הודעהעל ידי הוגה ומעיין » ש' אוקטובר 16, 2010 10:58 pm
אף זה חידוש משמעותי. מאחר שנתברר שמקורה של הברכה הוא "מקדש שמו ברבים" או בשינויים קלים [1], הרי שלפי ההבנה הפשוטה מדובר על קידוש ה' בעולם ולאו דווקא על קידושם של ישראל. הסיום בקדושת ישראל שאולי נלקח מסיום ברכה אמצעית דמוסף ר"ח יו"ט וכו', הוא בעקבות המשמעות החדשה לקידוש ה', שהתפתחה באשכנז ובנותיה בעקבות מסעות הצלב וכו', שהכוונה לפעולה היוצאת מעמו של ה' [2].
_____________
[1] לחקר נוסחאות ברכה זו: ש׳ אברמסון, ׳נוסח ברכה על ״קדושת השם׳״, תורה שבעל־פה, יד (תשל״ב), עמי קנו—קסד; ש׳ טל, ׳מקדש את שמך ברבים׳, דעות, מז (תשל״ה) עמי 123.
[2] לחקר התפתחות מושג קידוש ה': א׳ גרינולד, ׳קידוש השם: ברורו של מושג / מולד, כד (תשכ״ח), 484 ; ש׳ ספראי, ׳קידוש השם בתורתם של התנאים/ ספר זכרון ליצחק בער (ש׳ אטינגר ואחרים, עורכים), ירושלים תשמ״א, עמי 28-42. (כל ההפניות בהודעה זו, מספרו של בר אילן הנזכר בהודעה אחרת, עמ' 150-151).