כתב בשו"ת מהרי"ק (סימן ל), וז"ל,
ודבריו הובאו בב"י או"ח סי' נג, וכן בתשובת הראנ"ח שבשו"ת מים עמוקים (ח"ב סי' מב), ובשו"ת מהריט"ץ החדשות (סי' עו).אבל בענין התפלה כך לי האומר בשביל אביו כמו האומר בשביל אחר שאין קרוב כלל דאין זה תלוי כלל אלא ברצון הקהל שהתפלה היא שלהם והיא במקום קרבן צבור דהיינו התמידין שהיו באים משל ציבור ואין ראוי שהי' אדם שלוחם להקריב את קרבנם שלא מדעתם ורצונם. ומטעם זה פסק רבינו שמחה דאפילו יחיד יכול לעכב את החזנות ולומר איני חפץ שיהיה פלוני חזן אם לא שכבר הסכים עליו מתחלה, והלכך מי שירצו הקהל שיאמר התפלה הוא יזכה בו ולא האחר.
דברי רבינו שמחה הנ"ל הובאו בהרחבה בספר אור זרוע (ח"א הלכות שליח ציבור סימן קיד), וז"ל,
אמת ואמונה כי הורה מורי רבינו שמחה זצ"ל הלכה למעשה שיחיד יכול לעכב חזנות שלא יעשה שליח צבור כי אם מאגודה אחת גם פשוט בכל רינוס שהמיעוט מעכב על הרוב מלקבוע שליח צבור וראיתי הרבה מעשים ברינוס שהמיעוט עיכב על הרוב. אמנם לא שאלתי את פי מורי הרב אי מנהגא אי דינא. ורואה אני כי דינא דאורייתא. ואומר אני שכל המתמנה להיות שליח צבור שלא מתוך אגודה אחת אין רוח חכמים נוחה הימנו... הואיל ועומד ומתפלל שלא מתוך אגודה אחת והשאר לא עשאוהו שליח צבור האיך יוציא אותם ידי חובה והם אינם מסכימים לתפלתו...
ותדע דהא ישראל שהפריש קרבן חובתו ובא כהן והקריב ובעל הקרבן אינו חפץ בו שיקריב קרבנו וכי ס"ד שנתכפר לו והא אסקי' מאי טעמא תקינו מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל את קרבני לחמי לאשי האיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות הא למדת דאפי' הם חפצים אפי' הכי לא נפקי ידי חובתם אלא א"כ עומדים על גבם כש"כ היכא שאינו חפץ בהקרבתו דלא נפקי ידי חובתם... והכי נמי אין לשליח צבור להתפלל אלא בהסכמת כולם. וכשהוא מתפלל אז מקריב קרבן צבור דתפלה היינו עבודה דכתיב אלהא די אנת פלח לי' בתדירא, וכי עבודה יש בבבל אלא היינו תפלה.
ודבריו הובאו ביש"ש חולין פ"א סי' נא, וכן נפסק להלכה בשו"ע סי' נג סעיף יט.
והנה גם בדברי המהרי"ק מבואר שאחר שכבר הסכימו על מאן דהו שיהיה חזן, אין יכול היחיד לעכב את החזנות, ומ"מ מלכתחילה הש"ץ מוגדר כשמו 'שליח ציבור', ולכן אפילו יחיד יכול לעכב את החזנות ולומר שאינו חפץ שפלוני יהיה שלוחו. וגדר השליחות היא כמו שמצינו לגבי קרבנות ציבור שהכהנים הם שלוחינו להקרבת הקרבנות.