והנה רבים כתבו שהנשים יברכו "שלא עשני גויה/שפחה", ולכאורה הדעת נוטה לדבריהם, וצריך להבין מדוע רבים לא קיבלו את הנוסח הזה?
והנה כמה מהאחרונים עסקו בזה, כגון מרן הר"ש וואזנער בספרו שבט הלוי (סימן י' סעיף ח' ושם נסמנו כמה מראי מקומות), שהביא לזה מקור מסתימתן של ראשונים וכו', ושם תירץ מדוע יכולה לברך כמו הגברים וכו', אבל לא הסביר האם יש עדיפות שהאשה לא תשנה את הנוסח (מלבד עצם הענין שלא לשנות וכו').
ולאחרונה עלה בדעתי לומר בזה כך, ובהקדים מ"ש הט"ז (סימן מ"ו ס"ק ו):
הקשה מו"ח ז"ל לר"ע היה לו להזהיר ג"כ אם בירך שלא עשני אשה שוב לא יברך שלא עשני עבד וכ"ש שלא עשני עכו"ם דבגמרא מקשי' היינו עבד היינו אשה ול"ל תרתי ומשני עבד זיל טפי וא"כ הוה עבד בכלל שלא עשני אשה וכן אם בירך שלא ע"ע לא יברך שוב שלא עשני עכו"ם ילא תי' כלום. ול"נ דלק"מ דכולהו צריכי דאשה ועבד או עכו"ם אפשר שישתחרר העבד או יגייר העכו"ם ויהי' חייב בכל המצות משא"כ באשה שא"א שתתחייב בכל המצות ע"כ אין בכלל אשה עבד או עכו"ם ועכו"ם ועבד נמי צריכי תרוייהו והוא תלמוד ערוך בפ"ק דב"ק דף ט"ו לענין חיוב תשלומי ניזקין דממעט עבדים ועכו"ם וצריכי דאי תני עבד משום דאין לו חייס דכתי' עם החמור עם הדומה לחמור אבל עכו"ם יש לו חייס כדכתי' בן חזאל אימא לא ואי קמ"ל עכו"ם משום דלא שייך במצות אבל עבד דשייך במצות אימא לא צריכי הרי חזינן שיש לכל אחד מעל' על חבירו וא"כ לא נכלל בו ע"כ צריך האדם לתת הודיה שלא נעשה כלל בא' מאלו אלא מעלה יתירה על כולם
וע"פ דבריו אם האשה תברך רק "שלא עשני שפחה" - לא הודתה לפני הקב"ה על כך שלא נעשתה עבד, שהרי לעבד יש מעלה על האשה ועל הגוי - שהוא חייב במילה וכו', וכן אם תברך "שלא עשני גויה" - לא הודתה על כך שלא נעשתה גוי, שיש לו מעלה על האשה ועל העבד - שיכול להתגייר ברצונו ולהתחייב בכל המצוות כישראל גמור (ראו מג"א שם ס"ק י).
ובזה ניחא מנהג נשי דידן לברך "שלא עשני גוי" ו"שלא עשני עבד", שברכות אלו עדיפן טפי מלברך רק שלא עשאן גויה ושפחה.