חיפשתי ולא מצאתי, אך אני זוכר שבאשכול על הגרא"י צוקר סופר שהיה לו נדר לעבור על כל ספר לפני שהוא מכניסו לספריה. וספרי החזו"א הוא לא הכניס כי זה לא ספר שאפשר לעבור עליו במהירות (ולכן הארגז נשאר ליד הספריה עד שב"ב העירו על כך וכו').
כמובן שבספריתו של הרב צוקר יש ספרים של אחרונים חשובים מאוד, ומסתמא עליהם הוא כן עבר. כלומר, אנו עדים ליחס מיוחד מאוד לחזו"א, גם מעבר ליחס לאחרונים.
גם באשכול על הגר"ש פישר יש אמירות מופלאות מאוד על החזו"א.
תופעה זו לא מיוחדת רק לחזו"א, ואפשר לראות אותה אצל תלמידי גדולים אחרים ג"כ (הגריש"א והגרע"י ולמעלה בקודש הגר"ח מבריסק ועוד ועוד). לסבר את האוזן, אני מכיר היטב ת"ח אחד, מתלמידי הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל, שבקי מאוד לפחות בארבעה סדרים (במועד וטהרות לא יצא לי לשאול אותו אישית, אך מסתמא גם בהם). ותדיר עונה לי על שאלות בסגנון "אינני בקי בספרי האחרונים, אך לפי מה שאתה אומר שכתוב נראה שכך וכך אך בראשונים מבואר כך וכך וכו'". ובדברי רבו, הרב מרדכי, הוא בקי בצורה מפליאה, ומתפלא כשאני לא מקבל את דבריו כיסוד בסוגיא, הרי הרב מרדכי אמר.
כמובן שברור שתלמיד דבק ברבו, שממנו קיבל תורה, והוא הצינור להר סיני וכו', אך לפעמים נדמה שהסיפורים עוברים קצת את הגבול, שמשתמע שהאדם תופס שאובייקטיבית הרב שלו (או מורה הדרך שלו) הוא גדול מהאחרונים שקדמו לו, וזה כבר קצת מוזר (כמדומני שעל הגר"ש פישר כתבו כאן שהוא ממש אמר זאת במפורש).
ודאי החכמים דנן יכולים להביא עוד דוגמאות. עכ"פ אותי זה מפתיע כל פעם מחדש.