וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני...לתת לזרעו כי צדיק אתה: ותרא את עני אבותינו במצרים...כי ידעת כי הזידו עליהם.
ומשמע שעצם קיום הברית היה כי צדיק אתה ונאמן בקיום ההבטחה, וא"כ מהו ההמשך: ותרא את עני אבותינו במצרים וגו', ומה ענינו לכאן.
ונראה לבאר לפי הכתוב בפר' וארא (ו,ה): וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי.
והנה צ"ב מה ענין שמיעת נאקת בני ישראל מן עבודת מצרים לקיום הברית שהעמיד ה' בינו לאבות על נתינת ארץ כנען, ולמאי תלאן הכתוב בהדי הדדי, וראה ספורנו. וביותר צ"ב בדברי רש"י שפירש בסדר הכתוב, דכמו שהצבתי והעמדתי הברית יש לי לקיים, לפיכך שמעתי את נאקת בני ישראל הנואקים, אטו בלא הברית אין לו לשמוע את נאקתם, וגם קיום הברית אינו צריך לצעקתם
ויתכן לפרש, דהנה מצד ברית בין הבתרים הרי ההבטחה היתה ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה, ולא עבדו במצרים אלא רד"ו שנים, אלא שקושי השעבוד השלים כמבואר בדברי חז"ל. ומעתה מבואר סדר הפסוקים כמין חומר, דמתחילה מזכיר ברית בין הבתרים, אבל זה אינו מספיק שעדיין לא הגיע העת, אבל כיון ששמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם, והיינו שהמצרים מצד עצמם הוסיפו עוד בעבדות ובשעבוד יתר מן הקצוב להם בגזירה, וקושי השבוד משלים, לכך הגיע העת 'ואזכור את בריתי'.
וזהו הביאור גם כאן, שקיום הברית זוהי סיבת הגאולה ונתינת א"י, אבל מה שלא המתין עד קץ הזמן היה משום שראה בעני אבותינו במצרים שנוסף במה שהזידו המצרים עליהם, והרבו והקשו עליהם בשעבוד מה שלא נכלל בגזירה.