מה שנכון נכון כתב:ומה עם כך שחלוקה לב' תיבות מקלקלת את סדר תשר"ק (דחוק לשים שם מקף ולהחשיב כתיבה אחת. אמנם השווה לברכה שבסדור רס"ג אחר ק"ש בליל שבת אמת אמונתך).
אמת אמונתך היא דוגמה חלשה, כי יש בה חריגות רבות מדי מסדר הא"ב, והדבר דומה לכמה מפרקי משלי. כאן הנטייה היא אחת מהאפשרויות דלהלן:
א. הנוסח שלפני רס"ג אכן שונה מהמקורי. אם נאמר כך נצטרך לסרב מלקבל - בלי טעם מספיק - את עדותו של ר"ד אבודרהם "רב עמרם ורב סעדיה התחילו תפלה זו תכנת שבת רצית קרבנותיה".
ב. מקף הופך שתי מילות כאלו לאחת, וע"ד כסיה וידידיה בפסחים קיז, א.
ג. הנוסח הוא "זכרונימו" וכדברי "אריסמנדי" בשם פליישר בשם נוסחה אחת, ונוסח זה פירשו רס"ג: מדכורה להם - זכורה להם.
אריסמנדי כתב:ב'מאגרים' של האקדמיה ללשון עברית מובא משני קטעי גניזה 'זכור למו'. שם נתפרש 'זכור' כציווי (דהיינו בקשה), אך ב
קטע גניזה אחר מנוקד זָכוּר [למו], ובין השיטין נתלתה הגרסה 'זכו'.
ע"פ פירושך בדברי ר"ד הנגיד, גם 'מדכורה' מתאים לקריאה 'זָכוּר'.
ייש"כ על המציאה המעניינת! אני מצרף את התמונה מהגניזה לתועלת החסומים (כמוני, הורדתי מפרידברג). מכל מקום ברור שלפי הציטוט של ר"ד הנגיד הקריאה היא 'זָכוּר', שאם היה בציווי ובקשה היה אומר אד'כר ולא מד'כור.
- Image.jpg (2.58 MiB) נצפה 6968 פעמים
אריסמנדי כתב:מדבריך נראה שרס"ג תירגם את התפילה ור"ד ציטט תרגום זה, האם ידוע על תרגום שכזה? לענ"ד היה נראה שר"ד הנגיד מתרגם מדנפשיה את לשון התפילה לערבית וכיון שמצא בסידור רס"ג 'זכור למו' הוא מייחס את הלשון הזה לרס"ג עצמו.
לא נראה כך מסגנון חיבורו של ר"ד. אילו היה מציע פירוש חילופי היה כותב שרס"ג גורס אחרת בתפילה. פירושו מבוסס על העתקת מילים מסדר התפילות, והבאת פירושים עליהם, משלו ומשל אחרים. מרס"ג הוא מביא כמה פעמים. ואף כאן נראה שמביא מרס"ג פירוש לתפילה. (ככלל, בכל הפירוש של ר"ד לא ראיתי שום עיסוק בנוסחאות).
וכנראה שאין מדובר כאן בתרגום של רס"ג לתפילה אלא לפירוש, חלק מהסידור שלא נדפס (וחלקים רבים טרם נדפסו). והקושי העיקרי שבא ליישבו הוא מהו "טועמיה", והרי אין טועמים את השבת, ועל כן פירש שהכוונה ל"טועמים בה" ולא צמים. אפשרות נוספת, הנראית מהמשך דברי ר"ד המרחיב מעט בעניין איסור תענית בשבת, היא שרס"ג כתב את הדברים אגב דיונו היכן שהוא באיסור התענית בשבת.
ואכן גם מהתוספת "ולא יצומון" מוכח שמדובר בהעתקת פירוש, ולא בתרגום ר"ד לנוסח רס"ג, שהרי אם רק היה מתרגם את מה שרס"ג כתב, לא היה מוסיף מילים אלו שאינן במקור.
אריסמנדי כתב:תיקון לתרגום דברי ר"ד הנגיד: 'ואל מפטירין' היינו: והאוכלים (בלאו כתב שמשמעות השורש היא: אכל ולא צם).
יפה סמכת על בלאו, אלא שחוששני לדברי שניכם. הסיבה שבלאו תיעד הוראה זו במילונו היא משום שאינה קיימת בערבית, בה "פטר" דומה ללה"ק, ובהקשר לצום מדובר על הפסקת צום אך לא על צום שמלכתחילה לא התחיל. ובלאו מצא מקום אחד להוראה זו, והוא בפיה"מ. לדעתו יש לראות כאן הרחבת משמעות מהמקור. אך סבורני להציע אפשרות אחרת: יש כאן הרחבה של "מפטירין" דאפיקומן, והכוונה להתחלה לאכול (ראה סה"ש לריא"ג שורש פטר), טעימה, ניגודו של הצום, או שהוא שמם של המטעמים שמפטירין בהם בד"כ אחרי האכילה (ראה פיה"מ לרמב"ם פסחים פ"י), או שהוא לשון טעימה כפשוטו (כדברי מעשי ה' ע"פ היוונית. לא בדקתי במילון ליוונית). מ"מ החלטתי לא להחליט ולכן השתמשתי ב"מפטירין".