מישהו כתב לי תשובה מענינת שהיה משיב לטענות בצבא על פגיעה בנשים. לדעתי זו תשובה יפה, מאידך היו שאמרו שזו דמוגגיה. מה דעתכם.
היתה השאלה הקבועה על הדרת בנות. למה אתה לא משתתף בפעילות חברתית עם נשים, ולמה אתה מתחמק כשיש שירת נשים. התשובה שלי היתה בוטה, אולי גם גסה, אבל היא הצליחה לעשות הרבה ויכוחים בין חבריי. כך עניתי להם:
אני מאד אוהב לשמוע שירת נשים, הקול של האשה הוא יפה יותר. גם המראה של האשה יפה יותר משל האיש. אם הייתם שואלים מה אני רוצה באופן אישי, אז הייתי רוצה להשתתף כי כמו כל אדם אני גם נמשך לזה. אשה היא לא יצור דוחה שצריך לעשות חסד כדי להגיע אליה. להיפך, אשה היא דבר מושך שצריך להתגבר כדי למנוע התקרבות, והיה לי מאד כיף להשתתף אתכם.
אם תבוא אליי הבחורה ששרה ותשאל למה אני לא משתתף, אז אני אומר לה: ראשית תדעי שאת שרה יפה וזה יהיה לי מאד נעים לשמוע ולראות אותך יותר מגברים, אבל דוקא בגלל היופי המיוחד הזה, בורא עולם קבע גבולות של מרחק בין גברים לנשים כדי שלא יהיה מעשים אשר לא יעשו, אז אני נאלץ לוותר על התענוג, ולהפסיד את החויה הזו. אני לא מתרחק כי יש בך מום כל שהוא, אלא דוקא בגלל המשיכה החזקה שיש לגברים אל נשים אני מתרחק כי אני עלול להימשך בצורה חסרת אחריות.
אז תאמרו לי את האמת מי מפסיד מחוסר ההשתתפות שלי, אני או הבנות? אתם נהנים לכם ואני מפסיד. אני פוגע במשהי או בעצם פוגע בעצמי? אני לוקח מעצמי דבר ולא לא פוסל מישהו כי הוא נחות ממני אלא כי אני נחות ממנו, אז איזו פגיעה יש כאן?