פורום אוצר החכמה

כשמובא בתוך ספר פסוק מהתורה, האם עדיף לציין לפי החומש (כגון "ויקרא כה ד") או לפי הפרשה ("בהר כה ד") ?
בדרך כלל מקובל לפי "חומש", אך יש שמציינים לפי פרשה (כגון בספר המצוות להרמב"ם מהדו' פרנקל), מה עדיף ? (לכאורה יש עדיפות לפי "פרשה" שיידעו מיד באיזו פרשה הפסוק, אבל מאידך יתכן שישנם אנשים שלא יידעו באיזה חומש לחפש. האם באמת מצויים אנשים שלא יודעים באיזה חומש כל פרשה ?).
שאלה נוספת: האם עדיף לעשות פסיק בין ציון הפרק לפסוק (כגון "ויקרא כה, ד"), או לא ?
תודה מראש למשיבים (אשמח לשמוע "מילתא בטעמא")

קרוב לוודאי שכבר דנו בשאלה זו בפורום כאן.

דרומי כתב:קרוב לוודאי שכבר דנו בשאלה זו בפורום כאן.

לפני ששאלתי חיפשתי קצת בפורום ולא מצאתי שדיברו על זה

בעיקרון, תלוי בסגנון הספר.
כמדומה שבספרות התורנית מקובל לציין את הפרשה, ובתוספת פסיק.

כלל אצבע - כמה שיותר קצר.
לפעמים אם כותבים את הפרשה זה יכול להיות מבלבל, בפרט אם האותיות קטנות, למשל וירא-וארא, שופטים-משפטים.
אני לעולם מעדיף לציין לפי ספר ופרק פסוק.
יוצא דופן אחד שעולה בדעתי - הוא כאשר עובדים על ספר שכולו פירוש על התורה, ורבים בו הציונים מיניה וביה, שאז יש קצת מעלה לציין רק לפי פרשה. וגם זה צ"ע. הפשוט ביותר הוא (ספר פרק פסוק)
[אגב, במקרים של ספרים מפוצלים (כמו שמואל, מלכים, דברי הימים, וכן להבדיל אם מציינים לספרים חיצוניים מפוצלים, כגון מקבים וכו') ראיתי שנהוג, אם לא כותבים את שם הספר בר"ת, לציין את אות הפיצול עם גרש - כך (שמואל א' ב ג) וכעזה"ד]

לא ראיתי כמעט בשום מקום שמציינים לפי פרשה
חומש פרק פסוק
גם אם מציינים לפרק ולפסוק אז הם מתייחסים לספר ולא לפרשה
בעבר קבלתי טיוטות של ספר אחד שהציונים שנעשו ע"י המחבר היו לפי פרשות ואני הערתי שמקובל יותר והגיוני יותר לציין לספר ולא לפרשה ודעתי נתקבלה כשהוציאו את הספר לאור....

הערת אגב הקשורה לנושא. ראיתי בעבר או בספרי פחד יצחק או בספרי הגר"ש וולבא (ואפשר בשניהם) שמציינים מקור פסוק לפי פרשה ומיקומו בחלוקת הקריאה בתורה בשבת: ראשון, שני, שלישי. ציון ייחודי אך אינו ממוקד בכלל. יתכן שנעשה כדי להמנע מציון הפרקים שמקורו בנוצרים.

עוד הערה: כתבו כאן שלא נדרש ואף לא מומלץ לציין לפי שם הפרשה. יש להעיר שבציון מקום לזוהר הק', כדאי לציין לפי פרשה ולא לפי חלק (א, ב, ג) כנהוג. וזאת משום שכיום דפוסי הזוהר הנפוצים (פירוש הסולם ומתוק מדבש) כוללים הרבה יותר מג' חלקים, ולא ידוע בבירור באיזה דף מתחיל כל כרך. משא"כ שם הפרשה נקוב על הכריכה.

שילוב, כנראה בטעות, של שם הפרשה עם ציון הפרק ישנו בכניסה הדרומית לרחובות [אחרי צומת ביל"ו, בכניסה לכפר ביל"ו] .

לגבי פסיק
לדעתי עדיף בלי
כדי שלא יתפרשו שניהם כאילו שני פרקים שונים

לגבי פסיק
לדעתי עדיף בלי
כדי שלא יתפרשו שניהם כאילו שני פרקים שונים

במכון ירושלים כותבים עם פסיק, ולצורך הפרדת מובאות מוסיפים - ;
לדוגמא: [בראשית כב, ח; לח, י]

בוצינא כתב:כדי שלא יתפרשו שניהם כאילו שני פרקים שונים

הכל לפי הרגילות.

בכל המכונים שאני מכיר כותבים ספר פרק, פסוק.
עם פסיק, ובמעט ראיתי שעושים ללא פסיק.
גם בזהר פרשה ודף מקובל דומני ברוב המקומות.