הודעהעל ידי משוש דורים » ב' יוני 12, 2017 3:27 pm
אינני רואה שום קשר בין המצב של השבטיות לבעיות הרווקים/ות.
שהרי בארה"ב ששם (כפי שציינו למעלה) הותרו שבטים לבוא זה בזה, ואעפ"כ בעיית הרווקים/ות קיימת שם לא פחות מאשר אצלינו, ואף יותר.
הבעיה היא, שכל אחד (כתבתי בלשון זכר, אך כל הנ"ל מיועד לשני המינים) יש לו פנטזיה בראש מה היא תבניתו של מי שאמור להיות בן זוגו, ואינו מוכן לזוז ממנה, הוא אינו מוכן להתפשר כמלוא נימא על חלומותיו, אנשים אינם מבינים כי בחיי נישואיהם יצטרכו להשקיע לוותר ואף להשתנות, כדי להתאים עצמם לבני זוגם, החשיבות של הקמת בית ומשפחה, גדולה מן החלומות הרומנטיים שחלמו עליהם בשנות הרווקות.
בעבר היתה המוסכמה הזאת פשוטה בכל בתי ישראל הכשרים, אך תרבות המערב חדרה אף אלינו, והיא משפיעה על חלק מהבנים והבנות, שננעלים על משבצת מסויימת, איך יראה בן הזוג, מהו סגנונו בלבושו, בבדיחותיו, ובאנינות טעמו, איך יהיו השקפותיו המדוייקות, באיזה ישיבה/סמינר ילמד, מה יהיה סגנון העבודה, וכמובן החוג שאליו ישתייך. ואי לא, לא בעינא.
קטונתי מלהשיא עצה לכלל ישראל, אך ברמת היחידים יש פתרונות רבים, וראשון להם לוותר ולהתפשר, ואין הכוונה בדר"כ להתפשר על דברים מהותיים המפריעים לסדרי החיים, אלא על מה יאמרו הבריות, יש הרבה שידוכים הנחשבים לסוג ב', משפחות פשוטות (שלהם בחורים טובים), מי שעזב שידוך, ולפעמים אף גרוש ללא ילדים, בעיה רפואית או אסטטית קלה, תיכוניסטים ואף בע"ת, חוגים שאינם פופולאריים מחוץ לקהלם, (בריסקאים, חזו"א, עציצים, זילברמנים, חסידויות שונות), ועוד רבות, מי שרוצה להנשא יתפשר על מה שמתאים לו, וינשא ויחיה חיים טובים.