שאלה למעמד

[מסיח לפי תומו]

אני עוסק בהוצאת ספר,
ואני רוצה לדאוג כבר מעכשיו שכאשר יגיע הספר לשלב העימוד, זה ילך כמה שיותר מהר וחלק.

משיהו אמר לי 'לפי תומו' שהיות והספר שלי מרובה מקפים, זה יכול ליצור בעיה כל פעם שמקף יצא בתחילת שורה. לכן צריך לעשות מקף ללא רווח לפני ואחרי

כלומר, כך: ויש ליישב-ודוק. ולא: ויש ליישב - ודוק.

אני לא מסכים כלל לפתרון הזה.

האם יש פתרון אחר? האם זה נכון שזו בעיה בכלל?

אנע עזרו לי כמו שעזרתם לי בפעם הקודמת.

תודה!

[נהר שלום]

אכפת לך אם זה יוצא בתחילת שורה?

[מסיח לפי תומו]

חשבתי שזה לא מקובל.

אם זה אכן מקובל, הכל בסדר.

[נהר שלום]

חשבתי שזה לא מקובל.

אם זה אכן מקובל, הכל בסדר.

אתה ודאי לא הראשון שכתוב עם מקפים.. צריך לבדוק מה מקובל.

[מסיח לפי תומו]

אתה צודק,

אבל אני חשבתי שאם יש כמה בודדים המעמד יסדר את זה אבל אם זה כל כך הרבה זה כבר יוצר בעיה.

בכל אופן אבדוק מה מקובל.

תודה על העזרה.

[פלגינן]

ראשית אעתיק כמה מלים שכתבתי פעם למישהו בנידון זה:

כידוע יש 'מקף' (-) ויש 'קו מפריד (–). המקף מעט יותר שמן וקצר. והקו המפריד הוא דקיק ומוארך.
המקף מטרתו לחבר, או מונח המורכב מצמד מילים כמו חד-משמעי או חיבור בין אותיות למספרים כמו עמ' 25 ו-26 [וכן בהדפסה "חסכונית" כשמפצלים מילה לשתי שורות ועוד]. המקף צמוד לשני המילים ואין רווח בינו לבין המילים [ובמקור מקומו הוא בגובה ראשי האותיות, אך בשנים האחרונות כבר לא מקפידים על כך].

הקו המפריד מטרתו יותר להפריד מאשר לחבר. שימושו הוא למשל להשלמת מילת קישור חסרה, כמו למשל: אני אוהב תורה ופלוני – סחורה. (=במקום אוהב). כך למשל במשפט שכולל כמה נתונים אחרונים, כמו רמב"ם, רשב"א, ראב"ד – כל אלו שוללים. או למשל לצורך הבהרה, כמו: הייתי היום – פתח משה – בבית המדרש... . הקו המפריד משמש גם לציון טווח, כמו עמ' 12–13 או בנסיעה מישראל לניו יורק: ישראל–ניו יורק. הקו המפריד ברוב השימושים יש רווח לפניו ואחריו. אבל בציון טווח הוא צמוד למספרים.

רבים אינם מקפידים כלל על בידול בין מקף לקו מפריד. לעתים לא שמים לב שהוורד מחליף אוטומטית את המקף לקו מפריד. ואכן אין גבול לשלמות ותמיד צריך סדר עדיפויות, לכן אני למשל לא מקפיד להגיה כזה דבר אצל מי שלא ראה צורך להקפיד על כך. אך בכל זאת כשבאותה שורה או עמוד יש שימוש במקף וקו לסירוגין, הדבר צורם ואני כן מעיר על כך שיש להקפיד על אחידות לפחות באותו אזור.

אם כן, איך הגיע לו מקף בין 'ויש ליישב' ל'ודוק'? ולא די בזאת, גם תרצה למחוק את הרווחים לפניו ולאחריו?!
המקפים המרובים יכתימו את הספר שבעתיים מהבעיה הקלה של מקף בתחילת שורה, ואם ביופי הספר חפצת, מחק בהקדם את כל המקפים.
במקומות שכן נחוץ מקף/קו מפריד, אין לחששך יסוד, ובכל מקרה, המעמד יידע גם לטפל, אם יש צורך.

[עמקן]

אני עוסק בהוצאת ספר,
ואני רוצה לדאוג כבר מעכשיו שכאשר יגיע הספר לשלב העימוד, זה ילך כמה שיותר מהר וחלק.

משיהו אמר לי 'לפי תומו' שהיות והספר שלי מרובה מקפים, זה יכול ליצור בעיה כל פעם שמקף יצא בתחילת שורה. לכן צריך לעשות מקף ללא רווח לפני ואחרי

כלומר, כך: ויש ליישב-ודוק. ולא: ויש ליישב - ודוק.

אני לא מסכים כלל לפתרון הזה.

האם יש פתרון אחר? האם זה נכון שזו בעיה בכלל?

אנע עזרו לי כמו שעזרתם לי בפעם הקודמת.

תודה!

הפתרון פשוט. במקום רווח לפני המקף יש לעשות רווח קשיח [רווח+Ctrl+Shift], שאינו מתפצל לשורה אחרת.

[חד ברנש]

אבל צריך לבדוק אם הרווח הקשיח נשאר גם אחרי שממירים את מסמך הוורד לתבנית של תג, בהנחה שהעימוד נעשה עם התוכנה הזו.

[חיים]

אם הרווח הקשיח אינו עובר ל'תג', אפשר לפתור את הבעיה ע"י השתלת קודים בוורד, או ע"י החלפות בתוכנת תג.
אלא שכדאי לבדוק אם עודף הרווחים הקשיחים אינו פוגע בעיצוב האחיד של פיזור המלים בשורה.

[סגי נהור]

כידוע יש 'מקף' (-) ויש 'קו מפריד (–). המקף מעט יותר שמן וקצר. והקו המפריד הוא דקיק ומוארך.
המקף מטרתו לחבר, או מונח המורכב מצמד מילים כמו חד-משמעי או חיבור בין אותיות למספרים כמו עמ' 25 ו-26 [וכן בהדפסה "חסכונית" כשמפצלים מילה לשתי שורות ועוד]. המקף צמוד לשני המילים ואין רווח בינו לבין המילים [ובמקור מקומו הוא בגובה ראשי האותיות, אך בשנים האחרונות כבר לא מקפידים על כך].

הקו המפריד מטרתו יותר להפריד מאשר לחבר. שימושו הוא למשל להשלמת מילת קישור חסרה, כמו למשל: אני אוהב תורה ופלוני – סחורה. (=במקום אוהב). כך למשל במשפט שכולל כמה נתונים אחרונים, כמו רמב"ם, רשב"א, ראב"ד – כל אלו שוללים. או למשל לצורך הבהרה, כמו: הייתי היום – פתח משה – בבית המדרש... . הקו המפריד משמש גם לציון טווח, כמו עמ' 12–13 או בנסיעה מישראל לניו יורק: ישראל–ניו יורק. הקו המפריד ברוב השימושים יש רווח לפניו ואחריו. אבל בציון טווח הוא צמוד למספרים.

רבים אינם מקפידים כלל על בידול בין מקף לקו מפריד. לעתים לא שמים לב שהוורד מחליף אוטומטית את המקף לקו מפריד. ואכן אין גבול לשלמות ותמיד צריך סדר עדיפויות, לכן אני למשל לא מקפיד להגיה כזה דבר אצל מי שלא ראה צורך להקפיד על כך. אך בכל זאת כשבאותה שורה או עמוד יש שימוש במקף וקו לסירוגין, הדבר צורם ואני כן מעיר על כך שיש להקפיד על אחידות לפחות באותו אזור.

על זה יש להוסיף שהמקף האידיאלי נמצא לא באמצע השורה (חד-משמעי) אלא בחלקה העליון (חד־משמעי), והוא מסימני ספר איכותי.

[פלגינן]

כידוע יש 'מקף' (-) ויש 'קו מפריד (–). המקף מעט יותר שמן וקצר. והקו המפריד הוא דקיק ומוארך.
המקף מטרתו לחבר, או מונח המורכב מצמד מילים כמו חד-משמעי או חיבור בין אותיות למספרים כמו עמ' 25 ו-26 [וכן בהדפסה "חסכונית" כשמפצלים מילה לשתי שורות ועוד]. המקף צמוד לשני המילים ואין רווח בינו לבין המילים [ובמקור מקומו הוא בגובה ראשי האותיות, אך בשנים האחרונות כבר לא מקפידים על כך].

הקו המפריד מטרתו יותר להפריד מאשר לחבר. שימושו הוא למשל להשלמת מילת קישור חסרה, כמו למשל: אני אוהב תורה ופלוני – סחורה. (=במקום אוהב). כך למשל במשפט שכולל כמה נתונים אחרונים, כמו רמב"ם, רשב"א, ראב"ד – כל אלו שוללים. או למשל לצורך הבהרה, כמו: הייתי היום – פתח משה – בבית המדרש... . הקו המפריד משמש גם לציון טווח, כמו עמ' 12–13 או בנסיעה מישראל לניו יורק: ישראל–ניו יורק. הקו המפריד ברוב השימושים יש רווח לפניו ואחריו. אבל בציון טווח הוא צמוד למספרים.

רבים אינם מקפידים כלל על בידול בין מקף לקו מפריד. לעתים לא שמים לב שהוורד מחליף אוטומטית את המקף לקו מפריד. ואכן אין גבול לשלמות ותמיד צריך סדר עדיפויות, לכן אני למשל לא מקפיד להגיה כזה דבר אצל מי שלא ראה צורך להקפיד על כך. אך בכל זאת כשבאותה שורה או עמוד יש שימוש במקף וקו לסירוגין, הדבר צורם ואני כן מעיר על כך שיש להקפיד על אחידות לפחות באותו אזור.

על זה יש להוסיף שהמקף האידיאלי נמצא לא באמצע השורה (חד-משמעי) אלא בחלקה העליון (חד־משמעי), והוא מסימני ספר איכותי.

ראה בדבריי בסוגריים. אכן יש מדקדקים בכך, אך רואים זאת פחות ופחות.

[סגי נהור]

ראה בדבריי בסוגריים. אכן יש מדקדקים בכך, אך רואים זאת פחות ופחות.

בעוונותי לא הבחנתי בסוגריים.
מה אעשה ולעיניי זה צורם לראות מקף כזה באמצע השורה.

[בריושמא]

אני מרשה לעצמי להצטרף לדעתו של הרב סגי נהור. הוא צודק לגמרי.
גם אני נוהג כמותו, פותח ספר ורואה את מקומו של המקף. עתים מוחא כפיים, עתים סופק אותם.
ואם התעצלו אנשים וכתבו מקף רגיל באותם מקומות שהוא צריך להיות בין הכתפיים - לא יפה עשו,
וכבר אמר רב הונא על אותם שהותרה להם וכו'.

[כתב ומכתב]

גם אני מצטרף לכל המקפידים דלעיל על מקף תקני עליון, כזה: ־
ומכיון וקשה לציינו במקלדת אני ממליץ לשמור אותו בסטיקי־נוטס או בקובץ זמין על שולחן העבודה

אך שאלה לי לפותח הדיון, מה מקום יש למקף בין ויש ליישב - ודו"ק ?

[מסיח לפי תומו]

גם אני מצטרף לכל המקפידים דלעיל על מקף תקני עליון, כזה: ־
ומכיון וקשה לציינו במקלדת אני ממליץ לשמור אותו בסטיקי־נוטס או בקובץ זמין על שולחן העבודה

אך שאלה לי לפותח הדיון, מה מקום יש למקף בין ויש ליישב - ודו"ק ?

דוגמא בעלמא.

[בינוני]

איה מקומו של המקף העליון בתוכנת וורד?

[סגי נהור]

מקף עליון מתקבל ע"י לחיצת Alt+0206 (במספרים שבימין המקלדת).
ניתן כמובן להגדיר קיצור נוח יותר. אצלי הגדרתי ששני מקפים רצופים נהפכים אוטומטית למקף עליון.

[דודי צח]

העניין של מקפים מחברים - שלא מסודרים בין הכתפיים - אכן מאוד מפריעים גם לי.
השאלה באמת איך אני כותב בוורד רגיל מקפים 'עליונים' שלא קיימים.
יש לי מחשב נייד ולפיכך אין לי מערכת נומרולוגית בצד

[דודי צח]

האמת שהכתיבה החדשה שהתקבעה בעשוריים האחרונים כמעט העלימה את המקפים העליונים.
בעבר לא היה ספר שהיה כותב: פני יהושע, שפת אמת. כולם כתבו פני-יהושע שפת-אמת, על-ידי, כיום זה כבר מעט מגחך (בכתיבה התורנית)

[סגי נהור]

השאלה באמת איך אני כותב בוורד רגיל מקפים 'עליונים' שלא קיימים.
יש לי מחשב נייד ולפיכך אין לי מערכת נומרולוגית בצד

מן הסתם תוכל להגדיר כל קיצור שנוח לך. לצורך יצירת ההגדרה תוכל אפילו לגזור מקף מתוך אשכול זה...

[דודי צח]

עשיתי כהצעתך, הצעה שבתוך ההצעה - ונפלא!
ייש"כ