עתניאל בן קנז כתב:תודה רבה.
החכמתני.
אגב, מדוע "אצלינו אומרים 'עפ"ל' על זה?" (תזכור! אתה מדבר על הדברי חיים מצאנז [לפי דבריך, אין הספר תח"י לעיין בו. הסיפור מוכר לי מקורות אחרים])
האם בגלל שאליאך כתב שיש בסיפור זה, מסר חינוך מורעל?
לטעמי האישי, סיפור זה נכון מאוד להיאמר. כמובן מנקודת מבט חסידית.
הלא לשיטת החסידים, ההתנגדות של החריפה של הגר"א נגדם לא היתה מוצדקת, ונבעה מטעות.
(ברור שהיתה התנגדות אידיאולוגית, וקיימת עד היום. הדיון הוא על ההתנגדות החריפה, עד לחרמות ולהתרת דמים - לכאן ולכאן, שדומני שאין מי שיטען היום שלא היה בזה איזה טעות שנבעה מחשדות שוא על הצד השני)
ואם הגר"א טעה,או הוטעה, ולמעשה רדף את החסידים וגרם להם נזק שלא היגיע להם. אז מגיע לו איזה עונש בגיהנם על כך? לא כן? ועל זה החסידים אומרים שלמעשה לא קיבל שום עונש בגלל תורתו וחסידותו שהגנה עליו.
האם זה 'מסר מורעל' או 'עפרא לפומיה' כפי שכתבת??
כמובן שכל זה מנוקדת מבט חסידית. ה'מתנגד' אולי יסבור - ואולי כן גם דעתך - שהגר"א לא טעה ולא הוטעה, וכל הרדיפות שהיו בדור הראשון היו מוצדקות.
בסדר. כשם שפרצופיהם שונות כך דיעותיהם שונות.
אבל מכאן עד ל'עפרא לפומיה' של המספר סיפור זה, עדיין הדרך רחוקה!
ח"ו לא היה כוונה להגיד כן על הד"ח, אף שליטאים רבים ששמעתי מהם הסיפור אמרו כן. בסה"כ התכוונתי לומר שהליטאים מאוד מתנגדים לההתבטאות הזאת.
אחדד, לא התכוונתי אפילו לומר בשם המתנגדים שאומרים כן שכך הם אומרים, לא התייחסתי לפיו הקדוש של הדברי חיים, רק לפה המספר סוג סיפור כזה שע"ז אומרים לו כו', מסתמא הגישה הרווחת בין הליטאים השפויים, שמעולם לא יצא מפי הד"ח, והעפרא לפומיה קאי על המדפיס.
אבל שוב בדברינו הפרטיים לא היה צד וצל ח"ו לומר כן על האי עיר וקדיש דמן שמיא נחית כו'.