הודעהעל ידי מקדש מלך » ג' יוני 14, 2022 4:21 pm
ט) המשך על רבי מוטל.
פעם נסעו אליו "חברה" של אברכים.
מה זה חברה? ובכן יש שתי סוגי חברעס', ולמען הדיוק שלוש.
יש "גרויסע חברה", מקובל בדרך כלל בישיבות הגדולות, שזו קבוצת בחורים שמתוועדת יחד לשבת סעודות בעת רצון (עד שהרבי שליט"א ביטל את הסעודות, עיתות הרצון היו רבות מאוד... כמעט מתי שרוצים... הרבי הפסיק את הנוהג הזה. אני זוכר את ההלם בעשרת ימי תשובה, כשהישיבות הגדולות היו נוהגים לשבת סעודות ארוכות כל ערב... בעשרת ימי תשובה... והיו בטוחים שאת המנהג "הקדוש" הזה הרבי לא ינפץ. אבל אז הופיע, נדמה לי רבי איצ'ה מאיר טאומן, והנחית את הפצצה: הרבי אמר שביעלה ויבוא שלו יש רק חג המצות, חג השבועות, ראש חודש וכו', אין "חג עשרת ימי תשובה"...).
במידה מסוימת ומינורית, ה"גרויסע חברה" מקבלת אופי וגוון מסויים, וחבריה קשורים אחד לשני יותר מאשר עם בחור אחר בישיבה, אבל זה לא משהו "שובר שוויון". כיום אין לי מושג האם המוסד הזה עדיין קיים, כי הישיבות הגדולות בצביון של פעם התבטל כמעט לחלוטין, ואכמ"ל.
הסוג השני, שהוא גם כן "גרויסע חברה", הוא משהו מיוחד מאוד. זה לא דבר שבקבע, אלא קורה פעם בדור: קם מנהיג חזק ועוצמתי, וסוחף אחריו קבוצה של בני עלייה. חברה כזו היא בעלת שיטה, חבריה מחויבים לשיטה באש ובמים גם לאחר נישואיהם, והיא נכנסת ל"היסטוריה הגוראית": השמות המוכרים ביותר של אנשים שכבר לא חיים היום זה כמובן, המתעס' חברה, שעל עלילותיה יסופר בהרחבה בספר "אלה שלא נכנעו" של רבי משה פראגר.
זליגס' חברה. היא החברה של רבי זעליג' שטיצברג זצ"ל (שנוהלה למעשה על פי הנחיותיו המדוקדקות של הבית ישראל) ואנשים היו בני עלייה של ממש. אני משוכנע שבקוצק לא היה להם מה להתבייש! חשוב להדגיש, אני מדבר על חבורתו של רבי זעליג עצמו, לא על ההמשך שלה, שאמנם ניסתה לשמר את האופי, אבל בעוצמות אחרות לגמרי.
והחברה השלישית המפורסמת היא ה"פשנדזה חברה", שהיא הקרובה ביותר לדורינו, והיא למעשה "אגדה מהלכת", ולא רק סיפור מפעם...
הסוג השלישי של החעברעס', הוא ה"קליינע חברה", או סתם כך בפשטות "חברע". שהיא קבוצה קטנה של חמש עד שמונה בחורים או אברכים, שמתוועדים יחד מידי שבוע, וכורתים ברית ידידות.
במידה וזו חברה של אברכים, הרי שזו ברית ידידות נצחית...
לא תמיד זה מצליח, למען האמת נראה לי שרוב החברעס' מפסיקות לשמור על מפגש קבוע לאחר כמה שנים, אם כי נפגשים מפעם לפעם (איך כותבים ב"מאמר מחקרי"? "אין בידינו נתונים בדוקים ומדוייקים") אבל ישנם הרבה חברעס' שנשארות לתמיד. ובעיקר, כשמדובר בשטיבל רציני, כמו "משה יוסל שטיבל" למשל...
ומה חברה מוצלחת עושה לאברך? הייתי מגדיר זאת כ"פלא השמיני" בתבל. המפגש השבועי עם אברכים, שרוצים להתעלות יחד, משאיר את האברך רענן בשאיפותיו ואמונותיו הרוחניות, מלמד אותו לשוח בגילוי לב, להכיר בחסרונותיו ומעלותיו של חבריו, ועוד ועוד.
לאחרונה, עם פטירת החסיד המפורסם רבי ישראל דוד רוסט, רבה של חיפה, שהיה מוכר ב"מומחה לחברעס", נעשה הספד לזכרו, ובמהלך ההספד דיברו על הצורך בחיזוק לחברעס', זה היה בנוכחות הרבי! בקודים הגוראיים זה אומר שמדובר (כמעט!) במסר ישיר מהרבי שליט"א.
ולמה אני מספר לכם את כל זה? כי לפני הרבה שנים היה ויכוח רב חשיבות בחברע' אחת (ויכוח מוכר בשיח הפנים גוראי), האם העיקר בחברע' זה ה"אחדות", וזה אומר שצריך לשבת סעודות, לחגוג וליהנות ביחד, קצת לשיח וקצת לשורר, ואיכשהוא ה"אחדות" תביא לתוצאות נעלות, או שהעיקר זה ללמוד ספרי מחשבה וחסידות יחד, או להשיח בדיבורי תורה ויראה.
(אביא קצת אסמכתאות לשיטת ה"אחדות"... מסופר שרבי בנימין אלתר נכדו של האמרי אמת – אני מקווה שאיני טועה בשם - טען שאינו מוצא טעם בסעודות עם חבריו, וסתם יושבים ומשיחים דברים בטלים. אך הרבי אמר לו ש"אם היה יודע איך הסעודות הללו מצילות אותם מהעבירות החמורות ביותר, היה יושב איתם בכל יום". וכמו כן הרי יש את המליצה הידועה מהפני מנחם זי"ע: "או חברע, או חברה (בפתח בסוף המלה...))
אז החליטו שרבי מוטל יכריע, ונסעו אליו לתל אביב. שם הוא קיבל את פניהם בחורבה שבה גר, בדמי מפתח (לידו היה מגדל משרדים נוצץ ענק, פעם אחת כשראיתי את שני הבנינים, טענתי שמשורר טוב היה חייב לכתוב איזה שיר מפעים על הניגוד שבין החורבה למגדל...). הוא הביא להם לאכול עוגיות ישנות, שאני מקווה מאוד שנטחנו לאחר הפסח (זה הדבר היחיד שהיה לו להציע), אבל בעיקר הקשיב בתשומת לב לשאלה. וענה עליה באריכות.
ורבי מוטל מרחיב להסביר שצריך דווקא ללמוד בספרי יראה ומחשבה, וגם יש לו כמובן המלצות מפורטות, "ספר הזכרונות של רבי צדוק"..., וגם כשמשוחחים, צריך להשתדל לדבר רק על תורה ויראת שמים, ולא על דברים אחרים. וכעת הוא נהיה נחרץ. ומשתיק בתקיפות את מי שמנסה לערער עליו. כי זאת למודעי: המורשת של גור חשובה לרבי מוטל יותר מהכל. הוא רואה עצמו כמעתיק שמועה, ולכן הוא תקיף. ולכן תתקשה להוציא ממנו איזה שהוא פרופורציה מקטינה לדבר שמקורו בהנהגות רבותינו. משל למה הדבר דומה (רק אסוסיאציה, הדמיון בכלל אינו מתאים בכל חלקיו), למי שינסה להטריד את הגרח"ק במציאת היתרים לגילוח זקן....
פעם אחת שמעתי ממנו שיחה, בה דיבר על אנשים שאינם מבינים את חשיבות המורשת שלנו, ושוב עיני התכלת הזכות מפיקות זיקים: "רבותינו העמידו דברים כחומה! בכל מקום אחר לא תמצאו אנשים שמקיימים את המפורש בהלכה לעניין נשים כשמדובר בקרובות משפחה" (כן כן, אנחנו יודעים את ההתירים. אני לא רוצה לפתוח דיון בנושא. אני רק מצטט מדברי איש שכבר לא איתנו). צריך להכיר את המורשת ולפעול על פיה.
במקרה אחר אברך שואל אותו על ה"שחיתות הפוליטית" של "המערכת" (לא מדובר על המחלוקת של היום!), ורבי מוטל בן התשעים, ששקוע כולו באלוקות, מתמצא לא רע... זו פשוט שאלה שמטרידה אברכים, והוא כותל של הרבה אנשים. והוא גם עונה תשובות. רהוטות וסדורות (לא במובן של "להסביר למה עשו כך או כך", אלא השקפה כוללנית יפה ומסודרת). ומציב סדר בעניין אמונת הצדיקים.
ועל חשש של איבוד אמונת צדיקים הוא מתבטא במילים: "מאבד עצמו לדעת רוחני" (מפי השמועה, לא שמעתי ממנו אישית).
רבי מוטל לא אוהב "חשיבה מקורית ועצמאית". למעשה הוא טוען שאין דבר כזה. "תבדוק ותראה שהוא מוכר תוירעס' שמישהו אמר לו, והמישהו שמע ממישהו, עד המקור המפוקפק. אז במקום לצטט תורתו מפוקפקות, תצטט תוירעס' של רבותינו ושל חסידים גדולים"
וכמובן, מיד, "ויחזור לתלמודו" לדבר על הנושאים החשובים באמת.
עוד הוראה קטנה שלו בעניין חינוך. הוא טען שלא לעשות שום מעשה יפה בפני הילדים, כדוגמת ברכת המזון בדביקות מתוך הסידור, אם לא היית עושה זאת ממילא. כי "שקר הוא לא חינוך".
וכעת לעיקרי שיטותיו.
רבי מוטל היה מדבר חזור והדגש על כך ש"חסידות אינה סותרת תורה". לטענתו זו עצת היצר לחשוב שיש איזה שהוא ניגוד בין השניים. להיפך, בחסידויות פולין התורה הלכה שלובה עם החסידות "כולם היו למדנים" או עיון, או בקיאות, או הלכה, אבל כמעט ולא היו חסידים שלא היו תלמידי חכמים. לכן דבר ראשון על כל בחור ואברך לשים את עיקר מעייניו בתורה, בש"ס ופוסקים.
נכדיו טוענים שהוא היה בן בית בכל סוגיא בש"ס. כמובן לא בחנתי אותו...
הוא היה אדם אינטליגנט מאוד, עם חוש לכתיבה, גם לילדים, וגם למבוגרים.
בספר שהוציאו ממנו, על משכנות הרועים (יש גם כרך ישן של "על משכנות הרועים" שהוא עצמו כתב. בערוב ימיו, הוציאו כרך נוסף, שתומלל מהשיעורים שלו), הוא מספר על "איש אחד, שבסוף התרחק מחסידות" שהיה אצל המגיד ממעזריטש, ומתאר את דברי אותו איש. זה הפילוסוף שלמה מימון כמובן (אני מניח כמובן שהוא לא קרא את "חיי שלמה מימון", אלא ראה את התיאור בספר החסידות של מרכוס).
כשהיה מזכיר דברים מספרי קבלה, היה מתלווה בדרך כלל הסבר, איך הוא "במקרה" ראה את הספר אצל חבר, ופתח והסתכל בו, ואז ראה שכתוב שם כך וכך...
וכמובן, דביקות הקב"ה. זו בעצם נקודת הלוז של רבי מוטל, שסביבה הסתובבו כל חייו. יומם ולילה לא ישבותו "הוא לבדו עשה עושה ויעשה את כל המעשים" כל מעשה הוא מעשה של הקב"ה, הכל ממנו, "השגחה פרטית". שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, והיו הדברים האלה על לבבך, "רגילים לפרש שזה הולך על התורה, אבל בפשטות (ואיני זוכר היכן זה מפורש) זה הולך על השמע ישראל עצמו, ועל ה"ואהבת"...
"עבוד מאהבה, עבוד מיראה,
עבוד מאהבה, שאם באת לשנוא, דע שאתה אוהב, אין אוהב שונא.
עבוד מיראה, שאם באת לבעוט, דע שאתה ירא, אין ירא בועט"
(ובכל פעם שאנחנו מזכירים את המימרא, אנחנו מחקים את הקול המונטוני שלו).
"מישהו שאל אותי, למה הרמ"א כותב שאם אדם יחשוב על שויתי מיד תגיע אליו היראה, והרי הוא חושב והיראה לא באה, אמרתי לו שילמד גם את הרב שלחן ערוך שם". והוא מצטט.
פעם התווכחתי איתו, שהרי הוא מדבר על אלוקות כל הזמן, אבל בלי להסביר ברור איך מתעלים בנושא. ואילו בחב"ד מסבירים כל כך טוב... הוא כמובן מוכיח ידע לא רע בכתבי חב"ד ובהיסטוריה שלה, אבל גם טוען בתוקף ש"אי אפשר לתת כללים בפנימיות", מה שטוב היום לא יהיה טוב מחר, אתה צריך לזכור את הקב"ה כל היממה, ולנסות להתקרב אליו ואל יראתו בכל דרך אפשרית, והבא ליטהר מסייעים אותו (כמובן אחרי הטהרה והנקיות, והיגיעה בתורה וכו'), אבל אי אפשר להסביר לך באופן ברור סדרי חשיבה.
ב"אידישקייט" הוא לא מדבר. "אני לא בשיטה של היום, ולא מדברים איתי על זה". נכון. רבי מוטל ואשתו נוהגים כמנהג אברהם אבינו ושרה, לא במערת המכפלה, אלא לפני ירידתם לארץ מצרים...
נערך לאחרונה על ידי
מקדש מלך ב ה' יוני 16, 2022 2:52 pm, נערך 7 פעמים בסך הכל.