אוצר החכמה כתב:אני מתקשה להבין את המודה במקצת שעשית ממני.
א. אני כתבתי שאני לא מבין איזה בעייה יש. כתבו לי מה אתה אומר על אבג. עניתי. אתה אומר זה לא מספק. אז כשאני עונה בעבורי מה שעניתי טוב ואני מכבד את זה שבעיניך זה לא טוב אתה הופך אותי למודה במקצת?
ב. גם כתבתי ואני כך חושב שיכולים להיות פרטים לא מובנים לנו וזה לא מפריע לי. אבל באופן כללי אני לא מבין איפה יש בעייה עם מעמד האשה ביהדות והסברתי לעיל את דעתי בזה.
ג. היסוד שאתה כותב שהוא יסוד מפורסם של הר"ן עונה על השאלה. כי כשחושבים שדיני ירושה עיקרם לחלק את הכסף בצורה צודקת אנשים שואלים למה זה צודק? אבל אם מטרתם שונה לגמרי איך שאלת הצדק רלוונטית? מטרת החלוקה אינה לעשות סוג כזה של צדק.
אותו דבר לגבי עדות אם מטרתה העיקרית של עדות הוא תהליך אזרחי של בירור האמת, אפשר לשאול למה שאשה לא תעיד וכי אינה דוברת אמת. אבל אם מטרת העדות היא שתקיים מצוות עדות (כי הקב"ה בכלל לא צריך אותנו כדי לנהל את המדינה, או לחילופין לזה הוא מעמיד פתרונות אחרים כמו בדוגמת הרציחה) בהחלט ניתן להבין שהמצווה הזו מוטלת על אנשים ולא על נשים מכל סיבה שתהיה כמו במ"ע שהזמ"ג או במצוות שעל הכהנים.
ד. אני לא יודע למה אתה חושד בי כנוכל. הבאתי את הלשון של דברי הבאי כי זה מה שעלה באותו רגע בזכרוני מה לא טוב בפירוש רש"י שהבאת שכיוון שאני חכמה שכנתי ערמה והתורה מכניסה ערמימות בלבו של אדם הערמימות הזאת אצל נשים יכולה להיות לנזק.
ה. מה הבעייה בדברי ר"א. אם הוא היה בזמנינו והיה אומר אין חכמה לאשה אלא בפיתוח אלגוריתמים ממוחשבים בתחום הבינה מלאכותית אז היית מרוצה? כל מה שאמר שחכמת התורה אין ראוי שאשה תלמדנה ועל זה הרי דברנו. בחלט סביר שר"א רמז לזה שבפלך יש חכמה שהרי כתוב בתורה וכל אשה חכמת לב בידיה טוו.
את המאירי איני מכיר ולכן אני מסייג את דברי. לא מפריע לי שיאמר מישהו את מה שאמרת בשמו. זה לא נובע מחוסר שכל כי יש לנשים שכל. זה נובע מתכונה (רוחנית?) מסויימת של התורה שמתאימה יותר לגברים. וגם אם יבא מישהו ויגיד שהפירוש הזה של המאירי כן מפריע לו לא הוכיח מאומה על מעמד האשה ביהדות.
א. דברי נאמרו בבדיחותא, וחבל להמשיך להתווכח בנקודה זו. לי ההתנהלות שלך נראתה מיתממת, אתה אומר שזה היה תום-לב, לו יהי כדבריך.
ג. לדעתי אתה מציג כאן תפיסה מאוד בעייתית ומאוד משונה. אתה טוען שכאשר התורה מדברת על עדות המטרה איננה בירור האמת או עשיית צדק אלא קיום מצוה גרידא שמטרתו להשפיע עלינו שפע רוחני כמו נטילת לולב ומצוות אחרות (ובעצם אכן הקב"ה יכל באותה מידה להגיד לנו ליטול לולב במקום לחפש עדים). לי זה נראה דברים רחוקים מהשכל, והם גם מעולם לא עלו על דעת הר"ן. הר"ן קובע מפורשות, שוב ושוב, שמשפט התורה הוא 'משפט אמיתי צודק בעצמו' ולא משהו שרירותי וזו הסיבה לכך שכאשר אנו מקיימים אותו אזי 'ידבק הענין האלהי בנו'. הדוגמא שהר"ן מדבר עליה שם היא כל התנאים שקבעה התורה כדי להוציא אדם להורג, ובייחוד התנאי שהמותרה קיבל על עצמו את ההתראה והתיר עצמו למיתה, ועל כך הוא מקשה שזה יוביל לכך שכל הפושעים יוכלו לחמוק מעונש, ומשיב שאכן נכון הדבר, אבל מכיון שתכליתה של התורה הוא 'חול השפע האלוהי באומתנו והידבקה בו' אזי תכלית זו יכולה להיות מושגת רק אם ננהג לפי הצדק המוחלט, האבסולוטי, בלי להתחשב בתוצאות הבעייתיות שיכולות לצאת מזה, 'ואין ספק כי כל זה ראוי כפי משפט צדק, כי למה יומת איש אם לא שיידע שהכניס עצמו בדבר שיש בו חיוב מיתה שעבר עליו, ולזה יצטרך שיקבל עליו התראה וכל יתר הדברים השנויים באותה ברייתא,
וזה משפט צודק אמיתי בעצמו הנמסר לדיינים', וכדי למנוע את ריבוי הפשיעה בעקבות זה ציוה הקב"ה על מינוי המלך ש'יכול לדון שלא בהתראה וכפי מה שיראה שהוא צריך לקיבוץ המדיני'. ממילא ברור שכאשר התורה מדברת על עדות מטרתה היא בירור האמת ברמה הגבוהה ביותר שאפשר, וזו לא מצוה חסרת פשר, ואם כן יוצא שאם התורה פסלה אשה לעדות זה בגלל שאי אפשר להגיע לחקר האמת על פי עדותה של האשה. וכמו כן יוצא לפי זה שאם התורה קבעה שבת לא תירש במקום בן זה אומר שזהו 'משפט צדק', והדרא קושיא לדוכתא.
ד. חלילה וחס לא חשדתי בך שאתה נוכל, רק שאתה מיתמם... ולמה אצל נשים זה יכול לגרום לנזק יותר מאשר אצל גברים?
ה. אולי באמת זו כוונתו, יכול להיות.
ו. לשון המאירי: אין שכלה מספיק להבנה הראויה, והיא סבורה שהשיגה, ומקשקשת כפעמון להראות את חוכמתה לכל.