בברכה המשולשת כתב:נכון מאוד.
השאלה היא על מה מתבססת ההחלטה שלי שפלוני נהג בפשיעה.
עצם העובדה שפלוני נהג שלא כרצוני או כרצון מומחה המקובל עלי או כרצון הרשויות איננו מצדיק קביעה כזאת.
בברכה המשולשת כתב:אני רציתי להסביר דבר שהיה פשוט לי, ולצערי נראה לי שהוא לא פשוט כל כך לאחרים-
כאשר אדם מקבל החלטה מושכלת בענייני פקו"נ א"א להאשים אותו שהוא מזלזל בפקו"נ רק כי הוא לא פועל כפי שסבור מישהו אחר.
לעולם יהיה אדם כתב:בברכה המשולשת כתב:נכון מאוד.
השאלה היא על מה מתבססת ההחלטה שלי שפלוני נהג בפשיעה.
עצם העובדה שפלוני נהג שלא כרצוני או כרצון מומחה המקובל עלי או כרצון הרשויות איננו מצדיק קביעה כזאת.
לפי זה אדם גם יכול לרצוח ולומר שהוא קיבל החלטה מושכלת שכך ראוי לנהוג.
ברור שצריך להיות לו הסבר המניח את הדעת, ואם אדם נהג באופן שלפי מומחים זוהי רשלנות, הוא לא יכול לטעון שלדעתו הוא נהג נכון.
הוא יכול כמובן להתווכח, ולומר שאותם מומחים אינם באמת מומחים, והוא מומחה גדול מהם. אבל ישנם דרכי חשיבה מקובלות וסבירות, וכאשר אדם טוען טענה בלתי סבירה לא שומעים לו.
מענה איש כתב:בברכה המשולשת כתב:אני רציתי להסביר דבר שהיה פשוט לי, ולצערי נראה לי שהוא לא פשוט כל כך לאחרים-
כאשר אדם מקבל החלטה מושכלת בענייני פקו"נ א"א להאשים אותו שהוא מזלזל בפקו"נ רק כי הוא לא פועל כפי שסבור מישהו אחר.
נניח שאדם נכנס לצומת בחושבו שהוא יספיק את הירוק (כמובן באופן שהוא מודע לכך שהרמזור עשוי להתחלף תיכף) והוא לוקח סיכון מסוים ב95 אחוז מהמקרים זה מצליח אך יש מקרים שהערכת הנהג שגויה והוא עושה תאונה
אז מה תגיד
מבחינה סטטיסטית הוא צדק בשיקול הדעת
או שהפעלת שיקול דעת מחייבת אותך לא להיכנס למצב כזה וכיון שנכנסת פעלת שלא בשיקול דעת
סביר להניח שרוב האסונות מתרחשים כשנכנסים לתחום האפור של ספק פיקוח נפש.
בברכה המשולשת כתב:מהיכן המקור לדברי כתר"ה ש"דרכי חשיבה מקובלות וסבירות" עניינן ציות לדברי מומחים מסויימים?
או שמשמעותו כיבוי השכל הישר של האדם, כשמדובר במי שהוא אכן בר הכי?
פלוריש כתב:בפת"ש מובא שאם אשה ביטלה מאכל איסור לאחר שהתייעצה עם חברתה (ולא עם רב), זה נחשב שביטלה במזיד והמאכל אסור, ולא שביטלה בשוגג.
הרי לנו שיש כללים עם מי להתייעץ
לעולם יהיה אדם כתב:בברכה המשולשת כתב:מהיכן המקור לדברי כתר"ה ש"דרכי חשיבה מקובלות וסבירות" עניינן ציות לדברי מומחים מסויימים?
או שמשמעותו כיבוי השכל הישר של האדם, כשמדובר במי שהוא אכן בר הכי?
למה לי קרא סברא הוא.
גם אתה מסייג את הדברים "כשמדובר במי שהוא אכן בר הכי"
ומי יקבע האם האדם בר הכי הוא לא? הגדולים שבאסונות, והנוראות שבעוולות נעשו על ידי אנשים שבגאוותם אמרו שהם "בר הכי". ותמיד כמובן אמרו שעשו בחירה מושכלת.
אנשי מקצוע הם אלו שבדרך כלל רואים בהם "בר הכי", ואם מישהו חולק עליהם ידו על התחתונה.
בברכה המשולשת כתב:לעולם יהיה אדם כתב:בברכה המשולשת כתב:מהיכן המקור לדברי כתר"ה ש"דרכי חשיבה מקובלות וסבירות" עניינן ציות לדברי מומחים מסויימים?
או שמשמעותו כיבוי השכל הישר של האדם, כשמדובר במי שהוא אכן בר הכי?
למה לי קרא סברא הוא.
גם אתה מסייג את הדברים "כשמדובר במי שהוא אכן בר הכי"
ומי יקבע האם האדם בר הכי הוא לא? הגדולים שבאסונות, והנוראות שבעוולות נעשו על ידי אנשים שבגאוותם אמרו שהם "בר הכי". ותמיד כמובן אמרו שעשו בחירה מושכלת.
אנשי מקצוע הם אלו שבדרך כלל רואים בהם "בר הכי", ואם מישהו חולק עליהם ידו על התחתונה.
לא כ"כ הבנתי את כוונת כתר"ה.
דבריי אמורים במי שהוא בר הכי, ואם הוא איננו כזה אז ישא עוונו.
אבל זה לא נקבע לפי כללי תעודות, רישוי וכו'
(יעויין בספרי)
לעולם יהיה אדם כתב: בוודאי שמי שהוא בר הכי יכול לעשות על פי דעתו.
אבל כיצד יפסקו בית דין האם האדם שלפניהם הינו בר הכי?
נניח שאדם קיבל על עצמו לשמור על רכוש או בית, לאחר זמן הבית נשדד. בעל הבית אומר שהשומר פשע, והשומר אומר שהוא עשה שיקול דעת ושמירתו הייתה מותאמת לרמת האיום באותו מקום ובאותו זמן.
כל גורמי המקצוע אומרים שהצדק עם בעל הבית אבל השומר אומר שהוא "בר הכי" ולא צריך להתחשב בדעת המומחים.
בברכה המשולשת כתב:לעולם יהיה אדם כתב: בוודאי שמי שהוא בר הכי יכול לעשות על פי דעתו.
אבל כיצד יפסקו בית דין האם האדם שלפניהם הינו בר הכי?
נניח שאדם קיבל על עצמו לשמור על רכוש או בית, לאחר זמן הבית נשדד. בעל הבית אומר שהשומר פשע, והשומר אומר שהוא עשה שיקול דעת ושמירתו הייתה מותאמת לרמת האיום באותו מקום ובאותו זמן.
כל גורמי המקצוע אומרים שהצדק עם בעל הבית אבל השומר אומר שהוא "בר הכי" ולא צריך להתחשב בדעת המומחים.
יש בזה הבדל, כי בדיני שומרים הולכים אחר המנהג, וממילא השומר מחוייב לשמור לפי המקובל.
ואגב, היכן מצא כתר"ה שיש דבר כזה "כל גורמי המקצוע", שמחייב את בית הדין?
לעולם יהיה אדם כתב:בברכה המשולשת כתב:לעולם יהיה אדם כתב: בוודאי שמי שהוא בר הכי יכול לעשות על פי דעתו.
אבל כיצד יפסקו בית דין האם האדם שלפניהם הינו בר הכי?
נניח שאדם קיבל על עצמו לשמור על רכוש או בית, לאחר זמן הבית נשדד. בעל הבית אומר שהשומר פשע, והשומר אומר שהוא עשה שיקול דעת ושמירתו הייתה מותאמת לרמת האיום באותו מקום ובאותו זמן.
כל גורמי המקצוע אומרים שהצדק עם בעל הבית אבל השומר אומר שהוא "בר הכי" ולא צריך להתחשב בדעת המומחים.
יש בזה הבדל, כי בדיני שומרים הולכים אחר המנהג, וממילא השומר מחוייב לשמור לפי המקובל.
ואגב, היכן מצא כתר"ה שיש דבר כזה "כל גורמי המקצוע", שמחייב את בית הדין?
אז תמצא דוגמה אחרת שבה הוא לא היה צריך לנהוג לפי המקובל אלא לפי השיקול הנכון.
אני לא אמרתי שגורמי המקצוע מחייבים בית דין, אני תיארתי מקרה ושאלתי אותך אייך לדעתך בית דין צריכים לפסוק במקרה כזה.
בברכה המשולשת כתב:א. דוגמאות מספר,
בברכה המשולשת כתב:ב.
לעולם יהיה אדם כתב:בברכה המשולשת כתב:א. דוגמאות מספר,
כוונתך בדוגמאות אלו למצב שאדם נשכר כדי לנהל את המצב?
[כלומר, בדוגמה הראשונה, אדם קיבל כסף מחברו כדי להשקיע אותו ולא סיכמו ביניהם איזו השקעה. וכן בכולן]
כל הדוגמאות עוסקות במקרים שצריכים להיות נידונים לגופם, ואי אשר לקבוע כללים אחידים, ובמקרים אלו אתה צודק שבדרך כלל אי אפשר לומר לאדם שהחליט החלטה לא סבירה, אא"כ התרשל.בברכה המשולשת כתב:ב.
אם דעת המומחים להחמיר ומנהג העולם להקל, אני מסכים שמנהג העולם גובר על דעת המומחים. ישנה תופעה מאוד רווחת של אנשי מקצוע שנותנים חוות דעת מחמירה מידי, בכוונה, כדי שלא לקחת אחריות. ולכן מנהג העולם משקף טוב יותר את ההחלטה הסבירה.
אבל מה יעשה בית הדין כאשר המקרה הפוך, העולם נוהג חומרה, בעוד גורמי מקצוע אומרים שזהו חשש שנובע מאי-ידיעה ובאמת אפשר להקל?
או כאשר אין אפשרות לדעת את מנהג העולם (המקרה מאוד מאוד ייחודי)?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 222 אורחים