מציאות עובדות ההייטק - כצעקתה?

[התמים]

עוד דברים נוקבים שכתב אחד החברים:

לכל הזועקים מרה. ובעלי הסיפורים מסמרי השער.
א"א גם לרצות דור שאברכים שמסורים לתורה ולא נוגעים בשום דבר שיש לו קשר לעמל כפיים, גם נשים צנועות שיושבות חסודות בביתן פנימה, וגם ריבוי טבעי באחוזים שמעולם לא נראו כמותם. משהו מהמשולש הזה חייב להפרץ כדי שאנשים ימשיכו לחיות ולאכול.
אפשר לקוות לשיפור אצל אחוז מסויים של קלות דעת אולי, אבל הוצאת שם רע לאוכלסיית המחזיק תורה הגדול בדור -נשות החיל שלנו שיוצאות ב-6 בבוקר מהבית לעמל יומם באמונה וחוזרות אחרי 8-9 שעות עבודה לבית הומה ילדים לגדל לטפח לבשל לכבס לגהץ לסדר ולנקות - יגיעת הנשים הללו מדרך ארץ ברובן המוחלט היא מעל לכל שיעור סביר, ואין להם כמעט רגע פנוי לעניני קלות ראש ויצה"ר.
אני מדבר מהמציאות המוכרת לעיני אצל הרבה נשים במשפחה ובסביבה הקרובה. אין שום תמונת מצב עגומה, אין תמונת מצב מפוארת מזו בישראל, שנשים על יסוד החינוך שלהם לוקחות את קללת אדם וחוה כאד על צוואריהן ומניחות בעלים בגן עדן לאכול ולשתות מן המוכן. וזה דבר שכמעט לא היה מעולם בהיקפים כאלו.
כפי שהסבירו כאן היטב אין שום דבר ממוקד אצל עובדות הייטק בייחוד, כל העובדות בכל מגזרי העבודה כמעט כולם חשופות לאינטרנט ונצרכות לעבודה מול גברים בשיעורים מסויימים.
ראוי להעלות על נס תופעה מפוארת זו בדברי ימי האומה, שגם אם אף אחד לא תכנן אותה היא נוצרה כאן בדור האחרון, ומגזר הנשים שנטה שכמו לסבול זאת, ראוי לכל הערצה ושבח, הלוואי היו כל הבעלים משקיעים כםפי שנשותיהן משקיעות ביגיעת יומם, היו לכאן עשרות תלמידי חכמים בהיקפים חדשים ולא מוכרים.

סיפורים מסמרי שער וארועים שזעקו עליהם מרה היו בכל הדורות, ומי שמסתפק בזה שיפתח את ספרות השו"ת ויראה.
אשרי להן נשות ההייטק של דורינו שנתפסו על דברי תורה.

דפח"ח

[פרנקל תאומים]

עוד דברים נוקבים שכתב אחד החברים:

לכל הזועקים מרה. ובעלי הסיפורים מסמרי השער.
א"א גם לרצות דור שאברכים שמסורים לתורה ולא נוגעים בשום דבר שיש לו קשר לעמל כפיים, גם נשים צנועות שיושבות חסודות בביתן פנימה, וגם ריבוי טבעי באחוזים שמעולם לא נראו כמותם. משהו מהמשולש הזה חייב להפרץ כדי שאנשים ימשיכו לחיות ולאכול.
אפשר לקוות לשיפור אצל אחוז מסויים של קלות דעת אולי, אבל הוצאת שם רע לאוכלסיית המחזיק תורה הגדול בדור -נשות החיל שלנו שיוצאות ב-6 בבוקר מהבית לעמל יומם באמונה וחוזרות אחרי 8-9 שעות עבודה לבית הומה ילדים לגדל לטפח לבשל לכבס לגהץ לסדר ולנקות - יגיעת הנשים הללו מדרך ארץ ברובן המוחלט היא מעל לכל שיעור סביר, ואין להם כמעט רגע פנוי לעניני קלות ראש ויצה"ר.
אני מדבר מהמציאות המוכרת לעיני אצל הרבה נשים במשפחה ובסביבה הקרובה. אין שום תמונת מצב עגומה, אין תמונת מצב מפוארת מזו בישראל, שנשים על יסוד החינוך שלהם לוקחות את קללת אדם וחוה כאד על צוואריהן ומניחות בעלים בגן עדן לאכול ולשתות מן המוכן. וזה דבר שכמעט לא היה מעולם בהיקפים כאלו.
כפי שהסבירו כאן היטב אין שום דבר ממוקד אצל עובדות הייטק בייחוד, כל העובדות בכל מגזרי העבודה כמעט כולם חשופות לאינטרנט ונצרכות לעבודה מול גברים בשיעורים מסויימים.
ראוי להעלות על נס תופעה מפוארת זו בדברי ימי האומה, שגם אם אף אחד לא תכנן אותה היא נוצרה כאן בדור האחרון, ומגזר הנשים שנטה שכמו לסבול זאת, ראוי לכל הערצה ושבח, הלוואי היו כל הבעלים משקיעים כםפי שנשותיהן משקיעות ביגיעת יומם, היו לכאן עשרות תלמידי חכמים בהיקפים חדשים ולא מוכרים.

סיפורים מסמרי שער וארועים שזעקו עליהם מרה היו בכל הדורות, ומי שמסתפק בזה שיפתח את ספרות השו"ת ויראה.
אשרי להן נשות ההייטק של דורינו שנתפסו על דברי תורה.

שפתיים ישק משיב דברים נכוחים. ודברי פי חכם חן.
אוי להם למוציאי דיבתן של נשותינו הצנועות והכשרות מיום הדין.

ואגב, ההערה על כך שבכלל אין להן רגע פנוי לקלות ראש (ח''ו) היא מדוייקת.
נוו''ב תחי' אפי' את הסנדוויץ' שלה אוכלת על המחשב תוך כדי עבודה. אין לה רגע פנוי לקשקושים, היא רוצה לסיים את מכסת השעות בהקדם האפשרי וליסוע הביתה.

[איש גבעות]

אשריך ואשרי חלקך.
רק צריך לקחת בחשבון שמן הסתם לא אצל כל הנשים המצב דומה.
ישנן נשים צעירות שעדיין לא מטופלות בילדים שעיתותיהן בידיהן.

צריך גם לקחת בחשבון כשדנים בנושא הטעון הזה שכשהזוגיות לא פורחת, הסכנה גדלה שבעתיים.

[זאב ערבות]

זו פתיחת ההודעה: לאחרונה שמעתי צרור מעשיות מסמרי שער על עבודות הנשים בתחום ההייטק כלומר הוא שומע צרור מעשיות ורוצה לדעת מה חוות דעת חברי הפורום, כעת הוא מביא דברי אדם אלמוני שאין להוציא שם רע על אוכלסיית הנשים. לא נראה שהכוונה באשכול זה היא להוציא שם רע אלא להיות מודעים לכך שיש בעיה ולנסות אולי למצוא פתרונות. בעיה אכן יש, ואסור להתעלם ממנה אפילו אם המספרים קטנים.
לשם מה נתקנו הלכות יחוד אם לא למנוע בעיות, והאם אנו חושדים בנשות ישראל הצנועות שעובדות בהיטק שאין להם כמעט רגע פנוי לעניני קלות ראש ויצה"ר? כלומר לדברי אותו אלמוני לא צריך לחשוש מיחוד במקומות העבודה של ההיטק. האם מישהו שמע איפעם על כזה דבר? וראוי לשים לב לדברי איש הגבעות ולא לסמוך על אף אחד, אפילו על הוותיקות וזה לא מפני שח"ו חושדים אותם, הלא אפילו הרבניות הכי כשרות וצנועות חייבות בדיני יחוד - אלא פשוט שזה טבע האנשים שכשנמצאים עם אנשים יום יום במשך תקופה ארוכה לאט לאט נמשכים הלבבות אפילו בלי לשים לב ולמרבה הצער אפילו כאלו שמעולם לא היה עולה על דעתינו שיכשלו - נכשלים בצורה זו או אחרת ומשם באים הסיפורים המצמררים שהם רק קצה הקרחון. הייתי מיעץ להיות יתוש על הקיר אצל יועצי שלום בית, או בבתי הדין לגירושין ולשמוע מה הולך שם.
ולו זו היתה בעיה של ההיטק ומקומות העבודה בלבד היינו אומרים חצי צרה וההכרח לא יגונה ולוקחים סיכון למען שהבעל ילמד בכולל ומתפללים כל יום שיחזרו בשלום לביתם. אך הנה בשנים האחרונות היו כמה מקרים בעלי פרופיל גבוה שכולם מכירים כך שאין צורך לפרט ושם הנשים לא עבדו והגבר לא היה עובד היטק ובכל זאת נכשלו, אז מה יש לנו לומר?

[תוכן]

איני מבין מה השאלה, הפסוק אומר, היחתה איש גחלים בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, אם המצב במשרד הוא של 'יחתה גחלים', היינו שלבם של העובדים גס אחד בשני, היינו שגברים ונשים קוראים אחד לשני בשמם למשל, אז יש מצב שהבגדים לא תשרפנה? אכן יש כאלו שהבגדים לא ישרפו כליל, ויש כאלה שכן, אבל שהטבע לא יפעול את שלו, איך זה אפשרי?

[זאב ערבות]

יש דברים הכרחיים כגון נסיעה ממקום למקום ופרנסה שלמענם מוכנים לקחת סיכון. אפילו שהסיכון נמוך, הוא עדיין קיים וכל אחד צריך לעשות לעצמו חשבון אם הסיכוין כדאי ולא לסמוך על כך ש"לי זה לא יקרה"! בפרט בעניני צניעות שם המכשלה מצויה ביותר ולכן יש הרבה הרחקות ואזהרות, ורק מי שעבד פעם במקום עבודה שיש בו גברים ונשים יוכל להבין ולא משנה עם זה הייטק או כל מקצוע אחר, היצר לא מבחין בסוג העבודה ויש לו כל מיני תחבולות להכשיל.

[גיזונטע קאפ]

אני הייתי בסניף של זול ובגדול בירושלים, וראיתי קופאית שנראית צנועה וחסודה עם מטפחת, מה שמכונה יאכנ'ע, מסננת לעבר עובד חילוני, זו חולצה חדשה, לא ראיתי אותה עדיין
אין ספק שכל עבודה של גברים ונשים יחדיו במשך תקופה יכולה להוות בעיה.

[זאב ערבות]

ראוי להיג את הצד השני של המטבע. היום הציבור כבר התרגל לכך שרוב הנשים עובדות, ואכן יש להתפעל מכך שרובם עומדות בנטל בכבוד ובמסירות נפש ואדרבה להשאר בבית כל היום יכול להביא לבטלה ושעמום וכבר ידוע מה נאמר על כך... וגם על זה יש סיפורים למכביר וטוב שלא מרשים לספר אותם (אולי בראה ויספרה?...).

[זאב ערבות]

חבר פורום ותיק שלח לי היום באישי סיפור זה וברשותו אני מעלהו כאן כלשונו, ורק הוסיף שהוא שמע זאת מהמספר עצמו וקיצר כמה דברים כיוון שהעיקר לנושא האשכול היא השורה התחתונה.

מצאתי כאן מקום לספר סיפור ישן, הסתכלות של החזון איש, ששמעתי עדות מאחד שהיה ממקורביו בצעירותו ונפטר לפני בערך 3 שנים בני ברק [הגאון הרב סגל ראש ישיבת היכל אלימלך קרלין לצעירים שנים רבות].
תחילת המעשה, על מה בדיוק נשלח הרב סגל ע"י החזו"א לר' איצ'ע מאיר לוין, שר הסעד, אינו שייך להכא.
עצם הענין היה, שהחזו"א שלח אתו עם מכתב סגור, והורה לו למסור זאת בידים של ר' איצ'ע מאיר ולא לשליח, ולחזור אליו לומר לו מה היתה תגובתו כשקרא את המכתב.
הרב סגל נסע והגיע ומצא שהנמען באמצע "ישיבה" עם הממשלה ואין שום סיכוי שיצא אליו, ולא שום אפשרות להכניסו למסור לו ביד.
המזכירה של השר הציעה שהיא תעביר לו את המכתב, אבל הוא סירב והסביר שזו הוראה מהחזו"א.
בסוף היא הציעה פתרון שהיא תכנס באמצע הישיבה [לה בתור מזכירתו היתה יכולת להכנס לדבר דחוף] והיא תשאיר את הדלת פתוחה ויוכל לראות את מסירת המכתב.
לא היתה ברירה, וכך נעשה.
ואין כאן המקום לפרט מה הגיב וכו'. עכ"פ חזרה שליחות אצל המשלח וסיפר לו את כל ההשתלשלות.
ואז שאל אותו החזו"א: אם המזכירה היתה חילוניה.
הרב סגל אמר שח"ו, המזכירה חרדית גמרה משלנו.
והחזו"א נרתע לאחוריו והחוויר, ואמר "בנות משלנו הולכות לעבודה של מזכירה בממשלה?! אבדנו את הכוח להלחם בגזירת גיוס בנות".

[הרואה]

שמעתי בשם אשה חרדית צעירה שעובדת במשרד רה"מ
שפעם משה גפני הגיע לשם והיא קראה לו ואמרה לו שהיא חרדית והאם היא תוכל לעזור לו במשהו, ותחת זאת הוא נזף בה מה לאשה חרדית ולמקום כזה שתשמר על נפשה ותברח משם וכו'.
למי שלא שם לב יש פה בסיס למאמר השקפה ליתד של עוד 30 שנה...

[זאב ערבות]

וכידוע יש. אף שרה חרדית בממשלה

[איש גבעות]

צריך רק לחדד:
ישנם שתי אפשרויות בלבד.
או שהנשים תמשכנה לעבוד בהייטק ובדומיו.
או שהגברים יעבדו במקצועות הללו.
מי שסבור שקיימת אופציה שלישית שהגברים ימשיכו ללמוד והנשים תחדלנה לעבוד במקצועות הללו, שוגה באשליות.

ומבין שתי האפשרויות כמדומה שהראשונה היא בגדר הרע במיעוטו.

[זאב ערבות]

ומה אתה עושה עם מה שכתוב בכתובה? ומה שאתה כותב בעצם שעדיף שהנשים יבואו לידי נסיון ולא הגברים ולזה קוראים עולם הפוך ראינו. כלומר מילא אתה רוצה לומר שהשתנו הזמנים וההכרח לא יגונה ועת לעשות לה' וכו' ניחא, אך לקרוא לזאת הרע במיעוטו ולקבל זאת בשיויון נפש כאילו אומרים "נו מה אפשר לעשות, זה המצב"? מילא זה היה מצב שנכפה עלינו בגלל מציאות זו או אחרת, אך היכן כתוב שכל הגברים צריכים ללמוד ושהנשים צריכות לפרנס אותם ולהפוך זאת ללכתחילה כדרך חיים. ובבקשה לא להתחיל עם הרטוריקה החוזרת ונשנית איך אני מעז לכתוב דברים כאלו שהם נגד עולם התורה וכו' וכו' ולא זו כוונתי וכבר כתבתי כמה וכמה פעמים מי יתן וכל עם ישראל ישב וילמד, אך זה לא מציאותי ואם סבורים שמצאו פתרון שהנשים יפרנסו - שיהיו מוכנים לקבל את תוצאות הלוואי שיהיו אשר יהיו, כמה מהם נזכרו כאן באשכול ויש עוד אחרות שמטעמים מובנים לא ניתן לומר.

[פרנקל תאומים]

זו פתיחת ההודעה: לאחרונה שמעתי צרור מעשיות מסמרי שער על עבודות הנשים בתחום ההייטק כלומר הוא שומע צרור מעשיות ורוצה לדעת מה חוות דעת חברי הפורום, כעת הוא מביא דברי אדם אלמוני שאין להוציא שם רע על אוכלסיית הנשים. לא נראה שהכוונה באשכול זה היא להוציא שם רע אלא להיות מודעים לכך שיש בעיה ולנסות אולי למצוא פתרונות. בעיה אכן יש, ואסור להתעלם ממנה אפילו אם המספרים קטנים.
לשם מה נתקנו הלכות יחוד אם לא למנוע בעיות, והאם אנו חושדים בנשות ישראל הצנועות שעובדות בהיטק שאין להם כמעט רגע פנוי לעניני קלות ראש ויצה"ר?

אכן, בדיוק. לשם כך בדיוק נתקנו הלכות יחוד, ולכן צריך להתנהג עפ''י ההלכה ולהיזהר מאיסור יחוד. אתם רוצים להמציא גזירות נוספות?
ההלכה נותנת לנו את המשקל הנכון בכל נושא. מי שמתנהג עפ''י ההלכה ונזהר ממה שהוא צריך להיזהר עפ''י ההלכה, אין לו לחשוש.

ור' זאב, אני שואל שנית:
מה אתה רוצה דווקא מהנשים המפרנסות בתים של תורה?
מה עם כל הגברים החרדים בארה''ב (וגם בארץ) העובדים במקומות תעסוקה רבים שיש בהם גברים ונשים, גוים וגויות (או להבדיל- חילונים וחילוניות)? מדוע זה עדיף בעיניך? אם תחשוב על זה, לגברים זה מסוכן פי כמה וכמה.

אלא א''כ תגיד שאכן לדעתך חייבים עפ''י התורה להפריד בין המינים לחלוטין בכל מקום,
ועד שזה לא יעשה יהיה אסור לגבר או לאשה חרדים לעבוד כמעט בשום מקום בין בחו''ל ובין באר''י. ואם תאמר מה נאכל?

[ישא ברכה]

לגבי יחוד צריך להודות שהרבה סומכים על איקולי ופשורי גדולים מאד בעניין. וכגון הקולא לסמוך על הפרשנות של החזון איש בטעם בעלה בעיר, ובכלל ההגדרה של עיר התמתחה לאורך ולרוחב, ושמעתי אומרים שלענין זה כל גוש דן הוא כעיר אחת..

לגבי העובדים בחו"ל, אינני יודע מה קורה שם, אבל נדמה לי שיש משהו שניתן ללמוד מהם. החרדים בחו"ל עובדים במקצועות רבים, ובכלל זה גם במקצועות של צווארון כחול, כלומר מלאכות כפיים שונות, מטכנאי חשמל ועד נהגי אוטובוס ועוד כהנה. ובעיני זה יכול להיות פיתרון גם לנו באר"י. התחום שבו יש את התערובת הגדולה הוא בכל העבודות המשרדיות, אבל בכל העבודות (האמיתיות) שצריך לעבוד ולא לשרבט קצת על המחשב, רוב מוחלט של העובדים הם גברים. ואולי צריך לכוון את הגברים שחפצים לצאת לעבוד לעסוק במלאכות כאלו.

באופן כללי נראה לי שהפיתרון הוא לעודד הקמה של יזמות חרדית בכל התחומים, גם בהייטק היו כמה יוזמות פנים-חרדיות, אבל בסופו של דבר הם לא נחלו הצלחה גדולה, בעקבות הניצול המחפיר והידוע של העובדות.

[זאב ערבות]

אכן, בדיוק. לשם כך בדיוק נתקנו הלכות יחוד, ולכן צריך להתנהג עפ''י ההלכה ולהיזהר מאיסור יחוד. אתם רוצים להמציא גזירות נוספות?
ההלכה נותנת לנו את המשקל הנכון בכל נושא. מי שמתנהג עפ''י ההלכה ונזהר ממה שהוא צריך להיזהר עפ''י ההלכה, אין לו לחשוש.

ור' זאב, אני שואל שנית:
מה אתה רוצה דווקא מהנשים המפרנסות בתים של תורה?
מה עם כל הגברים החרדים בארה''ב (וגם בארץ) העובדים במקומות תעסוקה רבים שיש בהם גברים ונשים, גוים וגויות (או להבדיל- חילונים וחילוניות)? מדוע זה עדיף בעיניך? אם תחשוב על זה, לגברים זה מסוכן פי כמה וכמה.

אלא א''כ תגיד שאכן לדעתך חייבים עפ''י התורה להפריד בין המינים לחלוטין בכל מקום,
ועד שזה לא יעשה יהיה אסור לגבר או לאשה חרדים לעבוד כמעט בשום מקום בין בחו''ל ובין באר''י. ואם תאמר מה נאכל?

הרב פ"ת, אנסה להבהיר את דברי שנית ולשם כך צריך קצת היסטוריה ורקע. התורה ניתנה בסיני יחד עם תורה שבע"פ, דבר שנתן סמכות לחכמים שבכל דור למצוא פתרונות לבעיות שמתעוררות. הידועות שבהן הן פרוזבול, מכירת חמץ, יחוד, עירובין וכו' וכו'. עד לפני כארבעים או חמישים שנה כמדומני הרבה גברים חרדים הלכו לעבוד, כפי שהיה נהוג מדורי דורות שהבעל הוא המפרנס והתורה היתה שמורה לבעלי עליה שנפשם חשקה בתורה. ואז מצאו פתרון לפתור אנשים מלשרת בצבא ע"י שמכריזים על עצמם שבתי בבית ה'. טוב ויפה ופתרנו את בעית הצבא, בין ראוי ללמוד או לא ראוי כעת כל גבר חרדי כמעט מקבל פטור ויושב בכולל. אין לי שום בעיה עם כך ומצידי כן ירבו. אך כעת נוצרה בעיה של פרנסה שכן דמי הכולל לא מספיקים, אז לאט לאט הנשים התחילו להכנס לשוק העבודה במקום הבעלים בכדי לאפשר להם ללמוד ושלא יצטרכו ללכת לצבא או שניהם. גם כאן טוב ויפה מסירות הנפש של הנשים (ואני עצמי כידוע אחד מהכלל הזה למרות שאצלי זה לא קשור לצבא אלא לאשה המפרנסת). עד כאן מובן? יש איזה בעיה עם הדברים שכתבתי? איני סבור, אז נמשיך. כעת בגלל שזה נעשה נחלת הכלל שכמעט כל הגברים בכולל ורוב הנשים מפרנסות בצורה זו או אחרת, היה בלתי מן הנמנע שיעלו על הפרק בעיות שונות, וכפי שכמה מהם נזכרים באשכול זה ועוד אחרים שהרבה מאתנו מכירים, כגון נסיונות של צניעות וכדומה.
אז מה שאני מנסה לומר לאורך האשכול הוא שצריך לעשות החלטה מה יותר חשוב, שהבעל ילמד בכולל ושתהיינה התוצאות וההשלכות של כך אשר יהיו, או שעדיף שהוא יפרנס ובכך יחזור המצב לקדמותו שהאשה ישבה בבית והבעל יפרנס. יותר טוב מכך איני יכול להסביר. בקיצור איני בא לומר מה דעתי בנדון ומה אני ממליץ לעשות אלא אך ורק להבהיר מה הבעיה ושוב, שכל זוג יחליטו בינם לבין עצמם מה סדר העדיפויות שלהם בחיים ואם לא מסוגלים לבד אז שישאלו מישהו שיכול להדריך אותם, ואם טוב להם במצבם שיהיה אשר יהיה שימישיכו ושיראו רק ברכה במעשיהם ובחינוך ילדיהם.
כעת לשאלתך מה עם הגברים החרדים בארה"ב העובדים, לא אמרתי שזו לא בעיה ואף סיפרתי בדידי הווה עובדה שפעם אחת הציעו לי עבודה במנהטן והעסק היה בבעלות אשה גויה והיא נגשה ללחוץ את ידי וסירבתי ופיטרו אותי ובכך ניצלתי מלשבת בכלא (תחפשו את הסיפור שם), אך זו דרכו של עולם שהגבר צריך לפרנס למרות הנסיונות. מי שמחפש חיים בלי נסיונות שיחיה על איבודד. מטרת החינוך היא לתת את הכלים להתמודד עם בעיות ונסיונות, וכפי שאמרתי, האם לאנשי כולל אין נסיונות? כבר סיפרתי לך סיפורים ויש לי עוד אז שאיש לא יחיה באשליות, החיים מלאים בנסיונות, ואפילו הגמרא מלאה בסיפורי נסיונות אלו ואחרים אז מה נאמר אנו אזובי הקיר.

[פרנקל תאומים]

איני מבין מה השאלה, הפסוק אומר, היחתה איש גחלים בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, אם המצב במשרד הוא של 'יחתה גחלים', היינו שלבם של העובדים גס אחד בשני, היינו שגברים ונשים קוראים אחד לשני בשמם למשל, אז יש מצב שהבגדים לא תשרפנה? אכן יש כאלו שהבגדים לא ישרפו כליל, ויש כאלה שכן, אבל שהטבע לא יפעול את שלו, איך זה אפשרי?

במקומות עבודה ההתנהגות הנורמלית היא להשתמש בשמות הפרטיים ואין בכך כלום, גם בחיידרים הרבה פעמים כולם קוראים למזכירה בשמה הפרטי ולא "גברת רוזנהלץ". גם הרב 'תוכן' קורא מן הסתם לגיסותיו או לאחייניותיו הגדולות בשמותיהן הפרטיים, ולא חושש שזהו קריטריון מנצח להגדיר ''אש בנעורת''.

למעשה, בוודאי נכון להשתדל בכל מקומות העבודה (לאו דווקא היי-טק) שגברים יעבדו בעיקר עם גברים ושנשים תעבודנה בעיקר עם נשים.
אבל כמובן זה לא הרמטי. כמובן ישנם עוד עזרים חשובים כמו שהנשים ישבו באגף או בחדר משלהם ולא יהיו מעורבבות עם השאר וכדו'.
דווקא בהיי-טק שמעסיק כיום ב''ה הרבה מאד נשים חרדיות יש לדרישות הללו הרבה מאד מודעות. ובדר''כ הנשים החרדיות עובדות בקבוצות משלהן בתוך החברה (וישנם גם מקומות שהם לגמרי על טהרת החרדיות).
לפחות אצל נוו''ב, האווירה היא כמעט כמו סמינר עם כל החברות החרדיות שעובדות איתה שם.

[פרנקל תאומים]

לגבי יחוד צריך להודות שהרבה סומכים על איקולי ופשורי גדולים מאד בעניין. וכגון הקולא לסמוך על הפרשנות של החזון איש בטעם בעלה בעיר, ובכלל ההגדרה של עיר התמתחה לאורך ולרוחב, ושמעתי אומרים שלענין זה כל גוש דן הוא כעיר אחת..

אני חייב לומר שאיני יודע מה ידידי שח, כאשר היה לנוו''ב ולחברותיה העובדות עימה שאלות של ייחוד הן לא הקילו בכך כי הוא זה, אדרבה. וכאו''א מהן שלחה את בעלה (או שבעלה שלח את עצמו, לא משנה) לברר אצל הרב שלו מה מותר ומה אסור. והן לא הסתמכו כלל על ''בעלה בעיר''.

ואכן, הזהירות בהלכות ייחוד היא א' ב'. וגבר או אשה שלא נזהרים בזה, הקולר תלוי על צווארם.

זה הכלל- דרך הישר הוא להתנהג עפ''י ההלכה ולא עפ''י סיפורי מעשיות. אבל חובה להתנהג עפ''י ההלכה.

[פרנקל תאומים]

כעת לשאלתך מה עם הגברים החרדים בארה"ב העובדים, לא אמרתי שזו לא בעיה ואף סיפרתי בדידי הווה עובדה שפעם אחת הציעו לי עבודה במנהטן והעסק היה בבעלות אשה גויה והיא נגשה ללחוץ את ידי וסירבתי ופיטרו אותי ובכך ניצלתי מלשבת בכלא (תחפשו את הסיפור שם), אך זו דרכו של עולם שהגבר צריך לפרנס למרות הנסיונות. מי שמחפש חיים בלי נסיונות שיחיה על אי בודד. מטרת החינוך היא לתת את הכלים להתמודד עם בעיות ונסיונות, וכפי שאמרתי, האם לאנשי כולל אין נסיונות? כבר סיפרתי לך סיפורים ויש לי עוד אז שאיש לא יחיה באשליות, החיים מלאים בנסיונות, ואפילו הגמרא מלאה בסיפורי נסיונות אלו ואחרים אז מה נאמר אנו אזובי הקיר.

מש''ל. דון מינה ואוקי באתרה.

[תוכן]

איני מבין מה השאלה, הפסוק אומר, היחתה איש גחלים בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, אם המצב במשרד הוא של 'יחתה גחלים', היינו שלבם של העובדים גס אחד בשני, היינו שגברים ונשים קוראים אחד לשני בשמם למשל, אז יש מצב שהבגדים לא תשרפנה? אכן יש כאלו שהבגדים לא ישרפו כליל, ויש כאלה שכן, אבל שהטבע לא יפעול את שלו, איך זה אפשרי?

במקומות עבודה ההתנהגות הנורמלית היא להשתמש בשמות הפרטיים ואין בכך כלום, גם בחיידרים הרבה פעמים כולם קוראים למזכירה בשמה הפרטי ולא "גברת רוזנהלץ". גם הרב 'תוכן' קורא מן הסתם לגיסותיו או לאחייניותיו הגדולות בשמותיהן הפרטיים, ולא חושש שזהו קריטריון מנצח להגדיר ''אש בנעורת''.

נדיר מאד, שאקרא לגיסתי בשמה, ונדיר מאד שהן קוראות לי בשמי. ואני לא חושב שאני היחיד בזה.

[ישא ברכה]

הרב פ"ת, ראה סעיף 2, זה מסמך שפורסם בעיתונות החרדית ונחתם על ידי הרבנים.

[ישא ברכה]

אני חייב לומר שאיני יודע מה ידידי שח, כאשר היה לנוו''ב ולחברותיה העובדות עימה שאלות של ייחוד הן לא הקילו בכך כי הוא זה, אדרבה. וכאו''א מהן שלחה את בעלה (או שבעלה שלח את עצמו, לא משנה) לברר אצל הרב שלו מה מותר ומה אסור. והן לא הסתמכו כלל על ''בעלה בעיר''.

ואכן, הזהירות בהלכות ייחוד היא א' ב'. וגבר או אשה שלא נזהרים בזה, הקולר תלוי על צווארם.

זה הכלל- דרך הישר הוא להתנהג עפ''י ההלכה ולא עפ''י סיפורי מעשיות. אבל חובה להתנהג עפ''י ההלכה.

אני חלילה לא אומר רעה על נוו"ב או חברותיה, אני כן אומר שיש רבים שמסתמכים על קולות רבות באיסור יחוד (בעלה בעיר, ליבו גס בה, ועוד). ואין ספק שאיסור יחוד הוא בסיס, ונשים שמקפידות כראוי להיזהר מיחוד, כבר שומרות על עצמם, אשריהם ואשרי בעליהם. גם חשוב להדגיש שנקודה זו באמת לא קשורה בכלל לעובדות ההייטק, שאדרבה בדרך כלל עובדות בחדרים נפרדים או בחללי עבודה פתוחים, אלא נקודה נכונה על עבודות רבות.

ובאמת אין ספק שהדרך להביא פרנסה כרוכה בנסיונות לא קלים, ובדורות עברו היו אלו הגברים שהיו צריכים להתמודד עם הנסיונות, ובדור זה נשים צדקניות לקחו על עצמם גם את העול הקשה הזה, ואין ספק שלגברים היתה ההתמודדות קשה יותר, כמו שכתבת. פעם שמעתי שמרן הגראי"ל אמר נס שהנשים מתעסקות כל היום עם האינטרנט ולא הגברים.. ועדיין אפשר לנסות לעזור ולהקל על ההתמודדות בכל מיני אופנים.

[זאב ערבות]

יש בעיה בדבריך שמשמע מהם שהסיבה שהנשים הן המפרנסות היא כיוון שאצל הגברים ההתמודדות קשה יותר! האמנם? זו הסיבה? כנראה לא קראת את דברי לעיל.

[צביב]

יהודי אחד סיפר לי שמצד אחד יש לו חיובי כתובה,
מצד שני חשקה נפשו בתורה,
מצא פיתרון הלילה משמר והיום מלאכה.

[ישא ברכה]

אני חייב לומר שאיני יודע מה ידידי שח, כאשר היה לנוו''ב ולחברותיה העובדות עימה שאלות של ייחוד הן לא הקילו בכך כי הוא זה, אדרבה. וכאו''א מהן שלחה את בעלה (או שבעלה שלח את עצמו, לא משנה) לברר אצל הרב שלו מה מותר ומה אסור. והן לא הסתמכו כלל על ''בעלה בעיר''.

ואכן, הזהירות בהלכות ייחוד היא א' ב'. וגבר או אשה שלא נזהרים בזה, הקולר תלוי על צווארם.

זה הכלל- דרך הישר הוא להתנהג עפ''י ההלכה ולא עפ''י סיפורי מעשיות. אבל חובה להתנהג עפ''י ההלכה.

אני חלילה לא אומר רעה על נוו"ב או חברותיה, אני כן אומר שיש רבים שמסתמכים על קולות רבות באיסור יחוד (בעלה בעיר, ליבו גס בה, ועוד). ואין ספק שאיסור יחוד הוא בסיס, ונשים שמקפידות כראוי להיזהר מיחוד, כבר שומרות על עצמם, אשריהם ואשרי בעליהם. גם חשוב להדגיש שנקודה זו באמת לא קשורה בכלל לעובדות ההייטק, שאדרבה בדרך כלל עובדות בחדרים נפרדים או בחללי עבודה פתוחים, אלא נקודה נכונה על עבודות רבות.

ובאמת אין ספק שהדרך להביא פרנסה כרוכה בנסיונות לא קלים, ובדורות עברו היו אלו הגברים שהיו צריכים להתמודד עם הנסיונות, ובדור זה נשים צדקניות לקחו על עצמם גם את העול הקשה הזה, ואין ספק שלגברים היתה ההתמודדות קשה יותר, כמו שכתבת. פעם שמעתי שמרן הגראי"ל אמר נס שהנשים מתעסקות כל היום עם האינטרנט ולא הגברים.. ועדיין אפשר לנסות לעזור ולהקל על ההתמודדות בכל מיני אופנים.

יש בעיה בדבריך שמשמע מהם שהסיבה שהנשים הן המפרנסות היא כיוון שאצל הגברים ההתמודדות קשה יותר! האמנם? זו הסיבה? כנראה לא קראת את דברי לעיל.

לא כתבתי שזו הסיבה, אלא הצבתי עובדה, שאני חושב שהיא נכונה. אכן לנשים יש היום התמודדות לא קלה, אולם לגברים זו היתה התמודדות קשה פי כמה. וסמכתי דברים אלו במה ששמעתי מהגראי"ל.

[זאב ערבות]

אז אתה רוצה לומר שעדיף שהנשים יעבדו כי אצלם הנסיון פחות קשה? או שמא זו מציאות שנכפתה עליהן וכעת מוצאים כל מיני סיבות מדוע זה עדיף

[ישא ברכה]

אז אתה רוצה לומר שעדיף שהנשים יעבדו כי אצלם הנסיון פחות קשה? או שמא זו מציאות שנכפתה עליהן וכעת מוצאים כל מיני סיבות מדוע זה עדיף

אני לא יודע אם גם סיבה זו עמדה לנגד החכמים שדחפו את הנשים לעבוד ואת הגברים לשבת וללמוד. מה שכן, מרן הגראי"ל נתן דעתו על הנקודה הזו. יכול להיות מאד כמו שאתה כותב שזו מציאות שהוטלה עליהם מסיבות כל שהם, ועתה מוצאים בזה טעמים נוספים.

לו המפתחות היו בידיים שלי, הייתי פותח מסלול לבחורים ונשואים שיעסקו בעבודות צווארון כחול, עבודות שנחשבות פחות מכובדות אולם הם מכניסות סכומים יפים (8-15).
עבודות שבימינו ניתן לומר עליהם 'לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה' (אולם אני לא יודע אם זה גם 'קלה', ותלוי איך גורסים שם במשנה). בעבודות אלו בדרך כלל לא צריך לעבוד את מספר השעות של עובדי המשרדים למינהם, ונשאר זמן גם לעסוק בתורה כמה שעות. אבל המפתחות לא בידיים שלי, וטוב שכך..

[פרנקל תאומים]

הרב פ"ת, ראה סעיף 2, זה מסמך שפורסם בעיתונות החרדית ונחתם על ידי הרבנים.

אני יודע. אני יודע. אתה חושב שלא הספקתי כבר לראות את דפי ההוראות האלה?

במחילה מכבודם, ההוראה הספציפית הזו איננה מציאותית. אין חיה כזאת במקומות העבודה הכלליים כיום לקרוא אחד לשני בתוספת ''מר'' או ''גברת'' (וודאי לא ''הרבנית''.. נו באמת..), זה פשוט חוסר הכרת המציאות.
זה בערך כמו להורות לגברים או לנשים שיענו זל''ז רק בעיניים עצומות או רק עם כיסוי של רעלה. מי שמכיר את המציאות, מבין שזה לא שייך ולא אפשרי. (וגם לא באמת הכרחי. הקריאה בשמות הפרטיים היא התנהגות נורמלית של אנשים שעובדים באותו מקום ויש ביניהם אינטרקציה בענייני עבודה באופן יומיומי. אין בכך להורות על קירבה אישית [ואין בכך לייצר קירבה אישית, אם כללי הצניעות האחרים אכן נשמרים] ).

[פרנקל תאומים]

אני חייב לומר שאיני יודע מה ידידי שח, כאשר היה לנוו''ב ולחברותיה העובדות עימה שאלות של ייחוד הן לא הקילו בכך כי הוא זה, אדרבה. וכאו''א מהן שלחה את בעלה (או שבעלה שלח את עצמו, לא משנה) לברר אצל הרב שלו מה מותר ומה אסור. והן לא הסתמכו כלל על ''בעלה בעיר''.

ואכן, הזהירות בהלכות ייחוד היא א' ב'. וגבר או אשה שלא נזהרים בזה, הקולר תלוי על צווארם.

זה הכלל- דרך הישר הוא להתנהג עפ''י ההלכה ולא עפ''י סיפורי מעשיות. אבל חובה להתנהג עפ''י ההלכה.

אני חלילה לא אומר רעה על נוו"ב או חברותיה, אני כן אומר שיש רבים שמסתמכים על קולות רבות באיסור יחוד (בעלה בעיר, ליבו גס בה, ועוד). ואין ספק שאיסור יחוד הוא בסיס, ונשים שמקפידות כראוי להיזהר מיחוד, כבר שומרות על עצמם, אשריהם ואשרי בעליהם. גם חשוב להדגיש שנקודה זו באמת לא קשורה בכלל לעובדות ההייטק, שאדרבה בדרך כלל עובדות בחדרים נפרדים או בחללי עבודה פתוחים, אלא נקודה נכונה על עבודות רבות.

ובאמת אין ספק שהדרך להביא פרנסה כרוכה בנסיונות לא קלים, ובדורות עברו היו אלו הגברים שהיו צריכים להתמודד עם הנסיונות, ובדור זה נשים צדקניות לקחו על עצמם גם את העול הקשה הזה, ואין ספק שלגברים היתה ההתמודדות קשה יותר, כמו שכתבת.

טוב, אינני יודע מי הם (או מי הן) הרבים (או הרבות) שאתה מכיר.
אני כאמור מכיר, והייתי שותף בעבר להתייעצויות כאלה ולבירורים בעניין זה שעשו נוו''ב תליט''א וחברותיה העובדות עימה, וכלל לא הסתמכו לא על ''בעלה בעיר'' ולא על ''ליבו גס בה'' ובוודאי לא על היתרים דחוקים. כך שנראה לי שא''א לומר באופן כללי שמסתמכים על קולות.

פעם שמעתי שמרן הגראי"ל אמר נס שהנשים מתעסקות כל היום עם האינטרנט ולא הגברים..

הו הו כמה שהאימרה הזו חריפה וקולעת.

[יוסף חיים אוהב ציון]

לדעתי הגראי"ל לא אמר זאת.

[תוכן]

הרב פ"ת, ראה סעיף 2, זה מסמך שפורסם בעיתונות החרדית ונחתם על ידי הרבנים.

אני יודע. אני יודע. אתה חושב שלא הספקתי כבר לראות את דפי ההוראות האלה?

במחילה מכבודם, ההוראה הספציפית הזו איננה מציאותית. אין חיה כזאת במקומות העבודה הכלליים כיום לקרוא אחד לשני בתוספת ''מר'' או ''גברת'' (וודאי לא ''הרבנית''.. נו באמת..), זה פשוט חוסר הכרת המציאות.
זה בערך כמו להורות לגברים או לנשים שיענו זל''ז רק בעיניים עצומות או רק עם כיסוי של רעלה. מי שמכיר את המציאות, מבין שזה לא שייך ולא אפשרי. (וגם לא באמת הכרחי. הקריאה בשמות הפרטיים היא התנהגות נורמלית של אנשים שעובדים באותו מקום ויש ביניהם אינטרקציה בענייני עבודה באופן יומיומי. אין בכך להורות על קירבה אישית [ואין בכך לייצר קירבה אישית, אם כללי הצניעות האחרים אכן נשמרים] ).

מה יקרה עם אכן יקראו אחד לשני עם הקידומת מר או גברת, האם העולם יפסיק לסובב על צירו? אני יודע על אברך שעבד עם נשים, ולעולם לא קרא להם בשמם. אמנם זה לא היה במסגרת של משרד, אז אולי אין זה דומה. וכאן המקום לספר על ר' אליש אנגלנדר הי"ו, שפעם לרגל שמחה משפחתית בביתו, הביאה לו אשה זר פרחים לשבת. שאל אותה, מי את? ענתה לו, אני המזכירה שלך כבר ארבעים שנה.

[ישא ברכה]

הרב פ"ת, ראה סעיף 2, זה מסמך שפורסם בעיתונות החרדית ונחתם על ידי הרבנים.

אני יודע. אני יודע. אתה חושב שלא הספקתי כבר לראות את דפי ההוראות האלה?

במחילה מכבודם, ההוראה הספציפית הזו איננה מציאותית. אין חיה כזאת במקומות העבודה הכלליים כיום לקרוא אחד לשני בתוספת ''מר'' או ''גברת'' (וודאי לא ''הרבנית''.. נו באמת..), זה פשוט חוסר הכרת המציאות.
זה בערך כמו להורות לגברים או לנשים שיענו זל''ז רק בעיניים עצומות או רק עם כיסוי של רעלה. מי שמכיר את המציאות, מבין שזה לא שייך ולא אפשרי. (וגם לא באמת הכרחי. הקריאה בשמות הפרטיים היא התנהגות נורמלית של אנשים שעובדים באותו מקום ויש ביניהם אינטרקציה בענייני עבודה באופן יומיומי. אין בכך להורות על קירבה אישית [ואין בכך לייצר קירבה אישית, אם כללי הצניעות האחרים אכן נשמרים] ).

זה בדיוק הנקודה. הרבה נשים יראות שמים אבל עדיין קשה להם להיות חריגות ומוזרות בעיני השכן למשרד, או חמור מזאת בעיני הבוס, ולכן אולי הם מתקשות לעמוד בגבולות מסוימים. במיוחד שהמגמה יותר ויותר להפוך את המשרדים ואת מקום העבודה למשהו נעיף וכיף ולא עול מעיק שרוצים לברוח ממנו, והשהות במקום רחוקה מלהיות מאה אחוז עבודה (ברוב המקומות). בסך הכל זה לא פשוט, אולי אפשר לומר שחוץ מלעבוד בקבוצה של נשים חרדיות (מה שבאמת קיים בהרבה מאד מקומות), קשה לראות איך אשה דתית מסוגלת לעבוד במקומות עבודה מעורבים.

[שש ושמח]

אשרי להן נשות ההייטק של דורינו שנתפסו על דברי תורה.
אוי להם למוציאי דיבתן של נשותינו הצנועות והכשרות מיום הדין.

הרב פ"ת, ראה סעיף 2, זה מסמך שפורסם בעיתונות החרדית ונחתם על ידי הרבנים.

במחילה מכבודם, ההוראה הספציפית הזו איננה מציאותית. אין חיה כזאת במקומות העבודה הכלליים כיום לקרוא אחד לשני בתוספת ''מר'' או ''גברת'' (וודאי לא ''הרבנית''.. נו באמת..), זה פשוט חוסר הכרת המציאות.

כמדומני שמותר לחשוב שגדולי ישראל צודקים ולא הרה"ג ר' פ"ת שליט"א, אין סיבה להזדעק זעקות שבר בסגנון "הוצאת דיבה".

לגבי מה שכתבת שאין בכך להורות על קרבה אישית, הזכרתני מעשה מצדיק אחד, ומאחר שקבלה בידי שאם נזכרים במעשה יש לספרו, אעתיקנו כאן

אברך אחד קיבל מכתב מהתלמוד תורה, שבגלל שהבן שלו הולך עם כיפה בלי סרט מסביב, על כן הם מבקשים שיחליף תלמוד תורה. האברך נסער מאד, קנה שתי כיפות אחד בלי סרט ואחד עם, ונסע לר' שטיינמאן. נכנס אליו, הניח את שתי הכיפות על השלחן, ושאל את ר' שטיינמאן אם הוא רואה הבדל בין הכיפות. עונה לו ר' שטיינמאן שלא. אומר לו האברך, דע לך, שיש שרוצים להעיף את הבן שלי על שהוא לא לובש את הכיפה הנכונה. שואל אותו ר' שטיינמאן, ואתה רואה הבדל? עונה לו האברך, לא! אז אמר לו ר' שטיינמאן, אם אתה לא רואה הבדל, אז שילבש את הכיפה שהבית ספר מעדיף, הרי גם ככה אין הבדל ביניהם!

וה"ה בנידו"ד, אם אין בזה שום קרבה, שיקראו בשם משפחה ודיים.

[תם מה הוא אומר]

ר' שש ושמח, שפת"י.

ולא אוכל להתפלא על הרב פ"ת שהלוך ושוב מוחה בפורום נמרצות על החובה לשמוע בקול הוראות חכמי ישראל גם כשזה לא בדיוק מובן (ראו למשל באשכול על ההוראות של רבני ב"ב לתשעת הימים בעידן הקורונה, יעוי"ש), והוא הוא שיכתוב דברים מוזרים כדלעיל (ואין זה אלא כשזה מגיע אליו עצמו כבר שאני... וכמו בדברים שכתב הרב פ"ת בתחילת הקיץ על מכתב הגרח"ק, אף שאחר כך חזר בו ומחק דבריו, ונקוה שכך יעשה אף כאן).

ובעיקר הנושא המדובר על קריאה בשם פרטי או שם משפחה, שטען הפ"ת שאין בדבר קירוב וכו'. פשוט הוא שאי הקריאה בשם הפרטי אלא בשם המשפחה, יותר משאין בו "קירוב" יש בו לגרום ל"ריחוק" בעצם. וכל בר דעת יודה לזה. וזו הסיבה של הוראות גדולי ישראל, (שצריך לקיימם גם אם לא מבינים וכו' וכו').

[שומע ומשמיע]

אני בזמן האחרון התחלתי להתכתב רצוף עם אשה שעובדת עם אשתי [אשתי עצמאית ואני אחראי על הכסף] ואני מרגיש שזה שאני לא משתמש בשמה הפרטי זה מאד משמעותי.

[משוש דורים]

כמה מבנות ביתי עובדות בהייטק, והמציאות שאני שומע היא שהדבר תלוי הן בחינוך אבל יותר במקום העבודה.
דהיינו, יש מקומות ממשלתיים שיש בהם קבוצות מסודרות של בנות טובות, ביטוח לאומי, ממשל זמין, השב"ס, ועוד, שם הם עובדות בקבוצות גדולות, ויש שימת לב חזקה לאורחות חייהם, ואף שיש להם מגע עם אנשי מקצוע חילוניים, הרי שאינם עובדות כ"כ בצמוד אליהם, וגם הם שומרות זו על זו, ולכן לענ"ד אין בכך כל חשש.
כמובן שיש כאלו שאינן רציניות בחייהם וכאן יש להם חשיפה לעולם הגדול ואינטרנט וכו' והן מתדרדרות, אבל המקום והעבודה לכשעצמן אין בהם דבר רע ומקולקל מצד עצמם.
יש שעובדות במקומות פרטיים (ולצערי הרבה פעמים אין בכך הפרש בין מקומות חילוניים למקומות דתיים ואפי' חרדיים) ובאופן שאינו קבוצתי, ואז אם המעביד והעובדת אינם אנשים ששומרים על עצמם יש בכך חסרון גדול.
בכל מצב ודאי שצריך הכנה רבה לפני היציאה לשוק העבודה, (הן לגברים הן לנשים), ובדרך כלל בסמינרים החרדיים עושים זאת ובגדול.

[לפי פשוטו]

בנותן טעם להביא.
כי הגרי"ג אדלשטיין, מפנה את בנות משפחתו ללימודי תכנות.

[זאב ערבות]

כמה מבנות ביתי עובדות בהייטק, והמציאות שאני שומע היא שהדבר תלוי הן בחינוך אבל יותר במקום העבודה.
דהיינו, יש מקומות ממשלתיים שיש בהם קבוצות מסודרות של בנות טובות, ביטוח לאומי, ממשל זמין, השב"ס, ועוד, שם הם עובדות בקבוצות גדולות, ויש שימת לב חזקה לאורחות חייהם, ואף שיש להם מגע עם אנשי מקצוע חילוניים, הרי שאינם עובדות כ"כ בצמוד אליהם, וגם הם שומרות זו על זו, ולכן לענ"ד אין בכך כל חשש.
כמובן שיש כאלו שאינן רציניות בחייהם וכאן יש להם חשיפה לעולם הגדול ואינטרנט וכו' והן מתדרדרות, אבל המקום והעבודה לכשעצמן אין בהם דבר רע ומקולקל מצד עצמם.
יש שעובדות במקומות פרטיים (ולצערי הרבה פעמים אין בכך הפרש בין מקומות חילוניים למקומות דתיים ואפי' חרדיים) ובאופן שאינו קבוצתי, ואז אם המעביד והעובדת אינם אנשים ששומרים על עצמם יש בכך חסרון גדול.
בכל מצב ודאי שצריך הכנה רבה לפני היציאה לשוק העבודה, (הן לגברים הן לנשים), ובדרך כלל בסמינרים החרדיים עושים זאת ובגדול.

אתה כותב דברים נכונים, אך ראוי להפנות לאשכול דא גזירת אורייתא - נזקי הקורונה הרוחניים לעולם התורה ושם מובא בענין פתיחת הישיבות וסכנת ההדבקות שיש לקחת סיכונים בחיים, אז ניתן לומר גם כאן באותו אופן, בחיים יש סיכונים מסיכונים שונים, גופניים ורוחניים וכל אחד צריך להחליט בעצמו מהי דרגת הסיכון שהוא מוכן לקחת.
גם אם האשה תשאר בבית יש סיכונים, אך מי שסובר שאם יקראו זה לזה בשם המשפחה זה יגן עליהם מדבר מחוסר נסיון ונאיביות. מציאות החיים היא שכאשר נמצאים גברים ונשים תחת קורת גג אחד ויש מגע ביניהם, במוקדם או במאוחר אם כל הכוונות הכי טובות והחינוך הכי טוב שקבלו, והזהירות לא לקרוא בשם פרטי וכו' בשלב זה או אחר יקרו מקרים ממקרים שונים והמציאות מוכיחה זאת אלא שברוב המקרים לא שומעים על כך, ואפילו אם הקירוב הוא רק בדברי חיבה, זה כבר מספיק לקרר את השלום בית, ובפרט אם יש בעיות שלום בית והאשה מקבלת יחס הוגן בעבודה (אפילו שזה למראית עין). כך שבקיצור יש להיות מוכנים שפה ושם יהיו מקרים ולא להתפלא על הדבר כשקורה. נאמר העין רואה והלב חומד - לא צריך אפילו לדבר.

[איש גבעות]

למקרא אשכול זה ודומיו אי אפשר שלא לחשוב שוב ושוב על המצב הקשה שאנו נמצאים בו.
אפילו שאלת הפרנסה הפכה לאבן נגף בפני בני ובנות ישראל.
אוי לנו שכך עלתה בימינו.
אני כשלעצמי בהתאבלי על החורבן בימים אלו אני חושב גם על כל הקשיים העצומים שנערמים בפני כל יהודי שרוצה לעבוד את ה' בימינו.

[זאב ערבות]

למקרא אשכול זה ודומיו אי אפשר שלא לחשוב שוב ושוב על המצב הקשה שאנו נמצאים בו.
אפילו שאלת הפרנסה הפכה לאבן נגף בפני בני ובנות ישראל.
אוי לנו שכך עלתה בימינו.
אני כשלעצמי בהתאבלי על החורבן בימים אלו אני חושב גם על כל הקשיים העצומים שנערמים בפני כל יהודי שרוצה לעבוד את ה' בימינו.

ולפי איך שנראים הענינים אנו רק בשלב הראשון וכאן כבר יש משפחות שאיבדו את מטה לחמם ולעת עתה עוד איך שהוא מקרטעות וגמחים וכדומה אך במוקדם או במאוחר יעקלו להם את הבתים ודבר גורר דבר ואיש אינו יודע כיצד זה יגמר.