הוגה ומעיין כתב:פשיטא שלא אמרוהו בספרד בזמן הרמב"ם וליתא בסדר התפילות של הרמב"ם. גם אין מקור אמירתו ממנהג א"י הקדמון אלא נכנס קמעא קמעא למנהג בעיקר ע"י הרוקח ותלמידיו. וכ"ז לענין אמירתו, אבל הוא עצמו כבר נזכר בשינויים בספרות המרכבה. מ"מ לכל זה הבאתי באשכול אחר.
ומ"מ העמידה בו אינה משום חובת אמירתו, וכן אמירתו עם הציבור שאומרים אותו היא חובה גם לדעת הרמב"ם, כדי שלא יהיה נראה כפורש מן הציבור משום שכופר חלילה בתוכן האמירה.
חכם באשי כתב:באשכנז ובצרפת, במחצית הראשונה של תקופת הראשונים, נסתיימה תפילת השחר ב'קדושה דסידרא' ('ובא לציון גואל'), ולאחריה לא אמרו ולא כלום, לא 'עלינו לשבח', לא המזמור הנועד ל'שיר של יום', לא 'אין כאלהינו' ולא 'פטום הקטורת' על צרור הפסוקים שנספחו בסופה; כך בתפילה שהתפלל כלל הצבור. וזהו, בערך, המנהג שרווח באשכנז גם בזמנו של ה'רוקח' . ואולם חסידים ואנשי מעשה נהגו להוסיף ולומר אחר התפילה התקנית 'סדר מעמדות' שכלל פרקי מקרא משנה ותלמוד הנוגעים לעבודת הקרבנות , ואף כללו בו כמה פסקאות שמקורם בספרות ההיכלות, כמו: 'האדרת והאמונה' , 'אין כאלהינו' ו'עלינו לשבח' . כך היה מנהגם בכל יום ויום . בזמן כלשהו, אחרי דורו של ה'רוקח' , החל תהליך קליטתם של קטעים נבחרים מ'סדר מעמדות' אל מסגרת התפילה התקנית של ימות החול , קצתם לפניה וקצתם אחריה, ובמקביל הושמטו פסקאות אלו מ'סדר המעמדות'. וכך נכנסו לשלהי התפילה שלחול אותם ארבעת פרקי התפילה שנרשמו לעיל.
ראו בענין זה: י"מ תא-שמע, התפילה האשכנזית הקדומה: פרקים באופייה ובתולדותיה, פרק י ('תפילת 'עלינו לשבח' ושאלת סיום התפילה'), ירושלים תשסג, עמ' 153-139.
ולענין אם אמרו 'עלינו לשבח' בסוף תפילת שחרית בדורו של ה'רוקח':
את 'עלינו לשבח' (יחד עם 'על כן נקוה') כן נהגו לאומרו בדורו של ה'רוקח', אלא שזו לא היתה תפילה חיובית ולא נאמרה כתפילת הצבור אלא כל יחיד ויחיד שחפץ אמרה. כך מפורש בספר הרוקח, סו"ס שכד, המסדר את סיומה של תפילת שחרית לחול: "'יענך', 'ובא לציון', ואחר גומרין 'קדיש'. וקורין 'עלינו לשבח' עד 'תמלוך בכבוד' כל יחיד ויחיד. וכשגומר כל מה שחפץ לקרות, אומר 'כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד'. וכשיוצא, ילך בנחת... וכשיוצא, משתחוה לשכינה ויוצא".
אף במקום אחר הוא מציין שאחרי 'קדושה דסדרא': "אומר 'יתגדל', ו'אין כאלהינו', ו'עלינו לשבח' עד 'תמלוך בכבוד'" (פירושי סידור התפילה לרוקח, ר"ע תלה). עוד הוא כותב: "...כך אחר התפלה צריך לומר 'עלינו לשבח'" (ספר השם, עמ' קצה טו"ב).
וכך גם נהגו בשבת לאחר תפילת מוסף (עי' פירושי סידור התפילה לרוקח, עמ' תקפ).
הסיבה שאין ה'רוקח' מפרש את 'עלינו לשבח' בסוף תפילת שחרית לחול אלא רק בפירושו לברכת 'מלכיות' דראש השנה (עי' פירושי סידור התפילה לרוקח, עמ' תרנו-תרנט), ששם מִקומה המקורי כידוע, וכך גם נהג תלמידו ר' אברהם ב"ר עזריאל מביהם, היא כנראה משום, שכאמור, אמירתה בסוף תפילת שחרית לחול לא היתה חיובית ונאמרה יותר כתפילת היחידים.
yankev כתב:ידיד טוב סיפר לי שהשבוע הוא התפלל בבית כנסת של תימנים ובסוף התפלה לקראת עלינו לשבח אחד היהודים הקשישים בבית הכנסת ניגש לצעיר שהיה במקום וישב בעת אמירת "עלינו לשבח" והוכיחו על פניו באמרו "לא יהא יושב בין העומדים" וכו', אמנם הצעיר השיב לו: "עלינו לשבח" אינו לפי דעת הרמב"ם ולכן אני איני אומרו. בדיעבד התברר שהוא מאותה קבוצה של הרמבמיסטים.
השאלה שלי, האם זה נכון בכלל שהרמב"ם לא אמר עלינו לשבח?
ובתחילה הוקשה לי כי זכורני שראיתי בכתובים שיהושע בן נון חיבר עלינו לשבח, ועכן חיבר על כן נקוה. אבל אחר כך אמרתי לעצמי שיתכן ובאמת יהושוע בן נון חיבר את זה, אלא שאעפ"כ לא היו נוהגים לומר את שבחו בסוף כל תפלה.
כמדומני שאינו בסידור רס"ג. יתכן שאמירת עלינו לשבח בסוף התפלה יסודה באשכנז, והעתיקוה לספרד, או להיפך?
למי מכם שאוחז בידיעות על עניין זה שלא ימנע בר מבעליו.
חכם באשי כתב:באשכנז ובצרפת, במחצית הראשונה של תקופת הראשונים, נסתיימה תפילת השחר ב'קדושה דסידרא' ('ובא לציון גואל'), ולאחריה לא אמרו ולא כלום, לא 'עלינו לשבח', לא המזמור הנועד ל'שיר של יום', לא 'אין כאלהינו' ולא 'פטום הקטורת' על צרור הפסוקים שנספחו בסופה; כך בתפילה שהתפלל כלל הצבור.
חכם באשי כתב:הפיסקה הראשונה מדבריי דלעיל, ממנה ציטטת, היא עיבוד ממאמרו תא-שמע שציינתי,
ויש כמובן לעיין שם ולראות על מה הוא מסתמך.
ולפני הכל יש לעיין במהדורה החדשה של מחזו"ו (גולדשמידט), ולבדוק אם הפיסקאות שציינת אינן תוספות מאוחרות.
כבר נודע, שכת"י לונדון שעליו הסתמכה הוצאת נירנברג, מלא וגדוש בהוספות מאוחרות.
פנחס ברגר כתב:כמדומה לי שבנוסח אשכנז המערבי לא אמרו עלינו לשבח במנחה, או שמא רק במנחה של ע"ש הסמוכה לערבית?
שבטיישראל כתב:חכם באשי כתב:הפיסקה הראשונה מדבריי דלעיל, ממנה ציטטת, היא עיבוד ממאמרו תא-שמע שציינתי,
ויש כמובן לעיין שם ולראות על מה הוא מסתמך.
ולפני הכל יש לעיין במהדורה החדשה של מחזו"ו (גולדשמידט), ולבדוק אם הפיסקאות שציינת אינן תוספות מאוחרות.
כבר נודע, שכת"י לונדון שעליו הסתמכה הוצאת נירנברג, מלא וגדוש בהוספות מאוחרות.
אכן בדקתי במחזור ויטרי מהדורת גולדשמידט (אוצה"פ), ואכן התברר שתפילת עלינו לשבח כתובה גם בשאר כתבי יד של מחז"ו [ורק התיבות "אומרים "עלינו לשבח בלחש" (בשחרית לימות החול) הם הוספה של כת"י לונדון], הן לאחר שחרית בימות החול (שם מופיע כל הנוסח של עלינו בשלימותו) והן בשבת לאחר מוסף ובר"ח
(מאמרו של תא שמע אינו בנמצא תח"י ואודה אם תעלה אותו לכאן)
הנה צילום של עלינו לשבח (שחרית לימות החול) ממחזור ויטרי כת"י צרפת נט 1299 של JTS הנמצא כעת גם באתר hebrew manuscripts
איש_ספר כתב:על כל הדברים שהובאו כאן יש להוסיף, דהיינו טעמא שבנוסח אשכנז אומרים עלינו אחר קדושה דסדרא ואח"ז שיר שליום ואין כאלקינו. שסדר אמירתן הוא לפי קדימת הזמן שנוספו לסדר התפילה.
חיס כתב:האם ידוע לכם שיש מקומות שאומרים "עלינו" בימים שיש בהם מוסף (בשב"ק יו"ט ר"ח חוה"מ) פעמיים .
אחר תפילת שחרית ואחר תפילת מוסף ?
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 55 אורחים