וסוד העניין של ארבעת הפסוקים הוא: דרך ועצה טובה לאדם, איך להתנהג ולילך ברצונו יתברך. כי לכל אדם ואדם יש לו דרך בפני עצמו לילך בו, כי אין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהם דומים זה לזה, ואין טבע שני בני אדם שווה. וכשהיו נביאים, היו הולכים אצל הנביאים (בראשית כה כב): "לדרוש את ה'", והיה הנביא אומר, על-פי משפט הנבואה, דרכו אשר יילך בה, לפי שורש נשמתו ולפי טבע גופו. וזהו: "לאדם מערכי לב" - שלו לא היה רק לערוך לבבו לדרוש את ה' בכל לבבו, "ומה'" היה "מענה לשון", על ידי הנביא, איך יתנהג. ומשבטלה הנבואה, יש רוח הקודש בישראל. ואיש - רוחו הוא יודיענו איך להתנהג. ורוח הקודש יש לכל אדם ואדם, אך (תהלים לב ב): "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון ואין ברוחו רמיה" ... ואין ברוחו שום דופי, אז (משלי טז ב): "תוכן רוחות ה'" ו"כל דרכי איש זך בעיניו", וזהו (משלי יט כא): "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". אבל (משלי כ ט): "מי יאמר זיכיתי ליבי", ש"אין ברוחו רמיה" כלל, ואין טבעו מתאווה ונוטה חוץ מדבר רצונו יתברך, כמו שאמרו בזוהר פרשת וארא, כי זה שאין ברוחו רמיה, זה דבוק ממש במידותיו של הקב"ה; אבל אם, חס ושלום, יש בלבבו שורש קטן שפורה ראש ולענה, אז יש ברוחו רמיה, אם יהיה מתנהג על-פי רוחו, ודרכי איש זך וישר בעיניו, וייפול משמיים לארץ, עד אשר לא יוכל לקום, ויסור מדרכי ה' ומצוותיו, ולא יידע עצמו. וזהו (משלי טז ג): "גול אל ה' מעשיך", כלומר, עכשיו אין לנו להלך בגדולות ובנפלאות, אך לראות שיהיו מעשינו אל ה', היינו לפי רצונו יתברך, וייכונו מחשבותיך, כלומר בקיום המעשים עצמם, שהם מצוות עשה, וזהירות מלא תעשה, הם ייכונו מחשבותיך, (משלי טז ד): "כי כל פעל ה' למענהו". כלומר, שעיקר רצון ה' הם התורה והמצוות, וכל מה שפעל - הכל למען ה ו, שהן מצוות עשה ולא תעשה, תורה שבכתב ותורה שבעל-פה.
בן ראובן כתב:אוצר החכמה כתב:אם זה היה בדיחה אז צחקתי.
אבל אם ברצינות. מי שמעדיף מצווה אחת ומוכן לעשות עבירה בגלל זה, הוא רשע. מה לעשות.
צדיק בדינו ורשע בדינו אינם המדד היחיד לדרגתו הרוחנית של אדם. גם בגמרא מצינו שיכול אדם להיות צדיק גמור ועדיין מעידה עליו תורה "אשר לא עבדו".
בן ראובן כתב:מה הקשר בין מידת הטהרה ללימוד תורה מאה פעמים ואחת? ועוד "בדרך הפשט"?
ובזה יובן מ"ש בגמרא דעובד אלקים היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים ואחד ולא עבדו היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים לבד והיינו משום שבימיהם היה הרגילות לשנות כל פרק מאה פעמים כדאיתא התם בגמרא משל משוק של חמרים שנשכרים לעשר פרסי בזוזא ולאחד עשר פרסי בתרי זוזי מפני שהוא יותר מרגילותם. ולכן זאת הפעם המאה ואחת היתרה על הרגילות שהורגל מנעוריו שקולה כנגד כולן ועולה על גביהן ביתר שאת ויתר עז להיות נקרא עובד אלקים
בן ראובן כתב:אז ה"צדיק" שלך הוא אדם בעל גאווה הנמנע מלקיים מ"ע דאורייתא של ולעבדו.
אלא שדבריך שלך נובעים מחוסר הכרה של ספר התניא, שבו מבואר ענין זה שלא ע"פ סוד כלל, אלא בדרך הפשט ממש. והוא שם פט"ו:ובזה יובן מ"ש בגמרא דעובד אלקים היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים ואחד ולא עבדו היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים לבד והיינו משום שבימיהם היה הרגילות לשנות כל פרק מאה פעמים כדאיתא התם בגמרא משל משוק של חמרים שנשכרים לעשר פרסי בזוזא ולאחד עשר פרסי בתרי זוזי מפני שהוא יותר מרגילותם. ולכן זאת הפעם המאה ואחת היתרה על הרגילות שהורגל מנעוריו שקולה כנגד כולן ועולה על גביהן ביתר שאת ויתר עז להיות נקרא עובד אלקים
עיי"ש בארוכה.
עכ"פ זכינו לדין שיש עכ"פ שני סולמות נפרדים, סולם ההישגים וסולם היגיעה. ומובן שיכול אדם להיות נעלה יותר מחבירו בסולם ההישגים (של "צדיק בדינו" ו"רשע בדינו"), ובה בעת נחות ממנו בסולם היגיעה (של "עובד אלקים" ו"אשר לא עבדו").
אוצר החכמה כתב:על זה אמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים. אבל כאן עברת לנושא לגמרי אחר. במילים אחרות אם בחרת להגדיר כך את המושג צדיק בדינו המסקנה תהיה שאין זה חופף ליגיעה אבל השכר עדיין יהיה לפי היגיעה
שמן כתב:אני מתפלא עליך שתאמר שאחר שקראת הספר יש לך מביט אחר עליו, מה אתה רוצה שתכתובו בספר כל העבירות שעשה, ודאי בספר אינם כותבים רק דברים הטובים, ובכלל אני יודע שכבר בשנות בחרותו כשהיה לאיזה זמן בבאבוב עדיין בוועסט סייד וכבר ידעו אז שיש לו דעות שונות והיו אז כמה ענינים בינו להאדמו"ר מ'באבוב זצ"ל, ושנים הרבה אח"כ כשבא פעם לבאבוב לא רצה אפי' האדמו"ר זצ"ל שהוי ידוע עם מדותיו המזהבות להביט עליו ולקח המעות של הפדיון וזרק לאשפה
דרומי כתב:ראיתי שהמשיכו לדון בסוגיא הנ"ל, ואביא בזה דוגמא מוחשית שבה רואים שגם ברצונו של הקב"ה יש עומק לפנים מעומק, ואין הדברים כה פשוטים וחתוכים כפי שנדמה בהשקפה ראשונה.
נציג שאלה: חייל יוצא למלחמה (לא ניכנס כאן לשאלה האם זה אקטואלי היום, בוא נדבר על חייל מחיילי בית דוד המלך בזמנו) ורואה אשת יפת תואר וחושק בה. מה רוצה הקב"ה מחייל זה? האם עליו להתייחס לחשק זה או להתעלם ממנו כליל?
3 תשובות לדבר:
1) ברמת הפשט - הקב"ה מתיר לו אותה. כדי שלא תוסח דעתו בעת המלחמה, עליו להיכנע ליצרו ולעשות כחשקו, כדי שיוכל להמשיך להילחם למען כלל ישראל.
2) ברמה יותר עמוקה, מוסר ומדרש - נכון שהקב"ה 'מסכים' לו לקחת אותה, אבל עליו לדעת שרצונו האמיתי של הקב"ה הוא שהוא לא יקח אותה. אם יקח אותה זה יביא לו הפסדים ונזקים, בן סורר ומורה וכו', וכמו שהיה אצל דוד המלך עצמו.
3) באספקלריית הקבלה - בוא וראה את דבריו המפתיעים של האריז"ל: "ידוע כי כל אותם ההולכים לאותה מלחמה מלחמת הרשות היו צדיקים גמורים .. וא"כ לצדיק גמור כזה, אי אפשר שיתגבר עליו יצר הרע לטמא עצמו .. ולכן הודיעתו התורה, שאם יחשוק בה - אין זה כי אם ניצוץ הקדושה המעורב באומה ההיא נמצא ממנו בגויה ההיא, ניצוץ הנוגע לנשמת האיש הזה, ולכן חשק בה, ולכן התירה התורה שיבוא עליה .. ותכנס האשה ההיא אל הקדושה ותתגייר; ואפילו הכי יצא ממנה בן סורר ומורה, דאי אפשר שלא ישארו בה סיגים מעורבים עדיין". כלומר, לפי האריז"ל הקב"ה רוצה שהוא כן יקח את האשה, גם אם הוא יסבול מכך מבחינה רוחנית!
והוא שאמר שלמה בחכמתו: "כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם".
אוצר החכמה כתב:הויכוח הגדול הוא כי הטענה היא שבשמים ידונו אותו לכף חובה (לא לגיהינום זמני שאחריו יקבל שכר גדול מאד) אבל הוא (ואנחנו) יודעים שמעשיו טובים. כלומר אנחנו יודעים יותר טוב מהקב"ה מה טוב ומה רע. בעיני זה כפירה גמורה.
דעת_האברך כתב:שמן כתב:אני מתפלא עליך שתאמר שאחר שקראת הספר יש לך מביט אחר עליו, מה אתה רוצה שתכתובו בספר כל העבירות שעשה, ודאי בספר אינם כותבים רק דברים הטובים, ובכלל אני יודע שכבר בשנות בחרותו כשהיה לאיזה זמן בבאבוב עדיין בוועסט סייד וכבר ידעו אז שיש לו דעות שונות והיו אז כמה ענינים בינו להאדמו"ר מ'באבוב זצ"ל, ושנים הרבה אח"כ כשבא פעם לבאבוב לא רצה אפי' האדמו"ר זצ"ל שהוי ידוע עם מדותיו המזהבות להביט עליו ולקח המעות של הפדיון וזרק לאשפה
האם קראת בעצמך את הספר, או שאתה מתפלא עלי מבלי שקראת אותו?
שמן כתב:דעת_האברך כתב:שמן כתב:אני מתפלא עליך שתאמר שאחר שקראת הספר יש לך מביט אחר עליו, מה אתה רוצה שתכתובו בספר כל העבירות שעשה, ודאי בספר אינם כותבים רק דברים הטובים, ובכלל אני יודע שכבר בשנות בחרותו כשהיה לאיזה זמן בבאבוב עדיין בוועסט סייד וכבר ידעו אז שיש לו דעות שונות והיו אז כמה ענינים בינו להאדמו"ר מ'באבוב זצ"ל, ושנים הרבה אח"כ כשבא פעם לבאבוב לא רצה אפי' האדמו"ר זצ"ל שהוי ידוע עם מדותיו המזהבות להביט עליו ולקח המעות של הפדיון וזרק לאשפה
האם קראת בעצמך את הספר, או שאתה מתפלא עלי מבלי שקראת אותו?
מהו שם של הספר ? אם יהי לי זמן אפשר שאקרנו, אבל זה ברור לי אפי' בלא קריאת הספר שבודאי לא כתבו בהספר אפי' לא מיניה ולא מקצתיה מהעבירות שעשה ורק כותבים הדברים הטובים שעשה, ואפי' מהדברים הטובים האם אתה יודע כמה מה"בעלי תשובות" שעשה עדיין הם בעלי עבירות ושומעים קול באשה שמזמר בתו על כמה מטעיפ'ס שעשה ועדיין אין הבדלה בין איש לאשה כיון שרבם לא היה לו
קראקובער כתב:הקלטה משידור חי ברדיו מלפני 30 שנה, קרליבך מנסה להסביר מעשיו לאחד ששאל אותו ברחל בתך הקטנה היתכן שהוא עובר על הלכות מפורשות בשו"ע , הקטע באנגלית.
http://matzav.com/flashback-audio-radio ... -approach/
קראקובער כתב:הקלטה משידור חי ברדיו מלפני 30 שנה, קרליבך מנסה להסביר מעשיו לאחד ששאל אותו ברחל בתך הקטנה היתכן שהוא עובר על הלכות מפורשות בשו"ע , הקטע באנגלית.
... כי הושטת יד לאישה אינו אסור אלא משום הרהור, ורק אם נתכוון הנוגע להנאת איסור. ואף שגם אני בעצמי נזהרתי מקדמת דנא, לא היה לאל ידי לעמוד בדרך הפרושים, משום לא פלוג. כי אף שקצת נשים יודעות מאיסור זה ואינן מושיטות ידיהן לאיש בבואן ובצאתן, רובן לא ראו ולא שמעו שיש למנוע מזה ונותנות יד לפי תומן, ואין לך ביוש גדול יותר מזה לסרב להכות כף אל כף דרך כבוד כמנהג ארצנו וגדול כבוד הבריות שדוחה וכו'.
הגיונות כתב:קראקובער כתב:הקלטה משידור חי ברדיו מלפני 30 שנה, קרליבך מנסה להסביר מעשיו לאחד ששאל אותו ברחל בתך הקטנה היתכן שהוא עובר על הלכות מפורשות בשו"ע , הקטע באנגלית.
מצאתי כעת דברים שלו בספר היובל לרד"צ הופמן ('לדוד צבי', עמ' 218):... כי הושטת יד לאישה אינו אסור אלא משום הרהור, ורק אם נתכוון הנוגע להנאת איסור. ואף שגם אני בעצמי נזהרתי מקדמת דנא, לא היה לאל ידי לעמוד בדרך הפרושים, משום לא פלוג. כי אף שקצת נשים יודעות מאיסור זה ואינן מושיטות ידיהן לאיש בבואן ובצאתן, רובן לא ראו ולא שמעו שיש למנוע מזה ונותנות יד לפי תומן, ואין לך ביוש גדול יותר מזה לסרב להכות כף אל כף דרך כבוד כמנהג ארצנו וגדול כבוד הבריות שדוחה וכו'.
צופר הנעמתי כתב:זה לא הוא (הספר יצא עשר שנים לפני שקרליבך נולד) אלא רב בגרמניה באותו השם.
אריה במסתרים כתב:שמעתי פעם שמועה שקרליבך, ור' מרדכי אליפנט זצ"ל ראש ישיבת איתרי היו חברי חדר כשלמדו יחד בלייקווד.
האם מישהו יודע על נכונות השמועה? ואם כן האם מישהו יודע עוד פרטים על היכרותם?
מטעים כתב:האגדה מספרת שבליקווד היה חדר שחבריו היו רבי הלל זקס, שלמה קרליבך , מאיר כהנא , ומשה הירש (מנטורי קרתא).
הגיונות כתב:מטעים כתב:האגדה מספרת שבליקווד היה חדר שחבריו היו רבי הלל זקס, שלמה קרליבך , מאיר כהנא , ומשה הירש (מנטורי קרתא).
אגדות פורחות באוויר. קרליבך עזב את לייקווד לפני שהגר"ה זקס הגיע לשם...
אברהם כתב:סיפר לי אבי שליט"א ששמע מרבו הגר"ה זקס זצ"ל
שבעת לימודיו בליקווד היה לו חבר אחד שבכוח פלפולו קישר את כל מחלוקות הרמב"ם והראב"ד שבספר נזיקין [כמדומה] 'לשיטתם', וקראו לו שלמה קרליבך.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 50 אורחים