איתא בשולחן ערוך (או"ח סימן נד סעיף ג):
המספר בין ישתבח ליוצר, עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה.
ומקור דין זה בדברי הראשונים שהביאו הך מילתא בשם הירושלמי, בהגהות מימוניות (פ"ז דתפילה) ובספר המנהיג (הל' תפילה סי' ד), ובספר המנהגים (טירנא) ובאבודרהם ועוד, ויעויין בב"י.
[וראה עוד באוה"ח הק' פרשת קרח טז, כא ופרשת מטות לב, כג ובחפץ ד' שבת סד, א, ובחרדים מל"ת פרק ד ובמסילת ישרים פרק יא].
ובאמת שבירושלמי שלפנינו ליתא, וכמו שהעיד הגר"מ אריק בטל תורה במנחות (לו, א). אולם יתר על כן קשה טובא, שהרי דעת רבי יוסי הגלילי היא שהירא מעבירות שבידו חוזר מעורכי המלחמה, ואנן קיימא לן כר"ע שאינו חוזר מחמת עבירות, וכן הקשה בקרן אורה בסוטה שם.
ובספר אבני שהם להגרמ"ל שחור פרשת שופטים כתב שמפני קושיא זו העתיקו באליה רבא ובמשנ"ב (ס"ק ה) את פירושו של המטה משה (עמוד העבודה בית הכנסת, ברכות ופסוקי דזמרה סימן נג) וז"ל:
[ופי' זה הובא גם בשל"ה הק' פר' בשלח תורה אור אות יא].ואם סח בנתיים נתבטלה הכוונה, וחוזרים אותם גדודים לערוך מלחמה אתו לעכב תפלתו. וזה שאמרו בירושלמי השח בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזרים אותו ממערכי מלחמה. רצה לומר אותם גדודים אשר המה מערכי מלחמה שכבר התפזרו בפסוקי דזמרה, ואם שח חוזרים מאותן מערכי מלחמה לעכב תפלתו. מספיק למבין.
אולם בלשון המשנ"ב נראה שהתשובה הפשוטה לקושיא זו היא שונה, שמתחילה פירש באופן אחר ורק אח"כ העתיק פירוש המטה משה, וז"ל,
והיינו שהמחבר התכוין להביא ראיה משם שזה נחשב לעבירה, ולא לומר שחוזר מעורכי המלחמה, משום שהוצרך לחדש שזה נחשב לעבירה, וכן משמעות לשון המחבר.ר"ל דכתיב בקרא מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ואחז"ל הירא מעבירות שבידו, וזו ג"כ בכלל עבירה היא.