פורום אוצר החכמה

תיקונים והערות לפי' רש"י ובית מדרשו על 'פיוטים לד' פרשיות'
עי' מנחות כט. דמנורות שעשה שלמה המלך הכניסם לכור אלף פעמים

יוצר לפרשת שקלים
עמ' יז


מה שפירש כמו ראשית אוני לשון כאב, צ"ע דלא מצינו מי שיפרש כן ראשית אוני.
ואולי ט"ס הוא וצ"ל: בן אוני (בראשית לה, יח) ופירש"י בן צערי, וא"ש.

צרור המור בראשית מט ג
וכן דרשו וראשית אוני, על מחלוקת קרח שניצל און בן פלת. וכן דרשו שגלה בראשונה שבט ראובן, שנאמר ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי וגו' (דה"א ה, כו), וזהו ראשית אוני לשון צער, כמו (לעיל לה, יח) בן אוני],

יישר כח
ומה באמת הפשט בדברי צרור המור?
ראשית אוני זה ראשית כחי, ולפי הפשט רחוק להשאילו ללשון צער. שמא גם הפסוק "מרוב אונים ואמיץ כח" זה לשון צער??

האמת שכן הוא בב"ר צח ד כחי וראשית אוני, שירוי חילי ושירוי צערי. ובמת"כ כן הוא בתרגום ירושלמי וכו' ובמעשה בלהה הוא היה ראשית צערו.

יוצר לפ' שקלים
עמ' א
למשולי עפר ואפר.
ולא פי' מנלן דנמשלו ישראל לעפר ואפר. ועי' לקמן עמ' מה 'מספר עפרים', ובפי' כתב שנמשלו לעפר שנא' מי מנה עפר יעקב (ואולי אפר דנקט לאו דוקא אלא ליופי החרוז, ועי' חולין פח: דמצינו אפר שקרוי עפר).

עמ' יא
בקץ זה. בזמן זה. ובהע' סח הקליר משתמש במילת קץ גם בהוראה של זמן מסויים.
וכן בפיוט 'אלים' בתפילת טל עמ' עט, עד קץ לחיכת שור. וכן לקמן עמ' קח, בקץ אשר נכמר ויחי'

עמ' יד
שנא' (במדבר כג, כא) ותרועת מלך בו לשון ריעות ולשון חיבור.
וכן פירש רש"י שם.

מוסף לפ' שקלים
עמ' מב
אור פניך עלינו. כמו אבני נזר מתנוססות וכו' אף כאן נסה כמו הצהיר והאירה.
עי' כל זה גם בפיוט 'ארשה' בתפילת טל עמ' יט, וע"ש צ' מתחלפת בס' וכו'.

שם
ובצדק הגה. בשעה שאני הוגה וכו' ואומר.
ומש"כ רש"י ביהושע א, ח דלשון הגיון הוא בלב, היינו דוקא בלשון תורה כמש"כ שם.

עמ' מג
דעו דרשו. 'לשמך' עולה אותה כופר כמו שהוא חרות ומפורש בו.
כנראה דכוונתו למאי דכתיב כופר נפשו לה', והיינו לשם ה'.

עמ' מה
ובכס והדום. בסוף הדיבור "וכן באיש כופר נפשו וכן בקרבני לחמי".
כוונתו דבמדרש שם מדבר גם מפסוקים אלו ע"ש.

יוצר לפ' שקלים
עמ' ה
בד"ה אז מאז. ופתר אז מאז על 'ידי' התורה שנאמר בה אז. נדצ"ל על התורה.

עמ' יט
בד"ה מי יוכל. ח"ו שלא ימעטו על כך. נדצ"ל על ידי כך.

שם
בד"ה לבל יחסר. כי נתקיימו קללות וירדו ובגולה. צ"ל בגולה.

עמ' כה
בד"ה לרשע נשקלתי. לכף חובה הכריעו המאזנים עלי. לפי"ז צריך לנקד לְרֶשַע בסגול הרי"ש (וכ"כ בפי' ידי יוצר, תרכ"ג), ולפי' ר' משולם הניקוד לְרָשָע.

עמ' כז


צ"ל ואבד ואין ידוע לו וכו', על האבוד והגבוי.
ומש"כ ועודנו בדרך, הוא פירש"י ולא לשון הברייתא.
ומש"כ תוספתא שקלים צ"ל ב"מ נח., עי' שם 'דתניא' וכו'.

מוסף לפ' החודש
עמ' רלד
בד"ה "גלותו" בדת שינונים. כלומר "כשיכלה" הנחמות שנתנבאו הנביאים.
אינו מובן ונדצ"ל כשיתגלה (או משהו בדומה)