(טו) וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַיִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּ עָשָׂ֔הוּ וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽוֹ:
(טז) יַקְנִאֻ֖הוּ בְּזָרִ֑ים בְּתוֹעֵבֹ֖ת יַכְעִיסֻֽהוּ:
(יז) יִזְבְּח֗וּ לַשֵּׁדִים֙ לֹ֣א אֱלֹ֔הַּ אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א יְדָע֑וּם חֲדָשִׁים֙ מִקָּרֹ֣ב בָּ֔אוּ לֹ֥א שְׂעָר֖וּם אֲבֹתֵיכֶֽם:
(יח) צ֥וּר יְלָדְךָ֖ תֶּ֑שִׁי וַתִּשְׁכַּ֖ח אֵ֥ל מְחֹלְלֶֽךָ:
(יט) וַיַּ֥רְא יְיָ֖ וַיִּנְאָ֑ץ מִכַּ֥עַס בָּנָ֖יו וּבְנֹתָֽיו:
(כ) וַיֹּ֗אמֶר אַסְתִּ֤ירָה פָנַי֙ מֵהֶ֔ם אֶרְאֶ֖ה מָ֣ה אַחֲרִיתָ֑ם כִּ֣י ד֤וֹר תַּהְפֻּכֹת֙ הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹא־אֵמֻ֥ן בָּֽם:
(כא) הֵ֚ם קִנְא֣וּנִי בְלֹא־אֵ֔ל כִּעֲס֖וּנִי בְּהַבְלֵיהֶ֑ם וַאֲנִי֙ אַקְנִיאֵ֣ם בְּלֹא־עָ֔ם בְּג֥וֹי נָבָ֖ל אַכְעִיסֵֽם:
(כב) כִּי־אֵשׁ֙ קָדְחָ֣ה בְאַפִּ֔י וַתִּיקַ֖ד עַד־שְׁא֣וֹל תַּחְתִּ֑ית וַתֹּ֤אכַל אֶ֙רֶץ֙ וִֽיבֻלָ֔הּ וַתְּלַהֵ֖ט מוֹסְדֵ֥י הָרִֽים:
(כג) אַסְפֶּ֥ה עָלֵ֖ימוֹ רָע֑וֹת חִצַּ֖י אֲכַלֶּה־בָּֽם:
(כד) מְזֵ֥י רָעָ֛ב וּלְחֻ֥מֵי רֶ֖שֶׁף וְקֶ֣טֶב מְרִירִ֑י וְשֶׁן־בְּהֵמֹת֙ אֲשַׁלַּח־בָּ֔ם עִם־חֲמַ֖ת זֹחֲלֵ֥י עָפָֽר:
(כה) מִחוּץ֙ תְּשַׁכֶּל־חֶ֔רֶב וּמֵחֲדָרִ֖ים אֵימָ֑ה גַּם־בָּחוּר֙ גַּם־בְּתוּלָ֔ה יוֹנֵ֖ק עִם־אִ֥ישׁ שֵׂיבָֽה:
(כו) אָמַ֖רְתִּי אַפְאֵיהֶ֑ם אַשְׁבִּ֥יתָה מֵאֱנ֖וֹשׁ זִכְרָֽם:
(כז) לוּלֵ֗י כַּ֤עַס אוֹיֵב֙ אָג֔וּר פֶּֽן־יְנַכְּר֖וּ צָרֵ֑ימוֹ פֶּן־יֹֽאמְרוּ֙ יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה וְלֹ֥א יְיָ֖ פָּעַ֥ל כָּל־זֹֽאת:
(כח) כִּי־ג֛וֹי אֹבַ֥ד עֵצ֖וֹת הֵ֑מָּה וְאֵ֥ין בָּהֶ֖ם תְּבוּנָֽה:
(כט) ל֥וּ חָכְמ֖וּ יַשְׂכִּ֣ילוּ זֹ֑את יָבִ֖ינוּ לְאַחֲרִיתָֽם:
(ל) אֵיכָ֞ה יִרְדֹּ֤ף אֶחָד֙ אֶ֔לֶף וּשְׁנַ֖יִם יָנִ֣יסוּ רְבָבָ֑ה אִם־לֹא֙ כִּי־צוּרָ֣ם מְכָרָ֔ם וַֽייָ֖ הִסְגִּירָֽם:
(לא) כִּ֛י לֹ֥א כְצוּרֵ֖נוּ צוּרָ֑ם וְאֹיְבֵ֖ינוּ פְּלִילִֽים:
(לב) כִּֽי־מִגֶּ֤פֶן סְדֹם֙ גַּפְנָ֔ם וּמִשַּׁדְמֹ֖ת עֲמֹרָ֑ה עֲנָבֵ֙מוֹ֙ עִנְּבֵי־ר֔וֹשׁ אַשְׁכְּלֹ֥ת מְרֹרֹ֖ת לָֽמוֹ:
(לג) חֲמַ֥ת תַּנִּינִ֖ם יֵינָ֑ם וְרֹ֥אשׁ פְּתָנִ֖ים אַכְזָֽר:
(לד) הֲלֹא־ה֖וּא כָּמֻ֣ס עִמָּדִ֑י חָת֖וּם בְּאוֹצְרֹתָֽי:
(לה) לִ֤י נָקָם֙ וְשִׁלֵּ֔ם לְעֵ֖ת תָּמ֣וּט רַגְלָ֑ם כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם אֵידָ֔ם וְחָ֖שׁ עֲתִדֹ֥ת לָֽמוֹ:
(לו) כִּֽי־יָדִ֤ין יְיָ֙ עַמּ֔וֹ וְעַל־עֲבָדָ֖יו יִתְנֶחָ֑ם כִּ֤י יִרְאֶה֙ כִּי־אָ֣זְלַת יָ֔ד וְאֶ֖פֶס עָצ֥וּר וְעָזֽוּב:
(לז) וְאָמַ֖ר אֵ֣י אֱלֹהֵ֑ימוֹ צ֖וּר חָסָ֥יוּ בֽוֹ:
(לח) אֲשֶׁ֨ר חֵ֤לֶב זְבָחֵ֙ימוֹ֙ יֹאכֵ֔לוּ יִשְׁתּ֖וּ יֵ֣ין נְסִיכָ֑ם יָקוּ֙מוּ֙ וְיַעְזְרֻכֶ֔ם יְהִ֥י עֲלֵיכֶ֖ם סִתְרָֽה:
(לט) רְא֣וּ׀ עַתָּ֗ה כִּ֣י אֲנִ֤י אֲנִי֙ ה֔וּא וְאֵ֥ין אֱלֹהִ֖ים עִמָּדִ֑י אֲנִ֧י אָמִ֣ית וַאֲחַיֶּ֗ה מָחַ֙צְתִּי֙ וַאֲנִ֣י אֶרְפָּ֔א וְאֵ֥ין מִיָּדִ֖י מַצִּֽיל:
הגיע יהודי להתאונן על קורות השואה, ורבינו הרגיעו. בצאתו אמר רבינו להג"ר שמריהו גריינימן זצ"ל: "הם תמהים איך זה שקרתה השואה, ואני תמה איך הקב"ה התאפק והאריך אפו כל כך הרבה זמן..." (מבנו רבי ברוך גריינימן שליט"א).
הגהמ כתב:יצויין שבאחד מהרצעותיו בענין השואה אמר ר"א מיללער שאלו האומרים שלא נוכל לידע דרכי הקב"ה והשואה גזרה היא מלפניו יתברך שלא נוכל להבין עד סוף כל הדורות וכדו' הם חוטאים בנפשותם. והוא עצת היצר של והלכתם עמי קרי. וכאשר שאלו א' אח"כ שהרי כמה גדולים אומרים כן, הכחישו וטען שלא אמר כן שום גדול ולא עוד אלא שכל הגדולים באירופה אמרו כבר לפני השואה שאם לא יעזבו ישראל דרך ההתבוללות שיבוא השואה.
גם יצויין, שלפי דברי מקורבי ר"א מיללער, הוא עצמו חיבר ספר בענין השואה אלא שלא רצה להדפיסו בחייו, ומשפחתו ג"כ נמנעים מלפרסמו עתה.
כשתילי זיתים כתב:בהקדמה לספר קדשי יהושע להרב יהושע גלדצילר (חתנו של הרב דסלר) הוא מאריך בזה נגד דעת הרב אביגדור מילר, אך לא הבנתי כ"כ דבריו. (אולי זה כבר הובא באשכול)
עקביה כתב:דבריי אלה מתייחסים אל שיטת הרב שך (שהזכיר ר' קו ירוק בעמ' הקודם של אשכול זה) וגם אל דברי ר' שש ושמח לעיל בעמ' זה.
.
החזו"א זצ"ל: השואה היא "שפיץ [= שיא] רחמים" (מעין לשון הרב מילר זצ"ל ממש),
מלבב כתב:עקביה כתב:דבריי אלה מתייחסים אל שיטת הרב שך (שהזכיר ר' קו ירוק בעמ' הקודם של אשכול זה) וגם אל דברי ר' שש ושמח לעיל בעמ' זה..
ומאי שנא מחרבן בית ראשון ושני וגירוש ספרד ות"ח ות"ט?
עקביה כתב:מלבב כתב:עקביה כתב:דבריי אלה מתייחסים אל שיטת הרב שך (שהזכיר ר' קו ירוק בעמ' הקודם של אשכול זה) וגם אל דברי ר' שש ושמח לעיל בעמ' זה..
ומאי שנא מחרבן בית ראשון ושני וגירוש ספרד ות"ח ות"ט?
לא הבנתי את השאלה.
מלבב כתב:שהם כן באו כעונש על עבירות
דורשי יחודך כתב:הסקרן_הקטן כתב:חיים שאול כתב:ר׳ גדלי׳ נדל אמר - אני הייתי באירופה לפני השואה, הקב"ה צודק
אולי כבודו יכול להסביר את המשפט הזה?
כוונתו היתה כפי הנראה שבליטא המצב היה נורא. כפי הנראה שהרוב היו כבר מחללי שבת.
היו עוד כמה שהיו מדברים על זה הרבה.
אבל אולי יסבירו איך זה נוגע לקהילות שלימות בפולין, ברומניה, בהונגריה, של יהודים תמימים העובדים את השי"ת במסירות נפש? הם היו צריכים ללכת לליטא ו"למחות?" מה בדיוק הם היו צריכים לעשות?
חסידות אלכסנדר נכחדה מעל פני האדמה מפני שבליטא עזבו את התורה?
הישיבות בליטא נכחדו מפני אלה שעזבו את התורה? שוב, האם מישהו בטוח שהיה להם מה לעשות בקשר לאלה שעזבו, ולא עזבו, כדברי חז"ל על הצדיקים בזמן החורבן?
כבר הזכירו למעלה איפה שהוא את המאמר של הרב גלדצלהר זצ"ל איך שמוחה בתוקף על אלה שמשמיעים "הסברים" כאלה.
מלבב כתב:הגהמ כתב:יצויין שבאחד מהרצעותיו בענין השואה אמר ר"א מיללער שאלו האומרים שלא נוכל לידע דרכי הקב"ה והשואה גזרה היא מלפניו יתברך שלא נוכל להבין עד סוף כל הדורות וכדו' הם חוטאים בנפשותם. והוא עצת היצר של והלכתם עמי קרי. וכאשר שאלו א' אח"כ שהרי כמה גדולים אומרים כן, הכחישו וטען שלא אמר כן שום גדול ולא עוד אלא שכל הגדולים באירופה אמרו כבר לפני השואה שאם לא יעזבו ישראל דרך ההתבוללות שיבוא השואה.
גם יצויין, שלפי דברי מקורבי ר"א מיללער, הוא עצמו חיבר ספר בענין השואה אלא שלא רצה להדפיסו בחייו, ומשפחתו ג"כ נמנעים מלפרסמו עתה.
לפני מלחמת המפרץ כשהרב שך אמר שהקב"ה מאריך אפיה וגבי דיליה כמו שהיה בשואה, הגיב על זה האדמו"ר מחב"ד בחריפות שאין עבירה הכי חמורה שיכול להצדיק את השואה, והשואה לא בא כעונש על עבירות רק זה בהדי כבשי דרחמנא.
גיזונטע קאפ כתב:דורשי יחודך כתב:הסקרן_הקטן כתב:חיים שאול כתב:ר׳ גדלי׳ נדל אמר - אני הייתי באירופה לפני השואה, הקב"ה צודק
אולי כבודו יכול להסביר את המשפט הזה?
כוונתו היתה כפי הנראה שבליטא המצב היה נורא. כפי הנראה שהרוב היו כבר מחללי שבת.
היו עוד כמה שהיו מדברים על זה הרבה.
אבל אולי יסבירו איך זה נוגע לקהילות שלימות בפולין, ברומניה, בהונגריה, של יהודים תמימים העובדים את השי"ת במסירות נפש? הם היו צריכים ללכת לליטא ו"למחות?" מה בדיוק הם היו צריכים לעשות?
חסידות אלכסנדר נכחדה מעל פני האדמה מפני שבליטא עזבו את התורה?
הישיבות בליטא נכחדו מפני אלה שעזבו את התורה? שוב, האם מישהו בטוח שהיה להם מה לעשות בקשר לאלה שעזבו, ולא עזבו, כדברי חז"ל על הצדיקים בזמן החורבן?
כבר הזכירו למעלה איפה שהוא את המאמר של הרב גלדצלהר זצ"ל איך שמוחה בתוקף על אלה שמשמיעים "הסברים" כאלה.
המצב בליטא היה בדיוק כמו בפולין רומניה או הונגריה פחות או יותר
לא היו בשום מקום "קהילות שלימות" של יראים ושלמים.
תברר אצל אלו שיודעים,
רוב החילונים בארץ אחרי המלחמה לא היו ליטאים. ליטא הייתה מדינה קטנה שכמעט הוכחדה, מאיפה צצו כאן כל החילוניים?
אם זו רמת ה'טענות', באמת שאין טעם להשיב...באמונתו כתב:אני[!] ראיתי הסרטון על מונקאטש לפני השואה. השם ישמור וירחם.
לגופו של ענין, היו 'עוד כמה' יהודים שהיו 'שם' (כדוגמת כ"ק הגה"ק מהר"א מבעלזא ורעהו הגה"ק מקלויזנבורג), וכולם כמעט שנתנבאו בסגנון אחד: שאין לנו שום השגה בחשבונות שמים, ולא לנו היא ה'עבודה' הזו ד'הצדקת' השי"ת (עאכו"כ כשהיא כרוכה בהוצש"ר על רבבות קדושים וטהורים, שזכו למסור נפשם על קדושת שמו ית' ויחודו באימה וביראה, הי"ד).גיזונטע קאפ כתב: . . לגופו של ענין סבא שלי שמע מהחזו"א שלמי שהיה "שם" אין שום שאלות
לבי במערב כתב:אם זו רמת ה'טענות', באמת שאין טעם להשיב...באמונתו כתב:אני[!] ראיתי הסרטון על מונקאטש לפני השואה. השם ישמור וירחם.לגופו של ענין, היו 'עוד כמה' יהודים שהיו 'שם' (כדוגמת כ"ק הגה"ק מהר"א מבעלזא ורעהו הגה"ק מקלויזנבורג), וכולם כמעט שנתנבאו בסגנון אחד: שאין לנו שום השגה בחשבונות שמים, ולא לנו היא ה'עבודה' הזו ד'הצדקת' השי"ת (עאכו"כ כשהיא כרוכה בהוצש"ר על רבבות קדושים וטהורים, שזכו למסור נפשם על קדושת שמו ית' ויחודו באימה וביראה, הי"ד).גיזונטע קאפ כתב: . . לגופו של ענין סבא שלי שמע מהחזו"א שלמי שהיה "שם" אין שום שאלות
ויקם אברהם מעל פני מתו. במד"ר מלמד. שהיה רואה מה"מ מתריס כנגדו. הנראה בביאור המדרש: כי לכאו' אין להבין מה היה קשה לו לבעל המדרש הזה ואיך מוכח מן המקרא הזה.
אכן הנ"ל בכוונת המדרש כי יל"ד בהכתוב שנאמר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה ולא נאמר שעשה כן והספידה רק תיכף ומיד כתיב ויקם אברהם מעל פני מתו למה התנחם מלהספידה. לכן בא הבעל המדרש לתרץ שהיה רואם מה"מ מתריס כנגדו כו'.
והענין הוא ע"ד הכתוב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים.
ור"ל דהנה זה כלל גדול במעלות הצדיקים המתהלכים לפני אלהים בתמים, אף אם חלילה באה אליהם מדה"ד לאיזה יחיד או רבים ח"ו לא יתנו לבם להתבונן מהות הצרה ההיא ר"ל ולא יפול לבבם להקשות מדוע עשה ה' ככה לארץ הזאת, כי לבם נכון ובטוח בד' כי צדיק וישר הוא אל אמונה ואין עול ונהפוך הוא כי מפי עליון לא יצאו הרעות רק כולם מכוונים לטובה. ולכך באותו הענין כאשר ראה משרע"ה מראה הסנה המורה על הגלות ולא רצה להתבונן מה זה ועל מה זה, אך ויסתר פניו כי ירא מהביט ולהסתכל אל בחי' האלהים והדינין פן יקשה בעיניו על ככה. והא ראיה כאשר הלך בשליחות הזה ושם לבו לצערן של ישראל לא יכול לסבול עוד וצעק ואמר למה הרעות ונענש מיד באמור לו עתה תראה ולא יותר כמאמר חכז"ל.
וז"ש הכתוב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. ר"ל מי הצדיק אשר כל הימים רואה כי הכל רק טוב מהש"י כנ"ל, אז ממילא עי"כ ינצור לשונו מרע כי לא ירע בעיניו כלל על הש"י.
והנה כן הדבר היה אצל א"א ע"ה, כשבא לספוד לשרה ראה מה"מ מתריס כנגדו, ר"ל כשהתחיל להתבונן על מיתת שרה הצדיקת הראשונה אשר מעולם אשר היתה אם כל בנ"י ותיקון חוה ורוה"ק מדברת מתוך גרונה, ועתה פתאום מתה עליו אחרי מעלת העקידה שזכתה לבן צדיק כזה ולא הועיל לה כלום, כל זה היה היצה"ר מכניס בלבו של א"א לבעבור יקשה בעיניו וירע על מעשי אלהים אשר עשה לה. לכן כשראה זה מיד פירש ולא הספידה ויקם מעל פני מתו וידבר דברים אחרים כנ"ל:
אריק כתב:נניח שהרב מילר צודק בניתוחו את המצב באירופה, אך עדיין שתי שאלות.
בגרמניה גופא אחוז הניצולים היה גבוה יותר מאשר בפולין.
האם הניתוח הצליח? האם כל עם ישראל חזר בתשובה?...
בפנותו מרוסיא - מקום השרשים ורוב בניין ומניין של קהילות בית ישראל לפנים - ועבר לארצות מערב אירופה כגון אשכנז וצרפת, בכדי להרביץ שם תורה ומוסר, היה מנמק את צעדו זה בדברים אלה:
משל לסוסים משתוללים המתרוצצים במורד ההר ורוצים לעצור בעדם. הלא אין כל אפשרות לזה. מי שינסה כוחו לעוצרם הריהו מסכן את עצמו, כי הלא הסוסים יסחבוהו במרוצתם וידרסוהו. רק אחרי שהסוסים גולשים מן ההר, יש מקום לרסנם ולהשיבם לסדרם. כן הוא המצב ביחס לתיקון היהדות. ברוסיא מתגלגלות כעת קהילות ישראל במדרון רוחני ואין כל עצה לעכב או להאיט את שטף מרוצתם, תחת אשר הקהילות בגרמניה נטו מזמן ממסילתן וכבר התרחקו כל כך - עד שכבר יש מקום לטפל בהן ולהעמידן על מכונן.
באמונתו כתב:אריק כתב:נניח שהרב מילר צודק בניתוחו את המצב באירופה, אך עדיין שתי שאלות.
בגרמניה גופא אחוז הניצולים היה גבוה יותר מאשר בפולין.
האם הניתוח הצליח? האם כל עם ישראל חזר בתשובה?...
הניתוח הצליח בהחלט, בעצירת ההידרדרות, שכן המחלה לא הייתה החילוניות, אלא הידרדרות הדתית, כלומר, מעבר דרסטי - עקבי - המוני, ממחנה הדתית אל עולם חילוני, מוסיף מיום ליום והולך.
תופעה הזו המזעזעת, אמנם פסקה באחת אחרי השואה! ואילו בגרמניה היה לאחר מעשה, וכמשל של רבי ישראל מסלנט:בפנותו מרוסיא - מקום השרשים ורוב בניין ומניין של קהילות בית ישראל לפנים - ועבר לארצות מערב אירופה כגון אשכנז וצרפת, בכדי להרביץ שם תורה ומוסר, היה מנמק את צעדו זה בדברים אלה:
משל לסוסים משתוללים המתרוצצים במורד ההר ורוצים לעצור בעדם. הלא אין כל אפשרות לזה. מי שינסה כוחו לעוצרם הריהו מסכן את עצמו, כי הלא הסוסים יסחבוהו במרוצתם וידרסוהו. רק אחרי שהסוסים גולשים מן ההר, יש מקום לרסנם ולהשיבם לסדרם. כן הוא המצב ביחס לתיקון היהדות. ברוסיא מתגלגלות כעת קהילות ישראל במדרון רוחני ואין כל עצה לעכב או להאיט את שטף מרוצתם, תחת אשר הקהילות בגרמניה נטו מזמן ממסילתן וכבר התרחקו כל כך - עד שכבר יש מקום לטפל בהן ולהעמידן על מכונן.
אריק כתב:באמונתו כתב:אריק כתב:נניח שהרב מילר צודק בניתוחו את המצב באירופה, אך עדיין שתי שאלות.
בגרמניה גופא אחוז הניצולים היה גבוה יותר מאשר בפולין.
האם הניתוח הצליח? האם כל עם ישראל חזר בתשובה?...
הניתוח הצליח בהחלט, בעצירת ההידרדרות, שכן המחלה לא הייתה החילוניות, אלא הידרדרות הדתית, כלומר, מעבר דרסטי - עקבי - המוני, ממחנה הדתית אל עולם חילוני, מוסיף מיום ליום והולך.
תופעה הזו המזעזעת, אמנם פסקה באחת אחרי השואה! ואילו בגרמניה היה לאחר מעשה, וכמשל של רבי ישראל מסלנט:בפנותו מרוסיא - מקום השרשים ורוב בניין ומניין של קהילות בית ישראל לפנים - ועבר לארצות מערב אירופה כגון אשכנז וצרפת, בכדי להרביץ שם תורה ומוסר, היה מנמק את צעדו זה בדברים אלה:
משל לסוסים משתוללים המתרוצצים במורד ההר ורוצים לעצור בעדם. הלא אין כל אפשרות לזה. מי שינסה כוחו לעוצרם הריהו מסכן את עצמו, כי הלא הסוסים יסחבוהו במרוצתם וידרסוהו. רק אחרי שהסוסים גולשים מן ההר, יש מקום לרסנם ולהשיבם לסדרם. כן הוא המצב ביחס לתיקון היהדות. ברוסיא מתגלגלות כעת קהילות ישראל במדרון רוחני ואין כל עצה לעכב או להאיט את שטף מרוצתם, תחת אשר הקהילות בגרמניה נטו מזמן ממסילתן וכבר התרחקו כל כך - עד שכבר יש מקום לטפל בהן ולהעמידן על מכונן.
הרב מילר טען שהשואה יצאה מגרמניה עקב הסבות שפורטו לעיל. העובדה שהיא פגעה פחות בגרמניה מלמדת שהטיעון אינו נכון.
ולגבי הניתוח, אולי לכמה שנים הוא הצליח, ולא מיד אחרי השואה, אלא יותר בשנות השבעים שמונים, וכעת לא ברור לאן המטוטלת נוטה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 146 אורחים