תנא לפני 200 שנה?

[בן מיכאל]

אני מוצף בשאלות באישי אודות פרט כזה או אחר ומה היה קודם ומה היה אחר כך... אנסה לכתוב בצורה מסודרת את הסיפור, ומחילה שלא אצליח להשיב לכל אחד באופן פרטני.
אחי עבר לקהילת הגר"ש, וגור הסיתו את בתו לברוח מהבית ולנתק איתו קשר, הרווחה התערבה, וכמובן שהמערכת שנמנעת מפניה לערכאות ומארגנת כנסים היסטוריים נגדם, פנו למשטרה שאחי התעלל בבתו וכו', אחי ואשתו ישבו בחקירות, ולקח עוד מספר חודשים עד שאחי הצליח להזים את כל ההאשמות נגדו. לסיום הסאגה הרווחה ביקשו מוצא של כבוד לילדה, והורו שהיא תשהה בבית חמיו של אחי, עד שהוא יצליח לגרום לה לשוב הביתה.
חמיו של אחי אכן ניסה לגרום לה לשוב הביתה ולהבין שגם אם הוריה עברו לאדמו"ר אחר, הם אינם "עוקרי הדת", אבל המערכת של גור התערבה בכל הכח כולל אמצעים שלא אוכל לפרט [גם לא באישי, נא לא להציף את התיבה האישית שלי...], הצלחתו היתה לגרום לה להרים טלפון לעיתים בערב שבת לדקה שתים...
כעת באירוסין [שנעשו אגב בהתחלה גם לא על ידו, אלא על ידי "אחרים"], הוא התאמץ שהשידוך לא ייגמר ללא אחי ואשתו.
עוקבי האשכול מוזמנים להתפלל על אחי משה מנחם בן שרה איטה ועל אשתו בריינדיל בת חיה שכוס דמעותיהם תתמלא, ושיוכלו כבר להוזיל מעט דמעות שמחה.

[דרומי]

מדבריך משמע שחמיו של אחיך (אגב, לא הזכרת את קיומה של אשתו של החם - החמות - וצ"ע) הם חסידי גור, והם כנראה כן בקשר עם בתם וחתנם הפורשים. הבנתי נכון?

סתם כדרך אגב, אני מניח שבשביל הרבה שלא מכירים את חסידי גור מקרוב, הרי עצם הדבר שבגור מייחסים חשיבות לנשים ובמיוחד לנערות צעירות הוא חידוש גדול.

[בן מיכאל]

מדבריך משמע שחמיו של אחיך (ומן הסתם גם חמותו) הם חסידי גור, והם כנראה כן בקשר עם בתם וחתנם הפורשים. הבנתי נכון?

סתם כדרך אגב, אני מניח שבשביל הרבה שלא מכירים את חסידי גור מקרוב, הרי עצם הדבר שבגור מייחסים חשיבות לנשים ובמיוחד לנערות צעירות הוא חידוש גדול.

אכן כן, לא כל ההורים מנתקים קשר.
הם לא מייחסים שום חשיבות, מדובר ברדיפה לכל דבר וענין [לפני כמה שנים (הרבה לפני המחלוקת בגור) הארתי את תשומת ליבו של משגיח בגור לבחור שהיו לו בעיות קשות עם הוריו, המשגיח אכן סייע לבחור, אבל דבר אחד הבהיר לבחור, אין תסריט בעולם שלא תמשיך להיות בקשר עם הוריך ותכבד אותם, ומעולם לא אסייע לך לצעד אחד של מריבה ו/או מתח מול הוריך, הוא כמובן צודק, רק באתי להביא זאת, למי שיחשוב שיש כאן מערכת המסייעת לבחורה אומללה שנעבאך נרדפה על ידי הוריה....].

[בן מיכאל]

מדבריך משמע שחמיו של אחיך (אגב, לא הזכרת את קיומה של אשתו של החם - החמות - וצ"ע) הם חסידי גור, והם כנראה כן בקשר עם בתם וחתנם הפורשים. הבנתי נכון?

זאת לא השמטה מכוונת..., זה כמובן עסקת חבילה.

[ישעיהו לוריא]

אני חושב שאהיה כאן לפה לכל חברי הפורום, המביטים בהתפעלות עמוקה ובהערצה כמעט או לא כמעט, מול אדם המצליח לכנס מחשבותיו, וודיבורו בנחת עם הבריות, כולל כאלו שכותבים השמצות, או חופרים יותר מידי לכאן או לכאן.

זה לא מובן בכלל מאליו ולא מובן גם אחרי הרהור נוסף ואחריו עוד ועוד. אשריך.

אני חושב שהוא כבר דיבר מספיק ושיתף מספיק והותר,
אחזור על מאמרו העגמומי של דודי זקיני, איש חסיד חשוב ביותר, שאיבד את אשתו ושמונת ילדיהם בעקדת יהדות אירופה ולא זכה להיבנות בזיווגו השני, שכשהיו אומרים לו שנוסעים לפולין כביכול לקברי צדיקים או מסעות שרשים,
היה עונה בכאב: מה שאצל אחרים זאת אטרקציה, עבורי היא טרגדיה.

אז כל הכבוד הרב בן מיכאל.

---------------------------------------

היה כאן מישהו שביקש לשים קו גבול אדום ובוהק בין אלימות פסיכולוגית לבין אלימות רגשית, וכוונתו שאלימות רגשית יכולה במקרי קצה לבוא בהבנה, משא"כ אלימות פיזית.
זה מופרך מעיקרו.
צאו וראו בכל התביעות על מקרי אלימות ופלילים, ברוך ד' שאין הרבה במחננו, עיקר וליבת התביעה הוא החשש שבא בעקבות האלימות, החרדה שמתלווה כל העת לכל מקום, החשש לצאת מהבית, שמתהלכים בפחד, שמתביישים, שמרגישים ביטול הישות העצמית ועוד ועוד, כפי שגם המציאות של כולנו מוכיחה.
אין סטירה שתכאב יותר מכמה דקות, אבל העלבון, הבושה, הכאב, ההשפלה - נותרים לשנים ארוכות.
הדברים ברורים ופשוטים.
אם כבר להציב גבול, אז אלימות פיזית - אם הייתה אפשרות לעשותה בלא פגיעה נפשית - הייתה יכולה איכשהו להיות מובנת.

הכרתי זקן אחר, שעבר את השואה באופן נוראי וקבר בני משפחה קרובים וכו' וכו', שהיה מספר אפיזודה מימי ילדותו שהתארח בבית קרובים ובא לשם דוד המשפחה, מהצד השני.
הדוד חילק מטבע קטן לכל ילד וילד וכשהגיע אליו, אמר: אתה הרי פרעמד. הדוד ההוא לא היה דוד שלו אלא רק של הקרובים, ודילג עליו.
כשהיה הזקן מספר סיפור זה, אחרי שואה, אחרי 80 שנה וכל מה שעבר עליו בכל השנים, עדיין יכולת לחוש את העלבון של ילד שדילגו עליו וכינוהו פרעמד = זר.

ומהפסיכולוגיה לתיאורים מהשטח:
לפעמים, החטיפה, השיטות האלימות, הסולמות שהוברחו (כמו במקרה של חטיפת 2 בנות משפ' ס.) התחקירים הקנויים בתקשורת החילונית, המכות וכו', הם הגורמים לסלידה עמוקה מהמעשים ולהבנה בקרב כל מי ששומע, כי מדובר בדברים הזויים ומסוכנים.

במקרה של הקהילה והשיטה שכעת במוקד העניינים, שמעתי כמעט מכלי ראשון, שהדברים נעשו באופן הרבה יותר גלוי על השולחן, וכביכול הרבה יותר 'נורמלי', כך שיותר קשה להתנגד, אילולא החוברות בסגנון עבודה זרה או האלימות שהתפרצה לאחרונה בקהילתם, הציבור לא היה מודע לזה כמעט ומי שהיה נחשף לזה, היה הרבה יותר מאמין שמדובר במקרים סוציאליים או הגנה רוחנית (שם באמת לא מנסים לתרץ את מעשיהם כאילו וכביכול מדובר במקרים של רחמנות ורווחה. הרבי אמר. הרבי אמר זאת גם ברמקול. אז ככה כבת קול מסיני ואף יותר)

אני מכיר מכלי שני ואיני יכול להתחייב על פרטי המקרים:
משפ' ש. שהאדמו"ר המדובר כאן באשכול, הורה להם לפני קרוב לשנה, שהבת פלונית תעבור לגור אצל משפ' מ. שהם יותר שוואנצונעס ומתבטלים.
הוראה ואין להרהר אחריה.
כמובן שההוראה לוותה עם שיחת הבהרה וכו', אבל כמובן שכהורים נורמטיביים הם לא רצו בכלל לעשות זאת, אבל כמו שלא מובן לרובנו, כאנשים הנמצאים חייהם וליבם וכל משפחתם בקהילה סגורה, לא הייתה להם הרבה ברירה, הבת עברה לגור ולהתחנך אצל משפחה אחרת.

בשונה מהמדובר בסיפור ההוא, לא קיבלה הוראה להמעיט בקשר עם הוריה, אבל שוו בנפשכם איך היה הקשר ואיך הרגישו ההורים המתוסכלים.
כעבור תקופה נוספת, בשלהי חודש אלול תשפ"ג או בעשרת ימי תשובה, איני יודע מועד מדוייק של הדרשה, התקיימה האסיפה הראשונה מאותו אדמו"ר שכינס את כל חסידיו, כולל כולם לדרשה ארוכה ופומבית כדרכו,
ושם גילה מסתרי לבבו, כשסיפר שאביו או זקנו באו אליו בהקיץ או בחלום, נדמה לי אמר בחלום, ושיבחו אותו על הקהילה היפה שהוא בנה, אבל הם אמרו, שבכל מקום יש קוצים ודרדרים ועל כן יש לכלותם ולבער אותם שלא יזיקו אחרים.
ואז, לנגד כל קהל עדתו, כשאותם אנשים יושבים בפנים, אמר שהוא מוכרח לגלות לכולם מי הם אותם קוצים, שיזהרו מהם, אבל שלא יעשו להם כלום פיזית.
ואמר את שמותיהם לנגד קהל ועדה. הקריא אז 4 שמות ובתוכם אותה משפחה שהבת כבר נלקחה מהם לפני כמחצית השנה.

כמובן שאחרי כזאת דרשה, לא היה לאותן משפחות מה לחפש בחצר השיטה ונאלצו לעזוב איכשהו, אחר החרפות והבושות האיומות.

כעת, איני יודע מה עלה בגורל אותה בת, האם היא רוצה לחזור לבית הוריה שכעת כבר עזבו את החצר, האם היא מורשה לחזור, עכ"פ בתקופה הראשונה היא עדיין נשארה בבית המשפחה שאליה הורה אותו אחד 'להעביר'.

זה הרבה יותר חמור מסולמות שמשתבללים באישון ליל, מפורצים שחוטפים ילדה עם כובעי גרב ואורות כבויים ואפי' ממורה שמסיתה את הילדה נגד הוריה ומסליקה לה פלאפון בלי ידיעתם.

זה נעשה ברבים, באישור ההורים - בכפיה כמובן - ובדיבור הכל גלוי על השולחן. באמצע בני ברק.

וגונב איש ומכרו ונמצא בידו, כנאמר בפרשת השבוע פרשת משפטים.

[ארי שבחבורה]

איזה אשכול עצוב ומזעזע. אני לא יודע את נפשי מרוב צער ובושה.
משום מה הייתה לי איזו תקווה קטנה בלב שמלחמת שמחת תורה תבטל או לכל הפחות תצמצם מאוד את מעשי הרשע והאכזריות הללו, אבל כמובן שהייתי צריך לדעת שמדובר בתקוות שוא.
וברוך השם שיש עוד כמה מזרוחניקע'ס משוגעים שמתנדבים לצאת ולהיהרג כדי שחסידינו המסולאים בפז יוכלו להמשיך את המערכה כנגד אויבי ישראל האמיתיים בעוז ובתעצומות.

[ארזי ביתר]

משום מה הייתה לי איזו תקווה קטנה בלב שמלחמת שמחת תורה תבטל או לכל הפחות תצמצם מאוד את מעשי הרשע והאכזריות הללו, אבל כמובן שהייתי צריך לדעת שמדובר בתקוות שוא.

לי לא היו תקוות שווא כאלו. אבל האמת שגם אני הופתעתי... בקווי ההמרדה הושמעו הגיגים מטורפים, כמו "צושטעל" שהמלחמה פרצה בשמחת תורה, ארבע שנים בדיוק אחרי יום הפרישה הרשמי של הקהילה, ודיבור על החטופים בידי חמאס שאנו מבינים בדיוק את תחושת בני משפחתם, כי הלוא גם בינותינו מסתובבים כאלו שחלק מבני משפחתם "נחטפו" לקהילה. ועוד כהנה...

ה' ישמרנו.

[צופה_ומביט]

משום מה הייתה לי איזו תקווה קטנה בלב שמלחמת שמחת תורה תבטל או לכל הפחות תצמצם מאוד את מעשי הרשע והאכזריות הללו, אבל כמובן שהייתי צריך לדעת שמדובר בתקוות שוא.

לי לא היו תקוות שווא כאלו. אבל האמת שגם אני הופתעתי... בקווי ההמרדה הושמעו הגיגים מטורפים, כמו "צושטעל" שהמלחמה פרצה בשמחת תורה, ארבע שנים בדיוק אחרי יום הפרישה הרשמי של הקהילה, ודיבור על החטופים בידי חמאס שאנו מבינים בדיוק את תחושת בני משפחתם, כי הלוא גם בינותינו מסתובבים כאלו שחלק מבני משפחתם "נחטפו" לקהילה. ועוד כהנה...

ה' ישמרנו.

העיקר שעסקני החצר עסוקים כיום בעוד מלחמת קודש: להשאיר את ועדת התקשורת המושחתת והרקובה בשליטתם, ומעבר לסיבות הידועות [שכבר התרגלנו] של כוח וכסף וכו', כעת נוספה סיבה כדי שיוכלו לשלוט גם מצד התוכן על איזה קווים מורשים לפעול ואיזה לא [שליטה על המידע והמסרים], איזה מספרי טלפון אפשר לחסום ואיזה לא [עוד אמצעי להציק ולהזיק], וכמו שהיטיב לחדד ולשים על השולחן ח"כ פלוני בועדת הכנסת.

[צופה_ומביט]

הייתה לי איזו תקווה קטנה בלב שמלחמת שמחת תורה תבטל או לכל הפחות תצמצם מאוד את מעשי הרשע והאכזריות הללו, אבל כמובן שהייתי צריך לדעת שמדובר בתקוות שוא.
וברוך השם שיש עוד כמה מזרוחניקע'ס משוגעים שמתנדבים לצאת ולהיהרג כדי שחסידינו המסולאים בפז יוכלו להמשיך את המערכה כנגד אויבי ישראל האמיתיים בעוז ובתעצומות.

viewtopic.php?p=822584#p822584

[הרואה]

יש פלג מסוים מתוך פלג מסוים אחר שלאחרונה קידש מלחמה בארגון קדושת ציון.
בשבוע שעבר מישהו לחש על אוזנם כי מתקיים אירוע של קדושת ציון במודיעין עילית, הם הגיעו להפגין, ואז גילו שמדובר בארגון אחר לגמרי בשם קדושת ציון השייך לא. ברלנד שר"י, התקפלו והלכו.
איך הגיעו למצב שבו אנשים הולכים להפגין מה שלדעתם סטיה דקה בהשקפה ואז מגלים שבסך הכל מדובר בע"ז ג"ע וש"ד ואם כן כבר אין טעם להפגין... לענ"ד זה מוכיח שהמלחמות נגד 'חשש ציונות' בדרך כלל לא מגיעות מחרדה תורנית אמיתית אלא מיצר המפלגתיות ובדיוק כמו בגור בוויז'ניץ ובפוניבז'.
ועלה בדעתי (ואולי זה מקום לאשכול בפ"ע) שהרי ידועים דברי ר' אלחנן וסרמן במאמרו עקבתא דמשיחא על הלאומיות החילונית שהיא כמו ע"ז (וגם הציונות הדתית ע"ז בשיתוף), לכאורה 'לאומיות' של 'גור' או 'דגל' או 'עיר התמרים' (וכמובן גם של הצדדים שכנגדם) היא בק"ו ע"ז בשיתוף, שהרי ללאומיות של עם ישראל יש לפחות בסיס אמיתי שהקב"ה בחר בעם ישראל מכל העמים, וללאומיויות אלו אין שום מקור, כלומר יתכן שעל 'לאומיויות' אלו גם החולקים על ר' אלחנן יודו.

[עקביה]

ודיבור על החטופים בידי חמאס שאנו מבינים בדיוק את תחושת בני משפחתם, כי הלוא גם בינותינו מסתובבים כאלו שחלק מבני משפחתם "נחטפו" לקהילה. ועוד כהנה...

מה חשים אלה שחלק מבני משפחתם "נחטפו" לקהילה איני יודע. מה שאני יודע הוא שהם דומים מאד לאותו קוף הנלכד במלכודת המפורסמת - פתח צר דרכו יכול הקוף להכניס את ידו הפשוטה, שם נמצא מאכל האהוב עליו אותו הוא חופן בידו, אבל את ידו המאוגרפת הוא לא יכול להעביר בפתח, וכך, כשהוא לא מעלה על דעתו לפשוט את ידו ולעזוב את המאכל, הוא נלכד.
וזה ההבדל בין בני משפחות החטופים ע"י חמאס לבני משפחות ה"חטופים" ע"י הקהילה. הראשונים עומדים בפני מציאות כואבת עד מאד ואין לאל ידם להושיע, והרי הם מתייסרים במכאובם. אבל האחרונים הם שוטים מופלגים העושים לעצמם בבחירתם הרעה שלהם את מה שבא עליהם.

[בוצינא]

בלת"ק
האם יש מי שתלה דבריו בגמרא בבא בתרא (עה:)
ואמר רבה א"ר יוחנן עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקדוש ברוך הוא שנאמר כל הנקרא בשמי וכו'. א"ר אלעזר עתידין צדיקים שאומרים לפניהן קדוש כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו.

[בריה נמוכה]

אוסיף על תיאורו לעיל של ישעיהו לוריא מה שהתרחש בערש"ק בב"ב

הרב משה לאבין החנה את רכבו בטעות ברחוב ברסלב והלך להתפלל שחרית בביהמ"ד סאטאמר ברחוב קדושת יו"ט
באמצע התפילה פרצו בחורים מוסתים והחלו לעשות מהומה נגדו אך תיכף גירשו אותם מביהמ"ד

משם פנו לעבר רכבו והחלו להרסו פוצצו את החלונות ושברו אותו מכל הצדדים..
וכל בחור ובחור הידר במצוה זו לשבור עוד ועוד מהרכב עד כניסת השבת היה ניתן לראות בחורים מגיעים ושוברים עוד ועוד

בשעה 1 וחצי הגיע שכנו יחד עם בנו של הרב לאבין עם רכב חלופי ואספו את הדברים שהיו ברכב כמו קניות לשבת ועוד
והחלו בנסיעה לביתו, באותו שעה רצו עשרות בחורים עם אש בעינים - בהתלהבות דטומאה, לעבר הרכב
והחלו לשבור את הרכב ולעצור את נסיעתו ועלו על הגג וקפצו ע"ז
והצליחו לשבור את החלונות ולפנצ'ר את הגלגלים
והחלו לתת מכות רצח לבנו [הכל בחורים חסידיים שהורידו משקפים ברחוב כדי לא להכשל בראיות אסורות ח"ו]
אז הגיע כוחות משטרה ועצרו כמה בחורים וליוו את הרכב.

הבחורים יצאו ברקידה ברחובה של עיר רחוב נחמיה על שזכו לקיים מצוות ובערת הרע
ושרו וכל קרני רשעים אגדע - שהחיינו וקיימנו, ועוד.
וכך ליוו את הרכב בקולות וצעקות.



בליל שב"ק שוב הלכו עשרות מהפורעים לסיים את מלאכת הקודש
ושברו למשה לאבין את העצמות והותירו אותו מדמם
משם פונה לבית החולים.

היה מזעזע לראות את הטירוף ואת האקסטזה ממש כמו הערביים הצועקים אללה אכבר, תוצאה של שטיפת המוח שעברו.

ואסיים במילתא דבדיחותא שאמר רבם בטיש לאחרונה
שהנה ושתי נהרגה ע"י אחשורוש וכל כך למה ?
משום שהתביישה מיט די שוואנץ [תרגום שהתביישה בזנבה = שוואנץ]

למי לא יודע הרב משה לאבין היה ממקורביו במשך עשרות שנים וליווה אותו בכל הצמתים הרגישים
אך חטאו הגדול שלא ביטל לגמרי את הישות שלו להאדמו"ר הקוה"ט, וקצת זלזל בשוואנצאנעס... ולכן הועף מהחסידות בפקודת הקודש יחד עם כל משפחתו המורחבת לפני כחודשיים
כמו שאמר בדרשה י"ב שבט:

אני רגשן, מלא חמימות, אבל אני הופך את עורי כעת.
איתא בגמ' אמר לו משה ליהושע: אתה והזקנים שבדור עמהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: טול מקל, והך על קדקדם, דבר אחד לדור ואין שני דברין לדור“. כך אני אעשה.
כל מי שיהיה קצת נחיתי או שינע איד או שייתיחס למה שאומרים ברחוב
אני אוריד אותו, אני אומר לכם כל שבת אצלי יהיה נייעס...
אני לא ארשה שיהיה פה הפקרות...
משה לבין כבר לפני 3 שנים הייתי צריך להעיף אותו, כעת אני סובל מזה. הרבנית אמרה לי לפני 3 שנים להעיף אותו. מגיע אלי ומדבר כמו עיתונאי.. הוא מבין...
אתם חושבים שאני עשוי מברזל לא אני סך הכל מבשר ודם
ומספיק סבלתי בחיי
כל שנותי מסרתי את עצמי לגמרי למען אבי הק' ולמען ויזניץ
אתם יודעים שגם אני מאוד אוהב אותכם וגם אתם מאוד אוהבים אותי כמים פנים לפנים
ולכן אני מוסר את כל כולי בשבילכם ימי ולילותי, אני לא הולך לישון לפני 4 או 5 לפנות בוקר
אני יושן רק כשעתיים שלוש כל לילה - ואני עושה זאת בשמחה ושתדעו איני מצפה לתשלום גמול -
אך גם איני רוצה לקבל בעיטות... היה לי מזה כבר מספיק ואני אעשה מכך סוף
ואני אצטרך להכות בכם וכל מכה שלי תרומם אותכם

[א איד]

אגב, דוקא בדורות האחרונים ובלי קשר לחסידות התפשט התואר 'מגיד' שלפי הבנתי היה שונה מה'רב', ואולי הוא כעין ההבדל בין 'משגיח' ל'ראש ישיבה' בשפה הליטאית היום.

חשבני שכדאי לציין כאן, שאכן, התואר המקורי של חלק גדול מהאדמורי”ם היה ’מגיד’.

בתואר זה הוכתרו כמה מהמנהיגים הראשיים בדורות הראשונים של עולם החסידות, אלו שלא היו רבני עיירות:
המגיד מראווני/מעזריטש.
המגיד מזלאטשוב.
המגיד מטשרנוביל ובנו המגיד מטריסק.
המגיד מסטעפין.
המגיד מראטנא.
וכעי”ז ’המוכיח’ מפולנאה.

זה לא היה "תואר" לאדמו"ר.
פשוט היה תפקיד כזה מטעם הק"ק באירופה, לצד הרב אב"ד היה מגיד מישרים (מ"מ דק"ק).
ואכן, רבים מצדיקים החסידות שימשו בתפקיד זה, שככל הנראה התחזק אז.
אוסיף כמה שמות:
אדמו"ר הזקן בעל התניא – המגיד מלאזניא (אבל אח"כ בלאדי, לא מצאנו ששימש כמ"מ).
הסבא משפולי – מ"מ דק"ק שפאלי (כמובא במכתבים מתקופתו).
האור המאיר – מ"מ דק"ק זיטמאיר (ובספר אחד נטען, בטעות, שהיה רב שם).
וראה בתשובות אדמו"ר הזקן בעת מאסרו (אג"ק אגרת נח):
"מנהג פשוט בכל ארץ פולין וליטא ורוסי' מימות עולם ושנים קדמוניות, שממנים בכל עיר ועיר איש אחד הנקרא מגיד, שיגיד וידרוש בבית הכנסת לההמון דברי תורה ומעט מוסר ויראת שמים בכל שבת או לסירוגין, ובלשונכם נקרא קאזאנייע, ועכשיו נתמעטו קצת מחמת צוק העתים, ואעפ"כ בהרבה מקומות יש עדיין מגידים".
עיי"ש בארוכה.

[מחשבה אחת]

באשכול הנוכחי עלו כמה פעמים קולות בסגנון "הנח להם לישראל", שרוב הרבנים סבורים שהעיקרון העליון הוא "נהרא נהרא ופשטיה", שאם המנהיגים הבעייתיים רבים בינם לבין עצמם והם רק מציקים לחסידי החצר (ולמי שהיו שם בעבר) - מה לנו ולצרה הזאת. במקרה ראיתי בשבת את הירחון "שפע רב" של תלמידי הרב שטיינזלץ, ושם הובא קטע יפהפה שמדבר ממש בעניין זה.

עדין1.png (153.71 KiB) נצפה 4711 פעמים

עדין2.png (60.48 KiB) נצפה 4711 פעמים

עדין3.png (72.61 KiB) נצפה 4711 פעמים

עדין4.png (141.36 KiB) נצפה 4711 פעמים

עדין5.png (150.16 KiB) נצפה 4711 פעמים

עדין7.png (73.91 KiB) נצפה 4711 פעמים

עדין8.png (74.9 KiB) נצפה 4711 פעמים

עדין9.png (135.03 KiB) נצפה 4711 פעמים

[הפצת המעיינות]

אוסיף על תיאורו לעיל של ישעיהו לוריא מה שהתרחש בערש"ק בב"ב

בליל שב"ק שוב הלכו עשרות מהפורעים לסיים את מלאכת הקודש
ושברו למשה לאבין את העצמות והותירו אותו מדמם
משם פונה לבית החולים.

היה מזעזע לראות את הטירוף ואת האקסטזה ממש כמו הערביים הצועקים אללה אכבר, תוצאה של שטיפת המוח שעברו.

ככה זה כשהמשטרה שותקת על הפרעות של פרשת בחוקתי ורואים שאין דין ואין דיין אבל בעזרת הוי"ה كُلّ كَلْب بِيجِي يُومُه במהרה דידן!

[לייבעדיג יענקל]

לפחות תושבי ב"ב יכולים לעשות משהו בשני הפתקים בי"ח אדר א'

[דרומי]

הסיפורים מחרידים, וכמו במקרים אחרים אני שואל את עצמי ואני מאמין שעוד כאן שואלים את עצמם: אולי היינו צריכים יותר לצעוק לאחר מה שאירע בשבת הידועה בירושת"ו (וכידוע כאן היה אשכול גדול שננעל או נמחק, איני זוכר, ומי יודע אם היה זה נכון).

וכדי קצת להפיג את המתח, אני מצרף כאן סיפור מעניין על קנאות 'ליטאית' שמצאתי ברשימת זכרונותיו של החסיד ר' זלמן בוטמאן ע"ה (אבי משפחת בוטמן שהיא מהמשפחות החשובות והמסועפות בחב"ד היום, היה גם חותנו של "החוזר" ר' יואל כהן ע"ה). אין לי את הרקע המקדים אבל מובן שהוא מספר כאן על אחד מגלגוליו בעת בריחתו מפני הנאצים או מפני הרוסים, שאז התארח אצל יהודי ליטאי בשם ר' חיים.

וזה לשונו:
ברצוני לספר כאן אפיזודה קטנה השופכת אור על חומו ועל יראת השמים של ר' חיים.
היה זה כאשר הייתי עדיין צמוד למיטה, אך כבר יכולתי לשכב על צידי. מיטתי עמדה כאמור, בחדר האוכל, ובאחת השבתות הזיזו לעבר מיטתי את שולחן השבת, כדי שגם אני אצטרף לסעודה.
מצב הרוח היה מרומם, "שבת'דיק", ועד שהכינו את השולחן, שוחחנו ר' חיים ואני. בתוך הדברים סיפרתי איזה מעשה מופת מהבעש"ט. כשסיימתי את הסיפור הבחנתי שהסיפור לא כל-כך מצא חן בעיני ר' חיים (כאמור, הוא היה תלמיד של החפץ חיים, וכדי לקבל סיפור זה נדרשה מידה רבה של אמונת צדיקים בבעש"ט).
רציתי להניח את דעתו ואמרתי, שגם בגמרא מסופרים כל מיני אירועים שאינם מוסברים כל-כך בדרך הטבע, ולמרות זאת אנחנו מאמינים בהם באמונה שלימה. תגובתו היתה, שאלו הם סיפורים מחז"ל. תשובתי שלי לא איחרה לבוא: "מאי נפקא מינה, כולם צדיקים".
כשהוא שמע זאת הוא החל לצעוק: "חז"ל! חז"ל! איזו השוואה?" וצעק אלי: "צא מכאן, אפיקורס! אין ברצוני להחזיק אפיקורס בביתי!"
אני נבהלתי קצת למרארה תגובה חריפה זו. אשתו, שהיתה גם היא אשה צנועה מאוד וטובת-לב, ניגשה אליו והתחננה אליו שיפסיק לצעוק: "הרי הוא יהודי חולה", קראה, "האם הנך יודע מה שאתה עושה? חיימק'ה, אני מבקשת ממך, חשוב על מה שאתה עושה". כך היא התחננה אליו, אך הוא בשלו: "אין ברצוני להחזיק אפיקורס בביתי!"
לפתע, בתוך הדברים, פרץ ר' חיים בבכי, נפל על מיטתי והחל לבקש ממני סליחה ומחילה, באומרו שאיבד את עשתונותיו ולא ידע מה הוא עושה וכו'.
ברגע זה ראיתי את גודל מסירות נפשו של יהודי זה. הוא היה אדם טוב בעצם מהותו ולא היה שייך כלל למעשה כזה של גירוש אדם חולה מביתו, וודאי שלא ידידו, אוהבו כנפשו, ולמרות זאת, כשלפי דעתו נראה היה לו שאמרתי דברי אפיקורסות, התגבר על טבעו ועל אהבתו כלפי ומחה על כך בצורה החריפה ביותר.

[ארי שבחבורה]

אוסיף על תיאורו לעיל של ישעיהו לוריא מה שהתרחש בערש"ק בב"ב

בליל שב"ק שוב הלכו עשרות מהפורעים לסיים את מלאכת הקודש
ושברו למשה לאבין את העצמות והותירו אותו מדמם
משם פונה לבית החולים.

היה מזעזע לראות את הטירוף ואת האקסטזה ממש כמו הערביים הצועקים אללה אכבר, תוצאה של שטיפת המוח שעברו.

חבל שאי אפשר לשלוח את הפורעים הללו לחאן יונס. כישורי שבירת העצמות נדרשים שם מאוד בימים אלו.

[בברכה המשולשת]

חבל שאי אפשר לשלוח את הפורעים הללו לחאן יונס. כישורי שבירת העצמות נדרשים שם מאוד בימים אלו.

נצרכים שם בעיקר כישורים אחרים שאין להם, מפני שהאוייב ימש"ו, בניגוד לקרבנות שלהם בב"ב, להבדיל אא"ה, חמוש.

[סגי נהור]

אגב, דוקא בדורות האחרונים ובלי קשר לחסידות התפשט התואר 'מגיד' שלפי הבנתי היה שונה מה'רב', ואולי הוא כעין ההבדל בין 'משגיח' ל'ראש ישיבה' בשפה הליטאית היום.

חשבני שכדאי לציין כאן, שאכן, התואר המקורי של חלק גדול מהאדמורי”ם היה ’מגיד’.

בתואר זה הוכתרו כמה מהמנהיגים הראשיים בדורות הראשונים של עולם החסידות, אלו שלא היו רבני עיירות:
המגיד מראווני/מעזריטש.
המגיד מזלאטשוב.
המגיד מטשרנוביל ובנו המגיד מטריסק.
המגיד מסטעפין.
המגיד מראטנא.
וכעי”ז ’המוכיח’ מפולנאה.

זה לא היה "תואר" לאדמו"ר.
פשוט היה תפקיד כזה מטעם הק"ק באירופה, לצד הרב אב"ד היה מגיד מישרים (מ"מ דק"ק).
ואכן, רבים מצדיקים החסידות שימשו בתפקיד זה, שככל הנראה התחזק אז.

זה מפני שלא היה תפקיד כזה "אדמו"ר". ממילא נקראו על שם התפקיד הממשי שנשאו בו: רב או מגיד. והבעש"ט היה "בעל שם", היינו איש העוסק בשמות קודש וקמעות לצורך רפואה וכיוצא (עכ"פ כך נתפס 'מקצועו' בעיני ההמון).

[כן מסתבר]

1. ...מה שהתרחש בערש"ק בב"ב...
בליל שב"ק שוב הלכו עשרות מהפורעים לסיים את מלאכת הקודש
...
2. אני יושן רק כשעתיים שלוש כל לילה (מתוך משא ה’קודש’)

1. ועל דא אמרו הקדמונים ’לא תבערו אש המחלוקת ביום השבת’ שבו הזמן גרמא ל”ע..

2. לתשומת לב

[נחומצ'ה]

1. ועל דא אמרו הקדמונים ’לא תבערו אש המחלוקת ביום השבת’ שבו הזמן גרמא ל”ע..

.

וכמו הקוזק שצועק נגזל, כך אמר לי בתמימות חסידית אחד מתומכי הפוגרום 'בחוקותי':

מי התיר להם לחלל שבת... [היינו, להזמין משטרה...]

ואם תנסה לומר שראית את הפוגרום, יאמר לך אותו 'תמים':

איפה ראית? אה, בסרטונים שצולמו ב...מכשיר לא כשר... [במקרה ראיתי זאת בעיני הבשר שלי, ושמעתי באוזני גם השאגות....].

הסברא הפשוטה של המשטרה: שהיא רצתה להרגיע את הרוחות, ולכן לא פתחה בחקירות על כך.
[עובדתית זה נכון, כי זה יצר סוג של רוגע, במחנה האלים, כביכול המשטרה 'הבינה' אותם... - ביטוי שנאמר לי מפורש ע"י חד מהם].

[צופה_ומביט]

זה מפני שלא היה תפקיד כזה "אדמו"ר". ממילא נקראו על שם התפקיד הממשי שנשאו בו: רב או מגיד.

גם היום אין תפקיד כזה "אדמו"ר", ומעודי לא הבנתי את הוספת ה' הידיעה למילה "אדמו"ר".
דהיינו:
אדמו"ר הוא תואר ייחוס שבו קוראים אנשים למי שהם אוחזים שהוא אדונם מורם ורבם, והם אומרים עליו שהוא "אדוננו מורנו ורבנו".
זה לא תואר עומד או שם עצם שאפשר לדבר עליו בגוף שלישי, כמו רב או צדיק.
ומישהו אחר, שהאיש אינו אדונו מורו ורבו, לא יכול לומר עליו את התואר הזה, כי הוא לא מתקיים לגביו.
לומר או לכתוב את הר"ת האלה בה' הידיעה פירושו לטעון שהר"ת הם "אדון מורה ורב".
---
אגב, כשכותבים "כ"ק מרן אדמו"ר" הרי שכופלים את המילה "אדוננו", פעם בארמית ופעם בלשוה"ק.

הקשר בין שתי הנקודות הוא המכנה המשותף שלהן:
הפיכת הר"ת "אדוננו מורנו ורבנו" משום מה למילה בפני עצמה, כביכול המילה "אדמו"ר" פירושה רבי, נשיא, צדיק, וכן עזה"ד.

אפשר לומר שאלה קטנות, אבל בעיניי זה חלק מהתמונה הגדולה, השפעת השפה, וזילות המושגים.
---
אגב, הכי פלא על "קדושת". מדוע נקנה תואר זה לאדם במות / רק במות אביו. בשלמא אדוננו מורנו ורבנו עוד אפשר להבין, את השררה ירש רק במות אביו, אבל קדוש - או שהוא היה גם ביום הקודם או שהוא גם עכשיו לא. ממתי הופך אדם לקדוש במות אביו?
וצ"ע.
עוד יל"ע כעי"ז מדוע הרבה פחות מצוי שאומרים על רבי חי, כל שכן צעיר לימים, בלשון זשארגאן "הייליגער רבי", אבל מצוי כמעט בלי יוצא מן הכלל שאומרים עליו בלשוה"ק "כבוד קדושת"? מאי נפק"מ בין השפות לעניין זה.
ואולי יש ליישב את שתי השאלות ש"קדושת" אין הכוונה שהאיש קדוש, אלא שאדנותו קדושה [קדושת אדוננו]. אבל אינו עולה יפה דקדוקית. וצ"ע.

[אראל]

...
2. אני יושן רק כשעתיים שלוש כל לילה (מתוך משא ה’קודש’)

ימחול נא האדמו"ר לעיין בדברי הטורי זהב אבן העזר סי' כ"ה סוף ס"ק א'....

[עתניאל בן קנז]

יש פלג מסוים מתוך פלג מסוים אחר שלאחרונה קידש מלחמה בארגון קדושת ציון.
בשבוע שעבר מישהו לחש על אוזנם כי מתקיים אירוע של קדושת ציון במודיעין עילית, הם הגיעו להפגין, ואז גילו שמדובר בארגון אחר לגמרי בשם קדושת ציון השייך לא. ברלנד שר"י, התקפלו והלכו.
איך הגיעו למצב שבו אנשים הולכים להפגין מה שלדעתם סטיה דקה בהשקפה ואז מגלים שבסך הכל מדובר בע"ז ג"ע וש"ד ואם כן כבר אין טעם להפגין... לענ"ד זה מוכיח שהמלחמות נגד 'חשש ציונות' בדרך כלל לא מגיעות מחרדה תורנית אמיתית אלא מיצר המפלגתיות ובדיוק כמו בגור בוויז'ניץ ובפוניבז'.
.

לטעמי הנידון שונה.
אי אפשר להלחם נגד כל התופעות הפסולות שבעולם. מה שאינו באחריותי - אי אפשר שאדון בו.

המלחמה נגד 'קדושת ציון', הוא מחשש שתלמידיהם יסחפו אחריהם. ולכן מקדשים את המערכה.

מסתבר שאין כ"כ חשש שתלמידים יסחפו אחרי ברלנד - למרות שאין ספק שעולותיו גדולים. ולכן לא הרגישו צורך למחות כנגדו.

[מעיין]

ימחול נא האדמו"ר לעיין בדברי הטורי זהב אבן העזר סי' כ"ה סוף ס"ק א'....

האדמו"ר מטופל בצרכי קהלתו את מי לקרב ומי לרחק, הרי נטל עליו עול גדול שיהי' נייעס בכל שבת, אין לי פנאי לקרות כאן...

[דמשק]

כמדומה שעוד לא הובא כאן הפסוק בישעיה

זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב

[בן ראובן]

זה מפני שלא היה תפקיד כזה "אדמו"ר". ממילא נקראו על שם התפקיד הממשי שנשאו בו: רב או מגיד.

גם היום אין תפקיד כזה "אדמו"ר", ומעודי לא הבנתי את הוספת ה' הידיעה למילה "אדמו"ר".

דבריך הם טהרנות סמנטית בעלמא.

החל מאמצע הדור השלישי לחסידות בערך יש ויש תפקיד כזה. "כלי קודש" שאינו רב, מגיד או בעל-שם, אלא כל עיקר תפקידו הוא לנהל עדה בדרך החסידות. אם השם "אדמו"ר" אינו מוצא חן בעיניך, קרא לו בשם אחר.

זילות התואר "אדמו"ר" בימינו היא ענין אחר, כמובן.

[תורת המן]

כאן בארה"ב כמעט ולא אומרים אדמו"ר, רק רֶבָּה, וי"א 'חסידשע רבה'. ואני חשבתי לתומי שהמילה אדמור כשם האיש הוא המצאת לשון עברית. האם לא כך?

[גביר]

דומה שגם בא"י בלשון הדיבור התואר הוא רב'ה [או 'רוב' בחצרות מסוימות, כמו בעלזא] והמילה 'אדמו"ר' משמשת בעיקר בלשון הכתובה.

[ישעיהו לוריא]

כאן בארה"ב כמעט ולא אומרים אדמו"ר, רק רֶבָּה, וי"א 'חסידשע רבה'. ואני חשבתי לתומי שהמילה אדמור כשם האיש הוא המצאת לשון עברית. האם לא כך?

בקובץ קופת בשמים, שיצא לאור מתשובותיו של הפני מנחם זיע’’א על נושאים שונים ומגוונים, וכמובן הוחרם מסיבות טהרניות וצדקניות והפצתו נבלמה
נכתב כדבריך. שהמליץ לא לכתוב על מצבה או בכלל את הנוסח אדמו"ר שהוא ביטוי מודרני.

[סיסטעם]

...
2. אני יושן רק כשעתיים שלוש כל לילה (מתוך משא ה’קודש’)

ימחול נא האדמו"ר לעיין בדברי הטורי זהב אבן העזר סי' כ"ה סוף ס"ק א'....

ודכוותיה מצינו שכתב הרמב"ם על פסוק בכל דרכיך דעהו דהיינו מי שאוכל ושותה ומעדן נפשו כדי שיהיה בריא וחזק לעבודת השי"ת יש לו שכר כמו שמתענה ודברים אלו אסמכתא אקרא שוא לכם משכימי קום וכו' דהיינו שיש ת"ח מנדרין שינה מעיניהם ועוסקים בתורה הרבה ויש ת"ח שישינים הרבה כדי שיהיה להם כח החזק וזריזות לב לעסוק בתורה ובאמת יכול ללמוד בשעה א' מה שזה מצטער ועוסק בשני שעות ובודאי שניהם יש להם שכר בשוה ע"כ אמר שוא לכם והיינו בחנם לכם שאתם מצטערים ומשכימים בבוקר ומאחרי שבת בלילה וממעטים שנתם זה בחנם כי כן יתן ה' לידידו שינה והיינו מי שישן הרבה כדי שיחזק מוחו בתורה נותן לו הקב"ה חלקו בתורה כמו אותו שממעט בשנה ומצטער עצמו כי הכל הולך אחר המחשבה

[במסתרים]

בקובץ קופת בשמים, שיצא לאור מתשובותיו של הפני מנחם זיע’’א... המליץ לא לכתוב... את הנוסח אדמו"ר שהוא ביטוי מודרני.

לכאורה שייכא ההמלצה רק אם קוראים תואר זה תיבה שלימה (ומזה הוא שרצה ליזהר) או אם מוסיפים לו ה"א הידיעה, משא"כ אם ראשי תיבות הוא, הנו ככל ר"ת הנכתבים מעולם. וכי אם יכתבו אותו בג' תיבות נאמר שאינו ראוי?

[צופה_ומביט]

זה מפני שלא היה תפקיד כזה "אדמו"ר". ממילא נקראו על שם התפקיד הממשי שנשאו בו: רב או מגיד.

גם היום אין תפקיד כזה "אדמו"ר", ומעודי לא הבנתי את הוספת ה' הידיעה למילה "אדמו"ר".

דבריך הם טהרנות סמנטית בעלמא.

החל מאמצע הדור השלישי לחסידות בערך יש ויש תפקיד כזה. "כלי קודש" שאינו רב, מגיד או בעל-שם, אלא כל עיקר תפקידו הוא לנהל עדה בדרך החסידות. אם השם "אדמו"ר" אינו מוצא חן בעיניך, קרא לו בשם אחר.

זילות התואר "אדמו"ר" בימינו היא ענין אחר, כמובן.

אה"נ, זו כוונתי.

כפי שכתבו וכתבתי התחליף לשימוש שאר עלמא הוא: "רבי", או "צדיק" [במובן החסידי]. הראשון משמש בקביעות בדיבור יידיש גם בתוך הקהילה.

יש קהילות חסידיות שעד היום משמרות את התואר "רב" לעומד בראשן.

[בברכה המשולשת]

יש קהילות חסידיות שעד היום משמרות את התואר "רב" לעומד בראשן.

זה לא רק באותן קהילות שהעומד בראשן אכן היה במקור (דהיינו בארץ מוצאם באירופה) גם הרב?

[מחשבה אחת]

זה לא רק באותן קהילות שהעומד בראשן אכן היה במקור (דהיינו בארץ מוצאם באירופה) גם הרב?

באופן פשטני וכוללני, באוקריינה ערש החסידות היתה תנועת החסידות תנועת מרד נגד הסמכות הרבנית ומעמד הלומדים, ולכן מנהיגי הקהילות החסידיות היו בדרך כלל אנשים שלא נשאו כל משרה (מעטים מהם היו מגידים). היו כמובן יוצאים מן הכלל כמו התולדות והברדיטישבער. מאידך, כשהחסידות הגיעה לגליציה ואחר כך לרומניה, היא הפכה עד מהרה לברירת המחדל ולנחלת השכבה החברתית העליונה, ורבני הערים שימשו גם בתור מנהיגי הקהילות החסידיות.

[הרואה]

יש קהילות הונגריות שנהיו חסידויות רק בדור האחרון ועד לאחרונה קראו להם הרב פשוט כי הוא לא היה אף פעם רב'ה במובן החסידי, למשל ערלוי ודושינסקיא

[אליסף]

האמינו לי שיש לי חשק עצום לפתוח אשכול על חסידי גרויסוורדיין ווילחאויץ המסולאים מפז, רבי מרדכי חנה ורבי זושא לוריא, רבי חיים ליב כהנא ורבי עבר רוזנברג הגדול, ובתוך הדברים לתאר איך שמרו על השיטה הקדושה מול מתנגדיה.
לאשכול נקרא כמובן ’אז הוחל לקרוא בשם אלוקים, 2.0’

נו נו....
הלא אנכי צאצא לחסידי גרוסוורדיין ווילחוביץ [ר' מרדכי חנה היה דודי], ארשה לרשום מה ששמעתי פעם מחסיד וויזניצאי מתוק, שמו ר' בנימין ממונסי ... אמר לי כך, איזהו חסיד וויזשניץ אמיתי.?..., ג' כתות יש, החסידים החלשים והנרפים כששומעים מישהו מדבר סרה על רבם, מיד מתקצפים ומוחים... החסידים הבינונים, נו, שומעים עלבון רבם ושותקים...., החסידים השרופים, לא סגי שאינם שותקים בלבד, אלא אף מצטרפים עם המדבר ......

סליחה חברים אך מה זה 'גרוסוורדיין וילחוביץ'? הכנוי לפורשי ויז'ניץ בתשכ"ג?
יודעני שהאהבת ישראל גר בגרוסוורדיין והאמ"ח התחיל בוילחוביץ

[ישעיהו לוריא]

יש קהילות הונגריות שנהיו חסידויות רק בדור האחרון ועד לאחרונה קראו להם הרב פשוט כי הוא לא היה אף פעם רב'ה במובן החסידי, למשל ערלוי ודושינסקיא

שם זה יותר מעניין ומורכב הענין הסמנטי.
מחוץ לחצר - כולם היו קוראים הרב דושינסקיא, הרב אונגר, הרב ואזנר או 'הערלויער רב', אבל בתוך החצר שלא הייתה אלא ישיבה וקהילה שסביב הישיבה, קראו לרבניהם 'הרבי', וגם היחס היה כחסידים אל רבם של חסידים ממש.

אגב, בהקשר לזה. בבית המדרש תפארת בחורים, היו מכנים את הרב אלישיב 'הרבי', ואיני יודע למה, אצל חלק מהשואלים והתלמידים שם, זה היה נשמע לי מאולץ משהו. כאילו מחקים איזה כינוי ישן.
האם כך כינוהו כל השנים התלמידים הקרובים?