פורום אוצר החכמה

בטור סי' רל"ז כתוב כמה טעמים ויעו"ש בב"י.

בשעת אמירת תהילים בראש השנה נפל ברעיוני (...) טעם חדש

וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ.
לז וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ.
לח וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָו‍ֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ. לט

הרי שכפרת העוון היא על בקשה בדיבור בלא לב. ומובן איפוא שבחרו לפתוח בפסוק זה דוקא קודם תפילה. (וצ"ע לפי"ז למה מעריב דוקא...).

לא מצאתי באוצר...

אז למה בהתחלה? מלכתחילה להתחיל התפלה על מנת שלא יכוין?
אולי בסוף היה א"כ ראוי לומר.

איש_ספר כתב: (וצ"ע לפי"ז למה מעריב דוקא...).

לרמב"ם היא פתיחה גם לתפילת מנחה, וגם בשחרית אומרים אותו קודם תהלה לדוד (בסוף פסוקי יהי כבוד, ולרמב"ם גם קודם תהלה לדוד שלפני קדושה דסידרא).

הוגה ומעיין כתב:

איש_ספר כתב: (וצ"ע לפי"ז למה מעריב דוקא...).

לרמב"ם היא פתיחה גם לתפילת מנחה, וגם בשחרית אומרים אותו קודם תהלה לדוד (בסוף פסוקי יהי כבוד, ולרמב"ם גם קודם תהלה לדוד שלפני קדושה דסידרא).

מאיפה לקחת את דברי הרמב"ם האלו?

ראה ברמב"ם פרנקל הל' תפלה פ"ט הל' ה, ח, ט.
וכ"ה בסדור רס"ג. וכ"ה מנהג תימן.

איש_ספר כתב:בטור סי' רל"ז כתוב כמה טעמים ויעו"ש בב"י.

בשעת אמירת תהילים בראש השנה נפל ברעיוני (...) טעם חדש

וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ.
לז וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ.
לח וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָו‍ֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ. לט

הרי שכפרת העוון היא על בקשה בדיבור בלא לב. ומובן איפוא שבחרו לפתוח בפסוק זה דוקא קודם תפילה. (וצ"ע לפי"ז למה מעריב דוקא...).

לא מצאתי באוצר...

אשתקד עלה בליבי רעיון זה כתירוץ על מה אומרים והוא רחום לפני מעריב של מוצאי יוה"כ.

ובתהילים קפיטל סו -
לְכוּ שִׁמְעוּ וַאֲסַפְּרָה כָּל יִרְאֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה לְנַפְשִׁי.
אֵלָיו פִּי קָרָאתִי וְרוֹמַם תַּחַת לְשׁוֹנִי.
אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי.
אָכֵן שָׁמַע אֱלֹהִים הִקְשִׁיב בְּקוֹל תְּפִלָּתִי.
בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי.
ועי"ש רש"י ואבע"ז.

איש_ספר כתב:בטור סי' רל"ז כתוב כמה טעמים ויעו"ש בב"י.

בשעת אמירת תהילים בראש השנה נפל ברעיוני (...) טעם חדש

וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ.
לז וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ.
לח וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָו‍ֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ. לט

הרי שכפרת העוון היא על בקשה בדיבור בלא לב. ומובן איפוא שבחרו לפתוח בפסוק זה דוקא קודם תפילה. (וצ"ע לפי"ז למה מעריב דוקא...).

לא מצאתי באוצר...

למה אתה אומר שרק במעריב? הרי בכל תפילת שחרית אומרים נוסח 'והוא רחום'. ואדרבה, הרי אומרים נוסח הרבה יותר ארוך מבתפילת ערבית, ואילו בתפילת ערבית אין אומרים אלא שני פסוקים בלבד.
כך כתוב בסידור שלי:
וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹון וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ. אַתָּה יְיָ לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי. זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה. תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים. נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים. אֵל נְקָמוֹת יְיָ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע. הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים. לַיְיָ הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה. יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה. יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ. יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ. הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם. נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַיְיָ עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא. כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ. יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ. הַרְאֵנוּ יְיָ חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ. קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ. אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְיָ אֱלֹהָיו. וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיְיָ כִּי גָמַל עָלָי.

דלא כסידורים שונים מפורשים ומבוארים, שמציינים כאילו מדובר בפסוקי שבח והודאה, אמנם יש בזה שבח והלל, אבל לצורך זה הרי תיקנו לומר פסוקי 'יהי כבוד'. לעומת זאת, פסוקי 'והוא רחום' כולם מדברים מרחמיו של ה' ועל עזרתו לנו.
ואכן בשל"ה כתוב, שכדרך שאין אומרים 'והוא רחום' לפני תפילת ערבית בשבת, כך אין לומר 'והוא רחום' בתפילת שחרית בשבת. ומוכח ששניהם עניין אחד.

בן אדם כתב:ואכן בשל"ה כתוב, שכדרך שאין אומרים 'והוא רחום' לפני תפילת ערבית בשבת, כך אין לומר 'והוא רחום' בתפילת שחרית בשבת. ומוכח ששניהם עניין אחד.

יפה

הבאר ההיא כתב:

איש_ספר כתב:בטור סי' רל"ז כתוב כמה טעמים ויעו"ש בב"י.

בשעת אמירת תהילים בראש השנה נפל ברעיוני (...) טעם חדש

וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ.
לז וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ.
לח וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָו‍ֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ. לט

הרי שכפרת העוון היא על בקשה בדיבור בלא לב. ומובן איפוא שבחרו לפתוח בפסוק זה דוקא קודם תפילה. (וצ"ע לפי"ז למה מעריב דוקא...).

לא מצאתי באוצר...

אשתקד עלה בליבי רעיון זה כתירוץ על מה אומרים והוא רחום לפני מעריב של מוצאי יוה"כ.

ואכן כבר כתב כן באמרי יהודה, רי"ל יאדלר, דברים עמ' ס"ב.

בית יוסף אורח חיים סימן רלז

סדר תפלת ערבית אומר והוא רחום וכו' (תהלים עח לח) ויש אומרים לפי שנהגו ללקות ערבית לאחר שחטאו כל היום ובמלקות מתכפר להם לכך נהגו לומר אחר המלקות והוא רחום וגם מפני שאומרים אותו שלש פעמים בשעת המלקות. פירוש יש אומרים שהטעם שאומרים והוא רחום הוא מפני שנהגו ללקות ערבית קודם התפלה ועל ידי כך מתכפר להם לכך נהגו לומר בתפלת ערבית שהיא אחר המלקות פסוק והוא רחום שמוזכר בו כפרת עון. וגם קשר אחר יש לפסוק זה עם המלקות שאומרים אותו שלש פעמים בשעת המלקות ולכן בתפלת ערבית שהיא אחר המלקות תקנו לאמרו ואח"כ בא ליתן טעם למה אומרים אותו בשעת המלקות ואמר שהטעם הוא לפי שיש בו י"ג תיבות וכשאומרים שלש פעמים עולה ל"ט תיבות כמנין המלקות כך נראה לי ליישב לשון זה: וז"ל הכל בו (סי' כח) למה אומרים והוא רחום בתפלת ערבית משום דאמרינן (תנחומא פנחס אות יג) לעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון שתמיד הבוקר מכפר עוונות הלילה ותמיד הערב מכפר עוונות היום ולכך תקנו ערבית ושחרית לחלות פני המקום שיכפר עוונותינו יומם ולילה שחרית אנו אומרים אותו בסדרי קדושה ותקנוהו נמי בפסוקי דזמרה בשביל ליל שבת שאין אנו אומרים אותו לפי שאין איברי תמיד הערב קרבים בליל שבת דכתיב (במדבר כח י) עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת וכן ביום טוב ולכן תקנו לומר והוא רחום בתפלת ערבית מה שאין כן בשחרית ומנחה לפי שבאותן תפלות היו מקריבין תמידין והיו מכפרין ובתפילת ערבית אין מי שיכפר ותקנו בה לומר והוא רחום ועוד שכל היום אדם חוטא ובערב צריך אדם לומר כפרה על חטאו עכ"ל:

וע"ע בקובץ צבא הלוי המצ"ב בקטע הראשון.

שו"ר שכבר ציין הרב אי"ס לעיין בב"י.

האם מישהו מחכמי הפורום יכול להרחיב אודות המנהג להלקות כל לילה? ייש''כ!

בספר המנהיג - הלכות שבת עמוד קסב:

[ראיתי בטליטולא וכל סביבותיה שנהגו לומ' בשבת, אחרי קריאת התורה מיד, והוא רחום יכפר עון וגו', ויראה לי לפי שאיפשר ששגגו בקריאת התורה, וכתי' ויפתוהו בפיהם וגו' ולא נאמנו בבריתו, והוא רחום יכפר עון, ולפי שקריאת התורה, כלו' קריאת הפרשה דבר ארוך ואי איפשר בלא שגגה].

ובבית יוסף - אורח חיים סימן קמב אות ב.

פולסברג כתב:האם מישהו... יכול להרחיב אודות המנהג להלקות כל לילה? ייש''כ!

ברבים מן המקורות משמע, לא שכולם נהגו במלקות כל לילה, אלא אותם חוטאים ופושעים שהתחייבו במלקות, נהגו להלקותם בערב.