פורום אוצר החכמה

כמה הערות בנוסח ברכת 'פוקח עוורים':

יל"ע מדוע מברכים בנוסח 'פוקח עוורים', הלא בשלמא שאר הברכות, כגון 'זוקף כפופים', 'מתיר אסורים', באמת האדם בשינתו היה כפוף ואסור. אבל מדוע האדם בשינתו מכונה 'עוור'? האם עמדו מפרשי הסידור בהערה זו.

כמו כן, צ"ב מהו מקור וביאור לשון 'פקיחה'.

מקור

תהילים קמו, ח
ה' ׀ פֹּ֘קֵ֤חַ עִוְרִ֗ים יְ֭הוָה זֹקֵ֣ף כְּפוּפִ֑ים ה' אֹהֵ֥ב צַדִּיקִֽים׃

ביאור - בבראשית כא, יט התרגום מתרגם ויפקח - וְגַלֵי

https://www.kolhalashon.com/PDF/Shiurim ... 663993.pdf
דברים נפלאים.

אבודרהם על־אתר:

כשמעביר ידיו על עיניו, מברך 'פוקח עורים': פסוק הוא. ואע"פ שאין האדם עור ממש, אלא סתום העין, נופל בו לשון פקיחה. וכן "וְנִפְקְח֖וּ עֵֽינֵיכֶ֑ם", אע"פ שלא היו עורים אלא היו סתומים מן הדעת.

שאלתי כמה מגדולי הפוסקים, באדם שעובר ניתוח לייזר בעיניו, שמיד אחר הניתוח רואה טוב וללא המספר הגבוה שהיה לו קודם (כך המציאות). ורוצה לשמור את ברכת פוקח עוורים לאחר הניתוח (שמתקיים בשעות הבוקר המאוחרות), דמצד אחד זריזין מקדימין למצוות, ומצד שני יש כאן מעין 'הידור' בגוף המצוה שיכוין יותר במצוה.

ונחלקו הדעות, היו שהורו שאפשר לשמור הברכה (הגר"א נבנצל, והגר"י ליברמן, ועוד). אך מאידך היו שאמרו שאין לדחות את הברכה, אלא רק למחרת בעת שיברך שוב 'פוקח עוורים' יכוין על החסד שעשה עמו ה' בניתוח (בעל שבט הקהתי, הגרי"א דינר, ועוד).

אשמח לשמוע חוו"ד של חברי הפורום בשאלה זו.

שאלת את גדולי הדור
חלק הורו ככה וחלק הורו כה
מה יתן לך עכשיו לשמוע דעות שלחברי הפורום שכנראה אינם גדולים מהגדולים ששאלת ורוב הסיכויים שלא יענו לך תשובות שלא קבלת

כדכד כתב:שאלת את גדולי הדור
חלק הורו ככה וחלק הורו כה
מה יתן לך עכשיו לשמוע דעות שלחברי הפורום שכנראה אינם גדולים מהגדולים ששאלת ורוב הסיכויים שלא יענו לך תשובות שלא קבלת

עיקר כוונתי לשמוע 'הרחבת הדברים' באם יש למישהו. זה הכל.
[דלכאו' הנידון עצמו תלוי מאי עדיף, זריזין מקדימין או הידור מצוה].

שזה עצמו חקירה ידועה, נזכרה בעיקר בהלכות מילה
אבל בעניננו יש לדון אם זה בכלל הידור - מה"ת. אדם אמור לברך כל בוקר שהקב"ה פוקח עיניו.
מנין שיש הידור להמתין שיראה יותר טוב ואז לברך?

כדכד כתב:שזה עצמו חקירה ידועה, נזכרה בעיקר בהלכות מילה
אבל בעניננו יש לדון אם זה בכלל הידור - מה"ת. אדם אמור לברך כל בוקר שהקב"ה פוקח עיניו.
מנין שיש הידור להמתין שיראה יותר טוב ואז לברך?

אתה צודק לגבי ה'ראיה', שאין דין לברך על 'ראיה' טובה יותר, וממילא אי"ז הידור. אבל אני דיברתי על ה'ברכה'.
שהוא יודע בעצמו שכשמברך כל בוקר פוקח עוורים, זה בדרגת כוונה מסויימת, וכשיברך פוקח עוורים - אחרי הניתוח - שהוא רואה טוב בלי משקפיים [אחרי שהפגם בעיניו שמנע ממנו לראות בלא משקפיים נעלם ב"ה] - הברכה עצמה תהיה בכוונה גדולה וברגש גדול יותר (מנסיון...).

אני לא מבין מדוע הסרת פגם קטן בעיניים שמונע לראות טוב יותר
מהווה כזה רבותא יותר מעצם העובדא שיכול לראות שע"ז הברכה כל בוקר

כדכד כתב:אני לא מבין מדוע הסרת פגם קטן בעיניים שמונע לראות טוב יותר
מהווה כזה רבותא יותר מעצם העובדא שיכול לראות שע"ז הברכה כל בוקר

יתכן וע"פ אמת אתה צודק, שאין בזה שום רבותא, ואולי אף איפכא - חידוש הראיה בכל בוקר גדול יותר.
אבל לא ניתנה תורה למלאכי השרת, ובחידוש הראיה באופן יומיומי רוב בנ"א הורגלו והברכה נעשתה אצלם 'מלומדה'.
מה שאין כן - כשאדם עובר ניתוח, כשלאחריו הוא רואה ראיה רגילה, ברורה וחדה - אחר שכל השנים בלי משקפיים לא היה 'שורד' כלל וכלל, הרי שהברכה וההודאה להקב"ה על הפלא שברא בעולמו - גדולה היא עד מאד, ובכוונה וברגש יתירה. זאת המציאות (למרות שיתכן ואתה צודק, ומציאות זו בעייתית, שעלינו להרגיש 'הרגש' זה בכל בוקר ובוקר).

אז צריך לכופף את ההלכה כפי ההרגש או את ההרגש כפי ההלכה?

סברתו בידו כתב:מקור

תהילים קמו, ח
ה' ׀ פֹּ֘קֵ֤חַ עִוְרִ֗ים יְ֭הוָה זֹקֵ֣ף כְּפוּפִ֑ים ה' אֹהֵ֥ב צַדִּיקִֽים׃

יצויין דבר מענין, לביאור הרד"ק בתהלים שם דהמכוון הוא לפקיחת עוורים ממש, סומא. וע"ש עוד במלבי"ם.

אשרי יושבי ביתך כתב:

כדכד כתב:שזה עצמו חקירה ידועה, נזכרה בעיקר בהלכות מילה
אבל בעניננו יש לדון אם זה בכלל הידור - מה"ת. אדם אמור לברך כל בוקר שהקב"ה פוקח עיניו.
מנין שיש הידור להמתין שיראה יותר טוב ואז לברך?

אתה צודק לגבי ה'ראיה', שאין דין לברך על 'ראיה' טובה יותר, וממילא אי"ז הידור. אבל אני דיברתי על ה'ברכה'.
שהוא יודע בעצמו שכשמברך כל בוקר פוקח עוורים, זה בדרגת כוונה מסויימת, וכשיברך פוקח עוורים - אחרי הניתוח - שהוא רואה טוב בלי משקפיים [אחרי שהפגם בעיניו שמנע ממנו לראות בלא משקפיים נעלם ב"ה] - הברכה עצמה תהיה בכוונה גדולה וברגש גדול יותר (מנסיון...).

אולי אפשר לחדד עוד הרגש בסברא לברך לאחר הניתוח, דהרי בפלא זה שלא הסרת המום של חוסר הראיה טמון חסד השם גדול (עכ"פ למי שסבור שדבר טוב הוא לעשות לייזר, ולמי שחש בעל מום עם מספר מאד גבוה וכד' וכעת ברגע אחד נתרפא, והוי כקיטע שנתרפא ואינו זקוק לקביים, כלום אי"ז חסד השי"ת?), והאדם רוצה לברכו על חסד זה, (היינו על עצם האפשרות הפלאית לשוב ולראות ראיה שלימה, ולפחות כמו שמודה להשי"ת על פתיחת עיניו בבוקר), אך היות שאיננו יכולים לתקן ברכה על כך, רוצה לפטור בברכת פוקח עורים ולכלול בה ברכתו והודאתו. (והזמן גרמא לברכה תיכף לפלא דומיא דברכות הראיה וכו' שמתפעל ממעשי ה'..)
אלא שאכן יש לשקול ולבדוק אם יש גריעותא בשהיית ברכה שהתחייב בה אם דוחה אותה (לזמן ידוע ומסויים) לצורך כזה.

חכ"א שראה ושמע הנידון כאן, שלח לי מכתב ובו דן ומפלפל בשאלה זו,
והביא שם כמה דברים ששמע מהגה"צ רבי דוב קוק שליט"א בשאלה זו (יעוי"ש בעיקר באות ט):