמר לו דבר אחד והוא ניסה ללכת עם גישה שונה.
האם אין העניין של 'נצחני בני', או מה שמבואר בכמה מדרשי חז"ל לגבי אברהם אבינו בסדום, ולגבי משה בחטא העגל, וכן מה שמבואר בחז"ל דברים רבה (וילנא) פרשה ה סימן יג (פרשת שופטים)
הקדוש ברוך הוא א"ל שילחם עם סיחון שנא' (דברים ב) והתגר בו מלחמה והוא לא עשה כן אלא ואשלח מלאכים וגו' א"ל הקדוש ברוך הוא כך אמרתי לך להלחם עמו ואתה פתחת בשלום חייך שאני מקיים גזרתך כל מלחמה שיהו הולכים לא יהו פותחים אלא בשלום שנאמר כי תקרב אל עיר וגו'. ועוד הרבה דוגמאות, וזה ההבדל ביו 'נח' לאברהם' בבחינה זו, שהוא היה שותק ומקבל , ואברהם אבינו נעמד לטעון שחלילה לך, וזה יסוד גדול שצריך בה הרבה לימוד ועיון,
מניין לך שתפקיד הישן של אברהם אבינו להביא את דבר ה' בכל העולם הסתיים, אדרבא זה מורה לנו על מה שבכל הדורות קורה בתנ"ך ועל זה אנןו מייחלים ומתפללים שכל בני בשר יקראו בשמך, ואו"ה אינן רק דומים לחמור, אלא התכלית כמו שמבואר ברמב"ם הידוע בסוף הלכות שמיטה ויובל.

ג. גם לעתיד לבא כשיתקרבו אומות העולם באיזשהו מידה לא יהיו בדרגתם של ישראל, וישראל הוא מטרת הבריאה, בראשית בשביל ישראל שנקרא ראשית, ולא רק להיות אור לגוים כפי שאומרים בבתי מדרשות החדשים אלא הם הם מטרת הבריאה כנסת ישראל ביתי אחותי ואמי ורעייתו של הקב"ה.
לא אמרתי שהם יהיו ממש באותו מדרגה, ובכל זאת מלא בחז"ל והרמב"ם הוא הרבי הגדול, שכן רואים שתכלית כל העולם שזה כל בני בשר יקראו בשמך, ודאי שחלק מתכלית עם ישראל כמטרה הוא בשביל להיות אור לגויים ככהני ה', וזה עיקר מטרת המקדש, ואיני יודע מה אתה סח, כביכול זה טענה של מחדשים כאילו ח"ו אין לזה מקור קדום, אנא עיין בכל הנבואות ובכל התפילות שאתה מתפלל בכל יום ובעיקר ב'עלינו לשבח', וכן בכל תפילות ימים הנוראים, ברור שאנחנו ביתי אימי אחותי ורעייתי, בזה שאנחנו מייצגים את שמו של הקב"ה בעולמו, שוכולם יטו שכם אחד לעבדך, וכמבואר בנבואת ישעיהו ,
וְהָיָ֣ה׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים נָכ֨וֹן יִֽהְיֶ֜ה הַ֤ר בֵּית־יְקֹוָק֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֖א מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־הַגּוֹיִֽם:
(ג) וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָמְרוּ֙ לְכ֣וּ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְקֹוָ֗ק אֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְקֹוָ֖ק מִירוּשָׁלִָֽם:
(ד) וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה: ועוד מלא נבואות, וכי למי קרא אברהם אבינו בשם ה' במזבחות שבנה בארץ ישראל.

ד. איך ניתן להשוות את ישראל אחר מתן תורה להנערים אין זה אותו רעיון כלל, התורה לא נין למשה אלא לכל עם ישראל אנחנו עמו של הקב"ה וברור שיש לנו מפגש עם הקב"ה כי לולי ישראל לא היתה הדיבור עם משה בכלל.
לא באתי להשוות אחד לאחד, אבל בכל זאת יש כאן איזה דמיון שיש שעה שאנחנו עומדים למטה בהר עם הבהמות, והאמת שיש משמעות בחז"ל וכך מבואר ברמב"ו שנתינת לוחות השניות היה רק למשה, ואחר כך הוא נתנן את זה לעם ישראל, אני במאמרי לא כיוונתי זה, העיקר שבאתי להראות שיש כזה מהלך שבדרך להר אנחנו גם כן דומים במשהו לבהמות בעמידה שלנו, וכן גם הנערים, ואילו כשאברהם חוזר עם הנערים לבאר שבע, הוא דומה לבחינה של לעת"ל שננחיל את התורה לכל העולם.

ה. גם הקושיות איני מבין כ"כ וכי אברהם לא צריך ללכת עם גבאים הרי אדם חשוב צריך גבאים כמבואר בחז"ל וצריך שנים כדברי חז"ל, ואולי מטרת הכתיבה היא גופא לומר שהנערים דומים לחמור ולהוריד את המבט עליהם ולא להעלות את המבט עליהם.
אם אינך מבין את מה שאני תמה, באמת תדחה ואל תקבל את דברי, אבל אני כן מבין את מה שאני תמה, שלא די בהצעה שהם היו כגבאים אלא הם נוכחים במשהו הרבה יותר במעשה העקידה, וכדרכה של תורה יש הרבה היבטים באותו עניין ואין סתירה בדברים, ולגבי הסיפא של דבריך שה מה שאני טוען שהם דומים לחמור בדרך הלוך.

ו. ובעיקר מה שקשה לי מכל הדרך הלימוד הזה הוא שהם כהררים התלוים בשערה, מי אמר לך את היסודות שעל זה אתה בונה את הפשטים, איפה כתוב כל הרעיון של נעריו וכו' מי המציא כל המחשבות האלו על אברהם אבינו (דוקא במקרה הזה אין הרעיונות כל כך רחוקים ויש עליהם על מה להתבסס אבל הרבה פעמים זהו המחשבה שלי).
איני יודע מה התימה שלך על היסודות שלי, אני מנסה בכל כוחי להקשיב ולעיין וללמוד כל מילה בתורה ובחז"ל וברבותינו הראשונים והאחרונים, לנסות להבין את תורת ה', הלוואי ואזכה.

[להתהלך]

האם כשחז"ל דרשו שפסל מיכה היה כבר מאותו רגע שעברו את ים סוף, ולא כפי שנשמע בפשט הכתוב, שזה קרה רק בסיפור שם בספר שופטים, קשור לאיזה מגמה שיש כאלה שטוענים כאן, ויש כאלה המון דוגמאות, וצריך לדון בכלל מה עומד מאחורי דרישת חז"ל את המקראות?

[בברכה המשולשת]

האם כשחז"ל דרשו שפסל מיכה היה כבר מאותו רגע שעברו את ים סוף, ולא כפי שנשמע בפשט הכתוב, שזה קרה רק בסיפור שם בספר שופטים, קשור לאיזה מגמה שיש כאלה שטוענים כאן, ויש כאלה המון דוגמאות, וצריך לדון בכלל מה עומד מאחורי דרישת חז"ל את המקראות?

ימחל לי הדר"ג שליט"א, אך לא הבנתי את הקשר בין דרשת חז"ל, שעיקר עניינה להבין מה באו חז"ל ללמדנו, לבין דברי חכמי זמננו שליט"א, שסמכותם שונה בתכלית.
אתן דוגמא.
בשבוע שעבר ביקשו ממני לתת שיעור לקבוצה של בחורים על פורים, והמהלך היה בדיוק הנקודה שמשפט המגילה לא רואים את דברי חז"ל, וממילא השאלה היא למה המגילה לא אומרת לנו את דברי חז"ל, שהרי זה בוודאי הנכון. ומדוע פשט המגילה מעלים מאיתנו את התמונה האמיתית. וכמובן שהתשובה הייתה שהיא הנותנת, וזאת חלק מנקודת ההסתרה הבסיסית של פורים. ומשם הגענו לצם, ולסעודה והקשר בין זה לפרעה שעשה עצמו אלוה וכו'.

[להתהלך]

לא הבנתי?

[בברכה המשולשת]

לא הבנתי?

אבהיר יותר:
מה הקשר בין דרשות חז"ל למהלכים של חכמי זמננו?
הרי אם חז"ל אומרים משהו, זה בוודאי נכון.

[להתהלך]

אבהיר יותר:
מה הקשר בין דרשות חז"ל למהלכים של חכמי זמננו?
הרי אם חז"ל אומרים משהו, זה בוודאי נכון.

לא באתי לטעון איזה הקשר ששל דרשות חז"ל למהלכים של חכמי זמננו,
רק יש אומרים שכל מה שחז"ל דורשים זה מגביה עד רום את הדמויות והדורות הקודמים,
ועל זה שאלתי?

[שמואל שלומוביץ]

האם כשחז"ל דרשו שפסל מיכה היה כבר מאותו רגע שעברו את ים סוף, ולא כפי שנשמע בפשט הכתוב, שזה קרה רק בסיפור שם בספר שופטים, קשור לאיזה מגמה שיש כאלה שטוענים כאן, ויש כאלה המון דוגמאות, וצריך לדון בכלל מה עומד מאחורי דרישת חז"ל את המקראות?

זו כבר שאלה אחרת האם דברי חז"ל הם כפשוטם..

וכמו שצריך לדעת ללמוד חומש צריך לדעת ללמוד אגדות חז"ל. לא ראי זה כראי זה.

[להתהלך]

האם כשחז"ל דרשו שפסל מיכה היה כבר מאותו רגע שעברו את ים סוף, ולא כפי שנשמע בפשט הכתוב, שזה קרה רק בסיפור שם בספר שופטים, קשור לאיזה מגמה שיש כאלה שטוענים כאן, ויש כאלה המון דוגמאות, וצריך לדון בכלל מה עומד מאחורי דרישת חז"ל את המקראות?

זו כבר שאלה אחרת האם דברי חז"ל הם כפשוטם..

וכמו שצריך לדעת ללמוד חומש צריך לדעת ללמוד אגדות חז"ל. לא ראי זה כראי זה.

זו עוד שאלה שצריך לדון בה, אבל אני לא כיוונתי לזה.

[להתהלך]

נותרה כמות מצומצמת של ספרי ״פשוטו של מקרא״ אצל משפחת המחבר ז״ל.
לרכישה נא להשאיר הודעה (תא קולי) בטלפון 050-4173443
או במייל: ‬[email protected]
ויחזרו אליכם בהקדם.
נ.ב. יש אפשרות למשלוח עד הבית לכל מקום בארץ ובעולם.


A limited quantity of “פשוטו של מקרא” books remains with the family of the author ז״ל. For purchasing, please leave a message (voicemail) at: +972-50-417-3443 or via email at: [email protected], and we will get back to you as soon as possible.

P.S. Home delivery is available across the US and internationally.