לבאר הדברים יש להקדים כמה הנחות ידועות ופשוטות, ומהם תסתייעא שמעתתא. (ויסלחו לי על האריכות).
א) דברי חז"ל הידועים במסכת חולין דף צב:-צג.
חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת וכו', וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות שנאמר שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות כדכתיב קדוש קדוש קדוש ה' צב'אות, וכו'. והאיכא ברוך [כבוד ה' ממקומו, דהוזכר ה' אחר ב' תיבות], ברוך אופנים הוא דאמרי ליה וכו'.
ובתוס' שם ד"ה ברוך כתבו
ברוך אופנים הוא דאמרי ליה, אבל קדוש אומרים שרפים כדכתיב שרפים עומדים ממעל לו וגו' וכתיב בתריה וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש וכו'. ומה שאנו אומרים בתפלת יוצר והאופנים וחיות הקדש כו', דחיות נמי אומרים ברוך, דעדיפי משרפים. וקרא נמי מוכח דחיות ואופנים אומרים ברוך, דבתר קרא דברוך כתיב וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה וקול האופנים לעומתם קול רעש גדול. ובכל דוכתא משמע דהאופנים בתר חיות גרירי, דכתיב ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים, וכתיב נמי כי רוח החיה באופנים.
ב) כתב האו"ז חלק ב' סימן נ', הובא בדרכי משה או"ח סימן רפו
וזה שאנו אומרים פעמים באהבה שמע אומרים השיב רב שלום ריש מתיבתא דמתא מחסיא, בתפלות של שחרית של שבתות וימים טובים ויום הכפורים אין מנהג לומר פעמים באהבה בישיבה ובבבל כולה, אלא בתפילת מוסף בלבד, וביוה"כ אף בנעילה, מפני מפני שנגזרה גזירה על שונאיהם של ישראל שלא לקראות קריאת שמע, והיה אומר אותו שליח ציבור בהבלעה בעמידה בכל תפלת שחרית בין בחול בין בשבת, כיון שבטלה גזירה והיו פורסים את שמע כתקנה ומתפללין בקשו לסלקה כל עיקר שהרי חזרה קריאת שמע למקומה, אלא אמרו חכמים שבאותו הדור נקבע אותה במוסף שאין בה קריאת שמע וכו', ויש מקומות שאומרים להיות לכם לאלקים אני ה' אלקיכם ואינם מפסיקין, אבל בספר המקצעות כתב התקינו רבנן למימר בהבלעה בכל צלותא וצלותא רישא וסיפא, רישא פעמים באהבה שמע אומרים וענו צבורא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, וסיפא להיות לכם לאלקים וענו צבורא אני ה' אלקיכם, דהיינו כמנהגינו.
ג) מבנה קדושה של חול היא מבנה קדושה של שבת, אלא בתוספות פיוטים ושינויי סגנון קטנים. כלומר אחר הפתיחה של חול נקדש או נקדישך וכו', בא הפתיחה "
ככתוב על יד נביאך" - ורישא דקרא "
וקרא זה אל זה ואמר", ואחר זה אומרים ה
קדושה. ואחר זה הפתיחה לקדושת אופנים וחיות "
לעומתם משבחים ואומרים", ואחר זה "
ברוך וגו'". ואחר זה הפתיחה להסיום "
ובדברי קדשך כתוב לאמר", והסיום "
ימלוך". ובשבת חוץ מתוספת פיוטים יש תוספת
שמע ישראל כנ"ל, ולכן יש פתיחה לזה "
פעמים באהבה שמע אומרים", ואחר הפיוט "
הוא אלקינו" מסיים בפתיחה לקטע הבא "
וישמיענו ברחמיו שנית וכו'", ומה ישמיענו "
להיות לכם לאלקים אני ה' אלקיכם". וביו"ט מוסיפין "
אדיר אדירנו וכו'", והוא פתיחה ומעבר ל"
ימלוך".
והנה אחר כל זה יתבאר לן דבקדושת מוסף של שבת יש ארבעה חלקים,
קדוש דמלכים ושרפים אמרי לה,
ברוך דאופנים וחיות אמרי לה,
שמע דישראל אמרי לה, והקב"ה ישמיעני שנית "
להיות לכם לאלקים אני ה' אלקיכם".
ועל פי זה צדקו דברי ישבב, אף אם בשינוי מועט מדבריו, שאף אם ננקוט כדברי שבטיישראל שבימי קדם היתה קדושתא דוהחיות מיוחדת לראש השנה ולא אמרו אז פיוט דכבודו מלא עולם, אבל חלוקת הקדושתא היא גם כן באופן הנ"ל. ושפיר יש כותרות מיוחדות להודיע שאחר דברי המלאכים באים דברי "
החיות", ואחר זה דברי "
עמך", ואחר זה "
אתה" תשיב ותאמר אני ה' אלקיכם.
ויש להוסיף עוד הערה, שעדיין לא בירר לן שבטיישראל מקור הנחתו שלא אמרו פיוטי שבת "
כבודו מלא עולם" יחד עם פיוט "
והחיות". אבל אף אם כן, יש להדגיש שלכל הפחות לא דלגום בשלימות אלא איזה תיבות אמרו משם. והיינו, כי אין להתעלם מצורך המעבר והפתיחה לכל קטע. ולכן פשוט שלא סיימו "
וחיה לחיה לעומת כסא", כי אין לזה משמעות וקשר עם אמירת
ברוך כבוד, אלא וודאי שהוסיפו אחר זה המעבר והפתיחה הקבועה "
משבחים ואומרים" או "
ברוך יאמרו". וכן ב"
תהלת כבודך" לא סיימו "
יורשו בחוניו לפארו בארץ" אלא הוסיפו אחר זה "
ובדברי קדשך כתוב לאמר". ואף אחר "
ואתה אזון" שאין צורך במעבר דמסיים שפיר "
שמוע שנית מאלקיהם" עדיין יש להוסיף "
להיות לכם לאלקים" שהרי זה מפסוק אחרון שבקריאת שמע שנקבע עם "
אני ה' אלקיכם" כדברי רב שר שלום גאון הנ"ל.
ואחר כל זה יש לציין לדברי הלבוש, לפני ד' מאות שנה, שקבע ברורות בסימן תקצב שלכל הפחות "
אדיר אדירנו" יש לומר אף בימים נוראים, משום ש"
תהלות כבודך" נמשך על זה.
אך אחר העיון בדבריו יוצאים כמה נקודות חשובות וז"ל
ונ"ל שיש לקהל לומר בונתנה תוקף אדיר אדירנו וכו' מיד אחר שיאמרו אני ה' אלקיכם, כי לומר עליו מיד הפיוט תהלות כבודו וכו' שהוא מיוסד על פסוק זה, כי כן כל הפיוט של ונתנה תוקף נתייסד על מה שאמרו הקהל כבר, וכן בי"כ. ומה שייסד הפייט ואתה אזון לקול מפאריך וכו' על פסוק שמע ישראל שאמרו הקהל, נ"ל משום שיש בקריאת שמע רמ"ח תיבות כמנין איברים של אדם, לכך יסד הפיוט גם כן בכאן הפיוט המדבר באיברים, וכן בכל הפיוט הוא מעין מה שאמרו הקהל.
והנה ממה שקובע לומר "
אדיר אדירנו" יש לדון אם הכוונה שעד אז לא נהגו לומר כלל אדיר אדירנו בראש השנה, או שאכן אמרו החזן וכהגדשתו "שיש לקהל לומר", כלומר שהקהל לא אמרוהו כדרך שלא אמרו נקדישך כדין השו"ע בסימן קכ"ה. (אך יש לעיין כיון שאמרו תהלות כבודך, וס"ל שזה נתקן לכל הקהל, למה לא נהגו גם לומר אדיר אדירנו)
אך עיקר החידוש שבדבריו, דמשמע מיניה שפתיחת הקדושה של מוסף היא "
ונתנה תוקף" במקום "
נעריצך" או "
כתר", עד שכל פיוטי הקדושתא נקראות אצלו בשם "
ונתנה תוקף". (האם יש מקום לקבוע מזה שלדעת הלבוש מקור ונתנה תוקף היא מהקליר?).
עוד מצאנו בזה הסברא שהובא לעיל בשם הראב"ן, ש"
ואתה אזון" המיוסד על רמ"ח איברים שבאדם מקומו אחר
שמע ישראל דוגמת רמ"ח תיבות שבקריאת שמע. והגם שכאמור הובא לעיל בשם הראב"ן, אך בעניי לא מצאתי בראב"ן, לא בספרו אבן העזר ולא בסידור ראב"ן שבגנוזות ג'.