בעקבות האשכולות על נושא ה'בעלי בתים' מול האברכים.
ברצוני להעמיד תובנה שעומדת בראשי הרבה זמן.
עד לפני כ300 שנים, לפני פרוץ ההשכלה, היו תפוצות ישראל באירופה, מוגדרות בהגדרה אחת, ללא חלוקה בין חילונים, חרדים, משכילים, וכהנה וכהנה, עם פרוץ ההשכלה, והתבדלות הקהילות שנוצרה עם הזמן, התהוו ההגדרות האלו.
מאידך, למרות שלא היו בתקופות ההן [היינו לפני כ300 שנה] הגדרות שונות וזרמים שונים, ברור ופשוט הוא, שבין ה'עמך' שבשדות, לא כולם היו יראים ושלמים, היו כאלו שלא קיימו מצוות, היו קהילות שלמות רפויות מאוד בשמירת המצוות, אבל לא הייתה 'מפלגה', היינו לא הייתה 'מפלגת' משכילים, או 'מפלגת' חילונים, כולם היו יהודים, ובתוך המפלגה הגדולה 'היהודית', חיו כולם, ההיררכייה הייתה ברורה, הרבנים וראשי הקהל למעלה, וכל השאר למטה, שומרי מצוות ושאינם.
ככל שעם השנים נוצרה התבדלות הקהילות, והתהוותה האורתוקדסיה המודרנית כפי שאנו מכירים אותה כהיום הזה, נוצרה דרישה להגברת ההזדהות הפנימית בקהילות המתבדלות, כלומר: אם עד עכשיו הגדרתו וזהותו האישית של אדם שומר תורה ומצוות הייתה '1 אני יהודי ולא גוי, 2 יהודי אומר לשמור תורה ומצוות', התווספה הגדרה נוספת '1 אני יהודי ולא גוי, 2 להיות יהודי פירושו לשמור תורה ומצוות, 3 להיות יהודי ולשמור תורה ומצוות פירושו להיות חרדי, ולא משכיל ולא חילוני ולא מזרוחניק [התפתחות מאוחרת]'.
עולה מכאן, שבכדי לשמור על הזהות האורתודוקסית, נוצר עם הזמן צורך ב'אויב', במישהו השונה ממך, שאם אין מישהו השונה ממך, במה אתה חרדי?
אני מציע לבחון במשקפיים אלו, את החלוקה של תשמ"ט בין חסידים לליטאים, אז התווספה הגדרה נוספת לחרדיות הליטאית, אני יהודי, שומר מצוות, ו-'בן תורה', והחסיד - לא בן תורה.
הבעיה שנוצרה בקהילה הליטאית עם השנים, שככל שהציבור גדל, והשוליים מתרחבים, נוצרה בעיה חמורה, שוו בעיני דמיונכם מצב בו יש 4 מיליון חרדים בישראל, חלקם מאוד מאוד מודרנים, לומדים בישיבות תיכוניות, בישיבות גדולות מודרניות, יוצאים לעבוד מיד אחרי החתונה, וחלקם מאנשי תפרח ותורה בתפארתה, הרי זה לא עובד יחד, בוגר תורה בתפארתה מוכרח להרגיש שונה מבוגר נהורא - עטר'ס.
בכדי לגבש את הזהות הפנימית, מוכרח החרדי בוגר 'תפארתה', לגבש לעצמו זהות חדשה השונה מבוגר 'עטר'ס'
כל עוד הציבור היה קטן, היה אפשר להסתדר, כולם צריכים את כולם, כולם צריכים קולות בקלפי, ובסופו של דבר מאמינים פחות או יותר באותם גדולי ישראל ואותו סט ערכים [פחות או יותר]
אבל לא לעולם חוסן
על רקע זה באה ההתפלגות של השנים האחרונות בתוך הציבור הליטאי פנימה, כאשר קמו קהילה גדולה, רובם המוחץ אברכים, עם זיק בעיניים, רבים מהם טיפוסים אנרגטיים מאוד עם שפה ברורה מאוד ודעות מאוד מאוד נחרצות, והודיעו פה אחד, כי לצורך הזהות החרדית שלהם, הם צריכים היפרדות מקהילות אחרות, שהרי אם בבתים אחרים יש אינטרנט, עיתון משפחה, ישיבות תיכוניות, 'פשרנות' בנושאים שונים, טיפטופי התגייסות קלים, הרי מעתה בכדי לשמור על הזהות החרדית בתוך כזה ציבור ענק, נדרשת החלוקה הפנימית להתבצע שוב
וכך קמה לה קהילה עם זהות חרדית חדשה.
אני מציע לבחון את הוויכוח באשכולות הסמוכים לגבי בעלי הבתים מול האברכים, באותה הצורה, בכדי לגבש את הזהות החרדית שלהם, ישנם כאלו שצריכים גם את החלקים האלו של ההתקפה כנגד בעלי הבתים [היותר מודרנים כמובן, לא בעלי בתים מסוגם של חלק מהכתבים ביתד נאמן]
וכך נוצרה טרמינולוגיה חדשה 'חרדים חדשים',
כלומר, אני חרדי, שזה אומר להיות אברך בן תורה, או לחילופין לעבוד בעסקנות קלה, ואם לעבוד בעבודה של ממש אז להיות 'שפוף ובוכה', אבל אם אתה למשל 'עורך דין' ולא מתבייש בעבודתך, מכניס עיתון משפחה הביתה, והכי גרוע עם חולצה כחולה, זה אומר שאתה ואני לא שייכים לאותה הקהילה, אני חרדי - ואילו אתה חרדי חדש
מכאן עולה, כי ישנם קהלים בציבור שלנו, שחלק מההגדרה האישית שלהם, היא הפילוג בין האברך הבן תורה, לבין הבל'בת, בלי הפילוג והחלוקה הזו, הוא מאבד את ההגדרה האישית שלו, יותר מזה, הוא מאבד את חינוך הילדים שלו, הרי כל ערב הוא משנן לילדים, אנחנו חרדים, מצייתים למרנן ורבנן, אנחנו בני תורה, מאמינים רק בלימוד התורה, לצאת לעבוד זה בעיה, זה רע, זה נגד החינוך.
וכאן מגיע הרב דוד לייבל
ללא בושה, הוא מרים רשת כוללים, הפונה בדיוק לאותם בעלי בתים שחלקם מנותקים, מציע להם ללמוד, ולא מתוך גמרות כחולות, אלא ללמוד 'בעיון' ממש 'כמו בישיבה', במעשים אלו הוא מנתק ומבטל את ההפרדה, הרי גם הבל'בת לומד כעת בעיון, ולא רק לומד, אלא לומד 'בכולל'.
יתרה מכך, הוא עושה כנס, בבנייני האומה, עם ראשי ישיבות מכובדים, ומדבר על כך שבל'בתים הם לא סוג ב', הזדעזעי ארץ
כשהרב לייבל אומר שבל'בת שומר מצוות שלומד כל יום וקובע עיתים לתורה, הוא לא סוג ב'
הוא מזעזע את הזהות החרדית של אנשים רבים, בעיתון יתד נאמן שלא לדבר על עיתון אחר, מורגשת רעידת אדמה קלה
הרי כל הזהות שלנו היא שאנחנו בני תורה, אז ברור שהבל'בת הוא סוג ב'
וכאן עולה השאלה, האם ככל שהציבור יגדל, ויפרח, ויתרבו מקומות התורה
האם נשכיל להתאחד?
האם כל עשרים- שלושים שנה נהיה מוכרחים להתפצל?
בעוד 15 שנה 30 אחוז מהציבור יהיו עם טלפונים חכמים מוגנים, אין בזה שאלה בכלל, האם הציבור יתפלג בין אלו שיש להם ואלו שאין להם?
בעוד 30 שנה יהיה עיתון יותר מודרני מ'משפחה', ויהיה עיתון יותר קיצוני מה'פלס', האם נהיה עוד ציבור אחד?
ידועים דברי המהר"ל על המחלוקות בעם ישראל
ייתכן ובאמת בכדי לשמור על זהות, חייבים להתפצל
אינני יודע
קטונתי