גיורא בשמי שמיא כתב:לסיכום: דעת התשובות והנהגות שלא יצא יד"ח
דעת הגר"י קמינצקי והגרשז"א שיצא יד"ח
ולענין לימוד זכות עי׳ שהש"ר עה"פ ודגלו עלי אהבה.
לענ"ד זה לא מדוייק, הגר"מ שטרנבוך לא חידש דבר, אלא כך מתבאר מדברי כל הפוסקים ששינוי המשנה את המשמעות מעכב בדיעבד, וכתבו כן גם בענין מלעיל ומלרע.
אלא שהגרש"ז והגר"י קמנצקי חידשו סברא שבנידו"ד יצא יד"ח, כל אחד מטעמו, הגרש"ז כיון שרבים אינם מדקדקים בזה, והגר"י קמנצקי כיון שמכלל הענין מוכח שהוא ציווי. ובזה כבר יש לנו לימוד זכות על מי שקרא כך בעבר.
עם זאת יש להדגיש שלכו"ע צריך להקפיד על כך מדינא, ק"ו מדברים שאינם משנים את המשמעות דקי"ל שחייב לדקדק בהם כמבואר בשו"ע, ולא באנו אלא ללמד זכות על מי שקרא כך בעבר, שלא נאמר שלא קרא ק"ש מימיו.
וגם מ"ש במדרש ודילוגו עלי אהבה, שם מיירי בשוגג ולא ביודע ואינו קורא כדין. ועוד, דבאמת לא יצא יד"ח, אלא שהקב"ה אוהבו כיון שכוונתו רצויה.
ועוד נראה דשם מיירי בעם הארץ דוקא כמבואר שם להדיא, אבל בת"ח שגגת תלמוד עולה זדון.
