הודעהעל ידי צופה_ומביט » א' דצמבר 05, 2021 10:02 am
התעוררתי אתמול לענין, ואח"כ ראיתי את אשכול זה, ולכן אכתוב כאן:
שאלה בענין נוסח ברכות שאינו מאנשי כנסת הגדולה:
בגמרא ברכות לג, א: אנשי כנסת הגדולה תיקנו להם לישראל ברכות.
ועכ"ז מוצאים אנו מחלוקות תנאים בנוסחי ברכות, כגון:
בית שמאי ובית הלל בנוסח ברכת האש במוצ"ש, וכל חד נותן טעם לדבריו.
ורבי יהודה אומר בורא מיני דשאים/זרעים ונותן טעם לדבריו.
ובמשנה ר"ה נחלקו בסדר הברכות בתפילת ר"ה, ובמספר הפסוקים שחייבים להיות בכל ברכה ממלכויות זכרונות ושופרות.
האם לא קיבלו מאבותיהם נוסח ברכות אלו שתיקנו אנשי כנסת הגדולה?
ואולי מיושב בדברי הרשב"א ברכות יא:
"ונראה לי דמאי דקתני מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לאו למימרא שאינו רשאי לקצר ולהאריך בנוסח הברכה, כלומר לרבות ולמעט במלותיה, דאם כן היה להם לתקן נוסח כל ברכה וברכה במלות מנויות ובענינים ידועים ולהשמיענו כל ברכה וברכה בנוסחתה, וזה לא מצינו בשום מקום, ולא אמרו אלא המלות שיש הקפדה בהן לבד כמחלוקתן בהזכרת גשמים וטל ורוחות וכן בברכת המזון שאמרו לקמן (מט, א) כל שלא אמר ברית בארץ או שלא הזכיר מלכות בית דוד בבונה ירושלים מחזירין אותו ואם לא הזכיר תורה בארץ, וכן בכיוצא בזה בקצת מלות באמת ויציב כגון יציאת מצרים ומלכות וקריעת ים סוף ומכת בכורים, אבל בשאר נוסח הברכות לא נתנו בהן חכמים שיעור שיאמר כך וכך מלות לא פחות ולא יותר". עכ"ל.
ואכן הראשונים האריכו בנושא הוספות בברכות ארוכות, והביאו ראיות רבות שאפשר להוסיף.
ולפנינו במשנה ברכות שהאומר על קן ציפור וכו' משתקין אותו כי עושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות [כלומר שהוא אומר משהו לא נכון] – ולא כי הוא משנה ממטבע שטבעו חכמים [אנשי כנסה"ג] בברכות. ומפורש שאפשר לשנות / להוסיף בנוסח הברכות.
ולכאורה בכל מקום ניסחו החזנים נוסחאות לעצמם, ויש למשל נוסחאות שבעתא ["חזרת הש"ץ" לליל שבת, שאצלנו הוא "מגן אבות בדברו"] רבות, והיו נוסחאות שונות למלכיות זכרונות שופרות, ולפנינו המשנה וגמרא בר"ה רק נתנה את הכללים מה חייב להיות שם, ומפורש בירושלמי שהנוסח שלנו הוא מרב ["תקיעתא דרב", והביאו מזה ראיה מה דעת רב בענין הדין] ולכה"פ נאמר בבית מדרשו בהסכמתו, ולאפוקי מנוסחאות אחרות שהיו. וכמפורש בגמרא דידן "כמאן מצלינן האידנא זה היום תחילת נמעשיך" וכלומר שבזמן אחר היו אומרים נוסח אחר.
הרי שאין בידינו נוסח הברכות מאנשי כנסה"ג, ובכל מקום היו אומרים נוסחאות משלהם, אם על פי החזנים או הרבנים. ורק מאוחר יותר התקבע נוסח קבוע לפי אזורים ולפי רבנים, וגם הרבה בהשפעת הדפוס.
וכמו כן הא קמן שיש הבדלים בנוסח התפילה בין עדות ישראל, וגם מה שאנו רואים לפנינו כיום נוסח קבוע בכל עדה פנימה גם הוא תופעה מאוחרת יחסית כנ"ל. [ויש אנשים שבקיאים במקצוע זה, לעקוב אחר השתלשלות הנוסחאות]. וכמו"כ בזמן הבית לא אמרו נוסחאות הקשורות לחורבן, וזה פשוט.
את כל זה צריך לקחת בחשבון כשלומדים את הגמרא הנ"ל "אנשי כנסת הגדולה תיקנו להם לישראל ברכות ותפילות", שהכוונה רק את סדר הברכות ואיזה עניינים חייבים להזכיר בהן.
ולפי זה לא נכונה ההנחה הנפוצה שכל מילות התפילה, מילה במילה ואות באות, הן מאנשי כנסה"ג.
אמנם ראה בטור וב"י או"ח סימן קיג ובנפש החיים ב, י, ומבואר שיש ראשונים ואחרונים שכן סברו שכל תיבה ואות מכוונת ומדויקת ממתקני התפילות. ובין השאר הביאו לזה ראיה מהגמרא ברכות כח, ב שחיפשו מי יודע לתקן ברכת המינים עיי"ש.
וברמב"ם ריש הלכות תפילה משמע ג"כ שאנשי כנסת הגדולה תיקנו את כל מילות התפילה:
"כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים, ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה, וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש שנאמר ובניהם חצי מדבר אשדודית וגו' ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם. ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקדש עד שיערבו עמה לשונות אחרות. וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר שלש ראשונות שבח לה' ושלש אחרונות הודיה ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולן כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העלג".
גם בחובת הלבבות שער חשבוו הנפש ג, ט כתב:
"ולפי שהיה כבד על הנפש לזכור כל זה בלי חבור וסדר כתבו רבותינו ז"ל הענינים שצריכים להם רוב כתות בני אדם הנראה חסרונם בהם אל האלהים וכניעתם בעבורם והם עניני התפלה על סדר ותקון שתקבל בה הנפש פני בוראה ולא תבוש בהתנפלה ויראה ממנה בסדרה מעניני התפלה בלבה הכניעה והשפלות לאלהים. ולפי שהיתה מחשבת הלב מתהפכת הרבה ואין לה קימה למהירות עבור ההרהורים על הנפש היה קשה עליה לסדר עניני התפלה מעצמה תקנו אותם רז"ל במלים מתוקנים יסדרם האדם בלשונו".
וצ"ע.
עוד מצינו שהיו מקומות שהוסיפו ברכות שלא מאנשי כנסת הגדולה, כגון:
בירושלמי ברכות ג, ה ברכת בני מערבא בחליצת תפילין אקב"ו לשמור חוקיו.
ברכת הנותן ליעף כוח שאפילו בגמרא לא נזכרה, והיא תקנה מזמן הגאונים.
האם מותר להוסיף ברכה [עצם הברכה + הנוסח] שלא תיקנו אנשי כנסת הגדולה?
וראה לשון הרמב"ם בהלכות קריאת שמע א, ז: "ברכות אלו, עם שאר כל הברכות הערוכות בפי כל ישראל, עזרא ובית דינו תיקנום. ואין אדם רשאי לפחות מהן ולא להוסיף עליהן". ויש להבין בכוונתו שלא מדבר רק על הנוסח אלא גם על המנין.
ומאידך הא קמן שהוסיפו את ברכת המינים.
וכל זה צעו"ת.