בדידי הוה עובדה, נתקלו עיני ב'תכלאל' תימני, דפדפתי וראיתי את ה'יהי רצון' בברכת החודש,
חיפשתי כאן בפורום, יגעתי ומצאתי אשכול זה, והנה לפניכם סיכום כלל הדברים, עם כמה הוספות וציונים כדרכה של תורה.
תשו"ח לכל החכמים. אשריכם תלמידי חכמים.
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים לכונן את בית חיינוהנה נוסח תחינה זו מקורה הקדום הוא ב
סידור רב עמרם גאון, ומעניין הדבר שבסידור זה מופיעה התחנה
שני פעמים, בסדר שני וחמישי: "וגולל ס"ת ובגללו אומר: יהי רצון מלפני השמים לרחם את בית חיינו ולהשיב שכינתו לתוכו במהרה בימינו".
[ובתוספת: ומברך מי שברך אברהם יצחק ויעקב אבותינו. הוא יברך את אחינו ואחיותינו בני ישראל הבאים בכנסיות לתפלה ולצדקה. הקדוש ברוך הוא ישמע בקול תפלתם ויעשה חפצם וימלא משאלותם בטוב. ואמרו אמן].
וכן בסדר ראש חודש, בשילוב עם נוסח ברכת החודש שאנו נוהגים לומר בשבת מברכים שלפני ראש חודש.
לעומת זאת בספר
כל בו (סי' לב) מופיעה התחנה רק בסדר ברכת החודש בשבת מברכין:
וכשחל ראש חדש להיות באותה שבוע מכריז החזן ואומר יהי רצון וכו' וכו' וסימן סדורם כרקשנ"ה, לכונן, לרחם, לקיים ושנשמע ונתבשר להשמיד אויבינו, יקום פורקן, כך גזרו.
וכך ב
אבודרהם (סדר ראש חודש):
שבת קודם ראש חודש אחר קריאת ההפטרה קודם אשרי מכריז שליח צבור ומודיע לקהל באיזה יום יחול ראש חדש או אם יהיה יום אחד או שני ימים ואומר תחלה יהי רצון מלפני השמים לכונן את בית חיינו.
ומוסיף האבודרהם טעם לבקשה השלישית:
והטעם שמבקשין רחמים על החכמים בהכרזת ראש חדש מה שלא מצינו כן בשום מקום בעולם מפני שהם היו מקדשין החדש בזמנו על פי הראיה כי להם נמסר קדושו שנאמר אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם אתם כתיב והם מסרו להם העיבור ולולי הם לא היינו יודעים מתי יבא החדש ולכן אנו מזכירין אותם לטובה שיקיים אותם הבורא ויחזיר עטרה ליושנה ויקדשו החודש כבראשונה.
וכך נוהגים רוב בני עדות המזרח ועדת תימן. דעה נוספת: ב
מחזור ויטרי (סי' קצט) מופיעה התחינה לאומרה בעת גלילת ס"ת בקריאת התורה של מנחה בשבת. וכן הוא בספר המחכים לרבי נתן ברבי יהודה.
מנהג אשכנז הוא לומר את התחינה רק בימי שני וחמישי, כך מופיע בספרי המנהגים הקדומים ובדברי הפוסקים נושאי כלי השו"ע (מג"א סי' קמז ס"ק י; לבוש ומג"א הל' פסח סי' תכט סעיף ב; ש"ך הל' מילה סי' רסה ס"ק כד).
מן הנוסח היחודי של הבקשות נראה שעיקרה של תחנה זו אכן שייכת למיקומה בין קריאת התורה לברכת החודש, הבקשה 'לכונן את בית חיינו ולהשיב את שכינתו בתוכנו במהרה בימינו' מקבילה לבקשות בברכות ההפטרה 'רחם על ציון כי היא בית חיינו... במהרה יבוא'. הבקשה על חכמי ישראל מקבילה לתוכן בקשת יקום פורקן. הבקשה 'שנשמע ונתבשר בשורות טובות' מקבילה ל'לשמועות טובות ובשורות טובות' בברכת החודש, ואילו 'ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ' מקביל ל'הוא יגאל אותנו בקרוב ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ' בברכת החודש.
ואמנם בספר
מנורת המאור (לר' ישראל ב"ר יוסף אלנקאוה; תפילה תפלות של שבת עמוד 187) מציע ביאור לבקשות אלו דווקא בברכת החודש:
ואם חל להיות ראש חודש בשבוע הבא, אומר ש"צ יהי רצון לכונן את בית חיינו, לפי שאין קביעות החדש אלא בזמן שבית המקדש קיים. ואומר יהי רצון לקיים לנו את כל חכמי ישראל, לפי' שעל פי' ב"ד הגדול היו קובעין החדש, והשאר, לרחם על פליטתנו ושנשמע ונתבשר, בקשה בעלמא נינהו.
עכ"פ, מכך שבסדר רב עמרם גאון התחנה מופיעה במקביל גם בשני וחמישי וגם ובברכת החודש אנו למדין כי במנהג אשכנז התחנה לא הועתקה ממקומה, אלא שנשארה על מקומה רק בשני וחמישי.
מנהגינו להשמיט את האמירה בברכת החודש, וביותר, המנהג שלא לומר את התחינה בימים שאין אומרים בהם תחנון כמו בכל חודש ניסן, הוא לכאורה
מילתא דתמיהה, שהרי בקדמונים מבואר שהמנהג היה לאומרו דווקא בשבת קודש בברכת החודש או בתפילת המנחה, וכבר עמדו בזה (ראה ליקוטי מהרי"ח סדר קריה"ת ודרכי חיים ושלום אות רכח).
בשו"ת
דברי יציב (או"ח סי' עה אות ה) מבאר האדמו"ר מקלויזנבורג את פשר הפסקת האמירה בשבת מברכין,
"ועכ"פ לכו"ע שביומא דרחמי התפלה יותר מתקבלת מבשאר הימים. וי"ל לפי"ז הטעם שהיה"ר אחר קרה"ת, הספרדים אומרים רק בשבת שמברכין החודש, ובמחזור ויטרי מובא היה"ר במנחה בשבת אחר קריה"ת, ובאבודרהם ובכלבו שרק בשבת שמברכין החודש אומרים אותו, וחזינן כנ"ל שיען שהוא יומא דרחמי ראוי להתעוררות רחמים. והגם שמנהגנו אינו כן, אולי משום סופו שאומרים הנתונים בצרה ובשביה, לא רצו להזכיר יום צרה בשבת, כמו שאין אומרים יענך, ששבת אינו יום צרה.
לפי טעמו של הדברי יציב מבואר איפוא שגם בכל יום שאין אומרים בו תחנון ואינו 'יום צרה' לא נאמר ה'יהי רצון'
(אף כי בכל חודש ניסן אומרים למנצח אף שנאמר בו 'יום צרה').
אולם בעיקר צ"ב, מפני מה בימי תענית ציבור שאינם חלים בשני וחמישי וקורין בתורה ואומרים תחנון, אין אומרים תחינה זו. ובפשטות היינו משום שקבעוהו כהמשך לסדר אמירת 'והוא רחום' ושאר התחינות, וגם שני וחמישי ימי רצון המה.
ברם יתכן עוד לבאר לפי מה שמצינו ב
סדר טרויש (סימן ו):
יהי רצון, יקום פורקן: כלל הגדול מפי אבי מורי זצ"ל: לא נתקנו יהי רצון ויקום פורקן אלא במקום שאין קרבן מוסף לכפר, ועל כן בר"ח, בי"ט, ובחול המועד שהמוספין לכפר אין אומרים לא יהי רצון ולא יקום פורקן, אבל בשבת שבמוסף הוא עולה ולא באה לכפר אומרים יקום פורקן בשחרית ויהי רצון במנחה, וגם כשחל בו י"ט לא פלוג רבנן ואומרים אותם, וכן בשני בחמישי חנוכה ופורים תענית צבור שחרית אומרים בהם יהי רצון שאין בה קרבן מוסף; אבל בכל תענית צבור בערבית, ובט' באב גם בשחרית, במנחה יום כפור שיש בהם הפטרות בעוד שאוחזים את התורה אין אומרים בהם יהי רצון, שנתקן לומר בשעת גלילת התורה.
בדבריו מבואר שהיו אומרים את התחינה גם בשבת ובחנוכה ובפורים וגם בתענית ציבור, ומ"מ לפי הטעם שנקט לתלות אמירת התחנה בכך שאין קרבן מוסף לכפר, ניתן לומר שהתענית הרי היא במקום הקרבן לכפר, (יעויין בברכות יז, א ובאגרת התשובה לבעל התניא, וראה עוד בתוה"ש יו"ד סי' קפה, ואכ"מ), לכך אין אומרים תחינה זו בתענית ציבור.