היכי תמצי תפילת לחש

[HaimL]

כמדומני שבכל דרכי ההגייה, הנהוגים אצל אחב"י שבכל תפוצות ישראל, הגיית סמך וזין אינה משתנה מעדה לעדה, ולשתיהן אותו מוצא, היינו כאשר השיניים סגורות, והלשון נוגעת בשיניים התחתונות והאוויר יוצא מבין השיניים. א"כ, לא מצאנו ידו"ר בבית הכנסת, שאין בין סמך לזין, אלא שסמך היא הוצאת אוויר בלבד, ללא מעבר במיתרי הקול, ואילו זין עוברת קודם במיתרי הקול, ונמצא שאין תפילת לחש כמו שהעולם קוראים לחש, היינו ללא מעבר במיתרי הקול, אחרת, המתפלל אומר המחזיר שכינתו לציון, והנשמע ממנו הוא ח"ו המחסיר שכינתו וכו'.

[ר' גרונם יקום פורקן]

קודם שתתפלא על ס' וז' תתפלא ותשאל האם כל אמירה בלחש צריכה שאוויר יעבור במיתרי הקול, או שמא מספיק שהיא "מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע".

[ר_חיים_הקטן]

https://www.yutorah.org/lectures/725497 ... nd-halacha

[במסתרים]

https://tora-forum.co.il/threads/%D7%AA ... %94.30098/

ועיין במובא שם בשם שתי ידות
viewtopic.php?p=528091#p528091

[HaimL]

קודם שתתפלא על ס' וז' תתפלא ותשאל האם כל אמירה בלחש צריכה שאוויר יעבור במיתרי הקול, או שמא מספיק שהיא "מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע".

לא הבנתי את דברי כבודו. יש 3 דרכים בהגיית מילים. דרך ראשונה, כאשר אוויר עובר במיתרי הקול, מרעיד אותם, ויוצר את קול הדיבור הרגיל, אשר יכול להיות קול רם או קול נמוך, תלוי בעוצמת האוויר המרעיד את מיתרי הקול. דרך שנייה היא הנקראת בלשון המדוברת לחש, כלומר הוצאת אוויר דרך מוצאות הפה, ללא מעבר קודם במיתרי הקול. הוצאת האוויר הנ"ל יוצרת צליל, שמטבע הדברים אינו יכול להיות בעל עוצמה, מאחר ועוצמת קול הדיבור הרגיל נוצרת ע"י מעבר האוויר במיתרי הקול ובגרון. את הצליל שיוצר הלחש פחות נהוג, אך נראה שעדיין אפשרי, לכנות בשם קול. דרך שלישית היא להניע את השפתיים ללא הוצאת אוויר והשמעת צליל מכל סוג שהוא
אך אם כך עשתה הצדקת חנה, איך נלמד מזה שצריך להתפלל בלחש, דסו"ס אין בהנעת השפתיים, ללא הוצאת אוויר, שום לחש. ומה שיותר נראה, בפירוש הפסוק, היא שחנה התפללה בלחש, כמו שנקרא לחש בלשון המדוברת, היינו הוצאת אוויר, ללא מעבר במיתרי הקול. ומאחר ועוצמת הצליל, באופן כזה של לחש, היא חלשה, ואיננה נשמעת היטב למי שאינו נמצא בקרבת מקום לאדם הלוחש, נראה היה לעלי שחנה רק מניעה בשפתיה, כדרך השיכורים, ואיננה לוחשת כלל ועיקר.

[צופה_ומביט]

קודם שתתפלא על ס' וז' תתפלא ותשאל האם כל אמירה בלחש צריכה שאוויר יעבור במיתרי הקול, או שמא מספיק שהיא "מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע".

שו"ע או"ח קא, ב:

לא יתפלל בלבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש.

ועיי"ש במשנ"ב שנלמד מחנה.

[HaimL]

אחרת, המתפלל אומר המחזיר שכינתו לציון, והנשמע ממנו הוא ח"ו המחסיר שכינתו וכו'.

עוד מקומות ששמתי לב אליהם. והחזירנו בתשובה שלמה לפניך וכו', דלא לשתמע ח"ו והחסירנו. קונה הכול וזוכר חסדי אבות וכו', דלא לשתמע ח"ו וסוכר חסדי אבות, היינו שסוגר בפניהם. ואף אם נאמר דליכא חיובא לדקדק בתפילה, אבל כבר מבואר בפוסקים דבימים נוראים יש לנו לדקדק ולפרש בתפילתנו, ונראה פשוט דקאי אכולא צלותא, ול"ד בהוספות דעשי"ת.

[רב טקסט]

(האמת, שכמה וכמה קמאי דקמאי כתבו להדיא שההבדל שבין בג"ד ז"ך ל-פכ"ת ס"ק אינו שזה בקול וזה בלעדיו, אלא במקום מוצאן ואופן בטוין,
ולפ"מ שהבחנתי יש שמוציאים קול גם באותיות פק"ד ס"ק,

ומכל מקום)
אותיות בג"ד ז"ך מצריכות קצת קול, ואי אפשר להוציאן בלחישה בעלמא, וכדברי הרמד"ל שהבאתי מכבר.
אבל אפשר גם בקול של לחישה (כנשיפה), בענין שאם עושים כך בלחש מאד אינו מורגש לסובבים כלל. אך מצריך יותר שימת לב,