כתב הטור בסי' קלד: בשני וחמישי מוסיפין לומר תחנונים אחר שמסיים ש"ץ חזרת התפילה וכו', אבל בכל אלו הארצות אין נוהגין לומר אלא והוא רחום כאשר הוא כתוב בסידורין, ומה שמוסיפין תחנונים בב' וה', לפי שהם ימי רצון, עלה משה רבינו וירד ביום ב', ולכך נוהגין ג"כ להתענות בהן וכו'/
ובב"י הערה מקורו מדברי תוס' בב"ק (פב,ב ד"ה כדי שלא). והביא עוד מדברי הרוקח סי' רט שהעתיק טעם זה, והביא מדברי התנחומא (מהד' בובר וירא טז) שמשה רבינו עלה בחמישי וסוף מ' יום היה בשני, ומכאן תקנו חכמים שמתענים יום שני ויום חמישי.
ונראה להרחיב מעט בגדר אמירת תחנונים אלו.
הנה בדברי המחבר (קלד,א) מבואר שאומרים והוא רחום בקול רם, ואם לא אמרו מעומד עובר על התקנה ונקרא פורץ גדר. וברמ"א: וכן נוהגין לאמרו מעומד, אבל אומרים אותו בלחש. ובמשנ"ב סק"ה: כמו בתפילת י"ח שאומרים אותו בלחש.
וחזינן שענין העמידה הוא חלק עיקרי מעצם התקנה לומר והוא רחום, עד כדי שמי שאינו אומרו מעומד נחשב לפורץ גדר, וצ"ב. ועוד מבואר שדימוהו לתפילת שמו"ע לענין שאומרים בלחש. ואמנם במטה משה סי' רכ ביאר שמה שאומרים והוא רחום בעמידה בדווקא הוא משום שג' זקנים תקנו והוא רחום כל אחד חלק, ובכל חלק י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שבשמו"ע, ע"כ צריכים לאמרו בעמידה ובלחש. (ענין תקנת ג' זקנים מבואר באבודרהם עמ' קכז ובכל בו סי' יח ובסדר היום עמ' מז ובספר המנהיג סי' סט ומובא באריכות בסידור אוצר התפילות).
וראה עוד בדעת תורה למהרש"ם כאן בשם שבט מוסר שיש לעמוד בוהוא רחום כמו בשמו"ע כשרגליו מכוונות זו לזו.
והנה בראשונים מצינו שתקנו לומר והוא רחום בשני וחמישי משום קרא דדרשו ה' בהמצאו, לדרוש את ה' ב' ה' מצאו, כן איתא ברוקח סי' שיט ובאבודרהם ובכל בו, וכיון לזה מדעתו מהרש"א בח"א יבמות מט,ב. וצ"ב עומק ענין שייכות האי קרא לכאן.
ביבמות מט,ב מבואר דקרא דדרשו ה' בהמצאו קאי על תפילת היחיד, ועי' במהרש"א שם דכן משמע ליה סיפא דקרא יעזוב רשע דרכו וגו', ולכך קאמר קרא בהמצאו דיש זמנים שאינו מצוי ליחיד, ואילו תפילת הציבור מתקבלת תמיד כמו דכתיב מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו. ונראה דרמז זה של ימי ב' וה' בקרא דבהמצאו בא לומר שימי ב' וה' הם זמנים שהקב"ה מצוי בהם לפי שהם ימי רצון.
אמנם נראה שהתקנה של אמירת והוא רחום היתה לאומרה כתפילת הציבור בדווקא, וכהמשך לתפילת שמונה עשרה, ומה"ט תקנו לאומרה בעמידה ובלחש כתפילת י"ח, וכ"כ דומה לתפילת י"ח עד שהצריך בשבט מוסר שיכוון רגליו כמו בשמו"ע.
ועדיין צ"ב מפני מה ראוהו לתקנו כתפילת הציבור בדווקא, כיון שהרי זהו יחוס 'בהמצאו' שזה מהני גם ליחיד שתתקבל תפילתו.