פורום אוצר החכמה

זכור לי שיש כמה דוגמאות לכך שמתקני התפילות 'השתמשו' בפסוקים גם באופן שהם מתאימים למקום ששובצו בו רק בדרך דרש, ואילו לפי הפשט הם עוסקים בענין אחר. יש דוגמאות רכות יותר, כמו השימוש בפסוקים לתפילות מזו"ש בראש-השנה שהוא תלוי בפירושים שונים, כמו ויהי בישורון מלך וכד', יש גם את פרשת "והיה אם שמוע" הנאמרת בסדר קרי"ש בלא הפרשה שלפניה, למרות שזה משנה מעט את המשמעות. אבל אני מחפש דוגמאות דוקא לכך שלפי הפשט בכלל אין שייכות בין הפסוק לענין של התפילה, אלא רק לפי הדרש.

כל שמזכירים בסליחות את י"ג המדות
...נשא עון ופשע וחטאה ונקה

מתפלת נחם -
"כִּי אַתָּה ה' בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ, וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ, כָּאָמוּר:
"וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חֽוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ"

רש"י עה"פ (זכריה ב ט)
ואני אהיה לה למגן כאילו חומש אש סביב.
ועד"ז ברד"ק ור"י קרא שם

המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, כאמור "לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו": ולכא' פשט הפסוק הוא שעשאם בששת ימי בראשית, כמו ששאר הפסוקים בתהלים קלו עוסקים בארועים שהיו.

חגי פאהן כתב:המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, כאמור "לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו": ולכא' פשט הפסוק הוא שעשאם בששת ימי בראשית, כמו ששאר הפסוקים בתהלים קלו עוסקים בארועים שהיו.

וידעים דברי נפש החיים בזה (או שלכך רומז כתר"ה שליט"א)

בשבת שמתי לב לזה:
ויום השביעי משבח ואומר : מזמור שיר ליום השבת.

מקרה שהוכנס פסוק במשמעות הפוכה לחלוטין נמצא ב'תפילה על הפרנסה' הנאמרת בימים נוראים ומסתיימת בפסוק בירמיה פרק מד פס' יז 'ונשבע לחם ונהיה טובים' שפשט התפילה מורה על כך שכאשר תהיה פרנסתנו מצויה לשובע נהלך בדרך טובה לפניו יתברך ואילו הפס' מדבר על תגובת בני ישראל לדברי הנביא המוכיח אותם על עבודה זרה והם עונים לו שמעשיהם טובים ע' מלבים שם

ה' אלקי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם וגו'

עושה חדשות כתב:זכור לי שיש כמה דוגמאות לכך שמתקני התפילות 'השתמשו' בפסוקים גם באופן שהם מתאימים למקום ששובצו בו רק בדרך דרש, ואילו לפי הפשט הם עוסקים בענין אחר. יש דוגמאות רכות יותר, כמו השימוש בפסוקים לתפילות מזו"ש בראש-השנה שהוא תלוי בפירושים שונים, כמו ויהי בישורון מלך וכד', יש גם את פרשת "והיה אם שמוע" הנאמרת בסדר קרי"ש בלא הפרשה שלפניה, למרות שזה משנה מעט את המשמעות. אבל אני מחפש דוגמאות דוקא לכך שלפי הפשט בכלל אין שייכות בין הפסוק לענין של התפילה, אלא רק לפי הדרש.

אם כבר הזכרת 'והיה אם שמוע' תוכל למנות הפסוק 'שמע ישראל' דקאי על ישראל סבא.

בפשט?

יהושע100 כתב:מקרה שהוכנס פסוק במשמעות הפוכה לחלוטין נמצא ב'תפילה על הפרנסה' הנאמרת בימים נוראים ומסתיימת בפסוק בירמיה פרק מד פס' יז 'ונשבע לחם ונהיה טובים' שפשט התפילה מורה על כך שכאשר תהיה פרנסתנו מצויה לשובע נהלך בדרך טובה לפניו יתברך ואילו הפס' מדבר על תגובת בני ישראל לדברי הנביא המוכיח אותם על עבודה זרה והם עונים לו שמעשיהם טובים ע' מלבים שם

אם כבר הגעת לתפילות מאוחרות, ראה גם את זה
viewtopic.php?f=72&t=2507&p=17861&hilit=%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A8#p17861

תודה לכולם.

לכאו' בהרבה מקרים גם השימוש במזמורי התהילים בתפילה, הוא נכלל מעט בהוצאת דברים מהקשרם הפשוט. ולדוג' כאשר נופלים על פניהם ואומרים רפאני כי נבהלו עצמי בדמעתי ערשי אמסה וכו', הרי אי"ז במשמעות זהה לכוונתו של דוד ע"ה באמירת תפילה זו, אלא העתיקו את לשונו של דוד המלך על מאורעותיו הפרטיים, כתפילות על עם ישראל בכללותו, או כיו"ב. לא כך?

עושה חדשות כתב:תודה לכולם.

לכאו' בהרבה מקרים גם השימוש במזמורי התהילים בתפילה, הוא נכלל מעט בהוצאת דברים מהקשרם הפשוט. ולדוג' כאשר נופלים על פניהם ואומרים רפאני כי נבהלו עצמי בדמעתי ערשי אמסה וכו', הרי אי"ז במשמעות זהה לכוונתו של דוד ע"ה באמירת תפילה זו, אלא העתיקו את לשונו של דוד המלך על מאורעותיו הפרטיים, כתפילות על עם ישראל בכללותו, או כיו"ב. לא כך?

כלומר, "הקשרם הפשוט" הוא המאורע הפרטי המסוים שאירע לדוד המלך! (והקורא צריך לכוון בבקשתו שה' יציל את דוד מכף כל אויביו וכו'?!)

עושה חדשות כתב:תודה לכולם.

לכאו' בהרבה מקרים גם השימוש במזמורי התהילים בתפילה, הוא נכלל מעט בהוצאת דברים מהקשרם הפשוט. ולדוג' כאשר נופלים על פניהם ואומרים רפאני כי נבהלו עצמי בדמעתי ערשי אמסה וכו', הרי אי"ז במשמעות זהה לכוונתו של דוד ע"ה באמירת תפילה זו, אלא העתיקו את לשונו של דוד המלך על מאורעותיו הפרטיים, כתפילות על עם ישראל בכללותו, או כיו"ב. לא כך?

כל השימוש בספר תהילים הוא כזה

בפיוט "כתר מלכות" הובא הפסוק "ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו" בהקשר האור הגנוז (ובלשון נוכח כלפי הקב"ה, ולא בלשון נסתר לנקבה כמו במקור).

הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים.

רש"י שם - הן דברי שכינה כלומר הוא מתנודד ואני לבי נהפך עלי לרחם שמא בני יקירי הוא כמי שאין לו אלא בן אחד שהוא עושה לו כל רצונו.

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ הַמָּל בְּשַׂר הָעָרְלָה
וּפָרַע וּמָצַץ דְּמֵי הַמִּילָה
אִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה
אִם שְׁלָשׁ אֵֽלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ.

אגב, במקצת דפוסים הוסיפו וא"ו והדפיסו
"וְאִם שְׁלָשׁ אֵֽלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ"
לבכר, כנראה, ההתאמה לפסוק
על פני הבנת המשפט

צלעובר כתב:הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ הַמָּל בְּשַׂר הָעָרְלָה
וּפָרַע וּמָצַץ דְּמֵי הַמִּילָה
אִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה
אִם שְׁלָשׁ אֵֽלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ.

אגב, במקצת דפוסים הוסיפו וא"ו והדפיסו
"וְאִם שְׁלָשׁ אֵֽלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ"
לבכר, כנראה, ההתאמה לפסוק
על פני הבנת המשפט

מונח בזכרוני כי הנוסח המקורי היה "באם שלש אלה", רק מחמת שהוא אחרי ה"פסולה" אז הב' רפויה, ולכן התחלפה בו'.
בדומה לזה דברי הר"ן (כמדומני) על ברכת נישואין "מקדש עמו ישראל ע"י חופה בקידושין".

סגי נהור כתב:

עושה חדשות כתב:תודה לכולם.

לכאו' בהרבה מקרים גם השימוש במזמורי התהילים בתפילה, הוא נכלל מעט בהוצאת דברים מהקשרם הפשוט. ולדוג' כאשר נופלים על פניהם ואומרים רפאני כי נבהלו עצמי בדמעתי ערשי אמסה וכו', הרי אי"ז במשמעות זהה לכוונתו של דוד ע"ה באמירת תפילה זו, אלא העתיקו את לשונו של דוד המלך על מאורעותיו הפרטיים, כתפילות על עם ישראל בכללותו, או כיו"ב. לא כך?

כלומר, "הקשרם הפשוט" הוא המאורע הפרטי המסוים שאירע לדוד המלך! (והקורא צריך לכוון בבקשתו שה' יציל את דוד מכף כל אויביו וכו'?!)

אדרבה, נשמע איך אתם מסבירים את הענין.

על עניין מזמורי תהילים והכוונה הראויה באמירתם (בנקודה זו) נכב"ב

צלעובר כתב:הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ הַמָּל בְּשַׂר הָעָרְלָה
וּפָרַע וּמָצַץ דְּמֵי הַמִּילָה
אִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה
אִם שְׁלָשׁ אֵֽלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ.

האם אי"ז מילתא דשכיחא בפיוטות עד אין קץ?
(הבנתי שהכונה לנוסח התפילות דייקא, לא לפיוט ואם שגיתי כו')

בברכה המשולשת כתב:על עניין מזמורי תהילים והכוונה הראויה באמירתם (בנקודה זו) נכב"ב

הכוונה לזה?

הים הגדול כתב:

בברכה המשולשת כתב:על עניין מזמורי תהילים והכוונה הראויה באמירתם (בנקודה זו) נכב"ב

הכוונה לזה?

אכן כן.
יברככם ה'

הים הגדול כתב:

צלעובר כתב:הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ הַמָּל בְּשַׂר הָעָרְלָה
וּפָרַע וּמָצַץ דְּמֵי הַמִּילָה
אִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה
אִם שְׁלָשׁ אֵֽלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ.

האם אי"ז מילתא דשכיחא בפיוטות עד אין קץ?
(הבנתי שהכונה לנוסח התפילות דייקא, לא לפיוט ואם שגיתי כו')

לא רק מילתא דשכיחא, אלא סוגה שלמה של פיוטים (כולל "הרחמן" זה), המסיימים כל חרוז בשבר פסוק, פעמים רבות מנותק מהקשרו.

בן ראובן כתב:לא רק מילתא דשכיחא, אלא סוגה שלמה של פיוטים (כולל "הרחמן" זה), המסיימים כל חרוז בשבר פסוק, פעמים רבות מנותק מהקשרו.

לזה התכוונתי (שכיחא ר"ל שמנותק מההקשר), רציתי להדגים בכמה פיוטים אבל זה מיותר לכאו'.
עכ"פ למעונינים:
ר"י אבן אביתור:
מִי יָסַד שְׁמֵי גְבוֹהִים, / מִי נָטָה גַלְגַּל נְגֹהִים?
מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים, / מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת אֱלֹהִים?
לְךָ דוּמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים!

מִי אָמַר וַתְּהִי אִמְרָתוֹ / יוֹם מְתִיחַת שְׁחָקָיו?
מִי בָט וַיִּכּוֹן מִבְטָאוֹ / יוֹם נְטִיַּת אֲרָקָיו?
מִי גָדַר גִּדְרוֹת מַצְלוּלִים / יוֹם שׂוּמוֹ חֻקָּיו?
מִי דִבֵּק רִגְבֵי אֶרֶץ / יוֹם הֲכִינוֹ עֲמָקָיו?
מִי שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע אוֹ מִי נָטָה עָלֶיהָ קָּו?

מִי הָעוֹטֶה סוּת גָּאוֹן / ותִלְבֹּשֶׁת גַּאֲוָה?
מִי זוֹכֵר צֶדֶק / וְתַהֲלוּכָיו עֲנָוָה?
מִי חֲסִין יָהּ וְרַב כֹּח / וְכָל קוֹמָה לְפָנָיו מִשְׁתַּחֲוָה?
מִי טָף עֲלוּמָה / וַיִּקְרָאֶהָ בְּהֶגְיוֹן מַחֲוָה?
מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי יְיָ לֹא צִוָּה?

מִי יָרָה מִשְׁבְּרֵי גַלִּים / בְּעִמְקֵי מְצוּלָה?
מִי כוֹנֵן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פַּרְסָה / בֵּין גַּלָּה לְגַלָּה?
מִי לָהַג הִגָּיוֹן / וַיְפַלֵּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה?
מִי מִלֵּל לְבִלְתִּי רֶדֶת / שְׁתַּיִם בִּדְפוּס אֶחָד מִלְּטַשְׁטֵשׁ חָלִילָה?
מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו ומִי צָרַר מַיִם בַּשִּׂמְלָה?

מִי סוֹפֵר תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע / פִּעְיוֹת יְעָלוֹת?
מִי עָרַךְ לְנֶשֶׁר לְקַבֵּל בָּנֶיהָ / בֵּין כְּנָפֶיהָ לַעֲלוֹת?
מִי פָקַד לִדְרָקוֹן / לְהַכִּישׁ רַחֲמֵי אַיָּלוֹת?
מִי צָר לְכָל קוֹל וְקוֹל / שְׁבִיל לִפְנֵי עַצְמוֹ בְּחֵילוֹת?
מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קוֹלוֹת?

מִי קָבַע בְּרֹאשׁ אֱנוֹשׁ / הַרְבֵּה נִימִין בְּגָדְלוֹ?
מִי רִשֵּׁם לְכָל נִימָה וְנִימָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ / מִלְּהַכְחִישׁ נִהוּלוֹ?
מִי שִׁפֵּר תֹּאַר כָּל יְצוּר / כְּתֹאַר אָדָם הָרִאשׁוֹן וְכִלּוּלוֹ?
מִי תִכֵּן לְהַשְׁווֹת לָז לְלָז / בְּצוּרָתוֹ וַאֲמִירָתוֹ וְקוֹלוֹ?
מִי יַגִּיד עַל פָּנָיו דַּרְכּוֹ, וְהוּא עָשָׂה – מִי יְשַׁלֶּם לוֹ?

מִי יָרָה חָמֵשׁ אֵימוֹת / עַל חֲמֵשֶׁת גִבּוֹרֵי עוֹלָם?
מִי וִעֵד אֵימַת יִתּוּשׁ / עַל פִּיל הַנִּגְלָם?
מִי סִעֵר אֵימַת כִּלְכִּית / עַל לִוְיָתָן הַנֶּעְלָם?
מִי פָץ לְהַרְאוֹת / כִּי הוּא שַׁלִּיט עַל כֻּלָּם?
מִי הִקְשָׁה אֵלָיו וַיִּשְׁלָם?

מִי מַבְלִיג שֹׁד עַל עַז / לְבִלְתִּי פְרֹץ פָּרֶץ?
מִי אֲשֶׁר הִטִּיל אֵימַת מַפְגִּיעַ / עַל אַרְיֵה בְמֶרֶץ?
מִי רוֹמֵם עַל עַקְרָב / אֵימַת שְׂמָמִית השֶּׁרֶץ?
מִי דִילָּה אֵימַת סְנוּנִית / עַל נֶשֶׁר בְּעֶרֶץ?
מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ?

ריה"ל:
יוֹנַת אֵלֶם צְקִי לַחֲשֵׁךְ / הֲלוּמָה בְּתוֹךְ מִשְׁכְֵּנֵי מֶשֶךְ
וּשְׂאִי לֶאֱלוֹהַּ נַפְשֵׁךְ / דִּגְלֵךְ רִכְבֵּךְ וּפָרָשֵׁךְ
הַֹמַּזְרִיחֵ אוֹר שִׁמְשֵׁךְ / יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ.

לַכֹּל קָרָא בְּמַאֲמָרוֹ / וְעָמַד רֶגַע לְפִי דְבָרוֹ
לְהַרְאוֹת לַכֹּל עֹז יְקָרוֹ / בְּעוֹלָם לֹא תֹהוּ יְצָרוֹ
עֵת מִמִּזְרָח לְאוֹרוֹ / קָרָא וַיָּמֶשׁ חֹשֶׁךְ

וּצְבָא שְּחָקָיו שָּמָעוּ / אֹמֶר יְהִי אוֹר וְנוֹדָעוּ
כִּי יֶשׁ צוּר בּוֹ נִבְקָעוּ / שְׁחָקִים וּפִנוֹת הָטְבָּעוּ
וְהוֹדוּ לְיֹצְרָם וְיָדָעוּ / יִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ

יָאִיר כֵּן עוֹד אֲפֵלָתִי / וְיִסְמֹךְ לְקוֹמֵם נְפִילָתִי
וְיַזְרִיחַ אוֹר קְהִלָּתִי / וְתִתְהַלֵל עוֹד סְגֻלָתִי
הִנֵּה אוֹר צוּר תְּהִלָתִי / לִי כִּי אֵשֵב בַּחֹשֶׁךְ.

רשב"ג:
גּוּרוּ מִיּוֹם מִשְׁפָּט / וּבוֹאוּ לְיוֹם הַמִּשְׁפָּט / כִּי בָאֵשׁ יְיָ נִשְׁפָּט

אַכֶּה כַפִּי / עַל רֹב אַכְפִּי
אַךְ לִי תַקְרִיב / וְתַגִּישׁ לָרִיב / וְאוֹתִי תָבִיא בְמִשְׁפָּט

נוֹחַל סַרְעַף / וְכָלָה עַפְעַף
נִבְהַל רַעְיוֹן / בְּקָרְאִי חֶזְיוֹן / וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט

יוֹם בּוֹא נוֹשֶׁה / בְּמוֹ דִין קָשֶׁה /
יְצוּרִים יַרְעִישׁ / וְאוֹתָם יַגִּישׁ / לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט

שַׁדַּי מוֹרֶה / לִשְׁלָשׁ עֶשְׂרֵה
שְׁקָל נָא פֶשַׁע / בְּמֹאזְנֵי יֶשַׁע / וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט

לָכֵן תַּחְמֹל / וְחֶסֶד תִּגְמֹל
לְמַעַן תִּצְדַּק / מֵאָבָק דַּק / הַמְּתַעֲבִים מִשְׁפָּט

מָה אֱנוֹשׁ נָמֵס / יַהֲלֹךְ תֶּמֶס
מִיּוֹם נוֹצַר / עַוְלָה קָצַר / וְהֻשַּׂג אָחוֹר מִשְׁפָּט

הִנְנוּ נְצַפֶּה / חֶסֶד כְּלַפֵּי
הֲכִי מִהַרְתָּ / וְלָנוּ הִזְהַרְתָּ / כִּי יְיָ אוֹהֵב מִשְׁפָּט

הַצּוּר תָּמִים / בְּמִדַּת רַחֲמִים
הַכֹּל יְנַהֵג / צְדָקָה לוֹהֵג / כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט

קַל וָחֹמֶר / קְרוּצֵי חֹמֶר
קָדוֹשׁ לְמוּלָם / אַל תָּשֵׁב גְּמוּלָם / הֲשׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט

טַהֵר לֵבָב / פֶּתִי וְשׁוֹבָב
טוּבְךָ תָמֹד / כִּי כֵן לִלְמֹד / יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט

נַקֵּה תְנַקֶּה / פֶּשַׁע מְחֻקֶּה
נְסוֹגִים כְּחֶדֶק / תִּשְׁפֹּט בְּצֶדֶק / וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט

חֶרְפָּה תָסֵר / צֶדֶק תְּבַשֵּׂר
זדוֹן תְּכַלֶּה / קָמִים תְּבַלֶּה / תַּעֲשֶׂה בְרוֹדְפֵי מִשְׁפָּט.

רמב"ע:
אוֹתוֹתֶיךָ הַרְאֵה / וְהַשְׁפִּיל גּוֹי כַּבִּיר
אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר:

נֶגֶד עַמְּךָ יוֹדוּ / לֵב הוּתַל הִטָּנוּ
אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ:

יִגַּל צֶדֶק עוֹלָמִים / וְיֵרָאֶה לְעַם הוּעַם
אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַזָּעַם:

מָרוֹם, קְרָא: יוֹנַת אֵלֶם הַשְׁמִיעִנִי קוֹלֵךְ
אֲשֶׁר מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ:

שׁוּבוּ בָנִים לִנְוֵיהֶם / וַעֲפָרָם יְחֹנֵנוּ
אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ:

הוֹפִיעַ שׁוֹכְנִי עֶרֶץ / וּמִמְּךָ יִרְאוּ מִתַי
אֲשֶׁר הָעִיר קִבְרוֹת אֲבֹתַי:

בּוּשָׁה תְכַסֶּה צָרַי / וּמִמְּךָ יִירָאוּ
אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ:

רְעָדָה תֹאחֲזֵם יַחַד / וְרָגְזוּ מוֹנָי
אֲשֶׁר רָאוּ מַעֲשֵׂי אֲדֹנָי:

יִנּוֹן חֹטֶר יִשַׁי / יִשְׁלַח מִמְּרוֹמוֹ
אֲשֶׁר יָדוֹ תִּכּוֹן עִמּוֹ:

עֻזּוֹ וְאַפּוֹ יָעִיר / עַל אֶצֶר צָרָיו
אֲשֶׁר עַל כֵּן סָרוּ מֵאַחֲרָיו:

קְהַל עַמִּים יִתְיַהֲדוּ / וִיקַבְּלוּ הֲמוֹנֵיהֶם
אֲשֶׁר קִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם:

בַּשּׂר תְּבַשּׂרֵם / כִּי בָּרַח קָרֶץ
אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ:

הפסוק הנאמר - לפי הרבה סידורים - בפתח 'נפילת אפיים'
"ויאמר דוד אל גד צר לי מאוד, נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו, וביד אדם אל אפולה'.

במקור הכוונה 'נפלה, אפולה' - על נפילה למוות על ידי מגיפה או רעב או על ידי אדם, כדאיתא שם בספר שופטים. ודוד המלך בחר ליפול ביד ה'.
אך הבאת הפסוק כאן, ברור שהכוונה כעניין נפילת אפיים - ליפול ברחמים לפני ה'

דודי צח כתב:הפסוק הנאמר - לפי הרבה סידורים - בפתח 'נפילת אפיים'
"ויאמר דוד אל גד צר לי מאוד, נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו, וביד אדם אל אפולה'.

במקור הכוונה 'נפלה, אפולה' - על נפילה למוות על ידי מגיפה או רעב או על ידי אדם, כדאיתא שם בספר שופטים. ודוד המלך בחר ליפול ביד ה'.
אך הבאת הפסוק כאן, ברור שהכוונה כעניין נפילת אפיים - ליפול ברחמים לפני ה'

לפ"ז אינו כהמזמור ייי אל באפך וגו', שנאמר בתורת תפילה, ויל"ע אם הגר"א הבין שגם זה בתורת תפילה, או דס"ל דמ"מ כיון שנאמר גבי פורענות אין לאמרו.

ע"ע viewtopic.php?f=50&t=48188&p=583424&hilit#p583424

בסליחות ליום ד דעשי"ת "הלא יקיר מקרקר קיר" שעמ"י שובר הקיר המפריד בינם לקב"ה, ובפסוק בישעיהו כב הכובש את ירושלים מקרקר את קיר החומה. (*האמת זה לא כ"כ תואם את האשכול כי זה כן פשט המילים- שבירת הקיר- אבל עדיין קצת חידוש שפסוק של פורענות ושל רעתם של הגויים נהפך לתיאור של עמ"י)