עלידוקר כתב:קשה לקבל את זה. חוץ מהענין שעיקר חסר מן הספר, ב"סדר מנהגי כל השנה בק"ק אשכנזים במנטובה (הודפס ב"מן הגנזים כרך ח') בעמ' קכ"ט הובא שמוסיפים פסוקים בסוף ההפטרה פסוקים מ"כי יבעל" כשיש נישואים בפסח. ברור שהחתונה היתה במשך השבוע ולא בע"ש שהיתה חלה או חול המועד או בערב פסח.
במנהגי מנטובה שם (וצ"ל מן הגנזים ו') איירי דוקא ביו"ט של פסח ולא בשבת חוה"מ, ומפורש שהיו הנשואין בערב פסח, ופסח חל באותה שנה בשבת (כמש"כ שם בהערה). אדרבה, מזה שלא כתבו אפשרות של נשואין בשבת חול המועד, בניגוד לשאר שבתות השנה, יש אולי ראיה שזה דוקא בנשואין בע"ש (שלא שייכים בחוה"מ).
גם במנהגים דק"ק וורמיישא גופא שם, מפורשת ההפטרה בשוש אשיש רק בשבת בריילפט (כשהנשואין בע"ש), ולא נזכרת בשבת שפינהולץ (שקודם הנשואין) או בשבת שענק ווין (שבשבעת ימי המשתה) עי"ש. אותו החילוק קיים גם ביוצרות לשבת נשואין, שבמנהגי וורמיישא שם איתא מפורש שאמרו היוצרות רק בשבת בריילפט כנ"ל, ולא כשהנשואין באמצע השבוע.
אמנם, בקונטרס "מנהגי תפילה ונעימות החזנים" דק"ק אשכנזים בפדובה (כ"י, סרוק באתר הספה"ל), מבואר שאורמים פיוטי שבת נשואין, וכנראה גם ההפטרה, אף אם היו נשואין ביום רביעי, ואף בשבת חוה"מ. מ"מ מאחר שבמנהגי וורמיישא מפורש להיפוך, ע"כ שמקומות מקומות יש, והיו קהילות שנהגו להפטיר אף בנשואין באמצע השבוע והיו קהילות שלא.