תהילים קמו, ח
ה' ׀ פֹּ֘קֵ֤חַ עִוְרִ֗ים יְ֭הוָה זֹקֵ֣ף כְּפוּפִ֑ים ה' אֹהֵ֥ב צַדִּיקִֽים׃
כשמעביר ידיו על עיניו, מברך 'פוקח עורים': פסוק הוא. ואע"פ שאין האדם עור ממש, אלא סתום העין, נופל בו לשון פקיחה. וכן "וְנִפְקְח֖וּ עֵֽינֵיכֶ֑ם", אע"פ שלא היו עורים אלא היו סתומים מן הדעת.
כדכד כתב:שאלת את גדולי הדור
חלק הורו ככה וחלק הורו כה
מה יתן לך עכשיו לשמוע דעות שלחברי הפורום שכנראה אינם גדולים מהגדולים ששאלת ורוב הסיכויים שלא יענו לך תשובות שלא קבלת
כדכד כתב:שזה עצמו חקירה ידועה, נזכרה בעיקר בהלכות מילה
אבל בעניננו יש לדון אם זה בכלל הידור - מה"ת. אדם אמור לברך כל בוקר שהקב"ה פוקח עיניו.
מנין שיש הידור להמתין שיראה יותר טוב ואז לברך?
כדכד כתב:אני לא מבין מדוע הסרת פגם קטן בעיניים שמונע לראות טוב יותר
מהווה כזה רבותא יותר מעצם העובדא שיכול לראות שע"ז הברכה כל בוקר
סברתו בידו כתב:מקורתהילים קמו, ח
ה' ׀ פֹּ֘קֵ֤חַ עִוְרִ֗ים יְ֭הוָה זֹקֵ֣ף כְּפוּפִ֑ים ה' אֹהֵ֥ב צַדִּיקִֽים׃
אשרי יושבי ביתך כתב:כדכד כתב:שזה עצמו חקירה ידועה, נזכרה בעיקר בהלכות מילה
אבל בעניננו יש לדון אם זה בכלל הידור - מה"ת. אדם אמור לברך כל בוקר שהקב"ה פוקח עיניו.
מנין שיש הידור להמתין שיראה יותר טוב ואז לברך?
אתה צודק לגבי ה'ראיה', שאין דין לברך על 'ראיה' טובה יותר, וממילא אי"ז הידור. אבל אני דיברתי על ה'ברכה'.
שהוא יודע בעצמו שכשמברך כל בוקר פוקח עוורים, זה בדרגת כוונה מסויימת, וכשיברך פוקח עוורים - אחרי הניתוח - שהוא רואה טוב בלי משקפיים [אחרי שהפגם בעיניו שמנע ממנו לראות בלא משקפיים נעלם ב"ה] - הברכה עצמה תהיה בכוונה גדולה וברגש גדול יותר (מנסיון...).
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 20 אורחים