פלוריש כתב:הוגה כתב:ראש הישיבה על אסון מירון: "חיפוש אשמים - שיח של עמי ארצות"
הגר"ד אברהם, ראש ישיבת 'בנין אב', מסר וועד לתלמידיו והתייחס לאסון במירון • "יש פצועים עם פצעי נפש וחרדה - אי אפשר להקל ראש בפצועי פחד. נביאים הראשונים עשו מופתים מיוחדים לסלק פחד." • "כל עם ישראל נקרא מעוכין על שם זקן אחד - יש פה חרון אף על כל הציבור" * "הלקח שלנו כבני תורה: אין לנו שיור רק התורה הזאת"
...
בדבריו הסביר את דברי הגמרא במסכת פסחים על פסח מעוכין: "אחד הזמנים הכי צפופים שהיה בבית המקדש, היה זמן הקרבת קרבן פסח. שנה אחת נספרו שם מיליון ומאתיים כבשים שהוקרבו לקרבן פסח, ואין לך פסח שלא נמנו עליו לפחות עשרה מישראל. המספר הכי נמוך שם, דיבר על שנים עשר מיליון בני אדם. בשטח הקטן של הר הבית. בתוך העזרה. כמה נדחסו ונמעכו שם? אף אחד. "מעולם לא נתמעך אדם בעזרה, חוץ מפסח אחד שהיה בימי הלל שנתמעך בו זקן אחד והיו קוראין אותו פסח מעוכין"...
יש לציין שנקטו בבית המקדש אמצעי זהירות, כפי שכתוב שכאשר התמלאה העזרה ננעלו הדלתות
חרסון כתב:נוטר הכרמים כתב:שמעתי היום [בטלפון] מהגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א מת"א,
שככל ששומעים על ה'קרבנות ציבור' כלשונו,
מתברר שאכן הם היו ממש יחידים, מיוחדים, בלא גוזמא.
זו באמת תחושה שעולה מכמה וכמה מעגלים שונים. שעכ"פ חלק נכבד מהנספים היו אנשים של צורה, עדינים ויקרים. מעניין ופלאי.
אה"נ. ולכן, מהם אמור לצאת קול כזה - אם לדעתם יש לגזור משום מאורע בודד (כפי שהעיר לנכון הרב 'דרומי', וסוכ"ס הרי יש צדק מסוים בדבריו) - ולא ממי שאינו קשור כלל לנושא.פרנקל תאומים כתב:ואין בין זה ובין השקפתם על חשיבותה הגדולה של העלייה למירון כי הוא זה של תרתי דסתרי.
לבי במערב כתב:אה"נ. ולכן, מהם אמור לצאת קול כזה - אם לדעתם יש לגזור משום מאורע בודד (כפי שהעיר לנכון הרב 'דרומי', וסוכ"ס הרי יש צדק מסוים בדבריו) - ולא ממי שאינו קשור כלל לנושא.פרנקל תאומים כתב:ואין בין זה ובין השקפתם על חשיבותה הגדולה של העלייה למירון כי הוא זה של תרתי דסתרי.
וממשל שהמשיל מר אשיבנו: אם רשויות המדינה יכריזו באופן חד־סטרי על סגירת בתי־הכנסיות ובתי־המדרשות משום סכנת נפשות - 'יתכן' שיהא הצדק הטכני עמהם, אך 'חכמים' בודאי אינם...
משוש דורים כתב:היה כאן ויכוח על הנסיעה למירון על חשבון הלימוד, יש שצידדו לכאן ויש לכאן.
שמעתי ממו"ר הגר"ר שמולאביץ זצ"ל אמירה נכונה ומאוזנת בתחום זה.
וכך אמר: רוב קהילות החסידים נוהגים לומר בליל שבת קודם שמו"ע ושמרו בנ"י ישראל את השבת, בחב"ד נוהגים כמנהג אשכנז שאין אומרים ושמרו, כדי לסמוך גאולה לתפילה.
פעם פגש הרב בעל התניא את רל"י מברדיטשוב, ואמר הקדושת לוי להרב, אילו היית רואה איזה חתונה יש בעולמות העליונים כשאומרים ושמרו, גם אתה היית אומר ושמרו.
השיב לו הרב בעל התניא, אילו היית רואה את החתונה שיש בעולמות העליונים כשסומכים גאולה לתפילה, גם אתה לא היית אומר ושמרו.
וסיים הגר"ר, צריך לדעת שיש חתונה כזאת, ויש חתונה כזאת, אך אי אפשר לרקוד על שתי החתונות.
והיינו שיש הרבה סולמות לעליה, יש מהלך חסידי ויש מהלך ליטאי, וכל אחד מייקר ומחשיב דברים אחרים ועי"ז מתעלה.
וכל אחד יש לו את המהלך שלו והמקום שלו, ואין שום מקום לזלזל ח"ו או לחלק ציונים.
אך אי אפשר ללמוד בישיבה ליטאית עם ההדגשים שלה ודרך החינוך שלה, ולאמץ דרכי עליה חסידיים, וכן להיפך. כי אלו חתונות שונות, וא"א לרקוד בשתיהן.
אכן כן. בקורת על עליית מירון ראוי שתישמע - אם תישמע - מהעולים שָׁמָּה.פרנקל תאומים כתב:ממי שלא קשור לנושא?
הכתב והמכתב כתב:שלא באותו ענין ממש
אם יש למישהו דרך להשיג את דרשת ההתעוררות שמסר הרב יצחק לופוליאנסקי על חתנו מהרוגי מירון, בהקלטה או דרך איזה קו טלפון, אודה לו מאוד שיפרסם זאת כאן
צורב מתחיל כתב:שמעתי שדבריו נמצאים בקול הלשון (אולי מדור הספדים, לא בדקתי).
נהר שלום כתב:תשע"ב?
נוריאל עזרא כתב:צורב מתחיל כתב:שמעתי שדבריו נמצאים בקול הלשון (אולי מדור הספדים, לא בדקתי).
https://www.kolhalashon.com/New/Shiurim ... enus=False
ייש"כ זה אכן בקול הלשון בהקלטה מספר 15 ברשימה.
ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם הטו וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם.
אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי, כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי.
אל יתקשה אדם על מתו יתר מדאי, שנאמר אל תבכו למת ואל תנודו לו, כלומר יתר מדאי שזהו מנהגו של עולם, והמצער [עצמו יותר] על מנהגו של עולם הרי זה טפש, אלא כיצד יעשה, שלשה לבכי, שבעה להספד, שלשים יום לתספורת ולשאר החמשה דברים.
כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים הרי זה אכזרי, אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה, ואחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה, כל שלשה ימים הראשונים, יראה את עצמו כאילו חרב מונחת לו על צוארו, ומשלשה ועד שבעה [כאילו היא] מונחת בקרן זוית, מכאן ואילך [כאילו] עוברת כנגדו בשוק, כל זה להכין עצמו ויחזור ויעור משנתו, והרי הוא אומר הכיתה אותם ולא חלו מכלל שצריך להקיץ ולחול.
פרנקל תאומים כתב:וגם לדעתי חסרת הערך אין לבטל את העלייה למירון חלילה (לאור חשיבותה בעיניהם של כמה ק''ק גדולות ובעיניהם של חלק מבעלי הסוד), כ''א להגביל את מספר המשתתפים בה ובהדלקות שבה באופן מהותי, ולערוך את כל האירוע באופן שאין בו חשש אמיתי של סכנה.
משוש דורים כתב:היה כאן ויכוח על הנסיעה למירון על חשבון הלימוד, יש שצידדו לכאן ויש לכאן.
שמעתי ממו"ר הגר"ר שמולאביץ זצ"ל אמירה נכונה ומאוזנת בתחום זה.
...
אך אי אפשר ללמוד בישיבה ליטאית עם ההדגשים שלה ודרך החינוך שלה, ולאמץ דרכי עליה חסידיים, וכן להיפך. כי אלו חתונות שונות, וא"א לרקוד בשתיהן.
נוטר הכרמים כתב:גליון מיוחד מאוד של המבשר.
רק לראות את התמונות.
אין ספק שעולה הרושם שכבר מדובר בכל מקום,
מדובר במיוחדים!
צורב מתחיל כתב:הכתב והמכתב כתב:שלא באותו ענין ממש
אם יש למישהו דרך להשיג את דרשת ההתעוררות שמסר הרב יצחק לופוליאנסקי על חתנו מהרוגי מירון, בהקלטה או דרך איזה קו טלפון, אודה לו מאוד שיפרסם זאת כאן
שמעתי שדבריו נמצאים בקול הלשון (אולי מדור הספדים, לא בדקתי).
עליך עיננו כתב:רמז נורא מצאנו בפרשת בחוקתי לאסון.
פרק כו' פס' לז' וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורודף אין. ופי' רש"י כשירוצו לנוס יכשלו זה בזה כי יבהלו לרוץ. ומדרשו זה נכשל בעונו של זה שכל ישראל ערבין זה לזה.(במדרש הגדול מביא את הגזירה של סנדל המסומר על פסוק זה.)
עי' שם בשפת"ח שביאר שהוא נתינת טעם על לעיל,כלומר מאחר שהם נשארו הרי הם צדיקים א"כ למה יענשו שיבוא מורך בלבבם ונסו וכשלו איש באחיו? וע"כ משום שכל ישראל ערבין זה לזה הרי גם עליהם יבוא העונש.
אין צורך בהרבה ביאורים.. הרי באסון היו מכל כלל ישראל מכל החוגים והעדות ואין לך ערבות גדולה מזו וממש נתקיים בנו הפסוק (אמנם לא היה זה מפני חרב אבל עצם היסוד כתוב פה.) ושנזכה לשוב בתשובה שלמה ותכלה שנה וקללותיה אכי"ר .
ורדף (אתכם)[אותם] קול עלה נדף. הדא הוא דכתיב וכשלו איש באחיו. כי זה מדבר בפירוד לבבות המצוי בישראל יותר מבכל האומות כמו שנאמר ואתכם אזרה בגוים. כמזרה שאין אחת דבוקה בחברתה כך ישראל גם בהיותם בארץ אויביהם הם מפורדים איש מעל אחיו אף על פי שמדרך הגולים לנחם זה את זה, אבל ישראל אינם כך שהם מפוזרים ומפורדים אף בהיותם בגולה וכל אחד דוחף את חבירו בחזקת היד ומבקש להדיחו ממצבו להתגולל ולהתנפל עליו כקללת אחיה השילוני שנאמר (מלכים א' יד.טו) והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים. כי כל קנה נדחה ומתנודד מפני הרוח הנושב בו ונוסף על דחיפת הרוח כל קנה דוחף את חבירו, נמצא שכל קנה נדחה שני פעמים אחד מפני הרוח שנית מפני קנה חבירו הדוחה הסמוך לו וכן מאחד לחבירו עד שכולם כשלו ונפלו, כך כל איש מישראל נהדף מן הרוח דהיינו מן המלכיות כנבואת דניאל שהמשיל כל ארבע מלכיות ברוח, לא ברוח ה' שנאמר (דניאל ז.ב) וארו ד' רוחי שמיא מגיחן לימא רבא. ואולי שלימא רבה רמז לים סוף שבו קנה וסוף, וכוונתו אל ישראל כמשל הקנים שנוסף על דחיפת האומות את ישראל כל אחד דוחף את חבירו במהמורותיו, על כן המשילם כאן לעלה נדף כי העלה חלוש מאוד ונדף מחמת הרוח הנושב בו ואף על פי כן כל עלה דוחף את חבירו ומכה בו, כך כל איש מישראל בגלות דומה לעלה הנדף מפני רוח הנזכר ואף על פי כן הוא רודף אחר חבירו להכותו בשוט לשונו או כנגד האומות או בלשון הרע ברחוב היהודים דהיינו קול עלה, לכך נאמר מיד וכשלו איש באחיו.
ורמז עוד בעלה נדף, לרוב שיחת חולין הנאמרים בלא אמת בכל רחובות קריה כדרך שנאמר (תהלים א.ג) ועלהו לא יבול ודרשו רז"ל (סוכה כא:) אלו שיחת חולין של תלמידי חכמים כו', כך כל איש מישראל נהדף ונרדף מן קול עלה דהיינו שיחת חולין של לשון הרע המשמיעים בחוץ קולם קול ענות, הקול קול עקב מלב על שכבי וערי (סנהדרין כט:) כי בעלי הלשון השמיעו את כל ישראל אין נקי כי כל אחד שמח לאיד חבירו ותהיה בפיו כדבש למתוק אם ימצא מקום לדבר בגנות חבירו, וכמה נעלבים עובר עליהם כוס זה ואין אומר השב. ובדורינו מדה זו לבדה תספיק אריכת גלותינו.
נוטר הכרמים כתב:גליון מיוחד מאוד של המבשר.
רק לראות את התמונות.
אין ספק שעולה הרושם שכבר מדובר בכל מקום,
מדובר במיוחדים!
משוש דורים כתב:אך אי אפשר ללמוד בישיבה ליטאית עם ההדגשים שלה ודרך החינוך שלה, ולאמץ דרכי עליה חסידיים, וכן להיפך. כי אלו חתונות שונות, וא"א לרקוד בשתיהן.
פולסברג כתב:משוש דורים כתב:אך אי אפשר ללמוד בישיבה ליטאית עם ההדגשים שלה ודרך החינוך שלה, ולאמץ דרכי עליה חסידיים, וכן להיפך. כי אלו חתונות שונות, וא"א לרקוד בשתיהן.
יש מקום בראש להניח שתי דעות, והרבה עשו כאלו ואלו ועלתה בידם, ואין צריך לצמצם.
נוריאל עזרא כתב:צורב מתחיל כתב:שמעתי שדבריו נמצאים בקול הלשון (אולי מדור הספדים, לא בדקתי).
https://www.kolhalashon.com/New/Shiurim ... enus=False
ייש"כ זה אכן בקול הלשון בהקלטה מספר 15 ברשימה.
רציני כתב:זאינץ כתב:מישהו שלח לי
מעניין מי הם רז"ל האומרים שהגאולה בזכות המ"ה צדיקים. ואולי הכוונה לגמרא בחולין (צב, א) מ"ה צדיקים שהעולם מתקיים בהם. ואם כן הרי בגמרא שם מבואר ששלושים מא"י וט"ו בבבל.
נחומצ'ה כתב:קיבלתי.
היכן ניתן לשמוע?נוטר הכרמים כתב:אנכי הק' - כמו רבים אחרים, סובל בלילות האחרונים מנדודי שינה,
כעת באמצע לשמוע את השיח המרטיט והעוצמתי, רווי האמונה,
של השווער, הרב הגאון ר' יצחק לופוליאנסקי שליט"א, ראש ישיבת נחלת יאיר במיצד,
חותנו של האברך המופלג, בן העליה האמיתי, רבי חיים עוזר סלר זצ"ל,
ואביה של היולדת הצעירה הרעיה האומללה, שעולמה חרב עליה בפתע פתאום.
פרנקל תאומים כתב:משוש דורים כתב:היה כאן ויכוח על הנסיעה למירון על חשבון הלימוד, יש שצידדו לכאן ויש לכאן.
שמעתי ממו"ר הגר"ר שמולאביץ זצ"ל אמירה נכונה ומאוזנת בתחום זה.
וכך אמר: רוב קהילות החסידים נוהגים לומר בליל שבת קודם שמו"ע ושמרו בנ"י ישראל את השבת, בחב"ד נוהגים כמנהג אשכנז שאין אומרים ושמרו, כדי לסמוך גאולה לתפילה.
פעם פגש הרב בעל התניא את רל"י מברדיטשוב, ואמר הקדושת לוי להרב, אילו היית רואה איזה חתונה יש בעולמות העליונים כשאומרים ושמרו, גם אתה היית אומר ושמרו.
השיב לו הרב בעל התניא, אילו היית רואה את החתונה שיש בעולמות העליונים כשסומכים גאולה לתפילה, גם אתה לא היית אומר ושמרו.
וסיים הגר"ר, צריך לדעת שיש חתונה כזאת, ויש חתונה כזאת, אך אי אפשר לרקוד על שתי החתונות.
והיינו שיש הרבה סולמות לעליה, יש מהלך חסידי ויש מהלך ליטאי, וכל אחד מייקר ומחשיב דברים אחרים ועי"ז מתעלה.
וכל אחד יש לו את המהלך שלו והמקום שלו, ואין שום מקום לזלזל ח"ו או לחלק ציונים.
אך אי אפשר ללמוד בישיבה ליטאית עם ההדגשים שלה ודרך החינוך שלה, ולאמץ דרכי עליה חסידיים, וכן להיפך. כי אלו חתונות שונות, וא"א לרקוד בשתיהן.
יש''כ על הבאת הדברים הבהירים. אילולא שהיה בכך משום עזות פנים, הייתי כותב: "ודברי פי חכם חן''.
הערה צדדית:
מנהג אשכנז הוא כמובן להגיד ''ושמרו''. כך היה המנהג וכ''כ גם רבינו המ''ב נבג''מ.
כוונתך מסתמא לומר מנהג הישיבות באר''י עפ''י דעת אור העולם רבינו הגר''א נבג''מ.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 142 אורחים