היחס הראוי לפרשיית ברלנד <"דברים שבצנעה נוהג"!>

[שומע ומשמיע]

וכבר סיפרו המספרים: משוגע נוסע בנתיבי איילון מול כיוון התנועה וכו' וכו'

[קו ירוק]

אפשר לדון את 'שיבר' לכף זכות.
אני שאין לי נגיעה ואין לי עם ברלנד מאומה, כשהתחילו נפוצו השמועות עליו, קשה לי היה לקבל את זה, כמו לכל יהודי, הנפש לא יכולה לשמוע האשמות מסוג זה.
כאשר התבררו השמועות וקלא דלא פסיק מהנפגעים ומכל עמך ישראל הדיף צחנה מרחוק - הלב מסרב להאמין שכך יכול יהודי שו"מ לההתדרדר, אבל זאת עובדה.

אינני מצפה ששיבר יחתוך את הלב שלו. הוא לא מסוגל להכיל. מובן

[שיבר]

כלפי מי השאלה מכוונת?

כלפי גדולי הדור במשך כל השנים החל מלפני ארבעים שנה ויותר?

שוין, אז כבר נהייתי 'מורד' במרנן ורבנן... לא נורא. התרגלנו.

למה להסיט את הנושא בכמין נסיון הסחה משאלה נוקבת בתכלית. אם נקח לדוג' בעלמא, את הנושא של 'פרישות' בחיי הבית פנימה תקופות ארוכות. הרי זה ממש חורבן, הן מבחינה תורנית, הן מבחינה נפשית, והן מבחינה פרקטית. ישנו ספר נפלא שמשום מה לא עלה זכרו בפורום בשם 'לדעת בארץ דרכך' המנתב את דרכם של בעלי התשובה בצעדיהם בעולם התורה ע"פ משנתו והדרכתו של הרב וולבה זצ"ל, מפרי עטו ונסיונו של בע"ת ותיק, הרב גריוולד שמו. כל רוח הספר כ"כ מנוגדת לאוירה האקסטזית והמטורפת בבית מדרשו של הרב ברלנד.

בקיצור, כל המנהיגים והמשפיעים החשובים של 'ברסלב'. איפה הייתם עד היום? רק ש"ר של דבר עבירה ממש מערער סמכות של מנהיג מוזר שכזה. אתמהה.

מסתבר שזה לא כ"כ נורא. ומ"מ שאלתך מקומך לדיון במקום אחר, או לאחר שיתפזר הערפל מעל הטענות דהאידנא. זאת משום שיקחו התנגדויות שהיו עליו במשך השנים, כאילו יש בהן אישוש חלילה לעלילות שאין האוזן יכולה לשמען.

[שומע ומשמיע]

ששיבר יהיה בריא מעתה ועד עולם, ונדונו לכף זכות אלף פעם.
רק שלא יתעקש בכל כוחו לתת לגיטימציה לגועל נפש מגועל . יש דברים לא נסבלים.
וגם שלא יכניס את החפץ חיים לזה.
ההקדמה לפני שפותחים חפץ חיים, היא לדעת שהחפץ חיים לא היה זקוק להתסכלות פסיכיאטרית.
[ואין לי הוכחות לזה, רק שמועות שהחפץ חיים היה אדם שפוי].

[שומע ומשמיע]

מסתבר שזה לא כ"כ נורא.

???????????.
לא נורא שמשוגע ינהיג ציבור ענק של בעלי תשובה??????????????????

או שלא הבנתי אותך נכון, והתכוונת שאין יכולת בידינו, ומצווה לומר וכו'.

[אורי אגסי]

מבחינתי אחרי ראיה של כמה וידיאו'ס ממנו, ושמיעת כמה "שיעורים" (בקוי המידע שלהם שודאי לא "זייפו" את קולו) ממנו,
לא מופקע אצלי כלל כל מה שאני שומע עליו.

האם בכוונתך לרמוז שיש במעשיך משום 'מעשה רב'?

כי הנושא כאן הוא האם זה מותר על פי ההלכה.

מותר לך להאמין שילדך בן השלוש דיבר באמצע קריאת שמע? מותר לך להאמין שהחולה נפש המדבר לעצמו וצועק ברחוב דיבר באמצע שמו"ע?

אם דעתך שזה איסור חמור להאמין,
אזי לכה"פ אולי אולי אולי צריך לפחות להעדיף צדיקים אחרים, כאלו שלא רק שאסור להאמין עליהם לשון הרע, אלא שברור לכל העולם שהם צדיקים?
עד מתי צריך אדם כזה לשאת את התואר הגה"צ? גם אני הקטן יש לי חזקת כשרות ואסור עפ"י חפץ חיים להאמין עלי שעברתי עבירות חמורות, אז אולי תהפוך לחסיד שלי ותכתוב עלי הגה"ק?

[שיבר]

נראה כי שכחת בלהט הויכוח על מי מדברים כאן ומה רב חיליה.

[אורי אגסי]

נראה כי שכחת בלהט הויכוח על מי מדברים כאן ומה רב חיליה.

יותר נראה כי לא ראית מעולם מהנ"ל קטעי וידיאו /הקלטות (לא מזוייפות)/ מכתבים. (אם תרצה אשלח לך באישי)
מדובר בלא שפוי.

נכון שבמשך שעות הוא עסוק בתפילה, נכון שהוא פעמים יכול לעסוק בלימוד שעות, אבל זה לא הופך אותו גם לשפוי.

אדם שאינו שפוי, אף אם לומד או מתפלל שעות רבות, ויש לו ראש של עילוי, מסוגל לעשות דברים הכי מופרכים שיכול להיות.

[שומע ומשמיע]

לא יודע למה אני ממשיך להגיב כאן [משום מה שיבר לא מגיב לי כלל] אבל אני מרגיש שיש כאן משהו שחייבים לא לא לתת לו מקום בכלל.
האדישות הזאת לטירוף ולגנות, מעוררת בחילה.

ובפרט המחשבה שמכוח דיני לשה"ר, עלינו להיות חברה שאינה מבערת רע, ברמה שאפילו אצל פורקי עול לא תעלה על הדעת.

[ברזלים]

לכל המגיבים והכותבים בנושא: אנא היזהרו בדבריכם, לפני שאתם כותבים תחשבו אם באמת כוונתכם לש"ש לקנא לה' ולתורתו, כי כולם מודים גם מתנגדיו שמדובר באדם צדיק שעובד ה'' כל ימיו במסירות נפש, ואנכי הקטן שמעתי מר' יעקב מאיר שכטר שליט"א שהרב ברלנד הוא אחד מעובדי ה' הגדולים בדור אלא שנטרפה דעתו רח"ל, וממילא מי יודע כלפי שמיא אם יש לו רשות לדבר בזלזול כזה עליו, ואולי ע"ז נאמר אם ראית אב ב"ד שסרח כסהו וכו', איני יודע כל ההלכות בזה, אך כל אחד צריך לדעת שעל דיבור בצדיקים משלמים ביוקר, ולפני שכותבים ואומרים משהו בנידון צריך כתפיים רחבות ולברר עם ת"ח גדול שאין לו נגיעות בזה, כמובן שיש ענין למיחש שלא להתקרב לחבורתו וכו'. זכרו: מלשתוק אף פעם לא מפסידים.

[אורי אגסי]

אני לא חושב שיש לי איזה נגיעה ואני מבין את הקו שלך,
אך דוקא משום שאני רואה אנשים שמתעקשים ולא מוכנים להכיר בכך שמדובר במי שנשתבשה דעתו (לדעתי כבר לפני עשרות שנים, אבל לכה"פ בשנים האחרונות), ומבחינתם הוא רק צדיק עובד ה' שחלילה מלהאמין עליו וחלילה מ"לזלזל" בו וכו',
אני מבין את הגישה הנוקטת שצריך עדיין להזהיר מפניו.
אם כולם היו מסכימים עם כך שכיום עכ"פ הבן אדם לא נורמלי ואינו מתאים להנהיג קהילה וכו', כמדומה שלא היה מי שבאדיקות ממשיך לרדוף ולהשמיץ אותו.

[שומע ומשמיע]

לכל המגיבים והכותבים בנושא: אנא היזהרו בדבריכם, לפני שאתם כותבים תחשבו אם באמת כוונתכם לש"ש לקנא לה' ולתורתו, כי כולם מודים גם מתנגדיו שמדובר באדם צדיק שעובד ה'' כל ימיו במסירות נפש, ואנכי הקטן שמעתי מר' יעקב מאיר שכטר שליט"א שהרב ברלנד אם הוא אחד מעובדי ה' הגדולים בדור אלא שנטרפה דעתו רח"ל, וממילא מי יודע כלפי שמיא אם יש לו רשות לדבר בזלזול כזה עליו, ואולי ע"ז נאמר אם ראית אב ב"ד שסרח כסהו וכו', איני יודע כל ההלכות בזה, אך כל אחד צריך לדעת שעל דיבור בצדיקים משלמים ביוקר, ולפני שכותבים ואומרים משהו בנידון צריך כתפיים רחבות ולברר עם ת"ח גדול שאין לו נגיעות בזה, כמובן שיש ענין למיחש שלא להתקרב לחבורתו וכו'. זכרו: מלשתוק אף פעם לא מפסידים.

די כבר, איך אפשר לכתוב את המילה צדיק ואב בית דין, ביחד עם הגועל נפש הזה.

לא צריך להיות תלמיד חכם גדול בשביל להיזהר מטירוף וכיעור, צריך להיות בן אדם עם א' ב' של אנושיות.

וכל אחד צריך לדעת שעל אדישות לרוע משלמים ביוקר, ועל משחק של צדקנות על חשבון כל הנפשות האומללות שנשב בקסמיו קשה לשתוק.

ולמה ומדוע אתה חושב שיש לנו איזו כוונה לא טובה בזה? כי אתה חושב שיש מצווה להיות טמבל, ומי שאינו כזה הוא כנראה נתפס באיזה סטרא אחרא'?

אני שמח שאתה לא יודע את כלל ההלכות וכו' וכו' אבל אתה יודע לומר שצריכים להיזהר וכו וכו'.
מאיפה אתה יודע את זה?
נ.ב. ספר חפץ חיים נכתב בשביל שידעו, לא בשביל שנחשוב שאיננו יודעים.
נ.ב. מאיפה אתה לוקח את זה שמלשתוק אף פעם לא מפסידים?
אותי לא חינכו ככה.

[שבע]

''נוטר הכרמים'' כתב:
בקיצור, כל המנהיגים והמשפיעים החשובים של 'ברסלב'. איפה הייתם עד היום? רק ש"ר של דבר עבירה ממש מערער סמכות של מנהיג מוזר שכזה. אתמהה

''מה עוד לעשות לכרמי - ולא עשיתי לו''
מנהיגי ברסלב התריעו נגד האיש - רבות בשנים בכל צורה שהיא
והדברים עתיקים

[ברים]

אני הקטן חושב שמלשתוק מפסידים המון, ורק בגלל שתיקה רבת שנים יצא העגל הזה שגרם חילול שם שמים מסוף העולם ועד סופו.
א. משוגע הוא משוגע הוא משוגע, והוא הדין לכל המשוגעים.

ב. אני שמעתי לפני שנים רבות על זוג ששידך ביניהם והורה להם להינשא באותו ערב! ודי בזה.

[שבע]

רק בגלל שתיקה רבת שנים יצא העגל הזה

''נוטר הכרמים'' כתב:
בקיצור, כל המנהיגים והמשפיעים החשובים של 'ברסלב'. איפה הייתם עד היום? רק ש"ר של דבר עבירה ממש מערער סמכות של מנהיג מוזר שכזה. אתמהה

''מה עוד לעשות לכרמי - ולא עשיתי לו''
מנהיגי ברסלב התריעו נגד האיש - רבות בשנים בכל צורה שהיא
והדברים עתיקים

בשנת תשנ''ב אף התנהלה מלחמת-איתנים עם המטורף ומאמיניו
ע''י הגרנ''צ קניג זצ''ל (מייסד כולל ''ברסלב'' בבני-ברק)
ויבדלח''ט הגרי''מ שכטר, הגר''מ קרמר, ועוד רבנים שליט''א

ועדיין מהדהדים אצל רבים וטובים - זעקות השבר של הגרי''מ
בפתח בית-הדין של העדה-החרדית:
''הושענא כרם מתולעת''!!!

אלא שגברה יד
בעלי זרוע מן המאמינים
מלחכי פינכא מכל המינים
מצדיקי רשע עקב שלמונים

ויחד עם תחבולותיו של ''המניפולטור'' הגדול
שעושה כל פשע ומבקש ''סליחה''...
(כתלמידו - הרוצח הנתעב מ''מגדל'')

נשארה התועבה הזאת
לאבן נגף ולצור מכשול

למרות כל המחאות וההתרעות הלא-פוסקות
לשמור מרחק מהאיש וקהילתו ההזויה

אולם,
שומר ישראל, שמר את שארית ישראל
ומן השמים נלחם עמו

ונתן מכשולות לפניו
ע''מ לפרסם את החנף הגדול - שאין כמוהו
''מפני חילול השם''
כמבואר במסכת יומא (דף פו, ב)

ומלחמה לה' בעם-לק
להכרית מארץ זכרו

כן יאבדו אויביך ה'!!!

[נוטר הכרמים]

כתב לי אחד מחו"ר אתרא הדין באישי:

תדע לך שטענתך על "ברסלב" באופן כללי ששתקו זה כעשרים שנה שברלנד המשוגענער עשה ככל היולה על רוחו המטורף ורק כשיצאו עליו סיפורי ג"ע נזכרו לזעוק - אמת ויציב ונכון !

כבר היה לי דו"ד ע"ז באופן אישי פא"פ עם הניק "שבע" באלול העעל"ט והוא גם ענה את מה שענה לך בפורום.
אך זה לא נכון במאת האחוזים.

אם לבנדר היה ידוע שברלנד משוגע ומטורף למה העמיד תלמיד שאינו הגון ?!
וברלנד אינו התלמיד המשוגענער היחיד שהוא העמיד.

לכל ברסלבער יש "שוואכקייט" עבור מי שמפיץ את תורת ושיטת ברלסב יהיה מי או מה שיהיה, ומטעם זה הססו כל השנים לצאת נגדו, ורק עכשיו שכבר יש סיפורי ג"ע קיבלו כמה אנשים אומץ לצאת נגדו !

הם עצמם אשמים בכל ה"פרענקיאדא" וההפקרות החוגג שם באופן נורא.

בקהילה אחר בעולם מזמן היו מחרימים מנהיג מטורף כמו ברלנד תיכף ומיד.

ואני הק' אומר, הנה לנו מחיר של שתיקה. אנחנו סובלים כבר שנים מכל מיני משפטים גורפים שאין להם מקור כמו המשפט שמלשתוק או מלוותר אף פעם לא מפסידים' וכיוצא בהם. על שואה רוחנית צריך לשתוק? הנתון הבסיסי להנהיג עדה קדושה ואפילו משפחה נורמלית היא שפיות, וכל עוד שבנושא זה התשובה היא חד משמעית כבר שנים רבות, הרי שהזעקה מהדהדת על ראשם של המוחים עתה, היכן הייתם עד היום?

לכן גם למשיחיסטים מכל הסוגים אין מקום כציבור, קהילה צריכה להתנהל בשפיות, ולו מפני שהיא גוררת אחריה תמימים ומחפשי דרך לרוב, סלחנותץ ולימוד זכות אינם ראויים כאן. זה בגדר 'מרחם על האכזרים'. נהג ללא רשיון לא פושע רק בחיי עצמו, אלא מפקיר את חיי הנוסעים בו, והמגונן על שכמותו, לאו כבוד צדיק וכו' הוא שיקר בעיניו, אלא שפיכו"ד המאמינים בו הוא דזל.

רק לדמיין את המסכנות של החדשים מקרוב באו שנפשם מבקשת לה מנוח בצל השכינה, אי של יציבות וחיבור מקורקע לקדושה, והנה בעתה.

[חיים]

אנחנו סובלים כבר שנים מכל מיני משפטים גורפים שאין להם מקור

יש עוד משפט: "טוב מאוחר מלא כלום", ואני שואל: האומנם?
מי ערב לנו שפירוק הקהילה ורמיסתה בעת הזו, היא הפעולה הנכונה אשר תועלתה גדולה מנזקה?
אולי בכל זאת מאוחר מידי?
אני רק שואל.

משום מה, יש לי הרגשה, שבסופו של דבר מדובר בבעיה פנימית של ברסלב, אלא שהם פורקים את תסכולם על הצבור הרחב.

[שבע]

לנוטר ולחו"ר

אמרתי אעלה כאן מכתב - שנכתב לפני 25 שנה
בשנת תשנ"ב
בעיצומה של המערכה החריפה
שניהלו גדולי ברסלב נגד ברלנד ושגיונותיו

וזאת,
עוד בטרם נודעו להם
תועבותיו האיומות בענייני עריו'.

את המכתב כתב בדם לבו
גאון וחסיד מופלג
מגדולי מנהיגי ברסלב

ידידו ורעו הדגול
של הגה"צ הרי"מ שכטר שליט"א

מן המכתב עולה ברורות
כי לא שתקי רבנן ח"ו

וכאז, כן עתה,
מוסרים נפשם על קידוש ה'
ומרחיש להו ניסא
בכל זמן ועידן

והדברים עתיקים

[שבע]

והרי המכתב:

בס"ד

שלו' רב לכבוד הרה"ח היקר, ירא וחרד, המופ' ר' יהושע העשל ...... שליט"א

אחדשה"ט באה"ר.
כמדומה שראיתי את מעלתו בהיותי בב"פ לפני כמה שנים.

הנה הגיע לידי מכתבו שכתב להרה"ג ר' גרשון שטעמער שליט"א מהנהלת העה"ח בנוגע להמחלוקת נגד ש"ב.
ונראה ברור שלא גילו למעלתו כי העומד בראש המערכה בחירוף נפש אינו אלא הרה"ח הרה"צ רי"מ שכטער שליט"א בעצמו,
כי אם הי' יודע מזה ודאי שלא הי' שולח מכתבו לר"ג שטמר כי אם לרי"מ שכטער לשאול אותו מה זה ועל מה זה,
ובפרט שהרי הוא סותר א"ע כי הלא אמר עליו דברים גדולים ככתוב במכתבו, ואיך זה עתה נהפך לו כאויב.

עכ"פ אמר לי לבי
שאם כי שלבאר הענין כראוי צריך לזה אריכות גדולה,
עכ"ז הואיל ונראה שמעלתו כותב הדברים בתום לבו ראוי הוא להאיר את עיניו שידע את הדברים כהוויתן.

וזה יצא ראשונה – בנוגע למש"כ מעלתו ששאל את הרהגה"ח רב"צ ליפשיץ שליט"א,
ואמר לו בשם הרי"מ שכטער שאמר על רא"ב דברים גדולים, ושהוא לא משיג איפה לוקחים כחות כה גדולות בעבודת ה'.

הנה בהיותי לפני ג' שנים בב"פ אצל רב"צ ליפשיץ, שאל אותי ג"כ על מהותו של רא"ב,
ועניתי לו שמצד אחד רואים עליו גדלות מופלגה, כי הוא עובד ה' בכוחות גדולות,
אבל מאידך גיסא יש בו גם דברים משונים.
ואז א"ל רב"צ ליפשיץ, שגם רי"מ שכטר ענה לו כך על שאלה הנ"ל.

וא"כ אינו מדויק כ"כ מה שמע"כ כתב בשם הרה"ח רי"מ, כי לא סיים כל דבריו.
ויתכן שרב"צ לא ראה לנחוץ לסיים לו סוף דבריו של רימ"ש,
כי לא עלה על דעתו לרדת לעומק הדברים, וחשב שהם דברים של מה בכך.
אבל באמת אין זה כ"כ פשוט, כמו שאבאר בל"נ.


אבל לפני זה רצוני לכתוב לו, שמה שסיפרו לו שכאילו כל המחלוקת הוא על זכות בעלות באומן על הציוה"ק, אין זה נכון כלל,
אף שבאמת איני מבין מה שמעלתו כותב על ענין החלטת רא"ב לקנות את הציוה"ק ש"זה דבר פשוט מאד" –
מהיכן הוא פשוט כ"כ שהציוה"ק שהוא נכס של כללות חסידי ברסלב יהי' קנוי לאיש פרטי המנהיג איזה מאה או מאתים אנשים,
ולא לועד עולמי המייצג כללות חסידות ברסלב, שחבריו הם אנשים בני מעלה ומופלגים בתורה וחסידות,
והיו"ר הוא הזקן ר' מיכל דורפמן, ותחתיו ח' או ט' נציגים, ביניהם הרה"ח והצ' רי"מ שכטר.
וגם רא"ב הי' מיוצג בתוכם.
והועד הנ"ל מקובל על שכבות חסידות ברסלב בכל העולם.

אמנם אע"פ שכן הוא האמת ופשוט מאד, מ"מ מפני זה לא היו יוצאים ח"ו נגדו,
והענין הוא אחר לגמרי, וענין "אומן" אינו אלא כתוצאה ומסתעף מזה.

דהנה האמת הוא
שבהסתכלות שטחית רואים על רא"ב גדלות מופלגה מאד ועבודת ה' בכוחות גדולות, כצדיק גדול ובעל מדריגה,
אבל כשחיים יחד אתו ורואים כל הנהגתו לעצמו ולאחרים – רואים בו ענין אחר לגמרי,
וילאה העט לפרט הכל.

ואם כי שקשה מאד להגדיר מהותו, מ"מ זה ברור שהוא איש מוזר מאד ומסוכן גדול לענין הנהגה.
כי האדם הזה אינו אחראי כלל, לא על דבוריו ולא על מעשיו.
ולא יאומן כי יסופר, כי בדה מלבו דברים חדשים בהבנת חסידות ברסלב, והדברים נוגעים למינות ממש.


דהנה זה מפורסם, ויש כמה וכמה עדים ששמעו כן מחסידיו בשמו,
דצריך להתפלל אל רבינו (מוהר"ן) כמו שמתפללים אל השי"ת.
ונשמע מחסידיו בענין זה בשמו לשונות המסמרים שערות ראש.
והנה ענין זה הוא שיתוף וע"ז.

גם הדפיסו נוסח התקשרות,
ושם כתוב לאמר: הריני לומד וכו' לעשות נח"ר לקב"ה ולעשות נח"ר לרבינו וכו'.
ופשוט שעירוב כונה זו במצות הלימוד (או שאר מצות) הוא קלקול גדול ונוטה למינות,
ויתכן שכל המצוה נפסלת ע"י כוונה זו.
כי אע"פ שיש נח"ר להצדיק כשאנשיו עובדים את השי"ת,
אבל ח"ו להכניס כוונה זו בקיום מצות הלימוד, וזה פשוט מאד.
וכששאלתיו על כך, ניסה להביא ראי' מלקוטי תפלות, והוכחתיו שאינה ראי' כלל.
ואיך שהוא, הלא בדברים שנוטים למינות אין לסמוך על מה שרואים בספרים,
כי אפי' אם נראה כן – צ"ל שאני טועה בהבנתו, ואם ריק הוא מכם.
אבל איך סומך על הבנתו לעשות מעשה שיש בה נגיעה לכפירה.
ובפרט שבאמת אינה ראי' כלל, ואכה"מ.


והנה אין קץ לדברים זרים ומשונים שנשמעו מפיו,
ודברי זלזול נוראים על ה' ועל משיחו רח"ל.

ונוהג הוא לדבר ולהסביר תמיד חסרונות וגרעונות של צדיקים גדולים וקדמונים שבכל הדורות,
בבטויים נוראים ואיומים אשר תסמרנה שערות הראש.

וכשנשאל מאחד מתלמידיו על כך,
אמר שכך דרכו לדבר בהבלטה יתירה, אבל אין כוונתו שכן הוא ממש.

אמר פעם שבלעם הי' מטבעו טוב, רק מש. רב.. ע"ה אָשֵׁם שלא קירב אותו.
אמר שבעל הלבוש דחק את השעה להיות מפורסם, וע"י כך גרם גזירות רעות על ישראל כגזירת ת"ח ות"ט, רח"ל מהאי דעתא.
אמר שפסקו בשמים גלגול לבעל ב"י, משום שכיסה אור האר"י הק', ולא הועיל לו חיבור השו"ע, רח"ל מהאי דעתא.
(כל אלה הם רק דוגמאות).

אמר לאחד: אם התבודדת לפני השי"ת – שוב אין לך לחוש,
כי אפי' אם טעית – אין זה טעות שלך אלא של... (כלפי מעלה). רח"ל מהאי דעתא.


ודרכו לדבר בענין גדלות הצדיק בהפלגה ובגוזמא, עד להשוות עבד לקונו, ויותר מזה רח"ל.
אף שמצינו לשונות כאלו בדברי חז"ל ובספה"ק – יודעים שלומי אמוני ישראל כי אין הדברים כפשוטם,
וכמו שאחז"ל: יכול כמוני, ת"ל כי קדוש אני וכו'.
אבל בדבוריו שנאמרים ע"פ רוב לפני בעלי תשובה שלא קראו ולא שנו,
הוא מבליט הדבר כ"כ עד שעולה בלבם שכל מה שנא' כלפי השי"ת נאמרים ממש כפשוטם כלפי הצדיק.

והגיעו הדברים עד לידי כך,
שאחד מהם כתב על פתקא במקום "בעזרת השי"ת" כנהוג – כתב "בעזרת רבינו".
וכן "שויתי ר' נחמן לנגדי תמיד".
וכן מתפללין אל רבינו כנ"ל.

ופעם אמר שרבינו גדול משם הוי"ה, רח"ל מהאי דעתא.
וזה ע"פ פשט עקום בלקמוהר"ן.

ובעצמי שמעתי מפי אחד מהם
"רבינו נתן לי אוטו"
(ע"פ מה דאיתא שכל ההשפעות משפיע השי"ת על ידי ובזכות וכח וצנורו של הצדיק,
ועל סמך זה מפרידין הם את הצדיק מהשי"ת, ואין מזכירין רק את הצדיק – שהוא הנותן והמשפיע וכו', רח"ל).

ואחד מהם אמר (איני זוכר אם אמר זה בשמו ממש, אבל מ"מ כן יוצא מתוך דבוריו)
שהעיקר הוא התקרבות להצדיק, וכל עניני עבודת ה' אינו אלא אמצעי לזה – שיזכה עי"ז להתקרב להצדיק, רח"ל מהאי דעתא שבשתא.

ופעם הוכיח רי"מ שכטער את אחד על נוסח הנ"ל "לעשות נח"ר וכו'" (או על ענין התפלה אל הצדיק)
– והלא זה שיתוף?!
ענה לו: אין זה שיתוף, כי השי"ת והצדיק הם אחד ממש
(ז"א: וע"כ הוא יכול להתפלל ולעבוד את הצדיק, רח"ל מהאי דעתא).

ופעם אמר שרבינו הוא א"ק.
וכששאלתיו ע"ז, ענה (על עצמו): אני משוגע.

וילאה העט להביא הכל, וגם עדיין אין ידוע הכל.


וכן מנהיג את אנשיו בדרכים משונים מאד,
וגם מהפך את מדותיו – פעמים בפרישות יתירה, ופעמים להיפך.

וכן בענין לימוד התורה,
פעם הוא אומר שכל היום צריך ללמוד לקוטי הלכות, ופעם כל היום גמרא וכו' וכו'.

ומנהיג את תלמידיו, שרובם בע"ת, שיקומו כל לילה בחצות וכו',
אע"פ שעדיין אינם יודעים את הא"ב של האידישקייט.
וכמה נתבלבלו דעתם מהנהגתו המוזרה, ונעשו בעלי דמיונות וכו' וכו'.


והוא ממריד בחורים ונערים באביהם ואמם, ובמי שגדול מהם בחכמה ובמנין.
ויש בידינו מכתב ממנהלי ישיבה ידועה – דברים כאובים בענין זה,
שממריד את התלמידים ברבותיהם, וגורם אנדרלמוסיא בישיבה.
ויש שהיו בחורים טובים ומתמידים, שנדבקו בו עד שעזבו את הישיבה והלכו לישיבת ש"ב,
ולבסוף מצאו אותם במקומות מלוכלכים רח"ל, וכו' וכו',
ויש בזה הרבה לספר אשר תסמרנה שערות הראש, ונלאיתי להאריך ועדיין לא נגעתי למקצת מן המקצת.

ועוד יש ענינים שהצניעות יפה להם, ואין להעלותם על הכתב.

ורואים בו הרבה פעם זלזול בהלכות, וכשמוחים בו הוא אומר: חטאתי, עויתי, פשעתי, ואח"כ חוזר על קיאו.
מתיר לכהנים להתקרב עד הציוה"ק, אע"פ שברור שעוברים על קברים, וכו' וכו'.


וידע מעלתו,
שכבר מתחלת הנהגתו – הי' טענות גדולות עליו בענין הנהגתו את תלמידיו,
אבל לא ידעו אז כלל עד היכן הדברים מגיעים.

ופעם הי' אסיפה בענין זה אצל זקן אנ"ש הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר ז"ל,
וקראו אותו והוכיחו אותו על פניו שמנהיג את תלמידיו בדרכים משונות
(ועיקר הטענה הי' אז על שמלמד אותם רק לקום בחצות או שאר עבודות, אבל אין מלמדם כראוי על התמדת הלימוד),
ופסק רלוי"צ שבכל שבוע יבא לרי"מ לקבל הדרכה איך לנהל את הישיבה,
והבטיח ולא קיים.


והנה כל הענינים המשונים והפסולים הנ"ל,
הוא מכניס בכח השפעתו בבחורים מאנ"ש הנמשכים אחריו בעינים סגורות, ונכנס בהם נטי' למינות באין משים,
ובכח המושך שלו (וגם בדרכי חנופה ומתנת יד) הוא מושך אליו בחורים חדשים תמיד,
ונמצא מקלקל ומחריב חסידות ברסלב.
ומלבד עניני מינות הוא מנהיג בדרכים חדשים שלא שערום אבותינו ורבותינו.


והנה הוא (והסובבים אותו) – מתחזק בכל כחו להרחיב השפעתו על הצעירים,
וילאה העט לספר כל מה שעושה בענין זה.

והנה אחד מהטכסיסים שלו לכפות אנשי חסידי ברסלב תחות שעבודי' –
הוא ע"י שיהי' כל ענין אומן והציוה"ק תחת ידו, כי אומן הוא נשמת חי' של ברסלב.

והנה דבר זה כאב מאד לראשי אנשי חסידי ברסלב העומדים בועד העולמי,
והחליטו להתחזק לסדר בעצמם הנסיעות לאומן, ולעסוק בענין האש"ל בר"ה, ובענין הציוה"ק,
כיאות – גם לפי ההגיון הפשוט כנ"ל – שכ"ז שייך לועד המייצג כלליות חסידי ברסלב.
וגם ובעיקר להציל את בני הנעורים והתמימים מהשפעתו.

והנה מה שעוללו לנו בשנים האחרונות בענין זה – אין לתאר ואין לספר,
כי הלכו בדרכים אלימים, וכיוצא.

ואחזור קצת לאחורי – בענין הנסיעה לאומן על ר"ה תשמ"ט –
שזה הי' פעם ראשונה שנסעו מא"י ע"מ ללון באומן ולהיות שם ב' ימי ר"ה וכו'.
והנה אז לא הי' יכולת לנסוע רק על ידם, כי הם הי' להם קשרים עם המפלגה הקומוניסטית שבמדינת ישראל.
ודרשו אז מכל אחד לשלם מחיר הנסיעה והאש"ל וכו', בסך – 2,500 $.
היינו כפול ומכופל מהמחיר המקובל (שכן הי' השנה בערך 600 $).
ואמרו בעת ההרשמה, שלמעשה אין המחיר רק 2000 $,
והוספת הסכום 500 $ – אינם אלא שיהי' מוכן שמא יתוספו הוצאות חדשות בעת הנסיעה. ושבאם לאו יחזירו לכ"א סכום זה.

ולמעשה, לא רצו אח"כ להחזיר כלום, אע"פ שלא הי' להם שום הוצאה יתירה מהנ"ל.
וכאשר בליל ר"ה באומן העיר אותו אחד משומעי לקחו – שראוי להחזיר לכ"א את ה-500 $
(כי הלא הם עניים מרודים, ענה ואמר: הם עניים שאינם הגונים).

ואחר ר"ה נעשה צעקה גדולה, ועד שנודע שגם המחיר של 2000$ לא הי' מוצדק כלל.
ואז התחיל להתערער מעמדם בעיני הציבור, כי תפסו אותם בעוולה גדולה. וגבר זעם הציבור עליהם מאד.

והתשובה שהשיב ע"ז ר"א כץ תלמידו,
כי כידוע בשנים האחרונות (שעדיין לא היו שערי רוסיא פתוחים כלל ליושבי א"י) –
נסעו אנשי ש"ב עם עוד מאנ"ש שנצטרפו אתם, ע"י דרכונים מזויפים באופנים שונים,
ואת הדרכונים קנו בדרכים לא חוקיים,
וכמה פעמים נתפסו ועלה להם דמים לפדות אותם וכיוצא, עד שהגיעו לחובות עצומים,
וטענו שעלינו לשלם זאת, כי ע"י הנסיעות שלהם נפתחה הדרך עכשיו (!) – נמצא שעלינו לישא בעול החובות האלה!

ולבסוף – אחרי הרבה עמל ותככים ומריבות ואיומים – החזירו לכ"א 400 $.
ויש עוד לספר בענין ההנהגה השפלה שלהם בימי ר"ה.


והנה האדם הזה רא"ב –
כמו שמצד אחד רואים בו עבודות גדולות שנראה כצדיק גדול,
מצד אחר הוא מתנהג בקלות גדול מאד, וממש יכול לעמוד ולדבר דברי לצנות וכדו'.

כמו כן הי' בעצם יום ר"ה באומן – לפני התקיעות – עמד ודיבר דברי בדיחותא וליצנות.
ואצל אלה שדבקו באמונתם בו, אינם רואים בזה שום חסרון, כי אסור להרהר אחריו.

ובדרכים אלו וכיוצא בהם, הוא מערער ומחריב וסותר כל חסידות ברסלב המסורה לנו מרבותינו וזקינינו.

האחד בא לגור – שנולד להורים שלא נהגו כתורה (אח"כ חזרו קצת בתשובה ע"י אשה אחת יר"ש קרובת משפחתם) –
ונעשה אצלינו למנהיג לבנינו וצעירינו שנולדו ע"פ דת ישראל בקדושה ובטהרה.
היתכן?!

ובפרט שכל הנהגתו היא כזמורת זרה בכרם חסידות ברסלב, וגם נוגד לעיקרי האמונה, ה"י.


ועקב כל זאת, בכדי למעט השפעתו,
החליטו זקני וחשובי חסידות ברסלב המקובלים על כלל עדת חסידי ברסלב –
שההכרח לנהל בעצמנו הענינים הנוגעים לאומן ולר"ה,
ושלא יהי' הוא המוציא והמביא, שעי"ז מתחזקת השפעתו, כמובן.

וכמובן, שהסיבה הבולטת היתה התנהגותו הפראית בכל הנוגע לנסיעות אומן בעבר,
אבל שיהי' הדבר ברור שלא זאת לבד היתה עיקר הסיבה.
ואין זאת אלא טבעת אחת מִשלשלת כללות הנהגתו בכל הענינים –
שהוא פוסע על ראשי עם קודש בזלזול גס ונורא,
וא"א לעמוד עליו,
כי ברגע אחד הוא נעשה רך כתולעת, ומפיל עצמו לארץ ואומר: חטאתי, ומדבר דיבורים רכים וטובים,
אבל הכל שקר וכזב וליצנות, כי אח"כ חוזר ושב על קיאו.

ואין בכחי לתאר עד היכן מגיע ההתנהגות הזאת השפלה.
ובדרך זו הוא מצליח לתפוס אנשים תחתיו, עד שמאמינים בו באופן מופלג וזר.
וכבר הי' לעולמים דברים כאלו, ה' ירחם עלינו מעתה.


הכלל, שאנשי ש"ב הפעילו כל כוחותם להכשיל את הועד העולמי – באופנים מאופנים שונים,
מבית ומבחוץ, אם בהסתת הגוים וחברות התעופה נגדינו, ושאר דרכים נלוזים.
עד שמחמת הלחץ הגדול מהם – נאלץ הועד לבחור הרע במיעוטו, ולנהל מו"מ עמהם, לטפל יחדיו בענין אומן,
והם החליפו דבוריהם עשרת מונים, שאין לתאר, והכל בכדי להלאות את אנשי הועד.

ויש בזה הרבה הרבה לסַפר בכדי סֵפר שלם, נוראות מעשיהם הנלוזות בזלזול ולעג.
וכמה ביטול תורה ותפלה, ומחלוקת ומריבות, וחילול ה' וכבוד הצדיק שגרמו עי"ז – בלי שום נקיפת מצפון, והכל הי' תחת משמעתו של רא"ב.

והדבר מזעזע עד הנפש, וא"א להבין כלל מה קרה לנו בימינו אלה –
שקם עלינו אדם שמצד אחד הוא עובד ה' גדול, ומתקריא בפי אחרים בשם "הרה"צ", וי"א עליו שהוא בעל רוה"ק ואיש מופת.
ומצד אחר – הוא עומד ומנצח על מלחמה ומחלוקת נוראה, שנשפכים עי"ז דמים תרתי משמע, וחילול ה' נורא וכו' וכו',
ומצער אנשים יראים ושלמים מופלגי תורה ויראה זקנים וחכמים – בצער גדול ונורא הנוגע עד הנפש.
והלא ברמיזה קלה אחת – הי' יכול להשקיט הכל?!

ואני בעצמי דברתי עמו אחר ר"ה העבר כמה שעות.
ושאלתי אותו קושיא זאת, וגם לרבות על שאר מעשיו הנלוזות בענין הנהגתו, ובענין דעותיו הפסולות הנוגעים לשיתוף ומינות,
ולא הי' בידו דֵי השיב!

אהה ה'! מה זאת עלתה לנו?! הלא ה', זו חטאנו לו!


ואדלג הרבה,
כי הנני רוצה להגיע למה שקראתנו בימים אלה, עד שיצאה ההבערה ללהב.
כי ימים ספורים לפני ר"ה, שהי' הפחד עליהם שהצבור לא יבא להתפלל עמהם יחד בר"ה מרוב זעמם עליהם –
חתמו על הסכם עם הועד, והסכימו שמיד אחרי ר"ה יתבטל משרד הנסיעות שלהם, הנק' מסעות צדיקים.
ומעתה יהי' הכל תחת הועד, וזה יתחיל מאחרי ר"ה, אבל בר"ה נתפלל יחד עמהם וכו'.

והנה תיכף אחרי ר"ה הפרו את ההסכם,
ובאו בתככים שונים שקשה להאריך בהם (ואין זה מוריד ומעלה לעצם הנושא) –
עד שהוחלט להנתק מהם לגמרי.

ועלה החשד אצלם, כי אולי נצא ונפרסם מעשיהם,
רצו אל הביד"צ וסיפרו להם במרמה, שיש להם סכסוכים עם אנשים בעניני ממונות וכדו' – והללו רוצים להשמיצם,
עד שהבי"ד נתנו להם "צו מניעה" נגד אנשים האלה – שאסור להשמיצם ולכתוב עליהם כתבי פלסתר עד שיבואו מקודם לבי"ד.
וכשהביד"צ נודע להם שרימו אותם, ושהאנשים האלה הם ראשי וזקני וחשובי קהלת ברסלב, ביטלו את הצו מניעה.
וכך התנהלו הדברים עד שהגיע למצב הנוכחי.


והנה הרה"צ רי"מ שכטער שליט"א, יחזק ה' כחו ובריאותו לאורך יוש"ט,
אשר זה עשרות שנים הוא עוסק רק בהפצת תורה וחסידות – על טהרת הקודש – ע"ד התורה והחסידות הכתובה והמסורה,
ואינו מתערב כלל בשום עניני צבור, ובפרט בעניני מחלוקת וכדו'.
רק בתוך ביתו הי' תמיד בוכה ומתאונן על התפשטות הדיעות כוזבות של כת הנ"ל, ועל סילוף דרך הקודש המסורה לנו מרביה"ק ע"י תלמידיו ותלמידי תלמידיו, מדור דור.

ובראותו הסכנה הצפוי' לנו עתה – כאשר כל עניני אומן יפול לשליטתם, כי יתגבר עי"ז כח השפעתם על צעירי הצאן ח"ו,
שינה את טעמו ודרכו שהי' באָמנה אתו עד עתה – וקם כארי וכלביא ללחום מלחמת ה' בלי להסתכל על חלישותו הנוראה ומחלת לבו, ה' ירפאהו מהרה בתושח"י.
ומִזקן מלא רחמים – נהפך לאיש גבור מלחמה,
ואינו אוכל, ואינו ישן,
ועזב כל עסקו בהפצת תורה וחסידות,
ואין לו עכשיו בעולמו אלא מלחמת קודש הנ"ל.

וממש יתפלץ הלב בראות אותו שוכב על מטתו אין אונים, ונותן הוראות מלחמה,
ומפיו לפידים יהלוכו על כל הנהגת הכת הנ"ל.

וכמה פעמים הוא זועק בקול בוכים – מעומק לבבו הטהור:
וכי על מה אנו נאבקים ונלחמים?! על "שמע ישראל ה"א ה' אחד"!
שר' עקיבא אמר ע"ז: "כל ימי הייתי מצטער, מתי יבא לידי ואקיימנו".

וזועק: גיוואלד! הלא כל חיינו בעולם הוא על ענין אמונת היחוד, ומה שוה כל החיים, ולמה נבראנו כלל, בלעדי זה, ח"ו.

וכמה פעמים זעק מלבו השותת – "הושענא כרם מִתולעת"!
"ס'האט זיך אריין גיחאפט א תולעת בכרם ברסלב"!
"זיי שטייען אונז ווי א ביין אין האלדז"!
"א קוץ בכרם"!

"איך האב משמש גיווען אלע זקנים,
ר' אברהם שטערנהארץ, ר' שמואל שפירא, ר' שמואל הורביץ, ר' אפרימ'ל ז"ל –
מ'האט פון זיי קיינמאל נישט גיהערט אזעלכע ווערטער,
אדרבה! ע"י דבוריהם הקדושים והטהורים – נתחזק לבנו עוד יותר באמונת היחוד.
ולהיפך – כששומעים ממנו... נעשים עי"ז בעל דמיון וכו' וכו' ".

ומדי פעם – הוא בוכה ממש ומזיל דמעות כמים,
ושואל בתמי'
"אזעלכע מענטשין שלא נתגדלו על ברכי התורה,
און זייער מאמע האט נישט גיזאגט מיט זיי קיין שמע ישראל און גיהייסין א קוש טאן די מזוזה פארן שלאפן –
זאלן זיין מחנכים צו אונזערע קינדער וואס זיינען גיבארן גיווארן בקדושה ובטהרה וכו'?!" –
"איך האלט דאס נישט אויס"!
ופעמים הרבה הוא נופל אין אונים על מטתו אחרי דבורים אלו.

אהה ה'! ראה בצרותינו, והי' בעזרתינו סלה!


והנה דלגתי הרבה מאד,
כי אין כח ואין מח, וקשה לי להאריך יותר.
ואחשוב שמאליך תבין מכל מה שקראת – לתרץ שאלותיך וקושיותיך הנזכרים במכתבך.

הכלל,
שבהשקפה ראשונה מתחזה האיש לבעל מדריגה, וכן העבודה הנפלאה של ישיבתו בתפלה בהתלהבות,
אבל בפנימיות – הכל רקוב עד היסוד.
ואין כל ראי' מהמלצות ומעדֻיות שונות ממה שראו בראי' בעלמא.

גם זאת לדעת,
שבשאלת רב"צ ליפשיץ את רי"מ ואותי הקטן – על מהותו של רא"ב,
התמלאנו בושה לגלות את האמת שנמצא כזאת בקרבנו.
וענינו לו כפי אשר נראה לכֹל – מצד החִצוניות,
אבל עכ"ז לא יכלנו להתאפק להעלים את האמת לגמרי, ואמרנו שיש בו דברים זרים ומשונים.


ה' ירחם עלינו ויגדור פרצותינו,
ונזכה לעבדו מעתה בשובה ונחת,
ע"ד הקודש שקבלנו מאבותינו ורבותינו – בקבלת אמת, מצדיקי אמת, יחידי הדורות, עד ביאת ינון בב"א.

[לעומקו של דבר]

ודאי שלא שתקו.
הלא זרקו אותו מהשול, וכו' וכו'.
ואדרבא עכשיו מצטדקים שכל מי שלוחמים נגדו זה רק בגלל כביכול שנאה ישנה שיש להם. א"כ איך אפשר להפך הטענה להיפך הגמור.


===

עברתי על האשכול על החמ"י, וענייני שבתאות שהוזכרו שם, וחשבתי לעצמי אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא, כמה כבוד בעוה"ז יש לכל מי שעמד אז ועשה את אשר היה צריך לעשות, וכמה ההיפך יש למי שלא וכו' ואפי' גדולים וצדיקים ממש וכו', וא"כ כ"ש ב"ב של כ"ש בעולם האמת, והדברים נוקבים עד השיתין.

[איש_ספר]

בירור הלכתי רחב על הכל האמור באשכול זה, חומר המעשים, אופן האמנת הדברים, דין המכחישים וחומר המחפים.

בירור הלכה בעניין הצבוע ששמועתו רעה - סופי.pdf

(755.23 KiB) הורד 1782 פעמים

[גביר]

ה'זקנים' שישנם בברסלב, הם גוף ממוסד ורשמי האחראי על הנהגת הקהילה, בהעדר אדמו"ר, או שמדובר ביהודים הזוכים ליוקרה עקב גדולתם בתורה וביראה, גילם וניסיון חייהם, וממילא הציבור הברסלבי נשמע אליהם?

[שבע]

מכתב שהתפרסם בחודש שבט העבר
לאחר התקרית הידועה

[שבע]

מכתב הגרי''מ בהגדלה

[משה ובני ישראל]

למה גדולי ישראל מחוץ לברסלב שותקים בעניין באופן בולט מאוד ? הכל בגלל שמפחדים מאלימות וכו' או שיש החולקים על הרבנים הנ"ל ?

[הרואה]

לענ"ד הם שותקים כפי ששותקים על כל סיפור ומקרה שלא נוגע בצורה חד משמעית לב"ב, ויש בזה מעלות וחסרונות. בכל אופן היו כמה מגדו"י מהשורה השניה (לפי העיתונים) שהתבטאו בעניין ברורות כגון הגר"נ קופשיץ ולהבחל"ח הגר"מ שפירא זצ"ל.

[הכתב והמכתב]

למה להתבטא בענין שאינו נוגע למעשה

[שבע]

רעידת אדמה בברסלב: לראשונה מאז המאבק בברלנד מתייצבים רבנים מתוך בית הדין המיוחד שהתיישב לבדוק את השמועות אודות ברלנד על הבמה כשהם זועקים מול המצלמות: כל השמועות נכונות ומדובר רק בקצה קרחון.

אתמול (ג) בערב התקבצו מאות חסידי ברסלב באולמי פארהאנד בבית שמש ל"עצרת תפילה וזעקה אדירה על עקירת יסודי התורה ע"י האיש המכונה אליעזר ברלנד הפורץ גדרי תורה והלכה וחוטא ומחטיא בחמורות שבחמורות", כלשון השלט שפיאר את כותל המזרח שם כיבדו את המעמד בנוכחותם חשובי רבני בית שמש: הגאון הרב מאיר הלר, הרב קלמן ווייס, הרב חיים אהרן מונדרר והרב יהודה ניישלאס, וחשובי משפיעי ברסלב שביניהם בלטו שניים מבניו של הצדיק רבי שמואל שפירא, הרב מרדכי טורץ נשיא מוסדות החינוך "תורה תמימה", והגאון רבי שאול סירוטה המשפיע הראשי בקהילת "קרן אור" שנשלח לייצג את הגאון רבי יעקב מאיר שכטר שליט"א במעמד.

הכנס נפתח בתפילת ערבית כשהרב נתן שכטר, נכדו של הגאון רבי יעקב מאיר שכטר שליט"א, יורד לפני התיבה. לאחר מכן התכבד המשפיע הרב שמעון צבי שפירא בקריאת מזמורי תהילים וסליחות ואמירת תפילה מליקוטי תפילות "להינצל מצבועים ושקרנים שמחריבים את העולם".

את סדרת הנאומים החל הדיין הרב מרדכי זאב גודלבסקי, מי שליווה את בית הדין המיוחד מאז הקמתו והשתתף בכל המושבים. הרב גודלבסקי סיפר כי התקבלו עשרות עדויות על מעשיו החמורים של ברלנד ומדובר בעבירות שהסנהדרין היו עונשים על כך במוות. "מה שהתפרסם בכלי התקשורת אינו בגדר 'חושדים בו ואין בו', קרא הרב, "לאמתו של דבר יש בו פי כמה וכמה ממה שחושדים בו". את דבריו סיים הרב בביקורת נוקבת נגד אלו שמנסים בכל דרך לשקם את תדמיתו של ברלנד בכך שמארגנים לו ביקורי רבנים שיוצרים טשטוש בציבור לגבי היחס הנכון לאישיותו. "לאן נגיע בצורה הזו?" – זעק הרב.

לאחר מכן התכבד הגאון הרב שאול סירוטה, יד ימינו של הגאון הרב יעקב מאיר שכטר, לשאת את דבריו. הרב נאם במשך שעה ארוכה וזעק על המציאות המרה שבה חדר לתוך חסידות ברסלב אדם שמערער על יסודי היסודות ביהדות. "עצם העובדה שדברים שדורי דורות מסרו עליהם את הנפש ולא העיזו לפגוע בקצה הקצה שלהם הפכו בגללו לנושא לדון ולדוש בו", זעק הרב, "מחדירה גם בנו קרירות שכנראה נידרש לעשרות שנים כדי להיטהר ממנה".

בהמשך נאם הרב יניב עסיס, מחבר הספר "בגדי תפארתך" והשדרן הראשי ב"קו ברסלב", הקו שמרכז את המאבק בברלנד, ומי שנחשב מחלוצי המאבק. "אם לא ניאבק כאן ללא כל פשרות יהיה הדבר חורבן לדורות" – קרא הרב.

בהמשך עלה לדוכן הנואמים הרב נחמן זאב פראנק, מחשובי רבני ברסלב ומי ששימש הרוח החיה בבית הדין, הרב פתח את דבריו בהכרזה ברורה כי אין לנו שום שנאה חלילה נגד אף אדם בקהילת שובו בנים והמאבק המתנהל הוא מתוך חמלה על בני הקהילה ולא להיפך חלילה. "לגבי העובדות הקשות כולם שואלים: היה או לא היה? אני אומר לכם", הכריז הרב, "כמו שאני עומד כאן לפניכם כך נכונים כל השמועות על ברלנד. הכל התברר בבית דין והכל היה!". את דבריו סיים הרב בקריאה לגדולי הדור להורות לברלנד להיסגר בביתו ולהימנע מכל קשר לאף אדם יחיד כרבים. "אדם כזה אסור לו לחלוטין להיות מנהיג" סיים הרב.

דבריו של הרב פראנק נקטעו כאשר הגאון האדיר הרב נתן קופשיץ התקשר טלפונית והשמיע דברי עידוד לנאבקים בברלנד.

ההפתעה הגדולה חיכתה לקהל כאשר המשפיע המפורסם הרב שמעון טייכנר, מי שמוכר בחסידות ברסלב כאיש של קירוב ושלום ומי שמשמש במקרים רבים בתוך החסידות כמגשר ומפשר, עלה על הבמה והכריז בקול כי ברלנד הוא "קליפה וטומאה נוראה". "זה לא סוד", אמר הרב, "שישיבת שובו בנים נפתחה בביתי בבני ברק לפני שלושים וחמש שנה, אני עצמי הייתי חסיד של ברלנד במשך שלוש וחצי שנים ואני מודע היטב לכריזמה האדירה שהוא מקרין. אני מבין לחלוטין את כל אלו הנוהים אחריו, "היום ברור לכולנו" קרא הרב, "כי כל מה שהוא מקרין לא מגיע מצד הקדושה. אני עצמי עודדתי את האסיפה הזו ואני מעודד את החובה להזהיר ולהתריע מסכנתו של ברלנד".

לאחר מכן נאם הרב חיים אהרן מונדרר כשהוא מעודד את הציבור לחובה להמשיך בכל תוקף במאבק.

יצויין כי התוכנית המקורית היתה לקיים את הכינוס ביום ראשון אלא שהקלטה שפרסם ברלנד בה הוא קורא לכל חסידיו להשתתף בכינוס "איש בל ייעדר" – הביאה את המארגנים להחלטה לקיים את הכינוס ביום שלישי לאחר שהמשטרה המקומית עודכנה בתכניותיהם של חסידי ברלנד להפריע לעצרת ונערכה בהתאם. כמו כן התקבלה תלונה במשטרת בית שמש על איום טלפוני בו נאמר לבעל האולם "כי הפוגרום שהיה במאה שערים בכנס הקודם של ה"חולקים" (כינוי לנאבקים ברב ברלנד) יהיה משחק ילדים ביחס למה שנעשה לכם".

במהלך הערב אכן הגיעו קבוצת נערים מחסידי ברלנד שניסו לעורר פרובוקציות בכניסה לאולם אך אלה נהדפו ע"י המאבטחים שנשכרו לאבטח את האירוע. כאשר התעורר חשד לאלימות נכנסה המשטרה לתמונה והרחיקה את הפורעים.

לדברי גורמים הנמצאים בקשר עם דייני בית הדין המיוחד של חסידי ברסלב להוקעתו של ברלנד, פסק הדין כבר כתוב וחתום אך הוא ייצא לציבור רק אחרי הצטרפות וגיבוי של עוד מספר רבנים ודיינים מפורסמים שהתעוררו בעקבות הממצאים לחקור את הפרשייה באופן יסודי.