פורום אוצר החכמה

ידוע שהסליחות העיקריות הם ה'אותיות הקטנות' שבין הי''ג מידות לפיוטים, ועליהם נא' הדין שיש לעמוד באמירתם,
האם יש לעמוד גם בפיוטים שב'אותיות גדולות'?

עיין ארחות רבינו ח"ב עמ' קסז

סברא בעלמא:
באיזה פנים נעמוד לבקש סליחה כשהאדם יושב על כסאו. דומה שאחד הסממנים הראשוניים לכניעת הלב הינה ההתייצבות כעבדא קמא מריה.

זקן ששכח כתב:סברא בעלמא:
באיזה פנים נעמוד לבקש סליחה כשהאדם יושב על כסאו. דומה שאחד הסממנים הראשוניים לכניעת הלב הינה ההתייצבות כעבדא קמא מריה.

לפי סברא זו, היה צריך לעמוד במשך כל התפילה, גם בפסוקי דזמרה וגם בק"ש ובהכל. כי באיזה פנים אפשר לשבח ולהלל, להמליך ולייחד כבוד מלכותו ב"ה, בשעה שהאדם יושב על כסאו.
וכיון שאינו כן, כנראה שאין זו סברא.

צוציק כתב:

זקן ששכח כתב:סברא בעלמא:
באיזה פנים נעמוד לבקש סליחה כשהאדם יושב על כסאו. דומה שאחד הסממנים הראשוניים לכניעת הלב הינה ההתייצבות כעבדא קמא מריה.

לפי סברא זו, היה צריך לעמוד במשך כל התפילה, גם בפסוקי דזמרה וגם בק"ש ובהכל. כי באיזה פנים אפשר לשבח ולהלל, להמליך ולייחד כבוד מלכותו ב"ה, בשעה שהאדם יושב על כסאו.
וכיון שאינו כן, כנראה שאין זו סברא.

הן הכי נמי, כבר נזכר בראשונים ובנו"כ על השו"ע את המנהג הקדמון לעמוד כפופים כל התפילה. היינו, גם עמידה וגם כפיפה.

חכם באשי כתב:

צוציק כתב:

זקן ששכח כתב:סברא בעלמא:
באיזה פנים נעמוד לבקש סליחה כשהאדם יושב על כסאו. דומה שאחד הסממנים הראשוניים לכניעת הלב הינה ההתייצבות כעבדא קמא מריה.

לפי סברא זו, היה צריך לעמוד במשך כל התפילה, גם בפסוקי דזמרה וגם בק"ש ובהכל. כי באיזה פנים אפשר לשבח ולהלל, להמליך ולייחד כבוד מלכותו ב"ה, בשעה שהאדם יושב על כסאו.
וכיון שאינו כן, כנראה שאין זו סברא.

הן הכי נמי, כבר נזכר בראשונים ובנו"כ על השו"ע את המנהג הקדמון לעמוד כפופים כל התפילה. היינו, גם עמידה וגם כפיפה.

צ"ל אין הכי נמי.
אבל לעיקר הענין אני התכוונתי שלפי סברת הזקן גם בשאר ימות השנה יצטרכו לעמוד בכל התפילה.

מעניין לעניין ובאותו עניין:
בפרקי דרבי אליעזר פמ"ו:
מה מלאכי השרת אין להם קפיצה כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים.
ועי' ברד"ל שם ס"ק נו לגבי עמידה בתפילה ובפיוטים. וקושיית הסמ"ג משואל שהיה יושב.

ואגב, כדאי לציין פנינה נפלאה מהרד"ל שם טעם למנהג תקיעת השופר בנעילה, [ועפי"ד מבואר עניין ריבוי התחנונים ושערי הדמעות בנעילת החג].