הגאון הרב אליעזר ולדמן זצ"ל

[לייטנר]

כאן יש מצבה לתלמיד חכם עצום שדעותיו לא עלו בקנה אחד עם לבלרי הפורום

[תוכן]

אינני מכיר במי מדובר. אבל אם עבד את השם באמת ובתמים, והרבה כבודו והיה חרד על דבריו באמת (קרי, לא עלה להר הבית, ולא עקר קידושין, ולא צפה בסרטים באישור אשתו וכל כיוצא בזה), ושקד על תלמודו, והורה את דבר ה' לרבים ללא התחכמויות וללא קיצורי דרך, וללא חידושים מפליגים שהלב ממאנת לקבל, אז בודאי אנו רוצים לשמוע עליו ועל פועלו.

[לייטנר]

אינני מכיר במי מדובר. אבל אם עבד את השם באמת ובתמים, והרבה כבודו והיה חרד על דבריו באמת (קרי, לא עלה להר הבית, ולא עקר קידושין, ולא צפה בסרטים באישור אשתו וכל כיוצא בזה), ושקד על תלמודו, והורה את דבר ה' לרבים ללא התחכמויות וללא קיצורי דרך, וללא חידושים מפליגים שהלב ממאנת לקבל, אז בודאי אנו רוצים לשמוע עליו ועל פועלו.

בקצרה, כדי שאם לא נוח לך, לך לך.
מו"ר עלה להר הבית, כל שאר הדברים השליליים שתיארת, לא עלו במחשבתו כלל.

[תוכן]

אינני מכיר במי מדובר. אבל אם עבד את השם באמת ובתמים, והרבה כבודו והיה חרד על דבריו באמת (קרי, לא עלה להר הבית, ולא עקר קידושין, ולא צפה בסרטים באישור אשתו וכל כיוצא בזה), ושקד על תלמודו, והורה את דבר ה' לרבים ללא התחכמויות וללא קיצורי דרך, וללא חידושים מפליגים שהלב ממאנת לקבל, אז בודאי אנו רוצים לשמוע עליו ועל פועלו.

בקצרה, כדי שאם לא נוח לך, לך לך.
מו"ר עלה להר הבית, כל שאר הדברים השליליים שתיארת, לא עלו במחשבתו כלל.

שוב, איני מכיר במי מדובר. אבל בשביל הציבור החרדי, עלייה להר הבית זו היא סימן שאלה ענקית. מי שירא וחרד מדבר ה', מתרחק מאד מאד מכל שאלה או רבב של כריתות. יכול להיות שיש מספיק דברים אחרים שיטו את הכף, אתה צריך לשקול איך הדברים יתפתחו. אני מציע שכיון שכבר מסרת מודעה שהוא עלה להר הבית, אתה מבקש לדבר עליו, בלי שיכנסו לנקודה הזאת. ירא הקהל וישפוט.

[הוה אמינא]

לא סימן שאלה. סימן קריאה. חשש גדול של החטאת הרבים. אבל אי"ז אישי לרב או אדם ספציפי. זה ערפל על כל הביהמ"ד הזה שיש בו גם תערובות של תורה. וצ"ע.

[נוטר הכרמים]

לענ"ד בשתים טעה הרב לייטנר,
אחת, שלחנם נפל במלכודת משונה.
שתים, שמנע טובה מרבים בשביל חטאת היחידים.
חבל.

[הוה אמינא]

הבנתי.
אתם חצופים!
אמחק את האשכול, אחרי שאעתיק את הדברים אלי.

אם זו ההגדרה של חוצפה, אני חצוף גאה בן חצוף ונכד של חצוף גדול מאוד עשרות מונים ממני.
תלמידים אנו והיינו של רבותינו גדולי החצופים מדור זה ועד דורות קודמים.


[ובמחילה, נדמה לי שגם הגרא"י קוק, וגם הגרי"מ חרל"פ, לא היו חושבים אחרת ביחס לעליה ולעולים להר הבית מכל רבותינו החצופים הנ"ל זצוק"ל. נדמה לי גם שבבימ"ד הזה ששינה וסטה - חוסר היר"ש שבעליה להר הבית איננה הלכה ספציפית שמתבטאת בה, אלא עוד שורה של הלכות והנהגות. ע"כ אם זה מדד ולא נקודתי, והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית.]

[לייטנר]

לשעבר, עזב חברנו חלמישצור את הפורום בעקבות יחס דומה למורו ורבו הרב רבינוביץ
לא הבנתי אותו אז לגמרי. אדם קרוב אצל עצמו, ועכשו הבנתי יותר.

שאו ברכה

[הוה אמינא]

שתים, שמנע טובה מרבים בשביל חטאת היחידים.
חבל.

תנוח דעתך,
לפי מה שאני מכיר את השתוקקותך לקרוא וללמוד מכל ת"ח, זה את שיטתו בלימוד. את הגדלות, ההיקף, העמל והיגיעה וההישגים, את מה שלמדו ממנו התלמידים בתורה וכו' וכו' [למשל לאחרונה באשכול אודות על הגר"ש פישר].
אבל ידידנו הר' לייטנר לא כתב וע"כ לא מחק ולא מנע מהרבים שום דבר מהנ"ל.
[אילו היה כתוב בכיוון הזה של עיון, של חידוש, של עומק והיקף התורה, אולי הייתי נשבה ג"כ בקסמו של הכותב, הספדן, ומדלג בלי משים על דברים אחרים שהם טפלים ושוליים לגדלות בתורה],
היו רק ציטוטי קיצור הספדים, שדיברו על האבהות לתלמידים והחיבה לכל אדם אפילו הפשוט ביותר, ועל זכויותיו בכל ההתיישבות ובעיקר בישוב קרית ארבע, ועוד כמה פרטים שקשה לי לכתבם בפרוטרוט, ואם תרצה ארשום אותם מהזכרון עבורך.

אם כוונתך בחטאת היא עלי, אשמח לשוב בתשובה, ותבאר לי במה חטאתי.

[הפצת המעיינות]

מתו מוטל לפניו

[עץ הזית]

אבל בשביל הציבור החרדי, עלייה להר הבית זו היא סימן שאלה ענקית. מי שירא וחרד מדבר ה', מתרחק מאד מאד מכל שאלה או רבב של כריתות.

גם פתיחת בקבוקים בשבת היא סימן שאלה ענקית בשביל הציבור החרדי? או מלאכה במוצאי שבת לפני זמן ר"ת?
(ודאות ההכרעה על כך שהמקומות שהולכים בהם בהר הבית הם מחוץ לעזרה אינה פחוּתה כלל מוודאות ההכרעות לקולא על עניינים אחרים שיש בהם כרת או סקילה.)

[בני ברקי]

מאד מצער שזה היחס כאן לגדולי תורה מציבור יראי שמים קצת שונה...
הכל נמדד לפי עליה להר הבית? האם אחרי 120 של אדמו"ר שכל שבוע נכנס לספק סקילה ועושה מלאכות עד השקיעה ממש ואוכל כזית מצה אחרי חצות וכו וכו.. גם זה יהיה היחס?
אדרבא, שיעלו כאן מדברי תורותו בהלכה ובאגדה וכולם יודעים שבשקפה וכו דעתו הייתה שונה מהציבור החרדי וזה לא אמור לפגוע בגדלותו בתורה.
האם יש לו חידושים בשס? האם מסר שיעור כללי בישיבה או רק שיעורים באמונה?

[תוכן]

אבל בשביל הציבור החרדי, עלייה להר הבית זו היא סימן שאלה ענקית. מי שירא וחרד מדבר ה', מתרחק מאד מאד מכל שאלה או רבב של כריתות.

גם פתיחת בקבוקים בשבת היא סימן שאלה ענקית בשביל הציבור החרדי? או מלאכה במוצאי שבת לפני זמן ר"ת?
(ודאות ההכרעה על כך שהמקומות שהולכים בהם בהר הבית הם מחוץ לעזרה אינה פחוּתה כלל מוודאות ההכרעות לקולא על עניינים אחרים שיש בהם כרת או סקילה.)

ברשותך, אני אשתדל לענות לשאלה שלך, מנקודת מבט של אדם שמשתדל להיות חרדי. ובהקדם, יש אנשים בציבור הדתי לאומי שחושבים שזה שבציבור החרדי פחות מעריכים רבנים במגזר הדת"ל, זה קשור איך שהוא לפוליטיקה. אבל זה ממש שקר גס. המדד היחיד (אני מדבר כאן על ציבור הבני תורה, לא על החרדקים והתקשורת) לגדלות בתורה, היא דביקות בתורה ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, ללא שום סטייה מהדרך שבה התורה נלמדה במשך אלפי שנים (כפי איך שהציבור החרדי מבינה שהתורה נלמדה באלפיים שנים אלו). למשל, ר' אברהם שפירא, ר' יעקב משה חרל"פ, ועוד נחשבו אצל רוב בני תורה כת"ח מופלגים שחייבים לכבדם ולהעריכם כמו כל ת"ח אחר ואף יותר. לפעמים, יש ת"ח שיש עליהם סימן שאלה מסויימת, אבל המעלות שלהם מכריעות את הכף, באופן שסימן השאלה נשאר רק סימן שאלה. למשל, נקח את הר' שך, והרדיפות שהוא רדף ת"ח אחרים, אולי הוא צדק אולי לא, יש כאן סימן שאלה. אבל המעלות המופלגות שלו, דהיינו המסירות נפש העצומה שלו לתורה, הלב הטהור והנקי שבער באש להבה באהבת ויראת השם, הצדקות שלו והמע"ט שלו, החיים האישיים שלו שהיו נקיים לחלוטין ללא שום רבב, הם הכריעו את הכף וגרמו שהוא נחשב לגדול הדור, למרות סימן השאלה. כך גם לגבי הר' קוק, שלגבי כל מה שקשור למדינת ישראל והיחס שלו לחילונים יש סימן שאלה, אבל לימוד התורה שלו, והירא"ש המופלגת שלו, הכריעו את הכף שאצל רוב המוחלט של הבני תורה, הוא נחשב לאחד מגדולי הת"ח והפוסקים שבדורות האחרונים.

ולענייננו, יש ויכוח אם מותר או אסור לפתוח בקבוקים בשבת, הדרך להכרעת השאלה היא על ידי לימוד גמרא, רש"י, תוספות, ראשונים, אחרונים, להקיש מילתא למילתא, ולבוא להכרעה. כל עוד, שהדבר מוכרע באופן שכל מחלוקת הלכתית הוכרעה במשך שנות קיומנו, אין לאף אחד בעיה עם זה. לגבי השאלה של עליה להר הבית, הבעיה של הציבור החרדי היא, שהדרך שבה הוכרעה שאלה זו היא על ידי לקיחת בחשבון שיקול שנראה להם חשודה ביותר, והיא שאלת הריבונות על הר הבית. זאת אומרת, שהרבנים המתירים לעלות להר הבית אומרים בפירוש, שהסיבה שזה רצוי, הוא כדי להביע נוכחות, כדי למנות מסירת הר הבית לידם של הערבים. להרבה חרדים שיקול זה לא נשמע שמקורו באהבת ה' ויראת ה', אלא שיקול שמקורות ביצר הלאומנות. להשתמש בשיקול שנובע ממקור המוטל בספק, כדי להכריע בשאלה הנוגע לאיסור כריתות, זהו דבר מופרך בעיני הת"ח החרדי וראוי לכל גינוי. בגלל זה, לגבי הציבור החרדי כל רב העולה להר הבית חשוד בקלות דעת.

עכשיו, נניח שיש רב שעולה להר הבית, אבל כל שאר חייו הם מסכת אחד של תורה ועבודה וירא"ש טהורה, אז הסימן שאלה היה נשאר רק בגדר סימן שאלה. אבל צריך להוכיח את הדברים, כי אם לא, אז הסימן שאלה תכריע.

וכאן אנו מגיעים לדיסוננס של הציבור הדת"ל לגבי פעילות הפורום הזה. הפורום הזה הוא חרדי, ומרבית הכותבים בו כותבים מנקודת מבט חרדית. והנה באים לכאן בני הציבור הדת"ל ורוצים גם להשתתף. אדרבה, בשמחה ובחום נקבל את פניהם. אבל הציפיה, שבגלל שהם נוכחים, אז זה מחייב את שאר הכותבים להשהות את מחשבתם ולא להביע את השקפת עולמם בדבר שהוא מהותי וחשוב להם, זו ציפיה בלתי סבירה. הציבור הדת"ל יקרים ואהובים עלינו ביותר עד לאחרון שבהם, אבל אהבה זו לא תגרום לציבור החרדי לשנות את דעותיו, ובמקום שראוי ונכון להביע אותם, אז גם להביע.

אז אני אומר להר' לייטנר (ולהר' חלמיש צור), הגעתם למקום חרדי, אנחנו שמחים שאתם פה, אבל תקחו בחשבון שזה לא נותן לכם צ'ק פתוח. לפעמים תקראו פה דברים שלא נעימים לכם, על דעת כן נכנסתם. ואם אתם רוצים להמנע מעגמת נפש מיותרת, אז תחשבו עשר פעמים לפני שאתם פותחים אשכול שיכול להוביל למקומות לא נעימים.

[ישעיהו לוריא]

כמה עיוותים.
על חלק חונכנו כולנו ביתד נאמן במאמרי ההשקפה וחלק זלגו ממחוזות אוהבי ישראל מנטורי קרתא.
כמה היתממות.

[עץ הזית]

לגבי השאלה של עליה להר הבית, הבעיה של הציבור החרדי היא, שהדרך שבה הוכרעה שאלה זו היא על ידי לקיחת בחשבון שיקול שנראה להם חשודה ביותר, והיא שאלת הריבונות על הר הבית. זאת אומרת, שהרבנים המתירים לעלות להר הבית אומרים בפירוש, שהסיבה שזה רצוי, הוא כדי להביע נוכחות, כדי למנות מסירת הר הבית לידם של הערבים. להרבה חרדים שיקול זה לא נשמע שמקורו באהבת ה' ויראת ה', אלא שיקול שמקורות ביצר הלאומנות. להשתמש בשיקול שנובע ממקור המוטל בספק, כדי להכריע בשאלה הנוגע לאיסור כריתות, זהו דבר מופרך בעיני הת"ח החרדי וראוי לכל גינוי. בגלל זה, לגבי הציבור החרדי כל רב העולה להר הבית חשוד בקלות דעת.

השיקול של הריבונות אינו הסיבה לעצם ההכרעה להיתר, אלא הסיבה לא לומר "בשביל מה להכריע, אפשר לנקוט בשב ואל תעשה", ובאותה מידה המתירים לפתוח בקבוקים בשבת לא העדיפו להורות להחמיר ב"שב ואל תעשה" כי אין להחמיר על הציבור לא לצורך.
אז אם בעיניכם הצורך בריבונות בהר הבית פחות מהצורך שיהיה ליהודים שתייה בשבת גם אם הם לא פתחו מראש - אפשר להבין אתכם, אבל אי אפשר מכח זה לטעון שמי שחושב אחרת יש עליו סימן שאלה גדול.

[תוכן]

כמה עיוותים.
על חלק חונכנו כולנו ביתד נאמן במאמרי ההשקפה וחלק זלגו ממחוזות אוהבי ישראל מנטורי קרתא.
כמה היתממות.

אמרתי בפירוש, שאני מתעלם מהתקשורת והחרדקים. נטורי קרתא, הפלג, חרדקים, הכל אותו דבר, כמו שהארכתי במקום אחר.

[תוכן]

השיקול של הריבונות אינו הסיבה לעצם ההכרעה להיתר, אלא הסיבה לא לומר "בשביל מה להכריע, אפשר לנקוט בשב ואל תעשה", ובאותה מידה המתירים לפתוח בקבוקים בשבת לא העדיפו להורות להחמיר ב"שב ואל תעשה" כי אין להחמיר על הציבור לא לצורך.
אז אם בעיניכם הצורך בריבונות בהר הבית פחות מהצורך שיהיה ליהודים שתייה בשבת גם אם הם לא פתחו מראש - אפשר להבין אתכם, אבל אי אפשר מכח זה לטעון שמי שחושב אחרת יש עליו סימן שאלה גדול.

אצל החרדים, כל זה לפלפולא בעלמא, החשד הגדול היא, שההיתר לעלות להר הבית, מקורו אם מעט ואם רב, ביצר הלאומנות.

[תוכן]

שלח לי ידיד בפרטי וז"ל:

ראיתי את דבריך, אולם עיקר חסר מן הספר.
עד קום המדינה נזהרו ישראל שלא לעלות להר הבית. זאת היתה תפיסה קונצנזוסאלית מקיר אל קיר, וזכור עד כמה כעסו רבני ירושלים על מונטיפיורי שהתחכם ונכנס בשידה תיבה ומגדל. מכל מקום לא היו הרבה שהפרו את האיסור.
מיד עם כיבוש הר הבית בתשכ"ז מיהרו כל הרבנים ויצאו בכרוז שאין לעלות להר, ואף מועצת הרבנות הראשית הזדרזה לפרסם יומיים לאחר הכיבוש שאין לעלות. על הכרוז אז חתמו כל הרבנים, כולל ר' אברהם שפירא ור' צבי יהודה. רק הרב הראשי גורן הפר את הוראת מועצת הרבנות הראשית וארגן שם תפילות וימי עיון וכאשר מתח את החבל יותר מדי, כשהוא תכנן לארגן שם תפילה המונית בחודש אב, החליט שר הבטחון דיין להפסיק את החגיגה והחזיר את השליטה בהר לוואקף. ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם. שום רווח לא הרוויח מכך שהקדים את הקץ והזדרז לחגוג על ההר. אבל לעצם העניין, פעילותו היתה בניגוד להחלטת הרבנות ובניגוד לקריאתם של כל גדולי ישראל (לשיטתו) ושל מנהיגי הציבור שלו.

[עץ הזית]

שלח לי ידיד בפרטי וז"ל:

עד קום המדינה נזהרו ישראל שלא לעלות להר הבית. זאת היתה תפיסה קונצנזוסאלית מקיר אל קיר, וזכור עד כמה כעסו רבני ירושלים על מונטיפיורי שהתחכם ונכנס בשידה תיבה ומגדל. מכל מקום לא היו הרבה שהפרו את האיסור.

חיפשתי פעם באוצר החכמה וראיתי שכמעט בכל המקורות המדברים על עליית מונטיפיורי מדובר על עלייתו למקום המקדש (כך שאין ראיה מההתנגדות לזה לומר שגם אם הוא היה עולה רק למקום המותר לטמאי מת אחרי טבילה היו מתנגדים לזה), המקור היחיד שמצאתי באוצר החכמה לכך שמונטיפיורי עלה להר הבית בלי להזכיר שזה היה למקום המקדש זה ב"מוסף שבת קודש" של יתד נאמן.

[תוכן]

חיפשתי פעם באוצר החכמה וראיתי שכמעט בכל המקורות המדברים על עליית מונטיפיורי מדובר על עלייתו למקום המקדש (כך שאין ראיה מההתנגדות לזה לומר שגם אם הוא היה עולה רק למקום המותר לטמאי מת אחרי טבילה היו מתנגדים לזה), המקור היחיד שמצאתי באוצר החכמה לכך שמונטיפיורי עלה להר הבית בלי להזכיר שזה היה למקום המקדש זה ב"מוסף שבת קודש" של יתד נאמן.

אבל הוא עשה את זה בדרכי היתר, אז מה הבעיה לשיטתך?

[עץ הזית]

אבל הוא עשה את זה בדרכי היתר, אז מה הבעיה לשיטתך?

שידה תיבה ומגדל זה מועיל לא להיטמא, אבל אין היתר לטמא להיכנס כך למקדש (מה גם שהטענה שהוא נכנס בדרך כזו היא שמועה בעלמא, וכמדומני שאין לה מקורות מאותה תקופה).

[איש_ספר]

אבל בשביל הציבור החרדי, עלייה להר הבית זו היא סימן שאלה ענקית. מי שירא וחרד מדבר ה', מתרחק מאד מאד מכל שאלה או רבב של כריתות.

גם פתיחת בקבוקים בשבת היא סימן שאלה ענקית בשביל הציבור החרדי? או מלאכה במוצאי שבת לפני זמן ר"ת?
(ודאות ההכרעה על כך שהמקומות שהולכים בהם בהר הבית הם מחוץ לעזרה אינה פחוּתה כלל מוודאות ההכרעות לקולא על עניינים אחרים שיש בהם כרת או סקילה.)

ברשותך, אני אשתדל לענות לשאלה שלך, מנקודת מבט של אדם שמשתדל להיות חרדי. ובהקדם, יש אנשים בציבור הדתי לאומי שחושבים שזה שבציבור החרדי פחות מעריכים רבנים במגזר הדת"ל, זה קשור איך שהוא לפוליטיקה. אבל זה ממש שקר גס. המדד היחיד (אני מדבר כאן על ציבור הבני תורה, לא על החרדקים והתקשורת) לגדלות בתורה, היא דביקות בתורה ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, ללא שום סטייה מהדרך שבה התורה נלמדה במשך אלפי שנים (כפי איך שהציבור החרדי מבינה שהתורה נלמדה באלפיים שנים אלו). למשל, ר' אברהם שפירא, ר' יעקב משה חרל"פ, ועוד נחשבו אצל רוב בני תורה כת"ח מופלגים שחייבים לכבדם ולהעריכם כמו כל ת"ח אחר ואף יותר. לפעמים, יש ת"ח שיש עליהם סימן שאלה מסויימת, אבל המעלות שלהם מכריעות את הכף, באופן שסימן השאלה נשאר רק סימן שאלה. למשל, נקח את הר' שך, והרדיפות שהוא רדף ת"ח אחרים, אולי הוא צדק אולי לא, יש כאן סימן שאלה. אבל המעלות המופלגות שלו, דהיינו המסירות נפש העצומה שלו לתורה, הלב הטהור והנקי שבער באש להבה באהבת ויראת השם, הצדקות שלו והמע"ט שלו, החיים האישיים שלו שהיו נקיים לחלוטין ללא שום רבב, הם הכריעו את הכף וגרמו שהוא נחשב לגדול הדור, למרות סימן השאלה. כך גם לגבי הר' קוק, שלגבי כל מה שקשור למדינת ישראל והיחס שלו לחילונים יש סימן שאלה, אבל לימוד התורה שלו, והירא"ש המופלגת שלו, הכריעו את הכף שאצל רוב המוחלט של הבני תורה, הוא נחשב לאחד מגדולי הת"ח והפוסקים שבדורות האחרונים.

חזון אוטופי שאין לו שום קשר למציאות. והדוגמאות שנקבת רובם ככולם מלמדות את ההיפך.

[חרסון]

אז אני אומר להר' לייטנר (ולהר' חלמיש צור), הגעתם למקום חרדי, אנחנו שמחים שאתם פה, אבל תקחו בחשבון שזה לא נותן לכם צ'ק פתוח. לפעמים תקראו פה דברים שלא נעימים לכם, על דעת כן נכנסתם. ואם אתם רוצים להמנע מעגמת נפש מיותרת, אז תחשבו עשר פעמים לפני שאתם פותחים אשכול שיכול להוביל למקומות לא נעימים.

מנהלנו הנכבד. מעניין לדעת מהי חוות דעתך על ההכרזה הזו.

[איש_ספר]

ראיתי וחשבתי להתעלם מכך, כי בהיות והדברים יוצאים ממי שלא הופקד על הנהלת המקום, מה ערך להם. אבל עתה כששאלת, לא אוכל עוד להתעלם.

המונח חרדי בשימושו הנפוץ מתייחס למגזר. כיון שכן, היוצא מכך, שגדולים הנמנים על המגזר זוכים לחסינות, (בבחינת חסין קדוש...) ואילו גדולים שהם מחוץ למגזר ניתן לבזות ולעפר. אם לזה המכוון הרי שחלילה חלילה לא יעשה כן במקומינו !

אכן כפי שאני מכיר את הרב התוכן הוא בודאי התכוון למכלול ערכים שהם בעיניו מרכיבים את המשמעות של המונח חרדי, ושהסוטה מהם הוא שיכווה ברותחין. אלא שדוקא משום שאני מכירו, יהיה מעניין לשמוע מה בעיניו דרישות הסף, ומי הוא שמעבר לסף...

ולגופו של דבר, כבר הובהר כאן במקומות הרבה מה יעודו של המקום, כוונת יצירתו, חוקותיו ומשפטיו.

[תוכן]

חזון אוטופי שאין לו שום קשר למציאות. והדוגמאות שנקבת רובם ככולם מלמדות את ההיפך.

אשמח לדעת איזה 'חזון' יש כאן. אני מתאר את מה שאני וחברי מאמינים בו, עד כמה שידוע לי. זה נכון שאני לא ממש בשר מבשרה מהציבור החרדי הישראלי, כי גדלתי בחו"ל. אז אולי יש פה אי הבנה. אבל בכל אופן אשמח אם תפרט איך בן תורה ישראלי מסתכל על ת"ח מהציבור הדת"ל דוגמת ר' יעקב משה חרל"פ, המרחשת, הדבר אברהם, וכיוצא שלא היו מהמחנה שלו.

[תוכן]

אכן כפי שאני מכיר את הרב התוכן הוא בודאי התכוון למכלול ערכים שהם בעיניו מרכיבים את המשמעות של המונח חרדי, ושהסוטה מהם הוא שיכווה ברותחין. אלא שדוקא משום שאני מכירו, יהיה מעניין לשמוע מה בעיניו דרישות הסף, ומי הוא שמעבר לסף...

לא הצלחתי להבין מה יהיה מעניין לשמוע את דעתי. וכי יש לי דעה יחודית מה הן הדרישות והציפיות מת"ח, והלא הפסוק צווח ואומר:

ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך.

אלא שבימינו צריך להוסיף, שכל הנ"ל צריך להעשות כפי מה שמקובל על רוב מנין ובנין של שלומי אמוני ישראל במשך אלפים שנים האחרונות.

[עץ הזית]

שלח לי ידיד בפרטי וז"ל:

וכאשר מתח את החבל יותר מדי, כשהוא תכנן לארגן שם תפילה המונית בחודש אב, החליט שר הבטחון דיין להפסיק את החגיגה והחזיר את השליטה בהר לוואקף.

החזרת הר הבית לידי הוואקף אינה קשורה כלל למעשי הרב הצבאי הראשי, כי כבר בט' בסיון אמר דיין לוואקף שצה"ל יצא מהר הבית ויהודים יוכלו להיכנס אבל לא להתפלל, הרב הצבאי הראשי ניסה לקבוע עובדות בשטח נגד החלטה זו ושר הביטחון לחם נגד נסיונות אלו וניצח.

[איש_ספר]

אבל הוא עשה את זה בדרכי היתר, אז מה הבעיה לשיטתך?

שידה תיבה ומגדל זה מועיל לא להיטמא, אבל אין היתר לטמא להיכנס כך למקדש (מה גם שהטענה שהוא נכנס בדרך כזו היא שמועה בעלמא, וכמדומני שאין לה מקורות מאותה תקופה).

מאי דפשיט"ל, פשוט להיפך לתפא"י זבחים ריש פ"ג, עי"ש שכתב בפשיטות שמותר. ויש חולקים. שו"ר שהוא מדבר על טמא ואולי זר שונה.
זכור לי שיש תשו' ע"ז בציץ אליעזר ושם דן גם בסיפור של מונט' ובחרם של בנו של הנתיבות (חרמו של י"מ) אבל לא מצאתי כעת.

[תבא]

זכור לי שיש תשו' ע"ז בציץ אליעזר ושם דן גם בסיפור של מונט' ובחרם של בנו של הנתיבות (חרמו של י"מ) אבל לא מצאתי כעת.

חלק יא סימן טו אות ה

[עץ הזית]

אבל הוא עשה את זה בדרכי היתר, אז מה הבעיה לשיטתך?

שידה תיבה ומגדל זה מועיל לא להיטמא, אבל אין היתר לטמא להיכנס כך למקדש (מה גם שהטענה שהוא נכנס בדרך כזו היא שמועה בעלמא, וכמדומני שאין לה מקורות מאותה תקופה).

מאי דפשיט"ל, פשוט להיפך לתפא"י זבחים ריש פ"ג, עי"ש שכתב בפשיטות שמותר. ויש חולקים. שו"ר שהוא מדבר על טמא ואולי זר שונה.
זכור לי שיש תשו' ע"ז בציץ אליעזר ושם דן גם בסיפור של מונט' ובחרם של בנו של הנתיבות (חרמו של י"מ) אבל לא מצאתי כעת.

עיקר דברַי באו כתשובה לטענת הרב תוכן, כך שהם לשיטת המתנגדים למעשהו של מונטיפיורי (שאם זה נכון שהוא נכנס בדרך זו אז צ"ל שלדעתם גם כך אסור, אבל עדיין הטענה היתה מצד כניסה לעזרה או לספק עזרה, ואין בזה בסיס לומר שהיתה גזירה קדומה על כל הר הבית), אבל כמדומני (איני זוכר בבירור) שאכן כשהתבוננתי מעט בסוגיא זו השתכנעתי מטענות האוסרים זאת (ולכן כתבתי זאת בסתמא ולא הדגשתי שדברַי הם אליבא דאותם שיצאו נגד עליית השר).

[פרנקל תאומים]

חזון אוטופי שאין לו שום קשר למציאות. והדוגמאות שנקבת רובם ככולם מלמדות את ההיפך.

אשמח לדעת איזה 'חזון' יש כאן. אני מתאר את מה שאני וחברי מאמינים בו, עד כמה שידוע לי. זה נכון שאני לא ממש בשר מבשרה מהציבור החרדי הישראלי, כי גדלתי בחו"ל. אז אולי יש פה אי הבנה. אבל בכל אופן אשמח אם תפרט איך בן תורה ישראלי מסתכל על ת"ח מהציבור הדת"ל דוגמת ר' יעקב משה חרל"פ, המרחשת, הדבר אברהם, וכיוצא שלא היו מהמחנה שלו.

מה עשה לך (או לנו) ה''דבר אברהם''?
(שמא עירבבת בדדמי בינו ובין הרה''ר הגר''א כהנא שפירא זצ''ל ממרכז הרב?)

[תוכן]

לבעל דבר אברהם היה קשר עם התנועה הציונית, יותר מאשר לרבנים אחרים מבני דורו.

[פרנקל תאומים]

לבעל דבר אברהם היה קשר עם התנועה הציונית, יותר מאשר לרבנים אחרים מבני דורו.

יותר מאשר ל''אור שמח'' למשל?...

[הרואה]

ת"ח מהציבור הדת"ל דוגמת ר' יעקב משה חרל"פ, המרחשת, הדבר אברהם, וכיוצא שלא היו מהמחנה שלו.

לא לחנם בחרת דמויות משני דורות אחורה.

[איש_ספר]

ת"ח מהציבור הדת"ל דוגמת ר' יעקב משה חרל"פ, המרחשת, הדבר אברהם, וכיוצא שלא היו מהמחנה שלו.

לא לחנם בחרת דמויות משני דורות אחורה.

כמובן. וזאת משתי סיבות ראשית בזמן ההוא, החילוקים בין החכמים, למשל בנושא של מידת התמיכה וההשתתפות עם התנועה הציונית, לא הגיעו לידי חלוקה מגזרית. רח"ע והדב"א, היו באותו מחנה ממש, על אף השוני בכמה עניני דעות. כך קל יותר להכיל, כי סו"ס הוא "משלנו", מהמפלגה שלנו וזה כידוע העיקר.
שנית, ככל שהדמות רחוקה יותר בזמן, כך ניתן לטשטש להעלים ולהתעלם מפרטים שלא מתאימים לנו, וממילא הדרך להכיר בגדולתו הבלתי מעורערת של החכם, קלה ונוחה לעיכול.
אתייחס גם לשאר הדוגמאות שלך: הרב קוק למשל, המעריצים שלו מבני הציבור הליטאי, הם רק אלה, שגדלו על ברכי חכמים או משפחות שהורישו להם יחס זה. כל השאר, היחס נע בין אדישות/הקטנה/זלזול/עוינות. ר' אברהם שפירא, אני רוצה לראות אחד שיזכיר בדרשת שבע ברכות, משהו בשמו, ולא יקבל מבטים מופתעים/מלגלגים.
לפני כמה שנים התבקשתי ע"י בנו, ידידי הגרב"צ, לפזר את ההגדה של אביו בבתי מדרשות, מובן מאליו שעשיתי את זה בשעות שאינן מן היום ואינן מן הלילה. בבית מדרש אחד נכשלתי באברך אחד שבדק אחרי מה אני מניח שם (מה לעשות שהכריכה בצבע תכלת בהיר...), אחרי שראה מה שראה, שאל בהתרסה: תגיד ספרים של האפיפיור גם תניח כאן?
אוהבים להתלות בד' החזו"א באגרות, שהעמידה על העקרונות עשויה לבוא על חשבון התבטאות עולבות כנגד חכמים, והמחיר ראוי, רק שהמדובר שם על צעירים. אולי הגיע הזמן להתבגר. אפשר לדבוק לחלוטין בעקרונות הנראים לנו נכונים מבלי שום התגמשות, ועדיין להכיר במעלתו של מי שראוי לכך, ולתת את הכבוד וההערכה למי שזכאי לכך.

[איש_ספר]

אבל הוא עשה את זה בדרכי היתר, אז מה הבעיה לשיטתך?

שידה תיבה ומגדל זה מועיל לא להיטמא, אבל אין היתר לטמא להיכנס כך למקדש (מה גם שהטענה שהוא נכנס בדרך כזו היא שמועה בעלמא, וכמדומני שאין לה מקורות מאותה תקופה).

מאי דפשיט"ל, פשוט להיפך לתפא"י זבחים ריש פ"ג, עי"ש שכתב בפשיטות שמותר. ויש חולקים. שו"ר שהוא מדבר על טמא ואולי זר שונה.
זכור לי שיש תשו' ע"ז בציץ אליעזר ושם דן גם בסיפור של מונט' ובחרם של בנו של הנתיבות (חרמו של י"מ) אבל לא מצאתי כעת.

עיקר דברַי באו כתשובה לטענת הרב תוכן, כך שהם לשיטת המתנגדים למעשהו של מונטיפיורי (שאם זה נכון שהוא נכנס בדרך זו אז צ"ל שלדעתם גם כך אסור, אבל עדיין הטענה היתה מצד כניסה לעזרה או לספק עזרה, ואין בזה בסיס לומר שהיתה גזירה קדומה על כל הר הבית), אבל כמדומני (איני זוכר בבירור) שאכן כשהתבוננתי מעט בסוגיא זו השתכנעתי מטענות האוסרים זאת (ולכן כתבתי זאת בסתמא ולא הדגשתי שדברַי הם אליבא דאותם שיצאו נגד עליית השר).

לפי הסיפור גויים נשאו אותו במשהו כמו אפריון/ריקשה, ואם כך היה, גם זה אסור, שהרי גויים אינם נכנסים לפנים החיל. אבל לא נראה לי שהמוחים נכנסו לדון בדין כניסה בשדתו"מ, אלא מחו על עצם הפרצה שיהודי שאם אמנם היה בור וע"ה, אבל נחשב כסמל וכדמות, נכנס להר.

[תוכן]

ת"ח מהציבור הדת"ל דוגמת ר' יעקב משה חרל"פ, המרחשת, הדבר אברהם, וכיוצא שלא היו מהמחנה שלו.

לא לחנם בחרת דמויות משני דורות אחורה.

ר' משולם ראט, ור' אהרן ליכטנשטיין יותר טוב?

[תוכן]

ת"ח מהציבור הדת"ל דוגמת ר' יעקב משה חרל"פ, המרחשת, הדבר אברהם, וכיוצא שלא היו מהמחנה שלו.

לא לחנם בחרת דמויות משני דורות אחורה.

כמובן. וזאת משתי סיבות ראשית בזמן ההוא, החילוקים בין החכמים, למשל בנושא של מידת התמיכה וההשתתפות עם התנועה הציונית, לא הגיעו לידי חלוקה מגזרית. רח"ע והדב"א, היו באותו מחנה ממש, על אף השוני בכמה עניני דעות. כך קל יותר להכיל, כי סו"ס הוא "משלנו", מהמפלגה שלנו וזה כידוע העיקר.
שנית, ככל שהדמות רחוקה יותר בזמן, כך ניתן לטשטש להעלים ולהתעלם מפרטים שלא מתאימים לנו, וממילא הדרך להכיר בגדולתו הבלתי מעורערת של החכם, קלה ונוחה לעיכול.
אתייחס גם לשאר הדוגמאות שלך: הרב קוק למשל, המעריצים שלו מבני הציבור הליטאי, הם רק אלה, שגדלו על ברכי חכמים או משפחות שהורישו להם יחס זה. כל השאר, היחס נע בין אדישות/הקטנה/זלזול/עוינות. ר' אברהם שפירא, אני רוצה לראות אחד שיזכיר בדרשת שבע ברכות, משהו בשמו, ולא יקבל מבטים מופתעים/מלגלגים.
לפני כמה שנים התבקשתי ע"י בנו, ידידי הגרב"צ, לפזר את ההגדה של אביו בבתי מדרשות, מובן מאליו שעשיתי את זה בשעות שאינן מן היום ואינן מן הלילה. בבית מדרש אחד נכשלתי באברך אחד שבדק אחרי מה אני מניח שם (מה לעשות שהכריכה בצבע תכלת בהיר...), אחרי שראה מה שראה, שאל בהתרסה: תגיד ספרים של האפיפיור גם תניח כאן?
אוהבים להתלות בד' החזו"א באגרות, שהעמידה על העקרונות עשויה לבוא על חשבון התבטאות עולבות כנגד חכמים, והמחיר ראוי, רק שהמדובר שם על צעירים. אולי הגיע הזמן להתבגר. אפשר לדבוק לחלוטין בעקרונות הנראים לנו נכונים מבלי שום התגמשות, ועדיין להכיר במעלתו של מי שראוי לכך, ולתת את הכבוד וההערכה למי שזכאי לכך.

החוויה שלי שונה לגמרי.

לא מכיר אברכים שמייחסים קורטוב חשיבות ל'מפלגה'.

רוב האברכים שאני מכיר, מכבדים את הר' קוק, ללא שום קישור למוצאם.

[הרואה]

ר' שמואל טל עולה להר הבית, ובכל זאת קיבל הסכמות לספריו בין היתר מהרב אלישיב ומר' שמואל אוירבך.
כנראה שהם לא ראו את הסכינא חריפא הזה, על אף שכידוע לא תמכו לעליה להר.
מסתמא אפשר למצוא עוד דוגמאות.

[גיזונטע קאפ]

ת"ח מהציבור הדת"ל דוגמת ר' יעקב משה חרל"פ, המרחשת, הדבר אברהם, וכיוצא שלא היו מהמחנה שלו.

לא לחנם בחרת דמויות משני דורות אחורה.

אתן דוגמא יש אדם שסובר הלכתית שהיום כולם צריכים לקרוא מגילה בי"ד, יש שני אפשרויות, או שככה יצא לו בסוגיא, או שמשהו אצלו משובש.
הדב"א והמרחשת היו גדולי ישראל לכל דבר, בכל תחום, ולא היה שום שינוי בין חכמים אלו לשאר הגדולים, אלא שדעתם לענין התנועה הציונית הייתה אחרת קצת
ומשכך הם מקובלים לכתחילה, היו דמויות שהיה לזה קצת יותר השפעה בדמותם, והתקבלו פחות, מהרצי"ה ומטה זה כבר מקיף את כל החיים, ולכן אין לנו שום קשר איתם