הושענא ההרוגה עליך - האדמור מקלויזנבורג

[יהודהא]

עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע.
וחיש לנו ישע , ככתוב על יד נביאיך...
אמן.
להלן מדבריו [באידיש] המרגשים של האדמור מקלוזנבורג זיע"א בתפילת הושענא ,
ובעת זו שעם ישראל זקוק לרחמי שמיים מרובים,
יעלו למרום וילמדו עליהם ועלינו זכות שתהא למשמרת שלום.

הושענא ההרוגה עליך
און ער בעהט
דעם הייליגן באשעפער,
אפילו א געמיינער איד,
דאכט זיך חלילה ווער ער איז ?
אבער ער לאזט זיך דאך -
הארגענען פאר'ן הייליגען באשעפער,
פארן כלל ישראל.

סוף כל סוף וויסט דער בוכ"ע ,
אז מען הרגעט איהם,
נאר ווייל ער איז א איד
הושיעה ההרוגה עליך
הושענא.
מדברי האדמור.
-----------------------------------------------------
ימים נוראים היו, ועדיין נמשכים,
ואיך התערבבו בית השואבה ויגון ההריגה .
ואיך נמזגו ניסוך המים, עם שפיכת הדמים.
עשה למען טבוחים על ייחודיך.

וביציאה מדירת ארעי – חמרמרו בני מעי.
ואהרון נעדר פה – שיוכל לעצור המגיפה.
ובעת ההקפות , נשמות טף ועולל נקטפות.
עשה למענך והושיענו.
------------------------------------------------

הושע נא ונחשבת כצאן טבחה
הושענא.
זעסט ווי די גויים
זיי ווילן זיך נאר איינטיילן
חלילה וחלילה
מיט אזא גע'שחטע'נע שאף,
און יעדער וויל כאפן
נאר א שטיק שעפעלע,
ווי ועל לבושי יחלקו גורל,
הושענא ונחשבת כצאן טבחה.
הושענא.
ע"כ מדברי האדמור.
----------------------

עת שערי סוכה ננעלים
יום שבו ספרי תורה נפתחים
אנא זכור נא לי ביום העצור.

שיחו לאבות ואימהות כי ששונם פנה
ועמלו ומשפחתו שהקים ובנה
היה לאש ולמאכולת מנה
אנה תבקשו להם מנחם, אנה.
------------------------------
הושענא פדוית טוביה
הושענא.
הייליגער באשעפער
אפילו ווען מיר זענען נישט
אינגנאצן ווי מען דארף,

אבער דו ווייסט דאך באשעפער,
איך זאג דיר אלעמאל,
ווען דו האסט אונז
ארויסגענומען פון מצרים
דורכ'ן הייליגער משה רבינו
איז אויך געווען
הללו עובדי עבודה זרה
והללו עובדי ע"ז ,
הללו מגדלין בלורית
והללו מגדלין בלורית.

און דו האסט דאך געשיקט
דיין הייליגן משה זאל אונז אויסלייזן,
בעהטן מיר דיך !
ענייה סוערה
מיר זענען טאקע ארים בדעת !
אבער הושענא פדוית טוביה,
הושענא.

...... וקל שבקלים
איז זיך אויך מאלעת די קינדר
איך זעה יעדער איד האט
אויף זיך דעם חותם ברית קודש,
בעהט איך דיר
הושענא רשומים בשמך,
הושענא.
[/align]
מדברי האדמור.

[מקוה]

דקה 02:55

[יהודהא]

ההיסטוריה הקרובה והרחוקה מלאה בתיאורי פוגרומים,
תולדות עמינו רצופים במעשי אלימות נוראים ורצח המוני ללא הבחנה , ומעשי זוועה בגופות\גוויות
לפני ואחרי מות הקדושים.

והאירוע העכשווי -[פוגרום ברוסית = השמדה והרס] יכלל וייחרת לדיראון עולם בשרשרת הההתנכלויות לעם קדושיך -שעדיין לא נתקיים בהם "האמור " הוא יפן ברחמיו לעמו, וישמיענו: הן גאלתי אתכם וכ"ו.

א.
ולקבלת פרופורציות ראו מה העבר הקרוב מספר לנו:

מלחמת העצמאות – 1948, נמשכה 20 חודש. ותקפו מספר צבאות מצויידים היטב ב4 חזיתות.
נהרגו - יהודים: חיילים: 3600+ 2400 אזרחים: סה"כ 6000 הרוגים.

מלחמת סיני (מבצע קדש) – 1956. נמשכה 100 שעות בחזית אחת,
יהודים 200 הרוגים.

ששת הימים , 6 ימים ב 3 חזיתות שבהם היו לאוייב 2000 טנקים ו 700 מטוסים, ובחסדי השם
נכבשו סיני הגולן יו"ש.
במלחמה זו נהרגו כ 800 יהודים.

מלחמת ההתשה – 1969-1970 נמשכה 1000 ימים . נהרגו בה כ 400 יהודים.


מלחמת יום הכיפורים – 1973 נמשכה 18 יום בשתי חזיתות, שבהם היו לאוייב 5900 טנקים ו 987 מטוסים, ונהרגו בה 2522 יהודים. וב"ה מזימתם להשמידנו לא עלתה בידם.


מלחמת לבנון – 1982
ישראלים: חיילים: 670 הרוגים .

2 פוגרומים בתוך ישראל
* אינתיפאדה הראשונה – 1987. ישראלים: 164 הרוגים

** אינתיפאדה שנייה – 2000
ישראלים: 785 אזרחים הרוגים + 339 אנשי כוחות ביטחון הרוגים (1115 סה"כ).

ומכאן שרשרת תכופה של מבצעים מקומיים שתפקדו כתרופה זמנית עד לאירוע הבא:
* מבצע חומת מגן – 2002
ישראלים: חיילים: 29 הרוגים .

* מבצע קשת בענן – 2004
ישראלים: כולל אסון הנגמש"ים: 13 חיילים.

* מלחמת לבנון השניה – 2006
ישראלים: חיילים 121הרוגים 44 אזרחים הרוגים: סה"כ 165 הרוגים.

* מבצע עופרת יצוקה – 2008
ישראלים: חיילים: 10 + 3 אזרחים הרוגים.

* מבצע עמוד ענן – 2012
ישראלים: חיילים: 2 + 4 אזרחים הרוגים. 240 פצועים.
.
* מבצע צוק איתן – 2014
ישראלים: הרוגים: חיילים: 67 חיילים + 6 אזרחים. 2271 פצועים מתוכם 837 אזרחים.

* מבצע שומר החומות 2021
ישראל: הרוגים: 8 ישראלים, 3 בעלי נתינות זרה. חייל אחד הרוג . 357 פצועים.

ב.
זכור השם מה היה לנו , אוי. - הביטה וראה חרפתינו, אוי.
והאסון שבהווה,
כ 1300 אנשים נרצחו
לא ע"י טנקים,לא ע"י מטוסים , לא ע"י תותחים וכו , ולא באלף יום - אלא ביום אחד !
כיבוש ושליטה של מפקדת העוצבה,
רצח של לוחמים מאומנים מיומנים ומצויידים, וכן רצח שפל של חסרי ישע אנשים נשים טף וזקן .
וע"י מי ? ע"י כנופיות !

הלא דבר הוא !
כי לא דבר ריק הוא מכם !
כי הוא חייכם .
ואם ריק הוא ? מכם הוא !
ולמה מפני שאין אתם יגעים בתורה.

ואפשר שאינו ריק?!
שהרי נתקיימה בנו מציאות מרה ונוקבת המעניקה משמעות והבנה לנאמר בחזל על חורבן בית שני ,
שלא חרב בית אלא על שנאת חינם.

ומקשים : איך נדמה לאו של שנאת חינם לעבירות שבשלהן חרב בית ראשון - ע"ז ש"ד וג"ע ?
ואומר המשך חכמה על הפסוק "והמים להם חומה " שהג' עבירות הנל החמורות ביותר הן במישור הפרטי. אך השנאת חינם שפשטה בציבור שווה להם בחומרתה ובכוחה להביא חורבן והרס לציבור.

וכבר אמרו חזל-
אמר רבי שמואל בר נחמן: דורו של אחאב עובדי עבודת כוכבים היו, והיו יוצאין למלחמה ונוצחין.
ולמה כן?
שלא היה ביניהן דילטורין. לפיכך היו יוצאין למלחמה ונוצחין.
תדע לך, כשבקשה איזבל להרוג כל נביאי ה', מה עשה עובדיה?
הטמין אותן במערות, שנאמר (מלכים א יח): ואחביא מנביאי ה' חמשים איש במערה, ולא היה אדם שאמר לאחאב כך וכך עשה עובדיה.
אבל דורו של שאול כולן היו דילטורין. תדע לך, כשהיה שאול רודף אחר דוד, היו הכל אומרים עליו לשון הרע לשאול, שנאמר:
(תהלים נב): בבוא דואג האדומי וגו'.
(תהלים נד): בבוא הזיפים ויאמרו לשאול.
לפיכך היו נופלים במלחמה.

ג.
ובפשטות סיבות רבות דירדרו את העם והביאו עליו את הגזירות, אבל הסיבה הישירה והנראית לעין לזימון המסויים
ולפריצתם המיידית קשורה ונובעת משנאת חינם שנוכחנו בה:
והיא היתה עזה, בוטה, עיוורת, תהומית, קנאית וקיצונית, ללא גבול,
אין טאבו שלא נשבר, ולכל שיא - הוצב רף גבוה יותר.
"אבל אשמים אנחנו".
סלח לנו אבינו כי חטאנו.

[גיורא בשמי שמיא]

ייש"כ גדול!
להלן כמה תיקונים, והצעה אחת

הושענא ההרוגה עליך
און ער בעהט
דעם הייליגן באשעפער,
אפילו א געמיינער איד,
פארגעסט זיך חלילה ווער ער איז. כ"ז תיקנתי בלי לשמוע, וכהצעה בעלמא
------------------------------

און דו האסט דאך געשיקט
דיין הייליגן משה זאל אונז אויסלייזן,
בעהטן מיר דיך !
ענייה סוערה
מיר זענען טאקע ערום בדעת !
אבער הושענא פדוית טוביה,
הושענא.

...... וקל שבקלים
איז זיך אויך מל'עט די קינדר
איך זעה יעדער איד האט
אויף זיך דעם חותם ברית קודש,
בעהט איך דיר
הושענא רשומים בשמך,
הושענא.
[/align]
מדברי האדמור.

[יהודהא]

לגיורא -
תודה על ההוספות והפירוט ,
ובוודאי יקילו את ההבנה לקוראים,
ואסתמך ע"כ שיקראו גם את דבריך.

לגבי ערום בדעת.
כאן האדמור השתמש בכוונה במילה ארים =עני בדעת באידיש.

[גיורא בשמי שמיא]

לגיורא -
תודה על ההוספות והפירוט ,
ובוודאי יקילו את ההבנה לקוראים,
ואסתמך ע"כ שיקראו גם את דבריך.

לגבי ערום בדעת.
כאן האדמור השתמש בכוונה במילה ארים =עני בדעת באידיש.

צודק כבודו, כמובן. לבושתי לא עצרתי לשים לב לדברי הגה"ק זת"ע.
ושלא להוציא הנייר ריק אעיר דרך אגב, שכנראה שתיבת ארים מקורה מ'ערום'. כמאה"כ "ובעירם ובחסר כל".

[יהודהא]

בכייתו הנוראה של הרמבן -על הר הזיתים.
אחיינו של הרמבן -בן אחי אשתו חיבר למענו תפילה מחורזת, אותה קרא הרמבן " בבכיה רבה" מעל הר הזיתים נוכח המקדש החרב, בהגיעו לירושלים בשנת ה'כז ט אלול (1267) .

בחלקה הראשון הקינה היא על המקדש החרב,
ובחלקה השני כלולה בה קינה נוראה על השבר והתלאה העוברים על עמ"י -וראויים הם להעלותם
בימים עגומים אלה של הסתר פנים .

HebrewBooksOrg_20409_page_655.pdf

(47.98 KiB) הורד 94 פעמים

תפילת הרמבן.jpg (257.93 KiB) נצפה 2818 פעמים

רבי משה בר שלמה דאשקולה גירונדי היה משורר ספרדי שחי בסוף המאה ה-13, אחיינו ותלמידו של רמב"ן.
לא ידועים פרטים על חייו של רבי משה, ככל שידוע הוא שהיה אחיינו של הרמב"ן -
(אביו שלמה היה אחיה של אשת הרמב"ן) ותלמידו.

הרמב"ן באגרתו מירושלים (1267) מספר לבנו נחמן על ירושלים החרבה, בסיום המכתב הוא כותב:
ותקרא לשלום בני ותלמידי ר' משה ב"ר שלמה אחי אמך, הנני מגיד לו כי עליתי אל הר הזיתים המכוון כנגד הר הבית והסמוך לו, ואין ביניהם אלא עמק יהושפט -
ושם כנגד בית המקדש קראתי חרוזותיו בבכיה רבה כאשר נבא .

משערים שהתפילה על חורבות ירושלים ועל מצוקות עמ"י המיוחסת לרמב"ן, כולה או חלקה הגדול
היא התפילה שחיבר רבי משה, ואליה הוא מתייחס בדבריו הנ"ל

**
יש המייחסים לו פיוטים נוספים : פיוט לפורים בשם "שיר אהבה חדש שירו לאל נאמן" הפיוט נקלט במנהגי אשכנז, שבכותרתו נכתב השם "משה בר שלמה בר מאיר סשקולה".

גם רשות לנשמת בשם "מחשב תבונתי",
פיוטים נוספים שי"א שמיוחסים לו: "מחדשי שיר כעת חדשו שיר חדש". "אמרו מליצי לצבי" ו"כל עץ יער" .
ראה בויקי ערכו.

ועל התפילה דלעיל - ראה במאמרו של הרב י,ק, שווארץ תפילה על חורבות ירושלים, ישורון ו, אב תשנט. עמ' תרכ"ט.
עמוד 655 .[ הדף המצולם מהספר הוא עמוד תרמ"ה] בקישור -
https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... 55&hilite=

[יהודהא]

בנו של האופה מראדין.

א.

רבות נכתב על ספרו של הח"ח מחנה ישראל ועל דאגתו לאותם יהודים שהוכרחו \ נחטפו לשרת בצבאות הנוכרים .
וכל כך בשל דאגתו להצילם\ לצמצם - מכשולים חטאים ועבירות. ובשל מצבם המיוחד אף הקל להם כאשר הדבר התאפשר לפי ההלכה.
[כגון בדיני הוצאה וטלטול תפילין בשבת כשאין עירוב, ריבוי שיעורין בתחומין רק ב”שעת דוחק גדול”.
ויש חולקים (עיין בשו”ת יביע אומר ח”ח סימן ל”ד .]

אבל הרקע הישיר והעילה שהמחישה לו את נחיצותו ודחיפותו לחבר ספר זה היה הסיפור הבא:

י. ספרו של רבינו 'מחנה ישראל' נכתב בעקבות סיפור עצוב שאירע עם בנו של האופה מראדין אשר גוייס לצבא הרוסי ושירת במקום נידח בקווקז.
כאשר חזר שאלו החפץ חיים כיצד התמודדו החיילים היהודים עם מצוות חג הפסח, סיפר הנ"ל שלא זכו לקיים מצוות אכילת מצה משום שלא נמצאו חיטים באותו חבל ארץ, והתקיימו על אכילת שיפון ושבולת שועל...)בחשבם כי אין בהם אלא איסור קטניות ובשעת הדחק באין ברירה התירו לעצמם לאכלם ולא עלה בדעתם שניתן לאפות מצות ממיני דגן אלו.

( דברי החייל הסבו לרבינו צער רב ועגמת נפש גדולה "שיהודים יכשלו באיסור כה חמור... אבל הם אינם אשמים שהרי לא ידעו",

באותה עת גמר החפץ חיים בלבו למנוע הישנותו של מקרה כזה, ומיד ניגש לחבר ספר מיוחד לחיילים שיכיל את כל הדינים והחובות המוטלים עליהם בהתאם לנסיבות שהם נתונים בעת שרותם הצבאי.
חייו ופעלו עמ' קס"ט.

ובעמוד מ"ו בקישור
http://nleresources.com/wp-content/uplo ... %D7%9D.pdf

ב.
"הרמב"ם במשנה תורה אסף את הלכות הצבא ב"הלכות מלכים ומלחמותיהם" פרקים ה-ח והוא ככל הנראה היחיד בתקופה זו שריכז הלכות אלו בצורה מסודרת [כמו גם הלכות מלכים, משיח ועוד]. עדות לכך שהדיון ההלכתי בנושאים אלו היה דל אנחנו יכולים למצוא בכך שלפעמים מקורותיו של הרמב"ם הם לא התלמוד, אלא מקורות תנאיים כגון הספרא ואפילו המקרא עצמו". [המכלול]

מלחמות נגד היהודים עדיין לא פסו, ובין הנלחמים עתה רבים שתומ"צ הנקלעים למצבים שונים ומשונים וחלקם שעדיין לא נידונו בעבר, ומפורסמים הדברים שהיו עולים לבית גדולי ישאל הגרשז"א ולבית הגריש"א ועוד.ודעותיהם ופסקיהם נלמדים ונשמעים לאלו הנזקקים לכך.

מובן שלחוגים שונים יש את רבניהם ומטבע הדברים שונה התייחסותם למצבו של עמ"י -
ולעיתים יש לכך נפק"מ להלכה.

ואחד הספרים במיוחד לדת"ל המצטיין בבהירותו לעניין זה הוא ספרו של הרב י,צ, רימון 'הלכה ממקורה צבא' ובו פסקים וסיכומים בטבלאות רבות נגישות וטובות מראה. [הנ"ל רב גוש עציון, ולספרו הסכמות בין השאר של הרב ע, יוסף זצל, הרב ז,נ, גולדברג זצ"ל, והרב א, נבנצל שיחי',]

ובעבר יצא גם הספר "דיני צבא ומלחמה" של הרב שלמה זלמן מן-ההר ז"ל, ועוד אחרים.


https://img.haarets.co.il/bs/0000017f-d ... &width=700
חיילים יהודיים במלחמת העולם הראשונה בקליניגראד = קניסברג.

https://www.infocenters.co.il/gfh/multi ... _1_web.jpg
חיילים יהודיים ממלאווה, ששרתו בצבא הרוסי ונישבו על ידי הגרמנים במלחמת העולם הראשונה

https://jewsineastprussia.de/wp-content ... 00x193.jpg

נ,ב.
אנא לא קשור לגיוס בחורי ישיבה - ואל תגררו אותו לשם.

[יהודהא]

שאלת ממשלת בריטניה לרבנים - האם מותר לכהן להשתתף במלחמה .[במלחה"ע ה 1.]

בנו של האופה מראדין.

ב.
"הרמב"ם במשנה תורה אסף את הלכות הצבא ב"הלכות מלכים ומלחמותיהם" פרקים ה-ח והוא ככל הנראה היחיד בתקופה זו שריכז הלכות אלו בצורה מסודרת. עדות לכך שהדיון ההלכתי בנושאים אלו היה דל אנחנו יכולים למצוא בכך שלפעמים מקורותיו של הרמב"ם הם לא התלמוד, אלא מקורות תנאיים כגון הספרא ואפילו המקרא עצמו". [המכלול]
.

-----------------
כנל - לאחר חורבן בית שני, התמעט העיסוק בהלכות הצבא, ובשל כך היקף הדיונים ההלכתיים בשאלות הצבא הוא מצומצם ביותר, ואף אין מסכת על כך במשנה. גם בתלמוד הדיונים מצומצמים, ומפוזרים במקומות שונים.

אולם קיים מאמר ארוך הסוקר את נושא המלחמה ומציב מבט גם על המצוות המעשיות וגם על ההשקפה מזוית תורנית
על המלחמה ושלל תופעותיה ובעיותיה , וזה בספרו של הרב זוין ז"ל 'לאור ההלכה'.
גם הרב אליעזר ולדנברג ז"ל, בספרו הלכות מדינה דן בנושאים אלו.
[ושוב - אנא, אל תִּגְרְרוּ כאן לאומיות גיוס וכדומה, יש לכך מספיק אשכולות אחרים].

א.
במהלך מלחמת העולם הראשונה פנתה ממשלת בריטניה לרב הראשי של הממלכה המאוחדת הרב יוסף צבי הירץ (1872-1946) וביקשה את דעתו בנוגע לגיוס כהנים לצבא הבריטי. מאחר שיצטרך להיטמא למתים.

הרב הירץ התיר את הגיוס, ומציע כמה סיבות מדוע איסורי טומאה לכהן אינם חלים בשעת מלחמה:
מנגד, החולקים סוברים כי דין 'מת מצווה' חל רק בנסיבות ייחודיות מאוד. הלכך, לא ניתן ליישם זאת על כל מוות במלחמה.
הרב ש, מ, אדלר (1869-1959), תלמיד חכם בולט שהיגר מפולין לאנגליה, חלק בחריפות על ראיותיו,
אולם גם הוא התיר אך מסיבות אחרות ושונות.
הרב אדלר אף תקף את הגרי"א הרצוג, אז רבה של בלפסט שאסר לגייס כהנים.

ומה עם "ברכת כוהנים" שהרי הורג את הנפש אסור בדבר ?
הרב שמעון סופר (1850-1944), נכדו של החת"ם סופר והרב הראשי של העיר ערלוי בהונגריה, דן בשאלה האם לחיילים החוזרים ממלחמת העולם הראשונה מותר לברך ברכת כהנים. למסקנה הוא מתיר משתי סיבות:
בזמן המלחמה חייל איננו יודע בוודאות אם הוא הרג.
בזמן המלחמה ההריגה נעשית באונס, כך שלא ניתן להגדיר את הפעולה כמזיד או כשוגג.
ואלו רק דוגמאות ממאמרו המיוחד של הר זוין זצל על "המלחמה" בספרו לאור ההלכה.

ב.
רצח של איש באחיו מבנ"י - במלחמה מה דינו ?
. אחת הצרות הגדולות שנפלו על עמנו במלחמת העולם הראשונה היה הכורח להשתתף בלחימה עצמה. כאשר כמיליון וחצי יהודים נלחמו בצבאות השונים שהיו מעורבים במלחמת העולם הראשונה, משני צידי המתרס, כשבצבא הרוסי שירתו כחצי מיליון יהודים.
בצבא האוסטרו-הונגרי כ–350,000, בצבא ארצות הברית שירתו אז כ–250,000 יהודים,
בצבא גרמניה כ–100,000,
בצבא צרפת כ–55,000 יהודים ובצבאות האימפריה הבריטית כ–50,000 נוספים.

אומדן ההרוגים מבין החיילים מתקרב לכמאתים אלף יהודים (כ-13%).

"מלחמה של גוים עם גוים מעוררת שאלה יסודית, אם מותר לישראל להשתתף בפועל במלחמה זו
במקרה שאינה נוגעת באופן ישר לישראל?"

והר זוין מוסיף "שלמעשה נתעוררה השאלה בספרות ההלכתית המאוחרת, עד אז לא הייתה כנראה השאלה אקטואלית כל כך - או שהמלכות הייתה מכריחה את אזרחיה להשתתף בפועל במלחמה זו,
או להיפך - שלא הייתה מקבלת יהודים לצבא, בין כך ובין כך אין מקום לשאלה. על כל פנים לא מצינו שהמתנדבים יפנו בשו"ת על כך לחכמי התורה".

ג. הוה עובדא.
1. "כך התוודה אביו, הרבני יוסף פרקש, לפני מותו. סתיו תרע"ה. בשדה הקרב הייתי. להתקפה יצאנו. מתנפלים בתעלה על החיילים שמולנו. תקעתי בחיל שמולי את הכידון הארור. הכידון שלי פילח את ליבו של החייל שמולי. החייל שמט את חרבו, נפל למרגלותיי וצווח באימה – 'שמע ישראל'! 'אוי', זעק בנופלו, 'אוי לשבעת ילדיי, אבוי למשפחתי'. בהלה אחזה בי. ואז צעקתי: 'אחי המתוק, מחל לי, לא ידעתי שאתה יהודי'... נפלתי על צוואריו. כוסיתי דם. שמעתי קול בכי: 'מחלתי לך אחי... לא ידעת, לא ידעת. אנא מלא את בקשתי האחרונה ואמחול לך, קבור אותי כדת וכדין ישראל".

2. דוגמא אופיינית נוספת פגשתי בבלוג "סיפורי ארץ ישראל - מצבות מדברות", שם מתוארת התקפה בריטית מהאוויר על באר שבע בטבת תרע"ז, ובה נהרגו 16 יהודים. בהמשך נכתב:

לאירוע ההפצצה היה המשך מפתיע. בטרם חלף חודש ימים הופל מטוס אנגלי. הטייס ניצל, וכשמצאו אותו התברר כי היה זה לורד ששון, יהודי מלונדון. הוא שאל: "איזה נזק גרמתי לתורכים לפני כחודש, כאשר הפצצתי את מסילת הברזל בבאר שבע"? הוא סבר שאם בצד המסילה עומד קרון, בוודאי יש בו תחמושת. משנתברר לו שהרג 16 יהודים, לא ידע הטייס את נפשו מרוב צער.
מובא בהמעיין כאן -
https://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=35&id=1107

ד. גיטי מלחמה.
ומה דינם של החיילים במלחהע ה 1 בהם היו רבים שהשתמשו באמירה לפני שני עדים "כתבו ותנו" במצב שהבעלים נעדרים, ואז האשה מותרת ממה נפשך ע"י מיתת הבעל או ע"י הגט....
ומה בחיילים הנמצאים ביפן או במנצוריה - במלחמת רוסיה יפן- ששם אין בנמצא לא רב ולא סופר , האם ניתן לבעל שימנה ע"פ כתבו סופר ועדים ושליח [שו"ת משיב דבר אבהע"ז נא].

ומה דינו של כהן שיצא למלחמה [תרל"ט רוסיה נגד טורקיה] ונתן גט על תנאי: אם לא באתי וכו..
לעיר הנקרא אבעל..יהא הגט משעה שתימסר לידיה.
והאיש הגיע למוסקבה בתוך הזמן ורוצה לבטל הגט ומנוע לשוב לעירו ע"י הצבא.
"והאשה צווחת שרוצית לבטל הגט ולראות בחיים עם בעלה כהן הנ"ל..
ובאם היא גרושה - הרי נאסרה לכהן ..וגיטין דומים לגבי וויטבסק והבעל אינו יכול להגיע ונסעה היא אליו ..
כל הנל הם מעט מזעיר מהמאמר הארוך והמפורט בנושא המלחמה הנל.

ה. יד ויתד.
וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ.
ואסור להיפנות בתוך המחנה, או על פני השדה בכל מקום; אלא מצות עשה לתקן דרך שם מיוחדת להיפנות בה, שנאמר "ויד תהיה לך, מחוץ למחנה" (דברים כג,יג).
וכן מצות עשה להיות יתד לכל אחד ואחד תלויה עם כלי מלחמתו--ייצא באותה הדרך, ויחפור בה, וייפנה, ויכסה: ... ובין שיש עימהן ארון, בין שאין עימהן--כך הם עושים תמיד, שנאמר "והיה מחנך, קדוש" (דברים כג,טו)
רמבם מלכים ו, יח. ולסמג זה רק כאשר הארון במחנה.

המצווה של "יד" = מקום מיוחד להתפנות אכן נעשה בכל מחנה צבאי, וכיסוי בעפר או בשאר דברים מתקיים.
אולם באפשרות שבציוד החייל יהיה גם יתד וכדומה - לא ראיתי שמישהוא דן בכך.
[ לרמבם אלו שתי מצוות נפרדות].
ואולי הכידון / פגיון של החייל עונה על דרישת ההלכה הזו ?

ו. בתורה.
בתורה מנויות מספר מצוות ייחודיות לתחום הצבאי. רובן מרוכזות בפרשות שופטים וכי תצא,
כחלק מנאום המצוות לקראת הכניסה לארץ.

מצוות כלליות במלחמה -לרמבם. [מעבר למצוות במלחמות עמלק וה 7 עמים]
(יב) לשלוח שלום ליושבי העיר כשצרים עליה, ולדון בה כאשר מפורש בתורה, אם תשלים ואם לא תשלים.
(יג) שלא לדרוש שלום מעמון ומואב בלבד כשצרים עליהם.
(יד) שלא להשחית אילני מאכל במצור.
(טו) להתקין יד שיצאו בו בעלי המחנה להפנות בו. (טז) להתקין יתד לחפור בו.
(יז) למשוח כהן לדבר באזני אנשי הצבא בשעת המלחמה.
(יח) להיות מארס, ובונה בנין, ונוטע כרם, שמחים בקנינם שנה תמימה, ומחזירין אותן מן המלחמה.
(יט) שלא יעבור עליהן דבר, ולא יצאו אפילו לצרכי העיר וצרכי הגדוד ודומה להם.
(כ) שלא לערוץ ולחזור לאחור בשעת מלחמה. (כא) דין יפת תואר.
רמבם מלכים. וסה"מ.

[יהודהא]

המשך דיון בנושאי מלחמה : דין רציחה במלחמת רשות ,בקישור-
viewtopic.php?f=51&t=63034