חוברת בשליטתם ותרבותם נגד סכנות האקדמיה

[קראקובער]

כולם העלו על נס את ד"ר רוטשילד ובצדק רב, ויש לי שאלת תם: הרי הוא למד רפואה באוניברסיטה וסביר להניח שאם הוא היה שואל בזמנו את הגדולים אם לפנות לרפואה התשובה היתה שלילית, האם בדיעבד זה טוב שלא שאל?

[ליטוואק פון בודאפעסט]

ופתאום; אני מקבל הבנה חדשה, איך זה קרה שם באמריקה, כאשר יהודים התחילו לחלל שבת.

ה"י.

לא יזיק לך ללמוד קצת היסטוריה טרם הכתיבה.

[גביר]

[quote="תוכן"] אין כאן בארץ אפשרות להיות חרדי נוסח חו"ל, בעל הבית שלומד בכל רגע פנוי. זה פשוט לא קיים כאן בארץ.
במחכ"ת, אפשרות זו קיימת גם קיימת, וב"ה יש כאן בארץ ישראל בע"ב בני תורה יודעי ספר ואף תלמידי חכמים של ממש, מכיר כאלה כמה וכמה. אם כי מציאות כזו דורשת השקעה, הן באה"ק ומסתמא גם בחו"ל, רחוקה היא מלהיות בלתי אפשרית.

[מוטי]

המצב הוא כיום, שאנו מאבדים כלים מפוארים על ימין ועל שמאל. אין כאן בארץ אפשרות להיות חרדי נוסח חו"ל, בעל הבית שלומד בכל רגע פנוי. זה פשוט לא קיים כאן בארץ. יש רבים מהחרדים שרוצים להשאר חרדים, אבל אין להם מסגרת, אין להם מקום, דוחים אותם מכל כיוון, ומוציאים אותם בידים מן הציבור החרדי. יש צימאון רב בציבור החרדי לכל מיני לימודים שהם לא גמרא, רש"י, תוספות, אם זה מדעים, אם זה תנ"ך, אם זה היסטוריה, והציבור החרדי לא מציע אלטרנטיבה. אברכים אלו לא נשארים בתוך כותלי בית המדרש, אלא מחפשים תשובות בעצמם, אם זה באקדמיה, אם זה בנט, אם זה בכל מיני מכונים למיניהם. ומכיון שהם נחשפים להשפעות זרות, אז אברכים יקרים אלו, שבאמת ובתמים רוצים להתעלות בתורה וביראת שמים, נהפכים לאט לאט לכופרים למחצה, לשליש ולרביע. אין לשער ואין לתאר גודל החורבן בזה, בין לאברכים אלו שעולמם חרב עליהם בחייהם ברמה זו או אחרת, בין לציבור החרדי הכללי, שאת הכלים הכי מפוארים, אלו שאמורים להנהיג ברמה זו או אחרת בעוד שתי דורות, אנו מאבדים, פשוטו כמשמעו.

מדובר בפיקוח נפשות ממש, אין לתאר את גודל החורבן בציבור החרדי פנימה... אבל אין אף אחד שמוכן לעשות משהו...

כמה נכון

[גם זה יעבור]

כשלא תהיה בושה ליהודי חרדי להיות חשמלאי, שרברב, מוסכניק, נהג טקרטור, פחח, מפעיל מנוף, ועוד ועוד - לא יהיה צורך ללכת לאקדמיה להתפרנס בכבוד, וכמו שאמרו "יגיע כפיך (דייקא) כי תאכל", ולא "יגיע ראשך", שהעבודה צריכה להיות בכפיים ואילו הראש צריך להיות מוקדש לדברים שבקדושה.

כאן אנו יוצאים נפסדים מן הדגש שניתן בציבור החרדי ל"מכובדות", כך שאברך אומר לעצמו שאם לא זכה למשרה תורנית נחשבת, לפחות יהיה עו"ד מכובד (וכדומה).

ומה נפלא סיפורו של החסיד הדגול ר' חיים משה אלפרוביץ זצ"ל, יהודי של צורה שעלה ארצה ועבד כפועל בנין פשוט תוך סירוב לכל סוג של קידום ושדרוג, ע"מ שראשו יהיה פנוי ויוכל לחשוב רק בד"ת ועניני קדושה כל היום כולו.

כמובן יש מקצועות קודש, כמו סופרות סת"ם, משגיחי כשרות, שוחטים, מוהלים, חזנים, מרצים,
ומקצועות חופשיים כמו: מנה"ח, חשמלאות, מורי נהיגה, נהגים (משאיות וכדו), שיפוץ ובניה, נגרות, תיווך, מניות, נדל"ן, אני מאמין שיש עוד תחומים רבים, ועכשיו כתבתי כפי שעלה במוחי.

אני הקטן מצטרף להנ"ל.
תראו מה שקורה במקומות מסוימים עם ה'היימישער טיילערס' - מלצרים חרדים.
כשזה התחיל זה היה בדיחה. היום כבר רואים אותם בהרבה שמחות.

למה שמורי הנהיגה לא יהיו חרדים ג"כ?
מה רע בלהיות נהג משאית? (באוטובוסים בביתר, יש הרבה חרדים).

[קראקובער]

כולם העלו על נס את ד"ר רוטשילד ובצדק רב, ויש לי שאלת תם: הרי הוא למד רפואה באוניברסיטה וסביר להניח שאם הוא היה שואל בזמנו את הגדולים אם לפנות לרפואה התשובה היתה שלילית, האם בדיעבד זה טוב שלא שאל?

????

[נוטר הכרמים]

כולם העלו על נס את ד"ר רוטשילד ובצדק רב, ויש לי שאלת תם: הרי הוא למד רפואה באוניברסיטה וסביר להניח שאם הוא היה שואל בזמנו את הגדולים אם לפנות לרפואה התשובה היתה שלילית, האם בדיעבד זה טוב שלא שאל?

????

בהדי כבשי דרחמנא למה לך?
השאלה הזאת מקיפה המון תחומים והמון אנשים, והתשובה על הכל היא, שאין אנו אחראים להנהגת ד' את עולמו, והרבה דרכים למקום.

[לייטנר]

נוטר, ברור ששאלה זו אינה מסוג השאלות 'מה היה קורה אילו...', שעליהן אפשר לענות כפי שענית, והמ"י...

[שמש]

כולם העלו על נס את ד"ר רוטשילד ובצדק רב, ויש לי שאלת תם: הרי הוא למד רפואה באוניברסיטה וסביר להניח שאם הוא היה שואל בזמנו את הגדולים אם לפנות לרפואה התשובה היתה שלילית, האם בדיעבד זה טוב שלא שאל?

כבר ציטטתי פעם באשכול אחר את מה שאמר פעם א. אורבך "כשחרדי הולך לאקדמיה תוקפים אותו אבל כשהוא מסיים את התואר הוא נעשה 'הרופא של גדולי ישראל'"...

[קראקובער]

ראש ישיבת פוניבז' ניסח את מודעת האבל: "בלי שום גוזמא"

65adefnm.jpeg (53.43 KiB) נצפה 10573 פעמים

[שומע ומשמיע]

ראש ישיבת פוניבז' ניסח את מודעת האבל: "בלי שום גוזמא"

תמוה, ולא בגלל האקדמיה. כל ארחות חייו לא היו חרדיים כלל וכלל.

[שומע ומשמיע]

אבל כל העסק צריך להיות מכוון לפי גדולי הדור, ולפי הידוע אף אחד לא בעד הענין.

אני יודע על שניים מהם [אחד זצ"ל ואחד יבלט"א] שפעלו אחרת ממה שאמרו ברבים.
בודאי שאי אפשר להגיד בקול רעש גדול דברים שהם בחינת בדיעבד ברמה זו או אחרת.

[נוטר הכרמים]

ראש ישיבת פוניבז' ניסח את מודעת האבל: "בלי שום גוזמא"

תמוה, ולא בגלל האקדמיה. כל ארחות חייו לא היו חרדיים כלל וכלל.

מעבר לנושא של אורחות חייו, יש כאן 'חב לאחריני' מבחינה חינוכית וערכית. אדם שהוא פרקליט צמרת הטובל בים של חילוניות לא נאה לכתוב עליו תוארים של ראשי ישיבות, 'הגאון הצדיק' 'תורת ד' חפצו והיא שעשועיו ומקור חייו'. בלי להיכנס לנושא האישי, שאיני בקי בו, מי שהתורה היא מקור חיותו עוזב את הישיבה ללימודי משפטים? אז יתכן שהיה לו גישמאק מיוחד בלימוד לצד העיסוק לפרנסתו, אבל אין סיבה ליתן בראשו עטרה של ת"ח שתורתם אומנותם ובית מדרשם הוא ביתם.

עם שאר התוארים אפשר להסתדר מצוין.

[פרנקל תאומים]

ראש ישיבת פוניבז' ניסח את מודעת האבל: "בלי שום גוזמא"

65adefnm.jpeg

אכן. אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו.

הגרב''ד שליט''א הכיר היטב את ר' יעקב ז''ל למעלה מחמישים שנה. ר' יעקב היה ת''ח מופלג של ממש, ובעל חסד מופלא בהצנע לכת ובמימדים עצומים. ואכן תורת ה' היתה חפצו ושעשועיו, והוא קבע את עיתותיו הפנויות לתורה במובן העמוק והרחב של המושג.


ומדוע הוא עזב את הישיבה בימי עלומיו? מה אתם יודעים? אני אכן יודע שהיו לו בכך חיבוטי נפש גדולים והתלבטויות גדולות שלא עזבו אותו כל ימיו. הוא עזב את הישיבה אבל הישיבה לא עזבה אותו. הגרב''ד שליט''א הכיר אותו באופן אישי מאד, ובמילים הללו הוא ביטא את מה שהוא ראה מאחורי הפרגוד של גלימת פרקליט הצמרת. אני מבין את דבריו של ידידי ר' נוטר ויש בהם צדק רב, אמנם מאידך גיסא, אדרבה, לפעמים גם מבחינה חינוכית נכון להחדיר בתלמידים גם את התובנה הזאת: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". שידעו לא למדוד אנשים רק עפ''י צבע החולצה.


ולגבי אורחות חייו, הרב שומע ומשמיע הגזים טובא. ר' יעקב חשב שהוא מתנהג כיהודי בעה''ב חרדי של הדור הקודם, והוא גם האמין ב'תורה עם דר''א'. ודי בזה.

[קראקובער]

ראש ישיבת פוניבז' ניסח את מודעת האבל: "בלי שום גוזמא"

תמוה, ולא בגלל האקדמיה. כל ארחות חייו לא היו חרדיים כלל וכלל.

תמוה, כי זה תואר המיועד לכלי קודש ולא לבעלי בתים, חשובים ככל שיהיו, ואגב, לא כתוב במודעה לאיזה ציבור הוא השתייך...

כשלא תהיה בושה ליהודי חרדי להיות חשמלאי, שרברב, מוסכניק, נהג טקרטור, פחח, מפעיל מנוף, ועוד ועוד - לא יהיה צורך ללכת לאקדמיה להתפרנס בכבוד, וכמו שאמרו "יגיע כפיך (דייקא) כי תאכל", ולא "יגיע ראשך", שהעבודה צריכה להיות בכפיים ואילו הראש צריך להיות מוקדש לדברים שבקדושה.

כאן אנו יוצאים נפסדים מן הדגש שניתן בציבור החרדי ל"מכובדות", כך שאברך אומר לעצמו שאם לא זכה למשרה תורנית נחשבת, לפחות יהיה עו"ד מכובד (וכדומה).

ומה נפלא סיפורו של החסיד הדגול ר' חיים משה אלפרוביץ זצ"ל, יהודי של צורה שעלה ארצה ועבד כפועל בנין פשוט תוך סירוב לכל סוג של קידום ושדרוג, ע"מ שראשו יהיה פנוי ויוכל לחשוב רק בד"ת ועניני קדושה כל היום כולו.

ומה נעשה שהרבי מחב"ד בעצמו הלך לאוניברסיטה לצורכי פרנסה וכנראה שלא לכולם יש את היכולת לעבוד עם הידים דווקא.

[מקדש מלך]

ראש ישיבת פוניבז' ניסח את מודעת האבל: "בלי שום גוזמא"

65adefnm.jpeg

אכן. אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו.

הגרב''ד שליט''א הכיר היטב את ר' יעקב ז''ל למעלה מחמישים שנה. ר' יעקב היה ת''ח מופלג של ממש, ובעל חסד מופלא בהצנע לכת ובמימדים עצומים. ואכן תורת ה' היתה חפצו ושעשועיו, והוא קבע את עיתותיו הפנויות לתורה במובן העמוק והרחב של המושג.

.

כמדומני שלשון המודעה נכון לשנים האחרונות דייקא. ר' יעקב וינרוט התחזק מאוד במהלך השנים. יתכן שעזיבתו את הישיבה אינה מודל לחיקוי והערכה, אבל בסופו של דבר הוא עשה כראוי ומתבקש במעמד שהגיע אליו בדיעבד.

ובאופן כללי, אכן נכון שיש את 'הרופא של גדולי ישראל', ויש דוקטורים שזכו להערכה על פועלם וקידוש ה' שהביאו, ויש את המורים שהם דווקא בעלי הכשרה וכו', אמנם יש כאן ענין של לקיחת סיכון, ומי שעמד בסיכון ראוי להערכה, אבל משום כך לא נורה לאנשים לקחת סיכונים. ומאידך גם אנו יודעים שאין מציאות שכולם לא יקחו באמת את הסיכונים, ואנו משלימים עם זה שיש פרצות שאולי הכרחיות, אבל על זה נאמר אי אפשר לעולם בלא בשם ובלא בורסי, אוי לו למי שאומנותו וכו'.
יש הרבה להאריך בנושא האשכול וכעת אין פנאי.

[קראקובער]

ובאופן כללי, אכן נכון שיש את 'הרופא של גדולי ישראל', ויש דוקטורים שזכו להערכה על פועלם וקידוש ה' שהביאו, ויש את המורים שהם דווקא בעלי הכשרה וכו', אבל על זה נאמר אי אפשר לעולם בלא בשם ובלא בורסי, אוי לו למי שאומנותו וכו'.
יש הרבה להאריך בנושא האשכול וכעת אין פנאי.

משום מה עוד לא שמענו על "האינסטלטור של גדולי ישראל"...

[מקדש מלך]

ברור שאנו מעריכים את זה שנכנס לגוב האריות ויצא בשלום, ומביא קידוש ה' וכו', וכל זה אינו עניין לאינסטלטור.
חוץ מזה שיש גם את העיתונות שמקדשת כל בעל קריירה ושררה, ושלא ברצון חכמים.
מלבד זאת אנחנו שומרים על הקיים במלחמת הקיום שלנו. איננו משלים את עצמינו שכולם יישרו קו עימנו לחלוטין, ולכאורה זה לא אפשרי בכלל. ומי שלא יישר קו, ובסוף נשאר יהודי ירא וחרד, אשריו, ובדיעבד גם ברור שלא שייך שלא יהיו כאלו. אבל אוי לו למי שאומנותו וכו', וההוראה צריכה להיות להתרחק מקונצים מסוכנים. ברור שלומר לאדם ללכת למסלול הזה הוא עצה שאינה הוגנת.

בכל מקרה, אם הבן שלי ישאל אותי אם להיות בעל משרה תורנית ולהתקשות בפרנסה, או להיות הד"ר רוטשילד של הדור הבא, אמליץ ואורה לו על האפשרות הראשונה. אז מה שאני (וכנראה גם אתה) נגיד לילדים שלנו, כי זו העצה ההוגנת, גדולי הדור מורים לציבור. ואת בעיית המאקרו נשאיר לבורא עולם ולמהלך ההיסטוריה כפי שהוא מנהל אותה.

[בן מיכאל]

כולם העלו על נס את ד"ר רוטשילד ובצדק רב, ויש לי שאלת תם: הרי הוא למד רפואה באוניברסיטה וסביר להניח שאם הוא היה שואל בזמנו את הגדולים אם לפנות לרפואה התשובה היתה שלילית, האם בדיעבד זה טוב שלא שאל?

כבר ציטטתי פעם באשכול אחר את מה שאמר פעם א. אורבך "כשחרדי הולך לאקדמיה תוקפים אותו אבל כשהוא מסיים את התואר הוא נעשה 'הרופא של גדולי ישראל'"...

לייק! כנ"ל פוליטיקאי וכל כיוצא בזה..

[מקדש מלך]

אגב, באופן אישי אני מסוגל להזדהות הרבה יותר עם אדם פרטי שהלך לאקדמיה חילונית לחלוטין, כשהוא מודע לכך שנמצא בסביבה עויינת ומפתח שריון הגנה בהתאם, מאשר 'אקדמיה חרדית', המבוססת על ציבור קל ופשרן, והמגיעים אליה מרגישים 'בתוך עמי אנכי יושבת'. לא בדקתי נתונים או עובדות, אבל זוהי הרגשתי.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

התחלתי לקרות את הקונטרס, ומיד רואים שם המון קיצונות והבלים. הוא לקח את הקיצוני שבתוך האקדמיים, הקצין את עמדותיהם פי כמה, והציג אותה כמייצג את העמדה הרשמית.

פסיכולוגיה איננה כפירה, על אף שהיא משרתת את האפיקורסים, כמו הרמזורים שברחוב המשמשים את האפיקורסים כמו החרדים גם יחד.ויש שם עוד כאלה הגזמות ושקרים, ואכמ"ל.

[גם זה יעבור]

התחלתי לקרות את הקונטרס, ומיד רואים שם המון קיצונות והבלים. הוא לקח את הקיצוני שבתוך האקדמיים, הקצין את עמדותיהם פי כמה, והציג אותה כמייצג את העמדה הרשמית.

פסיכולוגיה איננה כפירה, על אף שהיא משרתת את האפיקורסים, כמו הרמזורים שברחוב המשמשים את האפיקורסים כמו החרדים גם יחד.ויש שם עוד כאלה הגזמות ושקרים, ואכמ"ל.

לא כל הפיכולוגיה, כפירה.
אך בהחלט יש שם הרבה.
מה עוד, שאין אפשרות לא ללמוד את זה.

[אבני גזית]

ובאופן כללי, אכן נכון שיש את 'הרופא של גדולי ישראל', ויש דוקטורים שזכו להערכה על פועלם וקידוש ה' שהביאו, ויש את המורים שהם דווקא בעלי הכשרה וכו', אבל על זה נאמר אי אפשר לעולם בלא בשם ובלא בורסי, אוי לו למי שאומנותו וכו'.
יש הרבה להאריך בנושא האשכול וכעת אין פנאי.

משום מה עוד לא שמענו על "האינסטלטור של גדולי ישראל"...

אני אוהב את השנינות שלך, ובכל זאת אני מוכרח תוספת:

אמרתי פעם בפאנל על הציבור שלנו, כשהמנחה שאל: "אם כל החרדים ילמדו ויהיו גדולי ישראל, מי יהווה את פשוטי העם", סוג כזה של שאלה.

השבתי לו, שבכל העולם, כל אימא הייתה רוצה לראות את בנה עורך דין או איש עסקים מצליח. ואם כך, מי יבוא לפנות בוקר לפנות את פח האשפה בכניסה לביתי?!

כלומר - בציפיות אנחנו מרימים את הרף למקום גבוה, אבל מודעים שבמציאות החיים, לא הכול הולך כפי שרוצים, ולא תמיד מתכבדים באותם תוצאות.

[ישא ברכה]

בעזרת הבורא ית'

1. על יחס להרב ד"ר רוטשילד ענה בטוב טעם הרב מקדש מלך. הרב רוטשילד כמדומה היה מיוצאי גרמניה, שם הרש"ר הירש הנחיל את דרכו תורה עם דרך ארץ, כאן בארץ ישראל הרבה מחכמי ישראל ראו את האקדמיה במקום בעייתי לדתיים. ברור שלאחר שלמד אין בעיה להשתמש עם הידע המקצועי שלו, וזה הוביל להערכה הרבה אותה קיבל מגדולי ישראל, שהוקירו את השילוב המיוחד שבו, יראת ה' עם ידע רפואי נרחב ויזמות יוצאת דופן. תופעה דומה ניתן לראות אצל בעלי מקצוע רבים שרכשו את השכלתם קודם שחזרו בתשובה. כנ"ל ביחס לאנשי הישיבות התיכוניות שבחרו להשתלב בציבור החרדי (למרות המחיר החברתי..)
ברור שמבחינת הציבור החרדי כל אחד כזה הוא מתנה, שאין צורך לייבא אנשי מקצוע מבחוץ, כמדומה שלזה רמז הרב הנוטר בהדי כבשי דרחמנא.

2. לדעתי בשנים האחרונות קורה משהו בציבור החרדי שאי אפשר להתעלם ממנו.
אלפים רבים יוצאים לרכישת השכלה מקצועית, אי אפשר להתעלם מהעובדה הזאת. (גם מי שסבור שאלו עשבים שוטים, בלתי ניתן לנכש אותם אלא מדובר במציאות רחבת היקף שגם החפץ לכרותה יאלץ לנתח ניתוח כואב. ואיני יודע אם יש בדורינו מי שמסוגל להכרעה שכזו), בכל אופן החכמים צריכים להידרש לדבר.

3. לדעתי אם בורא עולם ימשיך להנהיג את עולמו כפי השנים האחרונות, לא ירחק היום ולימודי אנגלית יצורפו ללימודי התתי"ם, ככל שהעולם הופך להיות טכנולגי וגלובלי, יהיה קשה שלא לדעת את השפה המרכזית של רוב הכלים המשמעותיים בחיינו. קצת דומה ללימוד שפת המדינה בארצות הגויים.

[נוטר הכרמים]

היחס לד"ר רוטשילד יש בו היבטים נוספים, ובכך אינו דומה כלל לד"ר וינרוט. ד"ר רוטשילד זכה לכשני מנינים של ילדים, הוא גידל אותם באורח המדויק ששירטטו גדולי הדורות, אף אחד מהם לא הלך לאקדמיה או ללימודי רפואה. לכן גם היחס שונה, כשאתה רואה את האיש ואת שיחו, את ביתו ואת חינוכו, אתה לא מריח ריח של אקדמיה, לא כן הדבר אצל אחרים.

[אוהב עמו]

היחס לד"ר רוטשילד יש בו היבטים נוספים, ובכך אינו דומה כלל לד"ר וינרוט. ד"ר רוטשילד זכה לכשני מנינים של ילדים, הוא גידל אותם באורח המדויק ששירטטו גדולי הדורות, אף אחד מהם לא הלך לאקדמיה או ללימודי רפואה. לכן גם היחס שונה, כשאתה רואה את האיש ואת שיחו, את ביתו ואת חינוכו, אתה לא מריח ריח של אקדמיה, לא כן הדבר אצל אחרים.

איני מכיר את כל ילדי ד"ר רוטשילד ז"ל, אך כמדומני שחלק מהם עובדים לפרנסתם.
אני כן מכיר את חלק מילדי ד"ר וינרוט ז"ל ואף שכולם עובדים לפרנסתם עדיין אחד מהם כבר חיבר כמה ספרים. ועם אחד מהם למדתי חברותא בימי שישי, והיה עושה בקביעות את מבחני מפעל הש"ס.
בנוסף מכלי ראשון אני יודע את המעשה הנ"ל: פעם אחת נכנס וינרוט אל הגרב"ד ואמר לו היום הלימוד שלנו שווה עשרות אלפי דולרים, כשהגר"בד תמה על הדבר הסביר לו, שהוא בעקרון שוהה בספרד, אך בתנאי קודם למעשה עם מעסיקו התנה עמו שיסדר לו מטוס פרטי כדי שיוכל לחזור וללמוד את הקביעות שלו עם הגרב"ד, וכך הווה.
וינרוט, למיטב ידיעתי, כצופה מן הצד נקט בדרך של תורה עם דרך ארץ וככה הנחיל וחינך את ילדיו, אבל לשבחו ייאמר שהוא לא ראה את עצמו כמנווט ומורה דרך לציבור החרדי ומעולם לא ניסה לחנך אי מי לצאת לעבוד, ותמיכתי בלומדי תורה ידועה.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

התחלתי לקרות את הקונטרס, ומיד רואים שם המון קיצונות והבלים. הוא לקח את הקיצוני שבתוך האקדמיים, הקצין את עמדותיהם פי כמה, והציג אותה כמייצג את העמדה הרשמית.

פסיכולוגיה איננה כפירה, על אף שהיא משרתת את האפיקורסים, כמו הרמזורים שברחוב המשמשים את האפיקורסים כמו החרדים גם יחד.ויש שם עוד כאלה הגזמות ושקרים, ואכמ"ל.

לא כל הפיכולוגיה, כפירה.
אך בהחלט יש שם הרבה.
מה עוד, שאין אפשרות לא ללמוד את זה.

אם כפירה פירושה, מה שלא היה מקובל עלי מקודם, בהחלט יש כפירה בפסיכולוגיה, כמו בכל לימוד. אמנם זה שמניעים שונים מדרבנים ההתנהגות, ולא כל המניעים הם תחת שליטת האדם, איננה כפירה בי"ג עיקרי הדת. ואף את"ל שהוא כנגד ההשקפה המוסרית שנמסרה במוסדות שהשתמשו בהם לגדל אתכם, אין שום איסור ללמוד אותה ולהפריך אותה בינך לבין עצמך. אכן, איסור יש בלימוד כפירה, גם אם מפריכים אותה. אבל לימודים נגד השקפה אישית אינם כלולים באיסור זו, וההבדל אין צריך שום ביאור

[חרסון]

אחד מהם כבר חיבר כמה ספרים

האם המחב"ס איננו אחיו - הצעיר, ועו"ד בעצמו - של ד"ר וינרוט?
או שיש לו גם בן מחב"ס שלא זכיתי להכיר?

[גביר]

התחלתי לקרות את הקונטרס, ומיד רואים שם המון קיצונות והבלים. הוא לקח את הקיצוני שבתוך האקדמיים, הקצין את עמדותיהם פי כמה, והציג אותה כמייצג את העמדה הרשמית.

פסיכולוגיה איננה כפירה, על אף שהיא משרתת את האפיקורסים, כמו הרמזורים שברחוב המשמשים את האפיקורסים כמו החרדים גם יחד.ויש שם עוד כאלה הגזמות ושקרים, ואכמ"ל.

לא כל הפיכולוגיה, כפירה.
אך בהחלט יש שם הרבה.
מה עוד, שאין אפשרות לא ללמוד את זה.

אם כפירה פירושה, מה שלא היה מקובל עלי מקודם, בהחלט יש כפירה בפסיכולוגיה, כמו בכל לימוד. אמנם זה שמניעים שונים מדרבנים ההתנהגות, ולא כל המניעים הם תחת שליטת האדם, איננה כפירה בי"ג עיקרי הדת. ואף את"ל שהוא כנגד ההשקפה המוסרית שנמסרה במוסדות שהשתמשו בהם לגדל אתכם, אין שום איסור ללמוד אותה ולהפריך אותה בינך לבין עצמך. אכן, איסור יש בלימוד כפירה, גם אם מפריכים אותה. אבל לימודים נגד השקפה אישית אינם כלולים באיסור זו, וההבדל אין צריך שום ביאור

פסיכולוגיה בעיקרה ודאי שאינה כפירה, אך אין היא חפה ממנה לחלוטין. בשיחה ששמעתי ממנו לפני שנים רבות הצביע הרב שלמה וולבה זצ"ל על הכחשתן של שיטות סיכולוגיות מסוימות וכנראה מרכזיות את הבחירה החופשית של האדם כנקודת הכפירה המצויה בפסיכולוגיה.
דומה שהדבר נכון גם לגבי מקצועות אחרים הנלמדים באקדמיה [המוכרת לי מקרוב] - לא הכל, וכנראה אפילו לא הרוב, הוא כפירה, אך נקודות כפרניות שזורות בה, אמנם לא תמיד לכל אורך הדרך, אך ודאי שלאורך חלקים לא מעטים ממנה.

[איש הגבעה]

מצורף לתועלת הציבור מהדורה חדשה - מרן הגראי"ל זצ"ל האיסור גם אם לא יושפע לרעה

[קראקובער]

משום מה זה מזכיר את המערכה נגד האינטרנט לפני עשר שנים פלוס, וככל מלחמה, מוצדק ככל שתהיה כל זמן שאין אלטרנטיבה כשרה המלחמה אבודה מראש וחבל.

[עובר ושב]

ומה נעשה שהרבי מחב"ד בעצמו הלך לאוניברסיטה לצורכי פרנסה וכנראה שלא לכולם יש את היכולת לעבוד עם הידים דווקא.

שטות והבל, במחילה. חמיו (האדמו"ר הקודם, הריי"צ) הורה לו ללמוד תקופה קצרה באוניברסיטה, והיו לכך כמה טעמים. אין שום השוואה בין דמותו של הרבי מחב"ד לבין כל אחד אחר שהולך ללמוד באוניברסיטה, והמטרה של הרבי לא היתה "לצרכי פרנסה" כלל ועיקר.

בתקופה ההיא הוא התענה בה"ב, טבל במקווה, למד י"ח שעות ביום, בפעמים הבודדות שהוכרח לבקר באוניברסיטה החזיק בכל השיעור ספר תורני בו למד במקביל לשמיעת ההרצאה (הוא יכל לעשות שני דברים במקביל, כפי שמעידים מזכיריו שהיה עובר על מכתב אחד ובו זמנית מקריא את התשובה למכתב הקודם). היה גם מקרה שאחד הפרופ' שאל אותו מדוע אינו מקשיב לשיעור, והוא מיד ערך לו סיכום של כל הנאמר.

אעתיק שני סיפורים שיכולים להמחיש מעט את דמותו של הרבי באותם ימים (יש הרבה בספר הנפלא "חד בדרא". מומלץ בחום).

מספר הרה"ג רבי שלום דוב קובלקין שליט"א:

כאשר הגאון המפורסם הרב יוסף דב סולבייציק מבוסטון נסע לנחם את הרבי מליובאוויטש בשנת תשכ"ה (כשישב 'שבעה' על אמו הרבנית חנה ע"ה) ליוותי אותו בנסיעתו לרבי, ובמכונית אמר לי דברים נפלאים על הכרותו עם הרבי ועל הסיבה שהוא כה מעריץ אותו.

הוא גילה שהיה נפגש עם הרבי עוד בברלין. הם נהגו להיפגש בדרך-כלל אצל הגאון ר' חיים העלער ובאותן פגישות החלה להיווצר הידידות שלהם.

כאן סיפר לי מדוע הוא מחזיק כל-כך מהרבי:

- "פארוואס, מיינט איר, איך האלט אזויפיל פון דעם ליובאוויטשן רבין? איר ווייסט אז איך בין ניט קיין חסיד... ווייל איך קען אים פון ברלין" [= מדוע אתם חושבים אני אוחז כל-כך מהרבי מליובאוויטש? אתם יודעים הרי שאינני חסיד... זה משום שאני מכירו מברלין".

ומיד הוסיף:

- לא הכל יודעים מיהו באמת הרבי. הרבי החזיק אצלו תמיד מפתח של המקווה והיה הולך לטבול במקווה מדי יום, לאחר שביקר באוניברסיטה בסיבות השעה שתייים-שלוש אחר-הצהריים. איש לא ידע על מנהג זה של הרבי וגם לי-עצמי הדבר נודע רק במקרה.

פעם אחרת הצעתי לרבי לשתות משהו ביחד. הרבי סירב, וכשהפצרתי בו, הבנתי שהוא צם באותו יום. זה היה יום שני, והרבי התענה בה"ב.

"תאר לך", אומר לי הרב סולובייצ'יק, "תלמיד בברלין שלכאורה עוסק בלימודי חול כמו אחרים, ובסוף מתברר שמה שמונח לו בראש זה מקווה ובה"ב..."

"הדברים הללו", אמר לי הרב סולובייצ'יק, "הם שהתחילו לפתח בי את תחושת ההערצה כלפי האדם הגדול הזה. דווקא הפרטים ה'קטנים' הללו עשו עלי רושם אדיר. בנוסף לכך, כוח הזיכרון שלו הוא מופלא, "געוואלדיק", ומימי לא ראיתי אדם בעל כוח זיכרון כזה וכזו ידיעה מופלאה בתורה.

וכאן עבר הרב סולובייצ'יק לדבר על הבנתו של הרבי בתורה. ואני זוכר שהוא התבטא:

"אנחנו, בית בריסק, איננו אוחזים בשיטת הפלפול של פולין, אבל הרבי יש לו 'געוואלדיקע הבנת התורה".

אחר-כך הוסיף ואמר לי:

"היו אתי בברלין גם יהודים מחוגים אחרים שנחשבים לגדולי תורה מפורסמים, אבל שם באוניברסיטה התנהגו כמו שמתנהגים באוניברסיטה. ואילו היהודי הזה (הרבי) התנהג שם בברלין בדיוק כמו שמתנהג יהודי בוורשה או בקרמנצ'וג. יהודי שברלין לא עשתה עליו שום רושם ולא השפיעה עליו כהוא-זה".

וממשיך לספר הרב קובלקין:

הנסיעה בת השעה הגיעה לקיצה, והגענו לבית אמו של הרבי ברחוב פרזידנט. במקום היו כבר הרבה רבנים, אדמו"רים וגדולי תורה חשובים שהגיעו לנחם את הרבי, אך כששמעו שהגאון הרב סולובייצ'יק הגיע, פינו עבורו דרך תוך רגע ונכנסנו במהירות לחדר הקטן שהרבי ישב בו.

כשהרב סולובייצ'יק נכנס, הרבי שישב על שרפרף קטן נעמד לכבודו מיד. עוד קודם-לכן הוכנה בחדר כורסה מיוחדת עובר הרב סולובייצ'יק שסבל מכאבים בגבו, ומיד כשהתיישב אמר לו הרבי:

- בדברי תורה הרי אי-אפשר לשוחח, כי 'פיקודי ה' ישרים משחי לב' וכעת זה מצב של אבילות.

אבל מיד עבר לדבר על הלכות אבילות והתפתחה שיחה בענין גדר אונן. ככל הזכור לי, זה היה בקשר לעובדה שהרבי התפלל ערבית במוצאי שבת בהיותו אונן.

בהמשך התפתחה בין הרבי והרב סולובייצ'יק שיחה עירנית ומקיפה בגדרי אונן בהלכה. איני זוכר פרטים בשקלא-וטריא ההלכתית; אני רק זוכר שהרבי התבטא:

- נו, דאס איז דאך א רמב"ם. (כלומר שברמב"ם מדובר בנושא זה)

הרב סולובייצ'יק הגיב:

- ליובאוויטשער רבי, ליובאוויטשער רבי, ס'דאכט זיך מיר אז אז ס'איז נישטא אזא רמב"ם! [= דומני שאין רמב"ם כזה].

הרב סולובייצ'יק שידע שהרבי בקיא בכל חדרי התורה, התפלא לשמוע מהרבי דברים שהיה ברור לו שאינם מפורשים ברמב"ם, אבל הרבי הבהיר מיד:

- יע, יע, איך ווייס, סאיז ניט אין יד החזקה אבער ס'איז דאך א 'פירוש המשניות' [=כן, כן, אני יודע, זה לא ב'יד החזקה' אבל זה מופיע ב'פירוש המשניות להרמב"ם'].

עבורי, כעומד מן הצד, זה היה מדהים לראות את הרבי והרב סולובייצ'יק, שניהם סיני ועוקרי הרים, מתפלפלים ביניהם, ובעיקר נדהמתי מסגנון הדברים - הפרחת מראי-מקומות לחלל האוויר כמעט מבלי לציין את הדברים עצמם.

הביקור ארך כמעט שעתיים. לא יכולתי לשמוע את כל הדברים כי הרב סולובייצ'יק ישב בסמוך לרבי והשניים שוחחו ביניהם כמעט בלחישה. אני עמדתי מאחורי הרב סולובייצ'יק, וגב הכורסה שלו הפריע לי לשמוע מה דיברו.

כעבור כמה שבועות הגעתי שוב ל"ישיבה יוניברסיטי", והרב סולובייצ'יק מספר לי שהרבי שלח לו מכתב תודה על שהגיע לנחמו, וכאן ציין בהתרגשות רבה את העובדה שהרבי ביקש בשולי המכתב את סליחתו על שבתחילת הדברים אמר "כך כתוב ברמב"ם" - שמשמעו בפשטות ספר 'היד' - בעוד שהתכוון לפירוש המשניות. חבל שאין לי את נוסח הדברים, אך לפי זכרוני התוכן היה שהסליחה היא על כך שבאמרו שהתכוון לפירוש המשניות ניסה כביכול לפרש את דבריו הקודמים. הרבי אמר שלאדם אסור לפרש את דבריו שלא כפי שהובנו בפשטות...

והרב סולובייצ'יק אמר לי על כך:

- תופעה כזו רואים רק אצל הרבי מליובאוויטש, שב'ערלעכקייט' שלו, אין כדוגמתו בעולם. 'גדול' אחר כבר היה מוכיח לי שאני טעיתי, ואילו הוא מצא לנכון להתנצל על דבר שכזה. ער איז אמת אליין [= הוא האמת בעצמה] והוא עוד ביקש את סליחתי על כך... לכן אני כל-כך מעריך את הרבי.

(אלגמיינר ז'ורנאל 2.4.1992)

באותם ימים פעל בברלין "בית המדרש לרבנים" בראשות רבי יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל, בעל ה'שרידי אש'. הרב ויינברג, שהתחנך בישיבות ליטא, היגר לגרמניה בימי מלחמת-העולם הראשונה, ולאחר מכן נתמנה לכהן כראש בית המדרש לרבנים בברלין, תפקיד בו החזיק עד לסגירתו של בית המדרש בליל הבדולח (בשנת חצר"ת) על-ידי הנאצים ימ"ש.

הרב אברהם אבא ויינגורט מירושלים נמנה עם תלמידיו המובהקים של הרב וויינברג. בראיון ל"כפר חב"ד", סיפר הרב ויינגורט אנקדוטה היסטורית מעניינת באשר להיכרותו של הרבי עם הרב ווינברג. הנה סיפורו:

"את הסיפור הבא שמעתי מספר פעמים משני יהודים נאמנים - ידידי הרב קובלסקי ז"ל מציריך, איש ישר ונאמן מאוד, ששמע בעצמו את הסיפור מהרב ויינברג והוא חזר זאת לפניי פעמים רבות, כל פעם באותו הנוסח. ידיד נוסף ממנו שמעתי את הסיפור, היה הר' יחזקאל רנד, שהרב ויינברג התארח ולן בביתו מספר פעמים, וגם הוא שמע סיפור זה ממש מהרב ויינברג. שניהם, הרב רנד והרב קובלסקי ז"ל, סיפרו את אותו הסיפור ממש, כפי ששמעו אותו (כל אחד בנפרד) מהרב ויינברג זצ"ל. וכך סיפר הרב ויינברג:

בשנת 1928-9 (תרפ"ח-ט) נכנס אל הראבינער סמינר (שם הכינוי ל"בית המדרש לרבנים" בברלין) הרבי מליובאוויטש, שהיה אז חתנו המיועד של הרבי הריי"צ. הוא היה אז אברך צעיר לימים, אך מרשים מאוד. הוא ניגש אליי וביקש שאתן לו 'סמיכה'. מתן 'סמיכה' מבית מדרשנו לא היה דבר פשוט כלל, והדבר דרש פרקים רבים של הכנה.

די אם אזכיר שמעבר לבחינות בכתב ובעל-פה שהיה על כל תלמיד לעבור בהצלחה בכל חלקי השולחן ערוך, הייתה חובה על כל נבחן להציג 'תשובה' לשאלה גדולה שהצגנו לפניו, בכל אחד מחלקי השולחן ערוך.

הרבי הסביר, כי הספרייה הממשלתית בברלין פותחת את שעריה (על כל פנים חלקים ממנה) רק לבעלי תעודות מיוחדות, ותעודת רב מאישיות מוסמכת ומוכרת על ידם, היא אחת התעודות המקובלות עליהם לצורך זה. מאחר שברצונו להיכנס בחופשיות לספרייה, על כן הוא מבקש את מתן ה'סמיכה' ממני. השבתי שאינני נוהג לחרוג מהדרך המקובלת במתן ה'סמיכה', כך שלא אוכל להיענות לבקשתו. האמת אומר שלא היה זה נעים כלל, שכן הייתה לי היכרות קרובה עם חמיו האדמו"ר הריי"צ, ואף פגשתי אותו מספר פעמים בעת שהייתו בעיירת המרפא מארינבד שבצ'כוסלובקיה. זכיתי לטייל עמו ולשוחח על עניינים שברומו של עולם. אך למרות זאת חשבתי, שהנוהל התקין מחייב לנהוג בשווה כלפי כל באי בית המדרש.

אך לרבי, כך מסתבר, לא היה זמן לכל הפרוצדורה הנדרשת, והוא הפציר בי לדלג על הנוהל. במהלך שיחתנו, הציע הרבי, שהיה אז כאמור אברך צעיר לימים (כבן עשרים ושש!), הצעה שלא יכולתי לסרב לה. הרבי אמר: 'תנקבו בשמו של איזה ספר שתרצו, תנו לי עשרים וארבע שעות ואגיע להיבחן אצלכם על הספר'. 'אתם יכולים לבחור את הספר', חזר הרבי והפציר.

הדבר כמובן סיקרן אותי. יש כידוע ספרים רבים שהסוגיות הנידונות בהן מורכבות ועמוקות ולא שייך כלל 'לצלול' לתוכן בבקיאות ובהבנה בפרק זמן כה קצר, אלא אם כן אליהו הנביא לומד אתך בלילה. ההצעה של הרבי הייתה בעצם אמירה ברורה שהוא יודע את כל התורה כולה, כך שהוא יכול להרשות לעצמו 'להסתכן' בכל ספר תורני, איזה שיהיה.

בשלב זה הסכמתי, ולאחר מחשבה נקבתי בספר שבעצמי כתבתי, ספר שדן בסוגיות מורכבות וסבוכות. רק מי שמצוי זמן רב בסוגיות יכול היה להתדבר ולדון בסוגיות המתלבנות בספר. למחרת הגיע הרבי וביקש להיבחן על הספר. למרות שהייתי כמובן מצוי מאוד בחומר, שכן אני כתבתי אותו, עם זאת, הוא שלט בחומר אף יותר טוב ממני... נדהמתי מהיקף הידיעות. מובן שתכף הענקתי לו את הסמיכה שביקש, אך התניתי עמו שעליו להגיע מספר פעמים לבית המדרש על מנת לשמוע ממני שיעורים, ואמנם הוא כך נהג. כך זכיתי שהרבי מליובאוויטש נמנה גם עם שומעי לקחי..."

ומוסיף הרב ויינגורט: "כאשר החלו להתפרסם רשימותיו של הרבי, התגלו גם הערותיו לספר 'פינוי עצמות מתים', קונטרס שהוציא לאור הרב ויינברג שנתיים קודם לכן, בשנת תרפ"ו. התאריך הנקוב ברשימת הרבי הוא "טבת. פ"ח. ברלין", כך שהדבר מסיר כמעט מעל לכל ספק סביר, כי הספר אותו הציע הרב ויינברג לרבי להיבחן עליו, היה הקונטרס הנזכר. הספר דן, כאמור, בסוגיות סבוכות ומורכבות בסוגיות שבמסכתות טהרות.

כאשר לפני מספר שנים הוצאנו שוב לאור במהדורה חדשה את השו"ת 'שרידי אש', הדפסנו גם את הערות הרבי שהתפרסמו ברשימותיו".

[עובר ושב]

ביודעי ומכירי קאמינא
מנהל סמינר ידוע שחתם על האיסור החמור לעזוב את הסמינר וללכת למקום שנותן תואר.
אבל להוראת מקצועות חול אצלו בסמינר הוא מחפש דווקא בעלות תואר [כולל בוגרות מכון וינגייט, להוראת התעמלות].

מפקחת חשובה [בסמינר מפורסם, אשה של ראש ישיבה ידוע ומוערך] שאמרה לנערה שעזבה 'את יודעת שזה דבר בעייתי, אבל כשיהיה לך תואר תחזרי אלינו, ייתכן שיהיה לנו משרה בשבילך'.

אז לפני שמפרסמים לציבור חוברות, יש דברים יותר שורשיים [ופחות נוחים] לטפל בהם.

ולעניין החוברת
לא נראה לי שלרוב הציבור יש כאן איזה גילוי מרעיש, מי שהולך או שלא אכפת לו, ואם אכפת לו אז הוא מאמין שהוא יוכל להתמודד, ובשביל פרנסה אפשר.
והמציאות היא שלפחות חלק מהאוסרים מורים ל'יחידים' היתר בתור הוראת יחיד. ולא ברירא מה הקריטוריונים לאותה הוראת יחיד. לא מדובר על מקרים של פיקוח נפש.

דפח"ח, בענין האקדמיה (כמו גם בענין האינטרנט, סמארטפונים וכו') למרות הסחף האדיר בציבור ולמרות שנעשה כהיתר גמור, ממשיכים להתעקש ולהתעקש במקום למצוא פתרונות, וגם לאחר שיש פתרונות - שוללים אותם (כמו סמארטפון מוגן, אקדמיה חרדית בהפרדה של נשים וגברים וכו'. כמדומני שהגר"ע יוסף נתן את ברכתו למוסד אותו פתחה בתו).

אנו נמצאים במצב של "מה יעשה הבן ולא יחטא", אי אפשר לשלוח את הבנות ללמוד הוראה וגננות ולהשקיע בכך כסף רב כאשר המשרות הן מעטות ביותר ותפוסות על ידי בעלי קשרים למיניהם, ואי אפשר שהבעל ילמד בכולל ללא טרדות פרנסה כאשר האשה אינה עובדת.

יש לדאוג למקומות של לימוד תארים שיתנהלו על טהרת הקודש, לדאוג לפתרונות כל הבעיות, ולא לטמון את הראש בחול, בנוסח "אל תלכו לאקדמיה". זה לא עובד וזה גם לא יעבוד.

התחלתי לקרוא את החוברת וקיבלתי תמונת מצב כללית מהחוברת. המוטיב העיקרי שחוזר ונשנה הוא - המועצה להשכלה גבוהה היא גוף חילוני כפרני, היא היחידה שיכולה לקבוע את הלימודים האקדמיים והיא דואגת שהכל יהיה חילוני במוצהר, אף אחד לא יכול לומר למרצים מה לעשות או להתערב להם, והם מחדירים כפירה וחילוניות לצעירים.

הדברים האלה נכונים - רבים מהמרצים הם כופרים, בצורה מבחילה, וגם מחדירים בכל הזדמנות את השטויות שלהם. אפשר לראות זאת גם בויקיפדיה.

שאר החוברת היא מעטפת של דיבורי סרק, על הגופנים הממנים, כוונות הזדון שלהם, ה"אווירה", ועוד הרבה מידע שיכול לעזור לקורא הנבוך שרוצה לשלוח את ילדיו לאקדמיה (בדומה לחוברות על אינטרנט, שמלהיבים את דמיונו של הקורא התמים שלא חשב מעולם לגלוש בו).

ובכן, שתי הערות לפתרונות אפשריים: אני חושב שאם מנהל "האקדמיה החרדית" מקבל לראיון מרצה חילוני, הוא יכול להציב לו תנאים, למרות שהדבר נאסר בחוק, אבל באופן בלתי פורמלי, להוציא ממנו התחייבות שהתכנים יהיו ברוח התורה, והוא לא ינסה בכל הזדמנות למכור לצעירים שטויות וכזבים על גיל העולם ואופן יצירתו וכיוצא בזה, אלא יהיה מקצועי גרידא. היות והמרצה הוא אדם שמעוניין להתפרנס, אין סיבה שלא יסכים, אלא אם כן הוא ממש מסיונר.

פתרון נוסף - מנהל המכללה יכול לחייב את התלמידים או התלמידות לבוא לשיעורים נוספים שימסרו ע"י מרצי ערכים, שיוכיחו להם שהכל הבל הבלים, ויגרמו להם לבוז למרצים החילוניים, וכן לחייב אותם לבוא לשיעורי מוסר שימסרו ע"י דרשנים נודעים, שיצננו את "האווירה של הערצה לתארים" וישננו להם שהם לומדים מקצוע אך ורק כי צריך להתפרנס.

[השעיר החיי]

download/file.php?mode=view&id=71490

[בברכה המשולשת]

ביודעי ומכירי קאמינא
מנהל סמינר ידוע שחתם על האיסור החמור לעזוב את הסמינר וללכת למקום שנותן תואר.
אבל להוראת מקצועות חול אצלו בסמינר הוא מחפש דווקא בעלות תואר [כולל בוגרות מכון וינגייט, להוראת התעמלות].

מפקחת חשובה [בסמינר מפורסם, אשה של ראש ישיבה ידוע ומוערך] שאמרה לנערה שעזבה 'את יודעת שזה דבר בעייתי, אבל כשיהיה לך תואר תחזרי אלינו, ייתכן שיהיה לנו משרה בשבילך'.

אז לפני שמפרסמים לציבור חוברות, יש דברים יותר שורשיים [ופחות נוחים] לטפל בהם.

ולעניין החוברת
לא נראה לי שלרוב הציבור יש כאן איזה גילוי מרעיש, מי שהולך או שלא אכפת לו, ואם אכפת לו אז הוא מאמין שהוא יוכל להתמודד, ובשביל פרנסה אפשר.
והמציאות היא שלפחות חלק מהאוסרים מורים ל'יחידים' היתר בתור הוראת יחיד. ולא ברירא מה הקריטוריונים לאותה הוראת יחיד. לא מדובר על מקרים של פיקוח נפש.

דפח"ח, בענין האקדמיה (כמו גם בענין האינטרנט, סמארטפונים וכו') למרות הסחף האדיר בציבור ולמרות שנעשה כהיתר גמור, ממשיכים להתעקש ולהתעקש במקום למצוא פתרונות, וגם לאחר שיש פתרונות - שוללים אותם (כמו סמארטפון מוגן, אקדמיה חרדית בהפרדה של נשים וגברים וכו'. כמדומני שהגר"ע יוסף נתן את ברכתו למוסד אותו פתחה בתו).

אנו נמצאים במצב של "מה יעשה הבן ולא יחטא", אי אפשר לשלוח את הבנות ללמוד הוראה וגננות ולהשקיע בכך כסף רב כאשר המשרות הן מעטות ביותר ותפוסות על ידי בעלי קשרים למיניהם, ואי אפשר שהבעל ילמד בכולל ללא טרדות פרנסה כאשר האשה אינה עובדת.

יש לדאוג למקומות של לימוד תארים שיתנהלו על טהרת הקודש, לדאוג לפתרונות כל הבעיות, ולא לטמון את הראש בחול, בנוסח "אל תלכו לאקדמיה". זה לא עובד וזה גם לא יעבוד.

התחלתי לקרוא את החוברת וקיבלתי תמונת מצב כללית מהחוברת. המוטיב העיקרי שחוזר ונשנה הוא - המועצה להשכלה גבוהה היא גוף חילוני כפרני, היא היחידה שיכולה לקבוע את הלימודים האקדמיים והיא דואגת שהכל יהיה חילוני במוצהר, אף אחד לא יכול לומר למרצים מה לעשות או להתערב להם, והם מחדירים כפירה וחילוניות לצעירים.

הדברים האלה נכונים - רבים מהמרצים הם כופרים, בצורה מבחילה, וגם מחדירים בכל הזדמנות את השטויות שלהם. אפשר לראות זאת גם בויקיפדיה.

שאר החוברת היא מעטפת של דיבורי סרק, על הגופנים הממנים, כוונות הזדון שלהם, ה"אווירה", ועוד הרבה מידע שיכול לעזור לקורא הנבוך שרוצה לשלוח את ילדיו לאקדמיה (בדומה לחוברות על אינטרנט, שמלהיבים את דמיונו של הקורא התמים שלא חשב מעולם לגלוש בו).

ובכן, שתי הערות לפתרונות אפשריים: אני חושב שאם מנהל "האקדמיה החרדית" מקבל לראיון מרצה חילוני, הוא יכול להציב לו תנאים, למרות שהדבר נאסר בחוק, אבל באופן בלתי פורמלי, להוציא ממנו התחייבות שהתכנים יהיו ברוח התורה, והוא לא ינסה בכל הזדמנות למכור לצעירים שטויות וכזבים על גיל העולם ואופן יצירתו וכיוצא בזה, אלא יהיה מקצועי גרידא. היות והמרצה הוא אדם שמעוניין להתפרנס, אין סיבה שלא יסכים, אלא אם כן הוא ממש מסיונר.

פתרון נוסף - מנהל המכללה יכול לחייב את התלמידים או התלמידות לבוא לשיעורים נוספים שימסרו ע"י מרצי ערכים, שיוכיחו להם שהכל הבל הבלים, ויגרמו להם לבוז למרצים החילוניים, וכן לחייב אותם לבוא לשיעורי מוסר שימסרו ע"י דרשנים נודעים, שיצננו את "האווירה של הערצה לתארים" וישננו להם שהם לומדים מקצוע אך ורק כי צריך להתפרנס.

מידע אישי מוחלט- יש כו"כ מכללות שלא מקבלות בכלל מרצים חילונים וגם למרצים הדתיים עושים בדיקה של רמת התורניות. וגם אחרי כל זה, יש תלונות של הלומדים על כל תכנים והתבטאויות, וכבר היו פיטורין על רקע זה.
ויש מכללה אחת לפחות בה אחרי הסינון הזה יש רשימה של קורסים שמתאימה לקבוצת מסויימות ולא לקבוצות אחרות.

אבל זה לא נוגע לחוברת הזאת, כי באמת מפורטות שם בעיות אמיתיות וקשות באקדמיה וכדו' שצריכות טיפול שורש וכולי האי ואולי

[פלגינן]

אבל זה לא נוגע לחוברת הזאת, כי באמת מפורטות שם בעיות אמיתיות וקשות באקדמיה וכדו' שצריכות טיפול שורש וכולי האי ואולי

[אחת הבעיות היא שהרבה מהמוחים או המעוררים עברו באקדמיה, הם או בני ביתם, ולעתים יש להם אפילו תואר ד"ר.]

[עובר ושב]

מידע אישי מוחלט- יש כו"כ מכללות שלא מקבלות בכלל מרצים חילונים וגם למרצים הדתיים עושים בדיקה של רמת התורניות. וגם אחרי כל זה, יש תלונות של הלומדים על כל תכנים והתבטאויות, וכבר היו פיטורין על רקע זה.
ויש מכללה אחת לפחות בה אחרי הסינון הזה יש רשימה של קורסים שמתאימה לקבוצת מסויימות ולא לקבוצות אחרות.
אבל זה לא נוגע לחוברת הזאת, כי באמת מפורטות שם בעיות אמיתיות וקשות באקדמיה וכדו' שצריכות טיפול שורש וכולי האי ואולי

לפי דבריך החוברת היא שקר מוחלט, ואתה טוען שזה לא נוגע לחוברת הזאת? אתמהה.

[בברכה המשולשת]

אבל זה לא נוגע לחוברת הזאת, כי באמת מפורטות שם בעיות אמיתיות וקשות באקדמיה וכדו' שצריכות טיפול שורש וכולי האי ואולי

[אחת הבעיות היא שהרבה מהמוחים או המעוררים עברו באקדמיה, הם או בני ביתם, ולעתים יש להם אפילו תואר ד"ר.]

גם לי יש. בגלל זה אני יודע בדיוק מה קורה שם...

[בברכה המשולשת]

מידע אישי מוחלט- יש כו"כ מכללות שלא מקבלות בכלל מרצים חילונים וגם למרצים הדתיים עושים בדיקה של רמת התורניות. וגם אחרי כל זה, יש תלונות של הלומדים על כל תכנים והתבטאויות, וכבר היו פיטורין על רקע זה.
ויש מכללה אחת לפחות בה אחרי הסינון הזה יש רשימה של קורסים שמתאימה לקבוצת מסויימות ולא לקבוצות אחרות.
אבל זה לא נוגע לחוברת הזאת, כי באמת מפורטות שם בעיות אמיתיות וקשות באקדמיה וכדו' שצריכות טיפול שורש וכולי האי ואולי

לפי דבריך החוברת היא שקר מוחלט, ואתה טוען שזה לא נוגע לחוברת הזאת? אתמהה.

לא כתבתי שהחוברת היא שקר מוחלט ואינני מבין כיצד כת"ר הבין כך מדבריי.
יש בחוברת דברים מאוד לא נכונים, דברים מעט לא נכונים, דברים בערך נכונים ודברים נכונים מאוד.
די בדברים הנכונים מאוד בשביל להבין שיש כאן בעיות אמתיות.

[עובר ושב]

כי הטענה העיקרית שלהם היא שלא יכולה להיות שום שליטה על המרצים, שמחדירים את ארס הכפירה לתלמידיהם. ואתה טוען את ההיפך.