א. חיים כתב:אולי נציג עוד כמה נושאים מעניינים, לשירות חברי הפורום. ונא להתמקד בעיקר, אנו עוסקים ב: (א) מדעי (ב) היהדות.(248) כיצד לזהות יהודי קדם-מודרני? הטלאי, הכובע, וסממנים אחרים.
(264) פליטים תחת משטר אדמיניסטרטיבי: יהודי הרכבת של קסטנר כדוגמה למחנות קליטה.
(269) משבר והתחדשות בפנייה ליהודים של החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים.
(277) בין וסטפליה לטרנופול: תקנון בית הכנסת של יוסף פרל.
(280) סוגיות משפחתיות יהודיות בהקשרן החברתי תרבותי: שינויי גישה ביחס של התנועה הרפורמית לנישואי תערובת במאה התשע-עשרה ובמאה העשרים.
(282) אשת חיל או וונדרוומן: מודל המנהיגות הנשית היהודית שעיצבה פרופ' אליס שלוי.
(405) הפילוסופייה של התפילה היהודית על פי אליעזר שביד.
(413) יחסי יהדות והינדואיזם: מבט לעתיד.
איש_ספר כתב:לפעמים אני מהרהר במחשבה, אם הגיעו ימים שעורך בעיתון חרדי נחשב, לצד כותב בקובץ תורני מפורסם, מתירים לעצמם להופיע במקומות כיו"ב, כאלה שמקרא התכניה שלהם בלבד יש בו דברים המעוררים חלחלה.
תוכן כתב:איש_ספר כתב:לפעמים אני מהרהר במחשבה, אם הגיעו ימים שעורך בעיתון חרדי נחשב, לצד כותב בקובץ תורני מפורסם, מתירים לעצמם להופיע במקומות כיו"ב, כאלה שמקרא התכניה שלהם בלבד יש בו דברים המעוררים חלחלה.
אתה מעורר פה נקודה חשובה ביותר, והוא מידת השיתוף פעולה הראויה בין יהודי ירא שמים (או לפחות אחד ששואף להיות), ובין יהודי שלא איכפת לו מכבוד שמים או ח"ו יותר גרוע. שאלה זו מתחלקת לשתים, מה הדין לשיתוף פעולה שבצנעה ומה הדין לשיתוף פעולה שבפרהסיה.
לגבי שיתוף פעולה שבצנעה השאלה העיקרית היא, עד כמה ראוי ואפשר לנהל יחסים תקינים עם בעל עבירה? אם היה מדובר במומר להכעיס, אז התשובה לשאלה היתה פשוטה, אבל רוב החוקרים אינם להכעיס. ויש ביניהם כמה וכמה שהם גם שומרים תורה ומצוות ברמה זו או אחרת, ועדיין מביעים דברי הבל וכפירה מזעזעים. ויש ביניהם אפילו כאלו שיש להם גישה חיובית לדת, אבל הם תינוקות שנשבו, או חילונים או דת"ל. השאלה מסתבכת עוד יותר, כשיש בין החוקרים יהודים יראים ושלמים שמדברים לענין, אבל אין להם שום בעיה לשתף פעולה עם כל מיני חוקרים רשעים. השאלה מסתבכת עוד, כשיהודי חרדי נכנס לאקדמיה כדי להתפרנס, האם זה אומר שאנו אמורים לנתק עם היהודי החרדי כל שיתוף פעולה שהוא?
כל זה כשמדובר בצנעה, כשמדובר בפרהסיה אז השאלה נהיית עוד יותר מסובכת. כי לא הרי שיתוף פעולה שבצנעה כהרי שיתוף פעולה בפרהסיה שמעניקה איזה שהוא חותמת כשרות לאקדמיה ולמרצים. ומה קורה כשחרדי צריך לשתף פעולה כדי לקדם את הקריירה ועל ידי כך להתפרנס.
האם אפשר בכלל לענות לשאלות כאלו, או לפחות לשרטט גישה כוללנית?
בן מיכאל כתב:מי זה בעל תוכ"פ?
סעדיה כתב:בן מיכאל כתב:מי זה בעל תוכ"פ?
בעל 'תוספתא כפשוטה'.
ישא ברכה כתב:בעז"ה
לדעתי חלק מהמציאות הזו נובעת מהיחס הנערץ של החרדים לאקדמיה, ישנם רבים שעד שהם לא ישבו יחד עם פרופסר כל שהוא, ויקבלו את חותמת האקדמיה, הם ירגישו שאין ממש בדבריהם, ולרק לאקדמיה היכולת לקבוע אמת או שקר, ומלבעדיה אין עוד. והאמת היא באמצע, מחד אין לזלזל בה [לא כולם שקרנים, נוכלים, רשעים, שמאלנים, אנטי וכו'] אבל מאידך אין ספק שצריך לקחת את דבריהם בעירבון מוגבל, אין ספק שיש תפיסות מחשבתיות מקובעות מאד, כמעט כל המחקר בנוי אחד על גבי השני [במיוחד בענפים שאינם המדעים המדויקים] ונפל היסוד נפל הבנין.
בציבור החרדי השתמר חשיבה הרבה יותר מקורית ומרדנית [פעם איינשטין אמר שפריצות הדרך שלו לא נבעו מכשרונות אלא ממרדנות, הרצון לבדוק כל מושג מחדש ולא לקבל שום הנחה קדומה], אמנם אני לא מזלזל בעבודה אדמאית שיש לה הרבה מעלות כמו סדר והיקף, ויש לנו בהחלט מה ללמוד מהם, אבל מאידך אנחנו צריכים להיזהר לא לאבד את מה שיש לנו. ניתן לראות בישיבות הדת"ל שהושפעו ממבנה החשיבה האקדמאי, ואפשר לקחת חבורה של בחור דת"ל ובחור חרדי, הדת"ל יקיף את הנושא בצורה יותר יסודית ומסודרת, אבל הוא לא יפרוץ את המסגרת של הספרות העוסקת בנושא, מאידך החרדי יכתוב חבורה מבולבלת לאין ערוך אבל הוא ימציא רעיונות לכל עבר, חלקם הבלים חלקם לא, אבל החשיבה הרבה יותר מקורית ופראית. וזה יתרון חזק ביותר שיש לנו כיום בזכות המבנה החינוכי של הציבור החרדי.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 111 אורחים