בשבת זכור העעל"ט באמצע אמירת הקרוב"ץ [סילוק] נתקשיתי בביאור דברי הפייטן [ר"א הקליר], וז"ל :
"זְכוֹר כִּסֵּא כְּבוֹד גָּדְלָךְ. אֲשֶׁר מִגְּרוּ וְנִאֲצוּ לְמוּלָךְ. וְשִׁלְחוּ בָּאֵשׁ הֵיכָלָךְ. וַיַּשִּׁימוּ כָּל גְּבוּלָךְ. וְשִׁדְּדוּ וְנִתְּקוּ יְרִיעוֹת אָהֳלָךְ. אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ. אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי בִּגְלָלָךְ. וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם הִלּוּלָךְ. עָלֶיךָ יַעֲזוֹב חֵילָךְ. וְיוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עָשׂוּ לָנוּ עָשׂוּ לָךְ"
וצ"ב שהרי הפסוק "אשר צויתה לא יבואו בקהל לך" קאי על בני עמון ומואב ולא על עמלק (שיש מצוה להרגו), ומה ענינו לכאן שכמיירי על מה שעשה לנו עמלק ?
(וז"ל המדרש "ידו פרש צר, את מוצא בשעה שנכנסו שונאים לבית המקדש נכנסו עמונים ומואבים עמהם, והיו הכל רצין לבוז כסף וזהב, ועמונים ומואבים רצין לבוז את התורה, כדי לעקור (דברים כ"ג) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', ר' יהודה בר' סימון בשם ר' לוי בר פרטא, לדליקה שנפלה לתוך פלטין של מלך, והיו הכל רצין לבוז כסף וזהב ועבד רץ לבוז את אוניתו, כך בשעה שנכנסו שונאים לבית המקדש נכנסו עמונים ומואבים עמהם, והיו הכל רצין לבוז כסף וזהב, ועמונים ומואבים רצין לבוז את התורה, כדי לעקור לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'" (איכ"ר א', ל"ח).