בברכה המשולשת כתב:ברזילי כתב: השאלה שהעליתי היא בדיוק זו - מדוע לימוד חכמת הטבע (כפי שנתפסה בזמנו) הוא חלק מן הפרדס לפי הרמב"ם? האם מדובר בכלי (לאהבת ד', או לחידוד השכל לשם ההשתלמות באלהות, או למטרה אחרת) או שזה חלק מן התורה בדיוק כמו שור שנגח את הפרה?
לא פשוט שלדעת הרמב"ם האופן השני הוא הנכון? (אלא שלא נפסק בזה כהרמב"ם כלל ועיקר)
לא ברור כל כך. במקורות שונים הרמב"ם מדגיש מטרות שונות, לפעמים הוא מדבר על מדעי הטבע כ"מדעים הכשרתיים" (דוגמת שור שנגח שנקטתי אינה מוצלחת, כי אמנם הרמב"ם אומר מפורשות שהפרדס בכלל תלמוד, ולדעתו באמת אפשר שאין הבדל בין עיסוק בפרטי דיני נזיקין לפרטי חכמת הטבע, אבל שניהם רק בגדר אמצעי; בשאלתי התכוונתי ל"שור שנגח" כפי שהוא נתפס אצל הנפש-החיים למשל).
עפר לרגלם כתב:הפיזיקה של היוונים ושלנו שונה במהותה כפי שהאריכו בזה רבים.
הפיזיקה של היום עוסקת בתיאור המציאות עפ"י התצפיות, כלומר אבן נופלת זה פשוט אבן שנופלת והפיזיקה לא מוסיפה דבר על התצפיות עצמן, אלא שהיא נותנת כללים למה הכל עובד תחת חוק אחד, וזה לא אוסף של מקרים, אבל אין לה שום עקרונות שעל פיהם הטבע 'צריך' לעבוד.
הפיזיקה היוונית הייתה יותר פילוסופיה מאשר פיזיקה (כפי שהגדיר זאת ליבוביץ' שהיוונים עסקו בפילוסופיה של הטבע), כלומר אחרי שראו אבן נופלת הבינו שיש כאן עיקרון מהותי שדבר נמשך לטבעו, ובצורה זו 'הסבירו' את ההתנהגות של הטבע. (אם יום אחד אבנים יתחילו לעלות למעלה במקום ליפול, הפיזיקה המודרנית פשוט תנסח כלל חדש איך זה עובד, אריסטו היה רואה בזה קושיא עצומה).
נראה שהחכמה לדעת הרמב"ם היא לא לדעת לתאר את הכללים ואת המתמטיקה של הטבע, אלא להבין את הטבע, שזה חכמה אלוקית גדולה מבחינתו, ואילו הפיזיקה היום אינה עוסקת בלהבין את הטבע אלא לתאר אותו, ומבחינת הרמב"ם זה בס"ה עיסוק משעמם (שצריך לעסוק בו בשביל התועלת, אבל אין בו עניין מהותי).
אני מכיר את התיאור הזה, אבל לדעתי הוא פשטני ואפילו שגוי. גם הפיזיקה היוונית התחילה מתצפיות, וגם הפיזיקה המודרנית מנסחת עקרונות יסוד שאם תמצא סתירה במציאות לאחד מהם תהיה זו קושיה עצומה. ההבדל הוא בזה שהיום אנחנו יותר מנוסים. הן בכלים המתמטיים שפותחו במהלך השנים, הן בשיטות הסקת מסקנות מתצפיות, והן בידיעה שגם כללים שנחשבים חקוקים בסלע עשויים להתגלות כבלתי נכונים (אלא שמתוך עבודה זהירה הגענו למצב שאם זה יקרה תהיה באמת הפתעה רבתי).
ההבדל בין "להבין" ובין "לתאר" הוא מלאכותי - אינני רואה שום הבדל עקרוני בין האמירה "יסוד העפר נמשך את הארץ" לבין כוח המשיכה של ניוטון, הראשונה לא יותר מהותית מן השניה. כל הסבר שנותן "הבנה", כביכול, תמיד תולה ענין אחד בענין אחר שגם עליו אפשר לשאול לטעמו. תיאור במונחי עקרונות יסוד הוא הוא ההבנה, ואין מעבר לזה כלום (אלא שככל שעקרונות היסוד יסודיים יותר וכוללניים יותר, ההבנה מעמיקה עוד ועוד. ובזה התקדמנו היום הרבה הרבה מעבר ליוונים). כפי שהזכרתי משמונה פרקים, הבנת עקרונות היסוד, הכללים, היא הענין הנרצה לדעת הרמב"ם (לאפוקי נגרות, חקלאות וספנות, שהם הדוגמאות שהוא נותן למקצועות שאמנם היה בהם הרבה ידע מעשי נרכש, אבל לא עקרונות יסוד, בזמנו עכ"פ). פילוסופיה אצל היוונים היא פשוט אהבת החכמה, ואין מקום לדייק במינוח הזה מעבר למה שהתכוונו לו אותם שהשתמשו בו.
