פורום אוצר החכמה

מה טעם בקטורת אומרים על יד משה 'נביאך'.
ובקרבנות אומרים על ידי משה 'עבדיך'.

א. בפרשת הקטורת נתפרשו ארבעה סממנים בלבד: הצרי והצפורן, החלבנה והלבונה;
ולא נתפרשו:
א) שבעת הסממנים הנוספים: מר וקציעה, שבלת נרד וכרכם, קשט וקלופה וקנמון; אלה נמסרו למשה בסיני על פה (ויש אומרים, שלא נתפרש לו כי אם המנין בלבד, ומשה הוא שקבע בחכמתו אילו הם שבעת המינים שיש להוסיף);
ב) משקל הסממנים: ארבעת הסממנים שנתפרשו – שבעים שבעים מנה, והשאר - ששה עשר, שנים עשר, תשעה ושלשה מנים (ואין מוזכר בדברי חכמינו ז"ל שהמשקל הלכה למשה מסיני הוא);
ג) שיעור ההקטרה: פרס בשחרית ופרס בין הערבים (כנ"ל).
ב. העושה קטורת לעצמו להריח בה – חייב כרת. במה דברים אמורים? שעשה לפי המתכון שעשה משה:
א) מרקחת של כל אחד עשר הסממנים המנויים במשנת חכמינו;
ב) מרוקחים במדויק ביחס המשקל האמור במשנתם;
ג) למצער חצי מנה – השיעור הקטן ביותר הכשר להקטרה.
ועל כך נאמר: 'וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם'.
ג. נמצינו למדים, שמתכונת הקטורת, הכשרה להקטרה ואשר חייבים עליה כרת, מושתתת בעיקרה על יסודות שייסד משה.
ואפשר לומר שזה נרמז בנוסח הפתיחה של פרשת הקטורת הנאמרת לפני התפלה בשחרית ובמנחה: 'כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יַד משֶׁה נְבִיאֶךָ' (בשונה מהנוסח הרגיל 'משה עבדך').

זסבה כתב:מה טעם בקטורת אומרים על יד משה 'נביאך'.
ובקרבנות אומרים על ידי משה 'עבדיך'.

אפשר לומר לפי שאלת החכם חצי תשובה..
קרבנות במהותם הם עבדות ושהאדם מקריב קרבן כאילו עצמו נשחט, ומסמל עבדות אל אדונו
אבל קטורת היא חביבות מיוחדת ואינה כקרבנות, ומצינו בחז"ל בכ"מ שהקטורת היא סימן לחביבות יתירה ולא כקרבן שהוא אוכל אלא כקטורת שהיא באה לעונג כמוגמר שאחר הסעודה ולכן מתאים יותר השם נביא שהוא לשון גדולה.

???

ביקורת תהיה כתב:(ואין מוזכר בדברי חכמינו ז"ל שהמשקל הלכה למשה מסיני הוא).

מוזכר בגמרא סוכה ובכ"מ שכל השיעורין הם הללממ"ס.

אבל הווארט נאה מאוד!

הפצת המעיינות כתב:???

????

עזריאל ברגר כתב:מוזכר בגמרא סוכה ובכ"מ שכל השיעורין הם הללממ"ס.

בפשטות אכן כך הוא, וביחוד שיעור ההקטרה – מנה בכל יום, פרס בשחרית ופרס בין הערבים.
אך לא כן כתב הרמב"ן בפרשתן, וז"ל:

אָמַר, שֶׁיִּקַּח מֵאֵלֶּה אַרְבָּעָה הַסַּמִּים בְּמִשְׁקָל שָׁוֶה, וְיוֹסִיף עִמָּהֶם סַמִּים, וְיַעֲשֶׂה מִכֻּלָּם קְטֹרֶת מְרֻקָּח כְּמַעֲשֵׂה הָרוֹקְחִים, בְּסַמִּים הַיְדוּעִים לָהֶם שֶׁהֵם טוֹבִים עִם אֵלֶּה, וּבָעֲשִׂיָּה אֲשֶׁר הֵם עוֹשִׂים, וְיִתֵּן מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדוּת כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה תִּימְרָתוֹ כְּמִנְהַג הַמֻּגְמָרוֹת לִפְנֵי הַמְּלָכִים.

והענין צריך תלמוד.

שייף נפיק כתב:אפשר לומר לפי שאלת החכם חצי תשובה.

מִי שֶׁהִתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ: מְרֹק!
המשך אפוא לדרוש את שני הענינים דלהלן:
א. וְקַיֶּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבוֹדֶךָ כָּאָמוּר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר.
ב. בָּרְכֵנוּ בַבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶׁךָ.

יש גם 'ישמח משה במתנת חלקו, כי עבד נאמן קראת לו'

ביקורת תהיה כתב:

שייף נפיק כתב:אפשר לומר לפי שאלת החכם חצי תשובה.

מִי שֶׁהִתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ: מְרֹק!
המשך אפוא לדרוש את שני הענינים דלהלן:
א. וְקַיֶּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבוֹדֶךָ כָּאָמוּר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר.
ב. בָּרְכֵנוּ בַבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶׁךָ.

גם בקיום המצוה לתרץ הקושיות הראשונות סגי..
ועכ"פ ננסה..
א. זכירת הברית שם היא נצרכת כבקשת רחמים לאחר תשובה, וידוע שכשאין עושים רצונו נקראים עבדים, ועל כן מופיע בתור עבד.
ב. ברכת כהנים - היא באה כהשלמה לעבודה אחר העבודה ראה בגמ' מגילה. והעבודה היא עבדות.
אמנם זה כבר בגדר תירוצים ואינני נהנה כל כך להיות קבלן של תירוצים אלא שיראתי פן לא אמרוק המצוה ואקרא...

ואולי יש לומר טעם פשוט לההדגשה 'נביאך' (אף שבכל מקום הוא 'משה עבדך', וכן מסתבר יותר, שהרי מסירת התורה שע"י משה אינה שייכת כ"כ לנבואה דוקא, שהרי 'לא בשמים היא' כו' ואכמ"ל) - דוקא בענין הקטורת.

דהנה, זה שאנו מאריכים בהקטורת ובפרט לפני התפלה אינו (רק) מצד 'ונשלמה פרים שפתינו', אלא בעיקר מצד הסגולה שבדבר, וכמבואר בספרים (וראה ב'שער הכולל' שהאריך בזה). והיינו, שבעוד בקרבנות ההדגשה היא פשוט על הקרבת הקרבן בפועל ממש או על השלמתו על ידי 'ונשלמה פרים שפתינו', ועכ"פ עיקר הענין הוא לקיים מצות ה' ולגרום 'ריח ניחוח לה'', הרי באמירת הקטורת ההדגשה היא יותר לטובתנו, שנקבל הסגולה והכח שיש בזה וכו'.

ולכן הקטורת אינו שייך כ"כ לענין ה'עבדות', אלא לענין ה'נבואה' דמשה - אשר גלה סודו אל עבדיו הנביאים, ומכח נבואתו דמשה נודע לנו הסוד הגנוז שבקטורת שלזה אנו מכוונים.

דרומי כתב:ואולי יש לומר טעם פשוט לההדגשה 'נביאך' (אף שבכל מקום הוא 'משה עבדך', וכן מסתבר יותר, שהרי מסירת התורה שע"י משה אינה שייכת כ"כ לנבואה דוקא, שהרי 'לא בשמים היא' כו' ואכמ"ל) - דוקא בענין הקטורת.

דהנה, זה שאנו מאריכים בהקטורת ובפרט לפני התפלה אינו (רק) מצד 'ונשלמה פרים שפתינו', אלא בעיקר מצד הסגולה שבדבר, וכמבואר בספרים (וראה ב'שער הכולל' שהאריך בזה). והיינו, שבעוד בקרבנות ההדגשה היא פשוט על הקרבת הקרבן בפועל ממש או על השלמתו על ידי 'ונשלמה פרים שפתינו', ועכ"פ עיקר הענין הוא לקיים מצות ה' ולגרום 'ריח ניחוח לה'', הרי באמירת הקטורת ההדגשה היא יותר לטובתנו, שנקבל הסגולה והכח שיש בזה וכו'.

ולכן הקטורת אינו שייך כ"כ לענין ה'עבדות', אלא לענין ה'נבואה' דמשה - אשר גלה סודו אל עבדיו הנביאים, ומכח נבואתו דמשה נודע לנו הסוד הגנוז שבקטורת שלזה אנו מכוונים.

ראה זוהר ויקהל ריט.

ת"ח מה בין צלותא לעובדא דקטרת, צלותא אתקינו לה באתר דקרבנין דהוו עבדי ישראל, וכל אינון קרבנין דהוו עבדין ישראל לאו אינון חשיבין כקטרת, ותו מה בין האי להאי אלא צלותא איהו תקונא לאתקנא מה דאצטריך, קטרת עביד יתיר מתקין וקשיר קשרין ועביד נהירו יתיר מכלא, ומאן איהו, דאעבר זוהמא ואידכי משכנא, וכלא אתנהיר ואתתקן ואתקשר כחדא, ועל דא בעינן לאקדמא עובדא דקטרת לצלותא בכל יומא ויומא לאעברא זוהמא מעלמא דאיהו תקונא דכלא בכל יומא ויומא כגוונא דההוא קרבנא חביבא דאתרעי ביה קודשא בריך הוא, מה כתיב במשה (שם) ויאמר יי' אל משה קח לך סמים נטף וגו' אף על גב דאוקמוה אבל מאי שנא בעובדא דא יתיר מכל מה דאמר ליה אלא קח לך להנאתך ולתועלתך בגין דכד אתתא אתדכאת הנאותא דבעלה איהו ורזא דא קח לך סמים לאעברא זוהמא לאתקדשא אתתא בבעלה

ביקורת תהיה כתב:א. בפרשת הקטורת נתפרשו ארבעה סממנים בלבד: הצרי והצפורן, החלבנה והלבונה;
ולא נתפרשו:
א) שבעת הסממנים הנוספים: מר וקציעה, שבלת נרד וכרכם, קשט וקלופה וקנמון; אלה נמסרו למשה בסיני על פה (ויש אומרים, שלא נתפרש לו כי אם המנין בלבד, ומשה הוא שקבע בחכמתו אילו הם שבעת המינים שיש להוסיף);
ב) משקל הסממנים: ארבעת הסממנים שנתפרשו – שבעים שבעים מנה, והשאר - ששה עשר, שנים עשר, תשעה ושלשה מנים (ואין מוזכר בדברי חכמינו ז"ל שהמשקל הלכה למשה מסיני הוא);
ג) שיעור ההקטרה: פרס בשחרית ופרס בין הערבים (כנ"ל).
ב. העושה קטורת לעצמו להריח בה – חייב כרת. במה דברים אמורים? שעשה לפי המתכון שעשה משה:
א) מרקחת של כל אחד עשר הסממנים המנויים במשנת חכמינו;
ב) מרוקחים במדויק ביחס המשקל האמור במשנתם;
ג) למצער חצי מנה – השיעור הקטן ביותר הכשר להקטרה.
ועל כך נאמר: 'וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם'.
ג. נמצינו למדים, שמתכונת הקטורת, הכשרה להקטרה ואשר חייבים עליה כרת, מושתתת בעיקרה על יסודות שייסד משה.
ואפשר לומר שזה נרמז בנוסח הפתיחה של פרשת הקטורת הנאמרת לפני התפלה בשחרית ובמנחה: 'כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יַד משֶׁה נְבִיאֶךָ' (בשונה מהנוסח הרגיל 'משה עבדך').

וכי תורה שבעל פה - נבואה איקרי ?

זסבה כתב:מה טעם בקטורת אומרים על יד משה 'נביאך'.
ובקרבנות אומרים על ידי משה 'עבדיך'.

הקטרת הוכיחה שמרע"ה נביא במח' קורח
ובסעודת שבת בעת שדיברנו על הפרשה הוספנו הקשר בין נבואה לקטרת, קטרת היא הריח הכי קרוב לרוחניות, והוא המתווך בין הגשמיות לרוחניות באופן מלמטה למעלה, הה"ד ראה ריח בני כריח שדה, (ישעיהו יא ג) והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח, ווזה מסימני הגואל כידוע מרע"ה גואל ראשון, נביאות היא המתווך בין הרוחנית לגשמיות באופן שמלמעלה למטה, והבן

בדומה לדברים שכתב הרב דרומי ועוד - הרי את הקטורת מקטירים על המזבח הפנימי ואת הקרבנות על המזבח החיצון ומדוע ההבדל הזה? אלא שהקרבנות הם עבודה שעם ישראל עובד כלפי הקב"ה והקטורת היא גילוי השראת השכינה ולכן נמצא בפנים על יד המנורה והשולחן שבהם מתגלה השכינה במשכן וזה גם ההבדל בין עבודה לנבואה

את השאלה של הרב כדכד שואל התנחומא בסוף תצווה הוא מוכיח מזה על מעלתה של הקטורת.
ראה שם דברים נפלאים.

עוד שמעתי בזה טעם נחמד ע'פ דברי הרמב"ן סוף פרשת פקודי שמשה לא נצטוה להקריב קטורת בימי המילואים רק הבין מעצמו [ומביא גי' ברש"י שמשה כלל לא הקריב קטורת] ע'כ.
ולכן אין קורין אותו בזה עבדיך