הודעהעל ידי דרומי » ה' אפריל 19, 2018 9:54 pm
בהמשך למה שכתבתי לעיל כי גם בעולם האמת יהיו חילוקי מעמדות עצמיים, כלומר: גם מי שהתאמץ ככל יכולתו בעולם הזה - יכול למצוא את עצמו ברמה אחרת מחבירו שהתאמץ כמוהו, מצאתי מפורש כדבריי בספר 'תורה אור' לבעל התניא, אם כי מציג שם גם את העמדה השניה, שבעצם לא יהיו הבדלים.
ב'תורה אור' על מגילת אסתר (כמדומה שיש גם ב'חסידות מבוארת' על פורים), דף צח עמוד ג, מדבר על שני אנשים. אחד זכה בירושה גדולה ויש לו זמן לעסוק בתורה יומם ולילה - אליו באים בתביעה על כל רגע של ביטול תורה; לעומתו חבירו אין לו כסף ונדרש לעסוק בפרנסה רוב היום, ועליו אומרים שהוא מקיים מצות 'והגית' על ידי 'פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית'.
ולכאורה, מה פשר האפליה הזאת? למה הראשון נדרש לעמול בתורה כל כך קשה, ואילו השני יש לו 'הנחה' גדולה ולא באים אליו בטענות?
והוא מבאר שם, שהתורה היא 'משל הקדמוני', ו"על דרך דוגמא בנמשל ומשל למטה, הנה לא כל השכליים - הנקראים משל - הם שוים. שיש שכל ונמשל אשר יכולים לעמוד עליו על ידי משל פשוט וקל, ויש שכל גדול יותר שכדי להשיגו הוא על ידי משל נעלה ועמוק יותר.
וכך הנה למעלה, הרי אין כל השגות של הנשמות שוים. ויש בהן מדרגות ומעלות אין קץ. ולכן מי שדי לו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערביית - די לו במשל זה לערך ההשגה של שורש נשמתו. אבל מי שאפשר לו לעסוק בתורה בתורה זהו הוראה שנשמתו מבחינה שיוכל להשיג הרבה למעלה, לכן צריך להיות המשל גם כן גדול ורב מאוד, כשיעור הזמן שאפשר לו לעסוק בבתורה, וכשאינו עוסק כל זמן שאפשר לו לעסוק - הרי הוא מחסר מן המשל הצריך, הכרת תכרת כו', דהיינו שמחמת חסרון שחסר לא יוכל להשיג נועם ה'".
עד כאן גישה אחת, שלפיה האדם השני - זה שעובד קשה לפרנסתו ואין לו זמן ללמוד תורה יותר מפ"א שחרית ופ"א ערבית - באמת לא יזכה לאותה דרגה כמו האדם הראשון, למרות שהתאמץ לכאורה באותה מידה ומה הוא אשם בזה שלא זכה בירושה?
אולם בסוגריים הוא מוסיף עוד אפשרות: "או, דכיון שאי אפשר לו ועוסק כל מה שאפשר לו -ישלים לו הקב"ה לבוש ומשל להשיג על ידו מה שצריך להשיג". והוא מביא לזה דוגמא מהזוהר. כלומר: לפי הסוגריים הרי באמת בסופו של דבר שניהם יגיעו לאותה מדריגה, מכיון שהקב"ה ישלים לו את חסרונו כאילו למד יומם ולילה (כיון שהתאמץ מצידו ככל יכולתו). והוא כמו הגישה שהציג הרב פ"ת, שהכל תלוי במאמץ.