דרור יקרא, במדבר הר או ארז

[מן השורה]

'אלקים תן במדבר הר הדס שיטה ברוש תדהר',
הנה מעצמו הוא מוכיח שמיוסד על הפסוק 'אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן יחדיו' [ישעי' מ"א].

אמנם לכאו' ה'הר' כאן לא שייך, וגם חסר ה'ארז' (וה'עץ שמן'). [וידעתי גם מה אמר הגרי"ז על ה'הר', ואכ"מ].

ולכאו' יש כאן טעות, וצריך לומר במקום 'הר' 'ארז', דהיינו אלקים תן במדבר ארז הדס שיטה וכו', ובזה לכאו' מכוון יותר.
אלא שעדיין אי"ז מיישב חיסרון ה'עץ שמן'.

מה ידוע לחו"ר הפורום שליט"א?.

[מן השורה]

חושבני , שהפסוק קשה, שלכאו' חסר וי"ו במילה שיטה, שהי' צ"ל 'ארז ושיטה', ואולי פשוטו של מקרא ה'ארז' הוא המין, והשיטה וכו' הם מינים של ארזים. [ואע"פ שחז"ל בר"ה כ"ב. ובב"ב פ"א: פירשוהו שזה מין בפנ"ע, ע"ש שמנו עשרה מיני ארזים עי"ז, מ"מ אולי י"ל שפשוטו של מקרא י"ל כנ"ל].

[קאצ'קלה]

הפייטן רצה להתאים חרוז ל'תדהר', 'נזהר', 'נהר', לכן שינה מלשון הכתוב, כדרך הפייטנים.
פירוש הדברים הוא: יתן ה' בהרי המדבר: הדס, שיטה, ברוש ותדהר.
ו'טעות' ודאי שאין כאן.
[ושמעתי פעם מרב חשוב, שאמר על כיוצא בזה, בערך בסגנון זה: "חס ושלום לומר שהפייטן שינה רק כדי שיתאימו החרוזים, זו היא דעת ליצני הדור שרואים בכל דבר רק את 'הפשט הפשוט' שבו, ואנו יודעים שהעיקר הוא הטעם העמוק, הנסתר שבו, והחרוזים נתהוו מן השמים מאליהם". דבריו הביאו אותי לידי בחילה, במחילת כבודו. ולהפתעתי היו שם יותר ממאה אנשים ששתו בצמא את דבריו ויצאו משם בהתפעלות עצומה.]

[איש גלילי]

[ושמעתי פעם מרב חשוב, שאמר על כיוצא בזה, בערך בסגנון זה: "חס ושלום לומר שהפייטן שינה רק כדי שיתאימו החרוזים, זו היא דעת ליצני הדור שרואים בכל דבר רק את 'הפשט הפשוט' שבו, ואנו יודעים שהעיקר הוא הטעם העמוק, הנסתר שבו, והחרוזים נתהוו מן השמים מאליהם". דבריו הביאו אותי לידי בחילה, במחילת כבודו. ולהפתעתי היו שם יותר ממאה אנשים ששתו בצמא את דבריו ויצאו משם בהתפעלות עצומה.]

אכן כן.
וכבר דנו בזה הראשונים, האם ואיך מותר לחרוז שירים שקולים, כאשר הם בהכרח באים על חשבון העניין הפנימי של השיר. ועיין כאן.

מ"מ כאן זה ודאי לא בא על חשבון העניין הפנימי של השיר, ואין שום פסול בכך שנטה מלשון הכתוב לתפארת המליצה.

[מרדכי וינטרויב]

"במדבר ארז" אינו מתאים למשקל.
"במדבר הר" מבוסס על תהילים עה, ז "ממדבר הרים".

[שמר]

בעניין שינוי המילים לצורך התאמתם לחרוז, שמעתי מהגר"ד כהן שדקדק מדוע בלכה דודי כתוב שמור וזכור בדיבור וכו' הלא זכור לפני שמור היה (לוחות ראשונות) ואחד הבחורים אמר לו שר' שלמה אלקבץ שינה כן בשביל הר"ת "שלמה" דאל"כ היה יוצא "זלמה", וגער בו הגר"ד מאד על זה, דלא ייתכן שינוי סתם לצורך ר"ת או חרוז.

[אוצר החכמה]

וגם הגמרא בר"ה כז א שמור וזכור בדבור אחד נאמרו סידרה את זה כך כדי שייצא ראשי תיבות שלמה בלכה דודי?

[שמר]

ואולי היא גופא אתא לאשמעינן דעד כמה שבדיבור אחד נאמרו אין הבדל מי נאמר ראשון ולכן כתב שמור לפני זכור ללמדך דבר זה

[שמר]

ואולי היא גופא קמ"ל הגמ' כיוון שבדיבור אחד נאמרו א"כ אין נפק"מ מי ראשון.

[סעדיה]

בעניין שינוי המילים לצורך התאמתם לחרוז, שמעתי מהגר"ד כהן שדקדק מדוע בלכה דודי כתוב שמור וזכור בדיבור וכו' הלא זכור לפני שמור היה (לוחות ראשונות) ואחד הבחורים אמר לו שר' שלמה אלקבץ שינה כן בשביל הר"ת "שלמה" דאל"כ היה יוצא "זלמה", וגער בו הגר"ד מאד על זה, דלא ייתכן שינוי סתם לצורך ר"ת או חרוז.

כעי"ז -

[פולסברג]

[ושמעתי פעם מרב חשוב, שאמר על כיוצא בזה, בערך בסגנון זה: "חס ושלום לומר שהפייטן שינה רק כדי שיתאימו החרוזים, זו היא דעת ליצני הדור שרואים בכל דבר רק את 'הפשט הפשוט' שבו, ואנו יודעים שהעיקר הוא הטעם העמוק, הנסתר שבו, והחרוזים נתהוו מן השמים מאליהם". דבריו הביאו אותי לידי בחילה, במחילת כבודו. ולהפתעתי היו שם יותר ממאה אנשים ששתו בצמא את דבריו ויצאו משם בהתפעלות עצומה.]

בספרי ב''ב מובא שהגרח''ק הסביר למה או' כמנחה על מחבת ולא מרחשת, וכשהביאו להגרי''ש אמר שאי''צ לכל זה, אלא כן דרך הפייטנים.

אפי' בכתבי הקודש אמרי' דברה תו' כל' בנ''א והמפרשים תמיד או' שזה לצחות הלשון וכדו', אך שם כמובן יש פרד''ס וע' פנים לתורה וכו'