בספר תשב"ץ קטן (סימן רכז; מובא בב"י סי' קיא):
מהר"ם ז"ל אומר לעולם ה' שפתי תפתח בין בשחרית בין בערבית קודם תפלת ש"ע כיון דתקינו רבנן יתיה בתפלה כתפלה אריכתא דמיא ולא הוי הפסק. אבל אינו אומר כי שם ה' אקרא וכו' בשום פעם. כיון דלא תקינוהו רבנן הוי הפסק. ובמוסף ובמנחה אומר כי שם ה' אקרא וכו' אבל בתפלת מעריב אינו אומר דהוי הפסק וכו'.
מנהג זה נזכר גם בדברי הטור (סימן קיא), וז"ל,
ויש נוהגין לומר קודם פסוקים כגון שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ואין לאומרם דהוי הפסק אבל ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך לא הוי הפסק דאמר רבי יוחנן בתחילה הוא אומר ה' שפתי תפתח כיון דתקנוהו רבנן בתפלה כגאולה אריכתא דמיא ד)אבל במוסף ומנחה אם ירצה לומר פסוקים יאמר.
ומבואר שהפס' כי שם ד' אקרא אינו נחשב לחלק מסדר התפילה, ולכן בתפילות שחרית וערבית נחשב להפסק בין גאולה לתפילה. ויש להבין מה טעם תקנו לומר פסוק זה כפתיחה לתפילות שמו"ע של מנחה ומוסף.
ובספר פתחי אברהם עה"ת פרשת האזינו מאמר יט מביא הגאב"ד דטבריה, הגאון הגדול רבי אברהם דב אויערבאך שליט"א בשם בנו הג"ר שמחה בונם זצ"ל ע"פ מה דאיתא בגמ' חולין (צא, ב), חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממלאכי השרת... וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר: שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. הרי מבואר שאין להזכיר את השם תחילה אלא בהקדמת ב' תיבות. ומסתברא דעל כן כל הברכות פותחות ב'ברוך אתה' קודם אמירת תיבת השם בכדי להקדים ב' תיבות, וכ"כ בתורת חיים בחולין שם בטעם הקדמת ב' תיבות בברכו ובקדיש.
והנה בשחרית וערבית אין התפילה מתחלת בתפילת שמו"ע אלא בברכות ק"ש, ועוד מצינו שדנו בגמ' היאך אומרים ד' שפתי תפתח ואינו הפסק בין גאולה לתפילה, אולם במנחה ומוסף אין אומרים מאומה לפני תפילת שמו"ע, וגם אמירת אשרי יושבי ביתך אינה רק לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, וא"כ היאך אפשר לפתוח בשם השם תחילה, ד' שפתי תפתח, וע"כ הקדימו פסוק זה 'כי שם ד' אקרא, שיש בו ב' תיבות קודם הזכרת השם. עכ"ד.
על כך מוסיף יבלחט"א הגרא"ד שליט"א שנראה יסוד לזה ממה שמובא בילקוט פרשת האזינו (וכן הוא בתנחומא פרשת וארא), מלמד שלא רצה משה להזכיר שמו שלהקב"ה אלא לאחר עשרים ואחד דבר שהן שמונים וחמש אותיות וממי למד משה ממלאכי השרת מלמד שאין מלאכי שרת מזכירים שמו שלהקב"ה עד שהן אומ' ק' ק' ק' ה' צב' אמר משה דיי להיות פחות אחד משבעה ממלאכי השרת והרי הדברים קל וחומר מה אם משה רבן שלנביאים שלא היה בעולם גדול ממנו לא רצה להזכיר שמו שלהקב"ה אלא לאחר אחד ועשרים דבר שהן שמונים וחמש אותיות על אחת כמה וכמה שלא יזכיר אדם שמו שלהקב"ה על חנם.
הרי שפס' זה גופו ענינו בהך כבוד ד' שאינו נזכר אלא לאחר כמה תיבות, ועל כן הוא מתאים לפתוח בו לקיום ענין זה, ומסיים 'ודפח"ח לאמיתה של תורה'.
אולם הוא מעיר בעצמו, שיתכן שכל הך ענינא שאין מזכירין לפני ב' תיבות הוא בשם הוי"ה, אולם פס' זה דד' שפתי תפתח הוא שם אדנות, ומניח בצ"ע.