מעמד האישה ביהדות

[שליטא]

משום מה יש לי הרגשה שבעולם החרדי התפקיד של הגבר הוא ללמוד תורה והתפקיד של האישה זה "לקבל" מבעלה את הדרך/תורה וכד' ולפי זה לחנך את הילדים וכד'. זה כמובן לא נעשה באופן רשמי אלא כצורת חיים טבעית ונורמלית.

השאלה שלי היא כזו:

האם זה דבר טבעי שאשה תביע את דעתה בעניינים כמו פרשת שבוע דעות אקטואליה פוליטיקה וכד'? או שזה בכלל לא שייך אליה לחלוטין.

מדוע אני שואל את זה?
אני נשוי לחרדלניקית והיא בדיוק להיפך מכל הנשים החרדיות שאני מכיר. יש לה דעות משלה והשקפה משלה וחידושים משלה על התנך וכד' בערך כמו שיש לבחור ישיבה. היא פתוחה לשמוע דעות ולקבל אותם אבל מה אני אגיד יש לה דעות משלה בדיוק כמוני (המון פעמים היא מדברת מחוסר ידע אבל היא מוכנה לקבל את זה שחסר לה הרבה מושגים)

רציתי לדעת האם כך זה אמור להיות? וכך אני אמור לחנך את בנותי שיהיו כאלה? או שזה הנהגה לא נכונה ותפקיד האשה להיות עקרת בית בלי דעות משל עצמה...

עיקר מה שאני שואל זה על גדולי ישראל לדורותם איך הנשים שלהן היו?? איזה אופי יש להן?? מה סגנון האישיות שלהן? האם היה להן סגנון אישיות אחיד או מה?

זה מאד מסקרן אותי
מי שמכיר ויודע מקרוב אשמח מאד אם הוא ישתף כמה הנהגות מגדולי ישראל וכמו כן ראיות מחזל בנושא.

[תוכן]

אני מכיר הרבה חרדיות שיש להן דעות משלהן גם על הפרשה וגם על נושאי השקפה וכיוצא. אני מכיר אברך ת"ח שאשתו מדברת איתו בלימוד בשלחן שבת. אין שום ספק שיש בזה שאלה של חינוך, אבל זה גם הרבה תלוי באופי ובכשרון.

[רחמים]

בחז"ל מסופר על ברוריה אשת ר"מ ועל מיכל בת שאול שהיו להם דעות והשקפות אבל מודגש בחז"ל שזו התנהגות יוצאת דופן לאישה

שו"ת משנה הלכות חלק י סימן קסא

אשה אי מותרת ללמוד תורה

ד' בהעלותך התשכ"ט בנ"י יצו"א.
מע"כ ידידי היקר מאד נעלה נו"נ או"א חוב"ט מתנהג בחסידות יר"ש וכו' כש"ת הרה"ג מוה"ר ליבוש לאנדסמאן שליט"א.

אחדשה"ט בדבר שאלתו בהא דקיי"ל דלא ילמוד תורה לבתו כמבואר יו"ד סי' רמ"ו ס"ו אם מותרת האשה לעצמה ללמוד תורה וכן ללמוד מאשה אחרת, ולפום ריהטא הי' נראה דדא תלוי במחלוקת בכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות אם רוצות לקיים דנחלקו בה הראשונים דעת רש"י והטור וכן נראה דעת הרמב"ם דאין יכולין לקיים ודעת התוס' ושאר ראשונים וכן אנן נוהגין דיכולות לקיים ומיהו יש לדחות דלא דמי דהכא טעם איכא לדבר כאלו מלמדה תפלות.

והנראה דללמוד לעצמה ודאי מותרת דמי יאמר לה שתשמע לנו שלא תקבל שכר כיון דמפורש אמרו דמקבל שכר כמבואר בש"ס דגם אשה יש לה שכר על לימודה ובאמת המפורסם לא צריך ראי' הרי לן נשים מלומדות מדור דור וברוריה דביתהו דר"מ ומיכל בת שאול וגם בדורות האחרונים ואשת הפרישה ועוד ועוד ומיהו ללמוד עם אחרות צ"ע קצת אם מותרות ג"כ וקצת הי' נראה משנה קידושין פ"ב לא תלמוד אשה סופרים ופי' בגמ' אשה משום אבהתא דינוקי ובלאו הכי היתה מותרת ללמוד עם אחרים ואולי דוקא זכרים והכי משמע לשון ינוקי ולא קאמר משום תינוקת ולכאורה להטעם דמלמדה תפלות אין נפ"מ מי הוא הלומדה והלומדה עובר משום לפ"ע עכ"פ ואם נשלחה ע"י אביה א"כ הוא עובר וגם המורה עוברת כמובן. ומיהו כל זה ללמדה תורה פלפולי דאורייתא אבל ללמדה הלכות אדרבה מצוה וחיוב הוא וכל הנשים מחויבות לדעת כל המצות ל"ת דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה וא"א לחייבן אם לא ילמדו וכן מחייבות ללמוד כל המ"ע שהז"ג איך לקיימם והלכות שבת ויו"ט ופסח וכל המועדים וש"ע א"ח הל' תפלה וביהכ"נ נטילת ידים ברכת המזון קריאת התורה וכל שארי הלכות הנוגעות כמובן. ועיין ס"ח סי' שי"ג ושו"ת מהרי"א יו"ד סי' מ"ח.
ובזה הנני ידידו המברכו בברכת התורה ללומדיה דושה"ט וש"ת בלב ונפש. מנשה הקטן

[כולל יונגערמאן]

לכאורה פשוט שהלימוד לתינוקות הכוונה לתנ"ך שזה מותר לאשה

[אוצר החכמה]

הגר"א בביאורו באמת מביא מקור להיתר תורה שבכתב מהגמרא בנדרים ששוכר מלמד ללמד בנותיו, מה שלא ברור לי בזה הוא שהגר"א מביא את זה בתור מקור לדברי הרמב"ם שאין בזה תפלות, אבל הרמב"ם שם אומר שאעפ"כ יש איסור בדבר וקשה א. הרי בגמרא שם משמע שמותר לגמרי. ב. מאיפה באמת לקח הרמב"ם את החילוק שיש בזה שתי דרגות: איסור ותפלות?

[שליטא]

מה המקור בגר"א?

[אוצר החכמה]

יו"ד רמ"ו ביאור הגר"א ס"ק כה.
ובליקוטי הלכות לח"ח התיר ללמדם תנ"ך בזמנינו מחמת ההשכלה.

[איש גלילי]

על עניני השקפה ועבודת ה' יש לכאורה ראייה מפורשת מהאשה השונמית שהיה דרכה ללכת לאלישע הנביא בשבת ובראש חדש.

[מה שנכון נכון]

הגר"א בביאורו באמת מביא מקור להיתר תורה שבכתב מהגמרא בנדרים ששוכר מלמד ללמד בנותיו, מה שלא ברור לי בזה הוא שהגר"א מביא את זה בתור מקור לדברי הרמב"ם שאין בזה תפלות, אבל הרמב"ם שם אומר שאעפ"כ יש איסור בדבר וקשה א. הרי בגמרא שם משמע שמותר לגמרי. ב. מאיפה באמת לקח הרמב"ם את החילוק שיש בזה שתי דרגות: איסור ותפלות?

בקרית מלך הביא מקור לזה מהירושלמי ריש חגיגה: נשים לשמוע [ולא ללמוד] דלא כבן עזאי. אף דמירי במקרא.

[כנסת ישראל]

בלי להתייחס לכל הענין, במכתב הגרעק"א אחר פטירת רעיתו כותב שהיה לו ויכוחים איתה בעניני עבודת השם עד חצות הלילה.

[אוצר החכמה]

הגר"א בביאורו באמת מביא מקור להיתר תורה שבכתב מהגמרא בנדרים ששוכר מלמד ללמד בנותיו, מה שלא ברור לי בזה הוא שהגר"א מביא את זה בתור מקור לדברי הרמב"ם שאין בזה תפלות, אבל הרמב"ם שם אומר שאעפ"כ יש איסור בדבר וקשה א. הרי בגמרא שם משמע שמותר לגמרי. ב. מאיפה באמת לקח הרמב"ם את החילוק שיש בזה שתי דרגות: איסור ותפלות?

בקרית מלך הביא מקור לזה מהירושלמי ריש חגיגה: נשים לשמוע [ולא ללמוד] דלא כבן עזאי. אף דמירי במקרא.

עיין בתוספות סוטה כא ב בד"ה בן עזאי ובמהרש"א שם.

[שליטא]

הגר"א בביאורו באמת מביא מקור להיתר תורה שבכתב מהגמרא בנדרים ששוכר מלמד ללמד בנותיו, מה שלא ברור לי בזה הוא שהגר"א מביא את זה בתור מקור לדברי הרמב"ם שאין בזה תפלות, אבל הרמב"ם שם אומר שאעפ"כ יש איסור בדבר וקשה א. הרי בגמרא שם משמע שמותר לגמרי. ב. מאיפה באמת לקח הרמב"ם את החילוק שיש בזה שתי דרגות: איסור ותפלות?

ראיתי בשוטנשטיין (נדרים במשנה הגהה מס' 7) שהביא את הגרא שהמשנה הוסיפה את המילה בנותיו משמע שרק מקרא מותר

[שליטא]

בלי להתייחס לכל הענין, במכתב הגרעק"א אחר פטירת רעיתו כותב שהיה לו ויכוחים איתה בעניני עבודת השם עד חצות הלילה.

דווקא בגלל המכתב הזה עלתה לי השאלה הנ"ל איך הנשים של גדולי ישראל היו?? זה מצד אחד מאד מעניין ומצד שני אף אחד לא מדבר על זה בכלל וחבל תורה היא כו'

[חובב_ספרים]

בשו"ת זכרון יוסף [סי' י"ג ד"ה כאשר אמרתי] הוא כתב שאמר דבריו שם "בפני זוגתי המושכלת ומלומדת" והביא מה שהיא הוסיפה לבאר פיוטים ותפילות ע"פ זה.

[אחימעץ]

בשו"ת זכרון יוסף [סי' י"ג ד"ה כאשר אמרתי] הוא כתב שאמר דבריו שם "בפני זוגתי המושכלת ומלומדת" והביא מה שהיא הוסיפה לבאר פיוטים ותפילות ע"פ זה.

viewtopic.php?f=19&t=3476&p=210573#p41585

[כל דצריך]

בספר "דורות בישראל" מאת שלמה אשכנזי ישנו פרק על נשים משכילות וחכמות וכתוב על מקרה באירופה לפני כמה מאוד שנים שבישיבה מסוימת לאחר פטירת ראש הישיבה לא היה מועמד גבר הראוי מספיק למלא את מקומו ואישה (אאל"ט ממשפחתו של ראש הישיבה הנפטר) שימשה במשרה זו כשהי מאחורי וילון בשיעורי לפני התלמידים).

יש להדגיש כי הפמיניזם מבזה את כבוד האישה כי דמות האישה נבנית בדרך זו לפי דמותו של הגבר ולאישה דמות משלה ותפקיד משלה בעולם. אמנם, האישה היא בבחינת מקבל והגבר בבחינת נותן ולכן האיש "קונה" את אשתו.

[משה ובני ישראל]

הרב נחום דיאמנט שליט"א

[לייטנר]

בספר "דורות בישראל" מאת שלמה אשכנזי ישנו פרק על נשים משכילות וחכמות וכתוב על מקרה באירופה לפני כמה מאוד שנים שבישיבה מסוימת לאחר פטירת ראש הישיבה לא היה מועמד גבר הראוי מספיק למלא את מקומו ואישה (אאל"ט ממשפחתו של ראש הישיבה הנפטר) שימשה במשרה זו כשהי מאחורי וילון בשיעורי לפני התלמידים).

מקובל על אחת מצאצאיות רש"י.
אך יותר מכך, כך מקובל על אסנת ברזאני (התנאית).

[משה נטע]

וידוע שהרבנית אדל ע"ה ביתו של רבינו אור שבעת הימים הבעש"ט הקדוש היתה מדריכה את החסידים אחרי פטירתו של אביה.