נתבקשתי להכניס:
במחילה מכבוד הרבנים, לדון על בית הכסא, אבל נראה שזהו דיון חשוב.
מצוי מאד בשנים האחרונות שבונים במקומות ציבוריים, ואפילו בישיבות ובתי כנסיות, בתי כסא שאינם סגורים לגמרי: יש שפתוחים רק מעט למטה, מילא, אבל מצוי מאד שפתוחים גם הרבה למעלה, ובעצם הכל כחדר אחד, מופרד במחיצות מסוימות בין התאים.
מצד אחד, מה לנו להתלונן, מסתמא בזמן התורה וחז"ל לא היה יותר טוב, מצד שני זה שינוי ממה שהיה מקובל בעת האחרונה חדרים נפרדים וסתומים לגמרי.
השאלה מה עדיף: האם עדיף היותר פתוח, מצד האיוורור, ופחות ריח רע, או עדיף היותר סגור, מצד צינעת הפרט ועדינות הנפש.
מסתבר תפוש לשון אחרון...
[הרבה פעמים השיקול של העושים פתוח ורק מחיצות, הוא כספי, (הרבה) יותר זול כך, וזו כבר סוגיה אחרת...]